אין לראות ביציאת נהג מרכבו לצורך ויכוח עם נהג אחר כ"שימוש ברכב"
לפסק הדין בעניין בגסי נגד עותמן
בית משפט השלום בירושלים קבע, כי יציאה של נהג מרכבו לצורך השמעת דברי תוכחה, כעס או איום כלפי נהג אחר, אינה בגדר "שימוש ברכב מנועי", ואין לראות בכך משום מעשים 'הקשורים בטבורם לשימוש שנעשה ברכב'.
בתי המשפט חלוקים ביניהם ביחס לשאלת מעמדו של נפגע המצוי מחוץ לרכב, והזיקה בינו לבין הרכב בו השתמש עובר לפגיעה. מחד, קיימת גישה לפיה רק אם השהיה מחוץ לרכב עולה כדי שימוש ברכב מנועי , יחשב הנהג כמשתמש. מאידך, קיימת גישה פיה יש לבחון עד כמה נקשרת השהיה מחוץ לרכב לשימוש בו, ללא דרישה כי תמלא אחר הגדרת השימוש בסעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים באופן עצמאי. במקרה הנדון, המטרה היחידה של ירידת הנהג המנוח מרכבו, הייתה 'חינוכו' או הדרכתו של נהג אחר, אשר הידרדרה לכדי אלימות פיזית.
השופט דראל קבע, כי יציאה מהרכב על מנת להשמיע דברי תוכחה, כעס או איום כלפי נהג אחר הינה התנהגות בלתי מקובלת, שאין להתייחס אליה בסלחנות, בבחינת "המזג הישראלי היצרי והחם", ואין לראות בה משום שימוש ברכב מנועי. המעשים האמורים אינם מעשים 'הקשורים בטבורם לשימוש שנעשה ברכב', והשהיה מחוץ לרכב בנסיבות אלה ולמטרות אלה, אינה בתחום הסיכון שהשימוש ברכב יוצר.
לפסק הדין בעניין בגסי נגד עותמן
למדור: נזיקין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.
