חיפוש פסקי-דין

הזדהה

הזדהה

תקציר AI: פסק הדין עוסק בבקשת התובע לצירוף מעסיק נוסף, מר מיקי יאס, כנתבע נוסף לתביעה נגד חברה שפסקה את פעילותה בשל פטירת בעל המניות. התובע טוען שמר מיקי יאס הפך למעסיקו לאחר שהמשיך להפעיל את העסק ולהעסיק את התובע, ועל כן יש לראות בו כמחליף מעסיק הנתבעת וחייב בחובותיה כלפיו. הנתבעת מתנגדת וטוענת כי בקשת הצירוף היא חסרת תום לב ומטרתה היחידה היא להעמיס על ההליך בשל היותו של מיקי יאס יורש ומתנהל של החברה. בית הדין מתייחס להלכה המקובלת בצירוף כלל המעסיקים הפוטנציאליים במקרים בהם קיימת מחלוקת בנושא זהות המעביד, ומצטט פסיקות קודמות המחזקות את ההליך של הצירוף למען יעילות הדיון ובחינת מיהו המעסיק האמיתי. לאחר שקילת הדברים והמסמכים עולה כי אין מנוס מצירופו של מר מיקי יאס כנתבע נוסף להגנה על זכויות הצדדים וזכויות העובד ובהתאם לנורמות הדין הקיימות. הוחלט כי התובע יגיש כתב תביעה מתוקן תוך עשרה ימים, ויכתבי ההגנה יוגשו על ידי הנתבעים לפי לוח זמנים שנקבע. ההוצאה תידון בסוף ההליך.

תוצאה: בית הדין להוסיף את מר מיקי יאס כנתבע נוסף בתביעה כדי לבחון את סוגיית המעסיק וחילופי המעסיקים, והורה על הגשת כתב תביעה מתוקן וכתבי הגנה על פי הלוח שנקבע.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בית משפט השלום בתל אביב דן בתביעת תשלום בגין נזקי רכוש בתאונת דרכים בין רכב פרטי למשאית בצומת מרומזר שבו נגרמו נזקים לרכב הפרטי. התביעה הוגשה לפי סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, במסגרתה חברת הביטוח שהייתה מבטח הרכב הפרטי תובעת את הנתבעים לאחר ששילמה למבוטח פיצוי ראשוני. המחלוקת המרכזית הייתה בשאלה מי משני הנהגים סטה מהנתיב וגרם לתאונה במחלוקת חוקית של אחריות נזיקית, כאשר לא היה מחלוקת על היקף נזקי הרכוש שנגרמו. הראיות שהוצגו כללו עדויות הנהגים, כתבי הטענות, הודעות תאונה ותמונות הנזק שהיו חלקיות ואינן מוסיפות תמונה ברורה. ביהמ"ש התרשם כי הראיות אינן חד משמעיות או משכנעות מספיק לשלול את גרסת הנתבעים, במיוחד נוכח פרטי עדות נהג המשאית שהזכיר פרטים המדגישים טענות ביסודיות, כולל עדות על שימוש בטלפון נייד בנהיגה מצד נהג הרכב הפרטי. ביהמ"ש שומר על ספקנות מסוימת כלפי זכרונות הנהגים מבלי שהיה מצורף חוות דעת מומחה שלא נבדקה. בהיעדר שכנוע כי המסגרת ההסתברותית לצד התובעים גבוהה יותר, התביעה נדחתה. בנסיבות, ננקטה החלטה כי כל צד יישא בהוצאותיו ללא צו להוצאות.

תוצאה: התביעה נדחתה וכל צד יישא בהוצאותיו, ללא חיוב נוסף.

לצפייה לרכישה הזדהה

הזדהה

הזדהה

הזדהה

תקציר AI: בבית המשפט המחוזי בירושלים נדונה בקשה לאישור פסקי בוררות שניתנו על ידי בית הדין לממונות אך לא היו חתומים על ידי הבוררים במועד מתן הפסק. המבקש ביקש לאשר פסקי בוררות שניתנו לפני כשנתיים, אך אלה הוגשו ללא חתימות הבוררים, אלא רק עם חתימת מזכיר בית הדין. לטענת המבקש, נוהג בבית הדין הוא שמזכיר בית הדין חותם על פסקי הדין, אך בית המשפט קבע כי על פי סעיף 20 לחוק הבוררות, פסק בוררות מחייב חתימה של הבוררים בציון התאריך המדויק של מתן הפסק. פסקי בוררות ללא חתימות הבוררים אינם נחשבים פסק דין שניתן כדין ולכן אין לאשרם. בקשת המבקש לצרף חתימות מאוחרות על פסקי הבוררות נדחתה, שכן צירוף חתימות בדיעבד אינו מתקבל, במיוחד כאשר החתימות נוספו שנים לאחר מתן הפסק ועל ידי דיינים שלא הסכימו לשתף פעולה. הפסיקה שהובאה, כולל פסק דין "רקפת", מדגישה את חיוניות החתימה של הבוררים בפסקי בוררות כחלק מהותי וזכותי לבטחון המשפטי. בית המשפט הציע לצדדים להמשיך בהליך הבוררות כדי להוציא פסק בוררות חדש, חתום ומאוחד, שם יחתמו על כל ההחלטות הבוררים בכתב ידם. רק לאחר סיום הבוררות והוצאת פסק דין סופי חתום ניתן יהיה להביאו לאישור בבית המשפט. בתום ההליך, בית המשפט דחה את הבקשות לאישור פסקי בוררות ונתן צו לסגירת התיקים ללא הוצאות.

תוצאה: הבקשות לאישור פסקי הבוררות דוחים בשל העדר חתימות הבוררים במועד מתן הפסק, ואושר המשך הליך בוררות לקבלת פסק דין סופי וחתום; התיקים נסגרו ללא צו להוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

הזדהה

הזדהה