אדם מוגבל שהועסק במפעל כחלק משיקומו אינו 'עובד' של המפעל
לפסק הדין בעניין רוט נגד רם מבנים בע"מ
בית הדין הארצי לעבודה קבע בדעת רוב, כי לא התקיימו יחסי עבודה בין מעסיק לבין אדם בעל מוגבלות נפשית, אשר הועסק במקום כחלק מתכנית שיקום. לפיכך, נקבע כי אין לחייב את המעסיק לשלם הפרשי שכר מינימום וזכויות נוספות הנובעות מקיומם של יחסי עבודה.
המערער הינו מוגבל בשכלו וסובל מבעיות נפשיות, ואף הוכר כנכה על ידי המוסד לביטוח לאומי. כחלק מתכנית השיקום שלו, ובאמצעות הקרן לשיקום אנשים עם מוגבלות, הוא עבד במפעל העוסק בייצור והקמת מבנים ניידים. המערער הועסק במקום כעשר שנים תמורת כ- 33%-40% משכר המינימום ובלא שנעשה הסדר בכתב לגבי שיעור שכרו ובלא כל דרישה מצידו, לקבלת שכר מינימום במשך תקופת העסקתו.
השופט יגאל פליטמן קבע בדעת רוב, כי לא התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים. זאת, כיוון שההתקשרות בין הצדדים הייתה שיקומית במהותה ולא נכרת חוזה משפטי מחייב של עבודה וגמולה כפי שהדברים במצב הרגיל בין עובד למעביד. המפעל במקרה זה הוא במעמד של מתנדב שביקש לעשות מעשה צדקה וחסד עם המערער, ואין לראות בו כ'מעסיק'.
"משזאת המסקנה אין לחייב את המשיבה בתשלומים שונים למערער על פי משפט העבודה המגן בגין המעשה הטוב שעשתה כאילו היה עובד שלה" כתב השופט.
בדעת מיעוט קבע הנשיא סטיב אדלר, כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעביד, וזאת לאור העובדה שהמערער השתלב במפעל ותרם לו במשך שנים ארוכות (גם אם תרומה חלקית ומוגבלת), ולאור המגמה הנוהגת כיום, להרחיב את תחולת משפט העבודה המגן על עובדים המעוסקים במסגרות לא שגרתיות.
לגישתו, אמנם קיימת אי נוחות מכך שחברה המקבלת על עצמה להעסיק משתקם ללא זכויות של עובד, נדרשת כעבור עשר שנים לשלם הפרשי שכר, אך מאידך, היה על המעסיק לקבוע מראש עם העובד את תנאי העסקתו. בנוסף נקבע, כי בצד התחושה הלא נעימה כלפי המעסיק, עומדת חשיבות ההגנה על אנשים עם מוגבלות.
- ב"כ המערערים: עו"ד רפי הולין
- ב"כ המשיבים: עו"ד הילה פורת ,עו"ד עדי ביבר
לפסק הדין בעניין רוט נגד רם מבנים בע"מ
למדור: עבודה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.
