ב-2011 הציב אדם מבנה נייד ללא היתר אך כתב האישום נגדו הוגש רק ב-2017. בית המשפט פסק שהעבירה התיישנה ודחה את טענת המדינה שפעולת חקירה שביצעה עצרה את מרוץ ההתיישנות.
בית המשפט לעניינים מקומיים ברמת גן ביטל לאחרונה כתב אישום שהוגש נגד אדם שהציב לפני כ-7 שנים מבנה יביל (נייד) בעיר. בפסק הדין התקבלה טענת הנאשם להתיישנות ונקבע שהמדינה ידעה את כל העובדות הרלוונטיות כבר בינואר 2012 ואין הסבר לשיהוי בהגשת כתב האישום.
בכתב האישום, שהוגש באפריל 2017, נטען כי הנאשם הציב במהלך אוקטובר 2011 מבנה יביל בשטח של כ-15 מ״ר בצמוד למבנה קיים ברמת גן. המאשימה, שיוצגה על ידי עו״ד הילה קולטון, טענה שהמבנה הוצב ללא היתר וייחסה לנאשם עבירה על חוק התכנון והבנייה.
הנאשם, שיוצג על ידי עו״ד קרני מור, הודה שהציב את המבנה אך טען שחלה על העבירה התיישנות מאחר שחלפו מעל 5 שנים ממועד ביצועה ועד להגשת כתב האישום.
המדינה השיבה כי ביולי 2013 בוצעה חקירה על ידי מפקח מטעמה שצילם את המקום. כמו כן, הנאשם זומן למסור את גרסתו באוגוסט 2013 אך לא התייצב. לטענתה, פעולות חקירה אלה עצרו את מרוץ ההתיישנות וכתב האישום הוגש במסגרת הזמנית המותרת.
הנאשם אישר שקיבל זימון לחקירה באוגוסט 2013 אך הסביר שלא התייצב בשל בעיות בריאות והמדינה לא זימנה אותו בשנית.
ב״כ הנאשם הדגיש שהמאשימה ידעה באופן ברור את כלל העובדות הנוגעות למבנה ואת זהות הנאשם כבר בסוף שנת 2011 ולא ברור מדוע המתינה זמן ארוך כל כך עד לזימון מרשו למסור את גרסתו ועד להגשת כתב האישום.
הסנגור הוסיף ש״פעולת החקירה״ על ידי המפקח לא עצרה את מרוץ ההתיישנות שכן היא לא תרמה דבר וכל העובדות כבר היו ידועות באותו מועד למאשימה.
מיותר לחלוטין
השופט עמית מרדכי בן-חיים קיבל את עמדת ההגנה. הוא הבהיר שמאחר שהעבירה המיוחסת לנאשם היא מסוג ״עוון״, תקופת ההתיישנות לגביה היא 5 שנים וכתב האישום הוגש לאחר חלוף התקופה.
השופט קבע שפעולת החקירה מיולי 2013 לא עצרה את מרוץ ההתיישנות שכן כשהמפקח הגיע למקום הוא כבר ידע שלמבנה הוצא צו הריסה מנהלי ולמעשה לא היה לו מה להשלים בחקירה.
זאת ועוד, המאשימה הייתה מודעת היטב לחובתה לזמן את הנאשם למסור את גרסתו לכל המאוחר באמצע חודש ינואר 2012. במועד זה, כל העובדות, הפרטים והנסיבות המבססים את כתב האישום כבר היו ידועים לה. למרות זאת, היא השתהתה תקופה ארוכה עד לזימון הנאשם ואף לא פעלה לזימון חוזר לאחר שלא התייצב.
״חלק מהפעולות של המאשימה ובכללן זימונו של הנאשם למתן גרסה נעשו בשיהוי ממושך ובלתי מוסבר, בעוד שביצוע פעולת אחרות היה מיותר לחלוטין״, כתב השופט.
הוא הדגיש כי על פי הפסיקה מרוץ ההתיישנות אינו עוצר אלא אם יש לכך הצדקה עניינית לכך, למשל לצורך חקירה אמיתית. ואולם, אין כל הצדקה לעיכוב כשלפני התביעה מונח כל חומר החקירה וכל מה שנותר לה לעשות הוא להפעיל בזריזות את שיקול דעתה אם יש בחומר כדי להגיש כתב אישום.
השופט סיכם כי המאשימה לא פעלה במידת השקידה והיעילות המחייבים אותה הן כלפי הציבור והן כלפי הנאשם ולפיכך ביטל את כתב האישום.
לפסק הדין המלא בתיק 26529-04-17
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין