חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: בפסק דין זה נפסק כי המערער הורשע בשלושה אישומים הקשורים לסחר בסמים וניסיון סחר, כשכל העסקאות התנהלו מול סוכן משטרתי. האישום הראשון נגע לניסיון לסחר בחשיש וקוקאין, כאשר הסוכן והמערער סיכמו מכירת סם מסוג חשיש ומאוחר יותר התקיימה הצעה לרכוש קוקאין. למרות שהתלונן המערער על כך שלא נחקר על אישום זה, נקבע כי הייתה לו הזדמנות במהלך המשפט להציג את גרסתו וכי נסיבות המקרה מעידות על ניסיון סחר ולא רק על קשר לפשע. האישומים השני והשלישי התייחסו לעסקאות של סחר בקוקאין שבהן הסוכן רכש סם במשקל 50 גרם כל אחת. המערער טען כי מעשיו היו מתיווך בלבד, אך בית המשפט קבע כי היה אחראי על השליטה בסם ולקח את הכסף, ולכן יש לראותו כסוחר ולא מתווך בלבד. כמו כן נדחו טענותיו ביחס לאי הכללת עד מסוים ברשימת העדים שהייתה יכולה להשפיע לטובתו. בית המשפט דחה את טענות המערער בנוגע לאי אחידות בעונש מתוך התחשבות בעובדה שהנאשם הורשע בעבירות נוספות ובניגוד לעבירות שהורשע בהם הנאשמים האחרים. העונש שהושת עליו, הכולל 42 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי, נמצא סביר ונכון בהתחשב בנזקים ובנסיבות המקרה וכן בעברו הפלילי של המערער. לכן נדחה הערעור בכל חלקיו.

תוצאה: הערעור נדחה כליל; ההרשעה בעבירות סחר וניסיון סחר בסמים אושרה והעונש שהושת על המערער, הכולל מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס, נשאר בעינו.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: במקרה דנן, התובע, בנה של המנוחה, הגיש תביעה לביטול עסקאות מכר ללא תמורה שנעשו על ידי האם לנתבעות - ביתה ונכדתה. התובע טען כי המנוחה הייתה במצב בריאותי לקוי, לא הייתה כשירה והושפעה באופן בלתי הוגן בעת חתימת המסמכים והצוואה מיום 2009. הנתבעת טענה כי הצוואה משקפת רצון שוויוני של המנוחה וחלק מההעברות לא היו בהשפעה בלתי הוגנת. בית המשפט בחן את מועד העריכה של הצוואה, מצבה הקוגניטיבי והרפואי של המנוחה, והוכיח כי קיימת תלות משמעותית בין המנוחה לנתבעת שבאה לידי ביטוי בבחירת עורך הדין והבאת המנוחה למשרדו, תוך שקילת פסקי דין לגבי השפעה בלתי הוגנת ומבחני תלות. המומחית המטעם בית המשפט מצאה כי למנוחה היה רצון לחלק את הרכוש באופן שווה, אך היא לא הייתה כשירה מבחינה מנטלית לבצע את סעיף 4 של הצוואה, שהיה בלתי ברור והצריך התחשבנות שקשה לבצעה בפועל. בית המשפט השיב כי סעיף 4 הוא סתום, בלתי אפשרי ומקורו בהשפעה בלתי הוגנת, ולכן יש לבטלו, אך לשאר סעיפי הצוואה יש תוקף וכשרים. בנוסף, נקבע כי תצהירי העברת הנכסים ללא תמורה בטלים. המלצות המומחה וחוות הדעת הרפואיות הראו כי המנוחה סבלה מאלצהיימר וביקשו להגן על זכויותיה, מה שהוביל למינוי אפוטרופוס. בית המשפט התרשם כי המנוחה הייתה כלי במאבקים בין ילדיה, הנתבעת פעלה להשפיע על הצוואה ועל העברת הנכסים, ואילצה את המנוחה למסמכים שאינם משקפים את רצונה. לבסוף נקבע כי תצהירי ההעברה בטלים, התנגדות התובע התקבלה באופן חלקי, חלקה של הצוואה בוטל, והצו יתקיים עם הסתייגות מסעיף 4. כל צד ישא בהוצאותיו בשל המחלוקות סביב האם.

תוצאה: התביעה לביטול תצהירי העברת הנכסים ללא תמורה התקבלה במלואה. התנגדות לקיום הצוואה התקבלה חלקית עם ביטול סעיף 4 של הצוואה כמקור להשפעה בלתי הוגנת ולסעיף סתום. צו האפוטרופסות הוחזק, והצו לקיום הצוואה ניתן תוך הסתייגות מסעיף 4. כל צד ישא בהוצאותיו.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: מדובר בבקשה לדיון נוסף בעקבות ערעור נדון בעבירה רפואית שנגרמה ליילוד פג אחד מתוך רביעיית עוברים שנולדו בשבוע ה-26 להריון, שבה נגרם לו שיתוק מוחין ונכות קשה של 100%. האם, שעברה טיפולי פוריות וטופלה בבית חולים עם מחלקת הריון בסיכון גבוה, ילדה בניתוח קיסרי בבית חולים ללא מחלקת טיפול נמרץ לפגים, על אף שהוצע לה לעבור לבית חולים אחר, אך סירבה. לאחר הלידה נגרם למבקש1 שטף דם מוחי שהוביל לנכותו. המבקשים טענו לרשלנות רפואית בניהול ההיריון וכן להפרת חובת היידוע בנוגע לאפשרות העברת האם לבית חולים אחר, וטענו כי טיפול רפואי לא הולם גרם לנזקים חמורים. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, וקבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין הטיפול שאותו קיבל הילוד בבית החולים לבין הנזקים, וכן שניתנה לאם אפשרות להחליט על מעבר, שהסירוב לה נגרם בשל תנאים רגשיים. בית משפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי ופסק שההנחות העובדתיות נכונות, והוסיף הערה עקרונית כי העיתוי בו הוצעה לאם האפשרות לקבל החלטה היה מאוחר מדי ופגע באוטונומיה שלה. המבקשים ביקשו דיון נוסף בטענה שהפסיקה משנה הלכה בנוגע לנטל השכנוע והפרת חובת היידוע, וכן טענו להתיישנות מוטעית של תביעת ההורים. המשיבה דחתה טענות אלה, וציינה כי הנושא נדון וקבע ואין בסיס לשינוי. בית המשפט העליון דחה את הבקשה לדיון נוסף, קבע כי לא נקבעה הלכה שונה או חדשה ויש לקבל את פסק הדין, וציין כי העיקרון המנחה הוא שיש להציג בפני מטופלים החלטות חשובות מוקדם ככל האפשר לקבלת החלטה מושכלת. הדיון הנוסף אינו מיועד להקטין פסק דין אלא לעסוק בהלכה בלבד.

תוצאה: בית המשפט דחה את בקשת הדיון הנוסף וקבע כי אין יסוד לשינוי פסק הדין שניתן בבית משפט העליון ובבית המשפט המחוזי, תוך אימוץ עיקרי הפסיקה הקיימת ודחיית טענות המבקשים בנוגע להפרת חובת היידוע ונטל השכנוע, וכן אישר כי תביעת ההורים התיישנה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הערעור עוסק בפסק דין בו הורשע אדם בניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות ובמהומה ועלבון במקום ציבורי. לפי כתב האישום, בזמן שהיה תחת השפעת אלכוהול התפתח עימות בין המערער לקב"ט של מלון בים המלח, שבמסגרתו המערער שבר בקבוק בירה וניסה לדקור את המתלונן. במהלך החקירה הודה המערער בשלב מסוים במעשים אך הכחיש בהזדמנויות אחרות ושינה את גרסתו מספר פעמים. בית המשפט המחוזי זיכה אותו מעבירה של ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה, אך הרשיע בעבירת ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות ובעבירת מהומה ועלבון. בחינת ראיות וממצאים כללה הודאות המערער בפני שוטרים ועדים מהמקום, בנוסף לטענות על מחדלי חקירה כגון אי שמירת תיעוד ממצלמות אבטחה שהיו קיימות במקום. בית המשפט קבע כי ההודאות הספונטניות של המערער בפני השוטר הירש מהוות ראייה חזקה, וכי עדי התביעה אמינים אף עם הסתירות שנמצאו בעדות המתלונן ובקרב העדים האחרים. טענות המערער על התנהלות לא תקינה של החקירה נדחו, וכן הטענה שהנזק הפוטנציאלי שהיה יכול להיגרם ממעשהו היה קל ללא הצורך בהרשעה בעבירה במדרגה חמורה. בגזר הדין נקבע שהעונש הולם את חומרת העבירה, תוך הדגשת הרקע הגזעני למעשים וחומרה כלפי האלימות, אך נקבעה הפחתה בעונש עקב נסיבות אישיות ושיקולי שיקום, אשר כוללים מצב משפחתי מורכב והיעדר עבר פלילי. בסופו של דבר נגזר למערער תשעה חודשי מאסר בפועל במקום 18 החודשים שנגזרו במקור, בעוד עונשי המאסר המותנים נשארו בעינם.

תוצאה: הערעור נדחה בחלקו הנוגע להרשעה, בגין חומרת הראיות והודאות המערער, אך התקבל בחלקו בנוגע לגזר הדין; עונש המאסר בפועל הומר מתשעה עשר חודשים לתשעה חודשים עם שמירת שאר העונשים המותנים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המבקשת, דרך ארץ, זכתה במכרז של עיריית אשדוד לאספקת שירותי שמירה ואבטחה, אך המשיבה איילת השחר ערערה על זכייתה בטענה כי כתב הערבות הבנקאית שצורף להצעת דרך ארץ אינו תואם את דרישות המכרז בשל חוסר אחידות בזהות המבקש לערבות ההשתתפות. בית המשפט המחוזי ביטל את זכייתה של מבקשת המכרז מחמת הפגם המהותי בערבות והורה על בחינה חוזרת של הוועדה האם להכריז על זוכה אחר. דרך ארץ ערערה על ההחלטה והגישה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעת הערעור, בטענה לסיכויי ערעור טובים ומאזן נוחות נוטה לטובתה. המשיבות טענו כי סיכויי הערעור קלושים וכי לא היה פגם בערבות, וכן כי מאזן הנוחות איננו נוטה לטובת עיכוב ביצוע. בית המשפט בדק את הטענות וקבע כי כלל לאור אופיים של שירותי האבטחה, האפשרות לתביעת נזקים במקרה של תשלום כפול, המגמה הפסיקתית המחמירה ביחס לנוסח הערבות והדרך שבה התנהלה המבקשת בדיון, אין הצדקה לעכב את ביצוע פסק הדין. ההחלטה הייתה כי הבקשה לעיכוב ביצוע תידחה, צו העיכוב יבטל והמבקשת תחויב בהוצאות המשיבות.

תוצאה: הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחתה; צו העיכוב בוטל והמבקשת חויבה בהוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק הדין דן בית המשפט המחוזי בירושלים בערעור פלילי בנושא השעיית עובד שירות המדינה, שנקבעה על ידי נציב שירות המדינה על רקע חקירה פלילית ועבירות משמעת. לאחר שקיבל פסק דין זיכוי בעניינו של המערער בגין מעשים מגונים והטרדה מינית, נפסק כי יש לבטל את השעייתו ולשוב לעבודתו הרגילה. המשיבה, נציבות שירות המדינה, הגישה בקשה לביטול הקביעה בדבר ביטול ההשעיה, וטענה כי השעיית העובד היא צעד מנהלי אשר בסמכות נציב השירות ובהקשר זה יש לבחון את תקפות השעייתו עד לסיום כל ההליכים המשפטיים, כולל בשל ערעור לבית המשפט העליון. המערער טען כי פסיקתו משליכה סמכות גם על ביטול ההשעיה ומכוח החוק ההשעיה מתבטלת עם מתן פסק דין סופי בערכאת הערעור הסמוכה. בית המשפט בחן את סוגיית המונח "פסק דין סופי", ומצא כי מהפסיקה והחוק עולה כי תוך קיומה של אפשרות ערעור נוספת בבית המשפט העליון, הרי שההליכים המשפטיים אינם הסתיימו, והשעיית העובד אמורה להמשיך לעמוד בתוקף עד להכרעה סופית. עוד נקבע כי סמכות נציב השירות להמשיך בהשעיה קיימת עד להכרעה סופית ובמקרה זה יש להותיר את ההשעיה בעינה עד להחלטתו של הנציב שייקח בחשבון את העובדות והנסיבות המעודכנות, לרבות זיכוי המערער. נקבע כי ההליך בענייני השעיה יטופל בבתי הדין לעבודה ואין להורות על ביטול ההשעיה במסגרת פסק הדין הנוכחי. המלצה להקפדה על זכות שימוע לנציג המערער טרם קבלת החלטה מחדש.

תוצאה: בית המשפט ביטל את הקביעה הקודמת לפיה השעיית המערער בוטלה, והשאיר את ההשעיה בעינה עד להחלטת נציב שירות המדינה לאחר שיקול מחדש, כאשר זכויות הצדדים נשמרות וזכות השימוע מובטחת.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק הדין דן בית המשפט בשאלת תקפותה של צוואה הדדית שנערכה בין הורים אשר הורישה משק חקלאי לבתם, לעומת צוואה מאוחרת של האם שהעבירה את הזכויות לנכדה אחרת, בעקבות מותה הטראגי של הבת המורשת במשק. הצוואה ההדדית קבעה כי עם מותו של אחד ההורים יועבר הרכוש לבן הזוג הנותר, ולאחר פטירתו יועבר המשק החקלאי לבתם, שתחויב לטפל באחותה. לאחר מותו של האב ורציחתה של הבת, האם שינתה את צוואתה וירשה את הזכויות בנחלה לנכדה אחרת. התובעים, יורשי הבת המנוחה, טענו כי לא ניתן לשנות צוואה הדדית ללא הסכמת הצד השני וכי הצוואה המאוחרת פסולה, ואילו הנתבעת טענה כי הצוואה ההדדית אינה ניתנת לביצוע לאחר מותה של הבת המורשת וכי הייתה רשאית לשנות את הצוואה. בית המשפט בדק את טיב הזכויות בנחלה תחת חוזה דו צדדי המונע פיצול הזכויות בין מספר יורשים וקבע כי זכויות השימוש בנחלה אינן חלק מעזבון המנוח, וכי לפי הוראות החוזה לאחר מותו של בן זוג הזכויות יעברו לבן הזוג הנותר בחיים באופן מיידי. נדונה תחולת חוק הירושה והתיקון המסדיר צוואות הדדיות כולל נושא הביטול וההסתלקות מהצוואה. בית המשפט מצא כי מותו הבלתי צפוי של הבת המורשת יצר "חסר מאוחר" בצוואה ההדדית, ולפיכך יש לפרש וליישם סדר שלילי או השלמת חסר שאינה מאפשרת העברת זכות השימוש ליורשי הבת. נוסף לכך, הוחלט כי לא ניתן להחיל את הסדר של "יורש אחר יורש" במקרה זה מאחר שהבת נפטרה בטרם זכיתה. לפיכך, צוואה מאוחרת של האם שקובעת העברת הזכויות לנכדתה מהווה פתרון מעשי שנועד לאפשר מימוש אופרטיבי של זכויות השימוש במשק, תוך שמירה על עיקרון תום הלב והסתמכות ההורים. לפיכך עתירות התובעים נדחו וצוואת האם המאוחרת קוימה.

תוצאה: בית המשפט דחה את עתירות יורשי הבת המנוחה וקיבל את צו קיום הצוואה המאוחרת של האם, וביטל את צו קיום הצוואה ההדדית, תוך התבססות על הסדרי זכויות השימוש במשק תחת החוזה הדו צדדי ויישום עקרונות פרשנות ותום הלב.

