חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: התובע עתר להכרה בליקוי שמיעה ובטינטון המיוחסים לחשיפה לרעש במסגרת עבודתו. הנתבע – המוסד לביטוח לאומי – הכחיש את טענות התובע בטענה כי מאז 1998 לא היה חשוף לרעש מזיק וכי לא מתקיימים תנאי החוק, בין היתר משום שנפלתה ירידה מספקת ביכולת השמיעה ולא הוגשה התביעה במועד. השופט קבע כעובדה כי בין השנים 1983-1998 עבד התובע במקום עבודה עם חשיפה לרעש מזיק, ומאז 1998 ועד לפחות 2012 עבד כנהג אוטובוס, גם בתקופה זו בחשיפה לרעש מזיק. הוסכם כי הטנטון תועד לראשונה בזמן שבו התובע עדיין עבד בחשיפה לרעש. בית הדין מינה מומחה רפואי להעריך אם עמד התובע בתנאי החוק. המומחה בחן בדיקות שמיעה רבות, התייחס לאמינותן ולקביעת הירידה בשמיעה, וקבע כי הבדיקה האמינה ביותר היא בדיקה שנעשתה במכון פרטי, ולא בבדיקות אחרות שנעשו בקופת חולים. המומחה הגיע למסקנה כי התובע לא עומד בקריטריונים של ירידה מספקת בשמיעה על פי החוק, וכי הטנטון לא נחקר באופן מקיף ולא תועד כהפרעה מיידית ומשמעותית. בית הדין אימץ את מסקנות המומחה והתייחס להבדלי אמינות הבדיקות, וסירב לקבל את טענת התובע המעדיפה בדיקות אחרות כאמינות יותר. לפיכך, נקבע כי לא התקיימו התנאים הדרושים להכרה בליקוי השמיעה ובטינטון כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי.

תוצאה: התביעה נדחתה עקב אי עמידה בתנאי חוק הביטוח הלאומי לגבי ליקוי שמיעה וטינטון. לא הורה על הוצאות, ומוקנת לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

לצפייה לרכישה הזדהה

לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת הועסקה כמנהלת מטבח במזנונים בתל אביב בין 2004 ל-2013 והתפטרה. בבית הדין נדונו מספר סוגיות מרכזיות: טענה להרמת מסך ההתאגדות בחברה ובעליה, זכאות לפיצויי פיטורים מתוקף התפטרות עקב מצב משפחתי מורכב או תנאי עבודה בלתי אנושיים, זכאות לתשלום שעות נוספות, דמי חגים, ימי חופשה ופיצוי על הפרשות פנסיוניות באיחור. התובעת טענה כי נאלצה לעזוב את העבודה בשל מחלת ביתה ועבודה בתנאים בלתי אנושיים שלא אפשרו לה לטפל בבית, בנוסף לכך טענה כי לא שולמו לה שעות נוספות ושכחה להחזיר הוצאות נסיעה. הנתבעת טענה כי ההצעות לצמצום שעות העבודה נדחו על ידי התובעת וכי עבדה לאחר מכן בעבודה אחרת במשרה מלאה, וכן טענה כי רישומי שעות העבודה מדויקים ושהתובעת דיווחה על יותר שעות מאלה שעבדה בפועל. בית הדין קבע כי לא הונחה תשתית עובדתית להרמת מסך ההתאגדות בין החברה לבין בעליה, כי לא הוכחה התפטרות מסיבה רפואית מספקת או תנאי עבודה בלתי אנושיים, וכי תביעת התובעת לפיצויי פיטורים תידחה. לגבי שעות נוספות, בשל היעדר פנקס שעות עבודה של המעביד, מוטל הנטל להוכיח שעות עבודה על המעביד, ופסק בית הדין כי יש לתבוע עד 60 שעות נוספות חודשיות. פסק הדין דחה תביעות על אי תשלום דמי נסיעות וחלק מתביעות החופשה, אך קיבל את תביעות דמי החגים בגין ימי חג בהם עבדה, פיצוי בגין הפרשות פנסיה באיחור וסכום על אי מתן הודעה מסודרת לעובדת על תנאי העסקתה. התביעה שכנגד על גניבה וגניבת שעות נדחתה מחוסר ראיות.

תוצאה: בית הדין קיבל בחלק את התביעה העיקרית ופסק לתובעת סכומים בגין שעות נוספות, פנסיה, דמי חג ופיצוי על אי מתן הודעה מסודרת, בסך כולל משמעותי, ודחה את התביעה שכנגד. בנוסף הוטלו על הנתבעת לשאת בהוצאות משפט בסך 10,000 ₪.

לצפייה לרכישה הזדהה

לרכישה הזדהה

לרכישה הזדהה

תקציר AI: בית המשפט המחוזי בתל אביב דן בבקשה לפטור מתשלום אגרת ערעור שהגיש המבקש על פסק דין של מפקחת על רישום מקרקעין, לפיו חויב לשלם לנציגות הבית המשותף סכום כספי. בית המשפט מבהיר כי תשלום אגרת בית המשפט משרת מספר תכליות מהותיות: השתתפות בעל הדין בעלויות ההליך, שמירת משאבי מערכת המשפט, והקטנת היקף הליכים סרק. יחד עם זאת, קיימת זכות הגישה לערכאות ולכן חוק תקנות האגרות מטפל במקרים בהם המבקש אינו יכול לעמוד בתשלום. על המבקש להראות באופן מפורט את מצבו הכלכלי ואת בסיס התביעה להליך, כדי לזכות בפטור. המגיש בקשה שלא בנימוקי הראיות המספקים דינה להידחות. המבקש טען כי הוא פנסיונר המקבל קצבת זקנה והשלמת הכנסה, גרוש, נטול דרכי תשלום עקב עיקולים, וחייב הוצאה לפועל גבוה. עם זאת לא הוצגו אישורים מתאימים להוכחת מצב כלכלי זה, ולא סופקו פירוט הוצאות חודשיות או אסמכתאות להוצאות לפועל. בנוסף מבקשת הנציגות יצאה נגד הבקשה, תוך הצגת טענות בנוגע ליכולת המבקש לקבל הלוואה כנגד דירתו ולהפקיד ערובה. היועץ המשפטי לממשלה הוסיף כי הבקשה חסרה בראיות ואילו המבקש הציג נתונים חלקיים בלבד. בית המשפט קבע כי דירת המגורים של המבקש ניתנת לשמש כבטוחה להלוואה לשם תשלום האגרה, וכי המבקש לא הוכיח חוסר יכולת לקיים את התשלום. כמו כן התייחס בית המשפט למבחן התכליתי וקבע כי המבקש לא הציג סיכויים ממשיים לערעור. לפיכך נדחתה הבקשה לפטור ותוקצב למבקש תשלום האגרה בתוך שלושים יום, אחרת הערעור יידחה.

תוצאה: בקשת הפטור מתשלום אגרת הערעור נדחתה, והמבקש חייב לשלם את האגרה בתוך 30 יום, או שהערעור יידחה.

לצפייה לרכישה הזדהה

לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק דין זה דן בית משפט השלום בטבריה בבקשה שהוגשה במהלכה התמקד הנשיא בבחינת העברת תיק אזרחי מבית משפט השלום בנצרת לבית משפט השלום בטבריה בהתאם לסעיף 49 לחוק בתי המשפט. הבקשה נדחית לאחר שיובהר כי טרם החל הדיון בתיק, והעברה כאמור מתבצעת לצורך ויסות עומסי העבודה בין בתי המשפט במחוז צפון, הידוע כמחוז העמוס ביותר בישראל. כמו כן, נמסר כי לאחרונה מונתה שופטת חדשה בבית משפט השלום בטבריה וכי העברת התיקים תתרום לזרז את הטיפול בתיקים לטובת הצדדים. בפסק הדין ניתן דגש לכך שלא יש להקשות על סמכות מקומית כשמדובר במרחקים קטנים בישראל, בהתחשב באמצעי התחבורה הקיימים וכי טענות בנוגע לסמכות מקומית אינן מהוות סיבה להעמקת ההליך או דחיית ההעברה. ההחלטה נתמכת בפסיקות קודמות המדגישות כי העברות בין בתי משפט במחוזות שונים אינן פוגעות בנוחות הצדדים ואינן מבזבזות זמן שיפוטי משמעותית.

תוצאה: הבקשה להישארות התיק בבית משפט השלום בנצרת נדחתה, והתיק הועבר לבית משפט השלום בטבריה לטיפול וזירוז ההליך, בהיעדר הצדדים.

לצפייה לרכישה הזדהה

לרכישה הזדהה

לרכישה הזדהה