בג"ץ אישר:הפרדה בהסכמה בין גברים לנשים ב'קווי מהדרין' תוך הגברת הפיקוח
לפסק הדין בעניין נעמי רגן נגד משרד התחבורה
בג"ץ אימץ את החלטות הועדה שמונתה לבדיקת הסדרי ההסעה בקווים המשמשים את המגזר החרדי, לפיהן מדיניות ההפרדה בין גברים לנשים שהתקיימה בקווי מהדרין היא אסורה, אך יש לאפשר התחשבות מסוימת ברצונם של אנשים המבקשים לנהוג בעצמם הפרדה וולונטרית.
בראשית שנת 2007 הוגשה העתירה בה התבקש בית המשפט להורות על ביטול ההפרדה הנוהגת בין נשים לגברים במספר קווי אוטובוס הקרויים 'קווי מהדרין', בהם נדרשו הנשים נדרשות לעלות בדלת האחורית ולשבת בחלקו האחורי של האוטובוס, ובנוסף נדרשו להתלבש בלבוש צנוע.
בתום ארבע שנות התדיינות, ובעקבות דו"ח שגיבשה ועדה מקצועית שבחנה את הנושא, כיום אין ספק ומוסכם, כי ההפרדה האמורה אינה חוקית. ע"פ המלצות הועדה, מפעילי תחבורה ציבורית יחויבו שלא להנהיג כל "פרקטיקות" של הפרדה או הפליה כנגד נוסעים ומשרד התחבורה יקיים מערך בקרה, פיקוח ואכיפה בנושא.
עם זאת, הועדה קבעה כי יש לאפשר לציבור מסוים המבקש מתוך רצון אמיתי להשתמש בתחבורה ציבורית תוך הפרדה מגדרית, לעשות זאת, ולשם כך, המליצה על תקופת בדיקה של שנה, במהלכה יאפשרו מפעילי תחבורה ציבורית לכל הנוסעים לעלות גם מהדלת האחורית של האוטובוס באותם קוים בהם קיימת הפרדה, על מנת לבחון אם הפרדה מגדרית בתקופה זו היא אכן היתה וולונטרית לחלוטין.
העותרות ביקשו כי בית המשפט יורה על איסור העלייה מהדלת האחורית, מאחר ולטענתן, הדבר ינציח את המצב הקיים, אשר הנתונים שנאספו בשטח מעידים כי הוא אינו וולונטרי.
השופט רובינשטיין הדגיש, כי כיום מפעיל תחבורה ציבורית או כל אדם אחר אינו רשאי לומר, לבקש או להורות לנשים היכן עליהן לשבת באוטובוס או מה עליהן ללבוש, והן רשאיות לישב בכל מקום שתרצינה. השופט הביע תמיהה על כך שבישראל שנת 2010 יש צורך לכתוב זאת.
לגבי שאלת 'הדלת האחורית' ואכיפת המלצות הועדה, נפסק כי גם אם יש בעלייה מהדלת האחורית אפשרות ל"לחץ חברתי" כלפי נשים שאינן חפצות בהסדרי ההפרדה, הרי שלא קיימת הצדקה להתערבות במסקנות הועדה בעניין זה.
עם זאת, נקבע יש לחייב את מפעילי התחבורה הציבורית לקבוע תוך 30 יום בכל קוי האוטובוס הרלבנטיים שלט שיורה כי כל נוסע רשאי לשבת בכל מקום שיבחר, וכי הטרדת נוסע בעניין זה עלולה להיות עבירה פלילית, ולפרסם זאת במרכזי המידע והפרסום של המפעילים ובשני עיתונים יומיים נפוצים במגזר החרדי, וכן לבצע הדרכות מתאימות לנהגים.
עוד פסק השופט כי לעניין 'הדלת האחורית', יש צורך בתקופת בדיקה נוספת, אשר במהלכה תערך ביקורת "מתערבת" רחבה יותר, ותהה כיצד מצפים גורמים במשרד התחבורה הסבורים כי קיים חשש ממשי לעימותים עם האוכלוסיה המקומית בעניין זה, מ"אישה "רגילה" לנהוג באותה סיטואציה.
השופט קרא למשרד התחבורה ולגורמים הרלבנטיים לבחון את נושא הצפיפות הגוברת בקוי התחבורה הציבורית, אשר הועלה כנימוק מרכזי לצורך של הציבור החרדי בהפרדה.
השופט דנציגר הוסיף כי דורות רבים של יהודים חיו ללא הפרדה מהסוג הנדון.
"האם היו הם אדוקים פחות באמונתם מאלו המבקשים לכפות הפרדה כאמור כעת ?[...] האם הפתרונות שמצאו גדולי הדור של אז נופלים מפתרון של כפיית הפרדה? לטעמי התשובות לשאלות אלה ברורות והעובדה כי יש המבקשים לנצל את כוחם, לרבות כוחם הצרכני והפוליטי, על מנת להחיל ואף למסד כפייה כאמור מעוררת אי נחת של ממש במיוחד על רקע נסיבות אלה" כתב השופט.
- ב"כ העותרים: עו"ד אורלי ארז-לחובסקי; עו"ד עינת הורוביץ
- ב"כ המשיבים: עו"ד דנה בריסקמן
לפסק הדין בעניין נעמי רגן נגד משרד התחבורה
למדור: חוקתי ומנהלי
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.