לצפייה

תקציר AI: בבית המשפט המחוזי בחיפה נדון ערעור מנהל הארנונה בעיריית חיפה, שביקש לאשר שינוי בסיווג נכס שבו חדר בדירת מגורים משמש כמשרד עורכת דין. הפיצול שהוצע כלל חיוב חלק מהדירה (החדר המשמש משרד, כ-9 מ"ר) בארנונה לפי סיווג "עסקים" ואת שאר הדירה בהתאם לסיווג "מגורים". המערער טען כי השימוש בפועל במקום הוא עסקי, במיוחד לאור הודאות של עורכת הדין כי היא מקבלת לקוחות בדירה וכתובת הנכס משמשת כמשרד יחיד, ולכן יש לחייב את חלק הנכס שסווג כעסקי. מנגד, המשיב טען כי השימוש בחדר כעבודה הוא לטפל בעיסוק בלבד, והעיקר בדירה הוא לשימוש למגורים, ושהפרסום באינטרנט אינו מחייב שינוי סיווג. הוועדה לעררים קבעה כי לא הוכחה עשייה עסקית מהותית במקום וכי השימוש העסקי בטפל לעיקר, לכן אין לפצל את סיווג הנכס. השופט רון שפירא קבע כי החלטת ועדת הערר סבירה ואינה מצריכה התערבות, מאחר ושימוש עסקי סמלי בתוך דירת מגורים אינו מחייב פיצול סיווג ככל ששטח זה מהווה חלק אינטגראלי של יחידת מגורים ורוב השימוש הוא למגורים. הוא שמר על הפרקטיקה המנהלתית והפסיקה לפיה פיצול סיווגי בנכסים הומוגניים מצריך הוכחות לשימוש משמעותי וחלק הנכס כיחידת שטח עצמאית. נדונו גם הלכות לגבי הגדרת יחידת שטח לצרכי ארנונה, והובהר כי מקרים שונים עלולים להביא לתוצאות שונות, אך בנסיבות המקרה הוחלט לדחות את הערעור. כמו כן, נקבע כי אין להסיק מחוסר משרד בנפרד כי החדר מהווה משרד הולם לצרכי סיווג ארנונה, והעבודה שנעשית נפוצה בקרב בעלי מקצועות חופשיים הפועלים מתוך בתיהם תוך שימוש במתקנים ציבוריים נוספים בעת הצורך.

תוצאה: בית המשפט דחה את ערעור מנהל הארנונה וקבע כי לא ניתן לפצל את סיווג הארנונה של חדר במגורים למשרד עסקי, כשהשימוש העסקי בטפל לעיקר ושימוש הנכס העיקרי הוא למגורים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בית משפט השלום בקריות קבע ישיבה מקדמית בתיק תא"מ 13509-11-14 בין תובע מול הראל חברה לביטוח ומועצה מקומית כאבול. הישיבה נקבעה ליום 15 בשעה 10:00, ובעלי הדין מתבקשים להתייצב באופן אישי או שימנה נציג מיומן לטיפול בעניינים במקום. הובהר כי מי שאינו מתייצב עשוי להיענש בהתאם לתקנות ולהוצאות. מצופה כי כל הצדדים יגיעו לישיבה עם כל המסמכים הרלוונטיים לצורך קידום ההליכים. ניתן להגיש בקשות ובקשות ביטול ישיבה המקדמית תוך 20 ימים, ונדרש להעלות טענות מקדמיות בישיבה זו בלבד, או שלא יהיה ניתן להעלותן בהמשך המועד. תצהירי עדות ראשית יוגשו עד יום 15, כולל נספחים, ועל הנתבעות להגיש חוות דעת מקצועית בנושא. לצדדים נקבע להעביר עותקים של כל המסמכים והבקשות לקריטריונים ולעדכונים במקביל להגשתם לבית המשפט. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים בתאריך 26 בפברואר 2015.

תוצאה: נקבע מועד לישיבה מקדמית עם הנחיות מפורטות להתייצבות הצדדים והגשת מסמכים, תוך אזהרה מפני אי התייצבות והשמטת טענות שלא הועלו במועדים שנקבעו.

לצפייה לרכישה הזדהה

הזדהה