חיפוש פסקי-דין

לצפייה לרכישה הזדהה

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בסיפור הצר של ערעור מס הכנסה נשקל האם כספים שקיבלו בעלי קרקע מקרקעיהם, בעקבות פלישת פולשים לשטחם, מהווים פיצויי נזיקין פטורי מס או דמי שימוש חייבים במס. מדובר בשנים 1990-91, כאשר בעל הקרקע ושותפו חכרו קרקע חקלאית שהוזנחה בשל בעיות מים, נטעו בה מטע שקדים שהוזנח אף הוא לפני הפלישה. הפולשים נכנסו ללא אישור, הפכו את הקרקע למחסן גרוטאות וסירבו לפנותה. בעלי הקרקע תבעו וטענו, תחילה לתשלום פיצוי בגין הפרת התחייבות לפינוי ובהמשך לדמי שימוש ראויים על התקופה שהפולשים שהו בשטח. התביעות הובילו להסכמות כספיות, לרבות תשלום של כ-480,000 ש"ח. בעלי הקרקע דיווחו חלקית על התקבולים כפטורים, אך רשות המס טענה שמדובר בהכנסה חייבת ממקור שימוש בקרקע.

תוצאה: הערעור נדחה; התקבולים נחשבים להכנסה חייבת במס המהווים דמי שימוש ראויים בקרקע ואין בהם פטור ממס בפיצויי נזיקין; המערער ישלם הוצאות משפט בסך 15,000 ש"ח.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק הדין דן בית המשפט בבקשה להפעלת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, לפיה התובע יתבקש להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע בשל תביעה על הפרת חוזה ומצגי שווא. התובע נאלץ להקטין את סכום התביעה בשל דרישות אגרה, והמבקשת (הנתבעת) טוענת לסיכויי הצלחה קלושים מאוד לתביעה ומבקשת להטיל ערובה כדי להבטיח את הוצאותיה. מנגד, התובע מציין את זכותו היסודית להתדיין ולטעון כי מצוקתו הכספית נובעת מהתביעה שהוגשה נגדו. בית המשפט הסביר כי הפקדת ערובה היא אמצעי חריג, שיש ליישמו במקרים יוצאי דופן, ומבלי לפגוע בזכות היסודית לפנות לערכאות אפילו במצב כלכלי קשה. עוני או חוסר אמצעים אינם מספיקים לבדם לחייב בהפקדת ערובה, אלא יש לבחון גם את סיכוי ההצלחה של התביעה. למרות הטענות בדבר סכומי התביעה המופרזים וסיכויי ההצלחה הנמוכים לכאורה, לא נמצא די ממצאים בשלב זה כדי לקבוע כי סיכויי התביעה הם קלושים במיוחד. לפיכך, השופט דחה את הבקשה להפקדת ערובה ואף סבר כי ההתמקדות בסך התביעה אינה מחליפה את הבחינה העיקרית של סיכויי ההצלחה. ההוצאות יידונו בסיום ההליך.

תוצאה: בקשת הפקדת הערובה נדחתה בשל היעדר ממצאים כי סיכויי התביעה הם קלושים במיוחד ותנאי החריגים להטלת ערובה לא התקיימו.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המבקשים הגישו תביעה כספית ובקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל כנגד הבנק, שנקט בהליך הוצאה לפועל בעקבות פסק-דין שניתן לה לטובתה בבית משפט השלום בבאר שבע. בית המשפט נעתר באופן זמני לבקשה לעיכוב ההליכים בתנאי הפקדת ערבות בנקאית, אך המבקשים לא עמדו בכך ופנו עם בקשה להמיר את הערבות הבנקאית בערבות עצמית וצד ג'. הבנק התנגד לעיכוב הטענה כי לבית המשפט הנוכחי אין סמכות לעכב הליכים שנעשו בעקבות פסק-דין סופי שניתן בעילה אחרת ובמוסד שיפוטי אחר. בית המשפט בדק את ההוראות בתקנות סדר הדין האזרחי המחלקות בין עיכוב הליכים כאשר מדובר בפסקי דין שניתנו בהעדר הגנה או בהליכי ערעור. נקבע כי סמכותו של בית המשפט לעכב הוצל"פ מוגבלת בעיקר לפסקי דין שניתנו בהעדר הגנה, וכן כי תביעה חדשה המשיקה אך לא זהה לשנה קודמת אינה מצדיקה עיכוב ביצוע פסק-דין סופי שניתן בתיק אחר. כמו כן הובהר כי יש להיזהר בהפעלת סמכות זו כדי לא לאפשר עיכוב בלתי מוצדק עקב סכסוכים אחרים בין הצדדים. לכן, חויבו המבקשים שלא לעכב את הליכי ההוצאה לפועל שננקטו על ידי הבנק ותשלום הוצאות לטובת הבנק. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים.

תוצאה: בית המשפט דחה את בקשת המבקשים לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל, קבע כי אין סמכות לעכב הליכים בהתבסס על פסק-דין סופי שניתן בהליך אחר, וחייב את המבקשים בתשלום הוצאות בסך 1,000 ש"ח.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעים, מועצה מקומית וראש המועצה, הגישו תביעה כנגד העיתונאי ועיתון בגין פרסום לשון הרע בפרסום שהתייחס לטיפול במועדונית ילדים. הדיון החל בפטירת התביעה נגד העיתון בגין חוסר אישיות משפטית. המשפט עסק בעיקר בפרסום הכתבה ובהאשמות עליה כי המועצה התרשלה בבדיקת תלונה על התעללות ילדים. התובעים טענו כי הכתבה שיקרית, מציגה אותם באור שלילי, ושמטה פרטים חיוביים במעשיהם. הנתבעים טענו שהכתבה מבוססת על אמת ושפורסמה מתוך עניין ציבורי ובתום לב. בית המשפט קבע כי הכותרות אינן בכתב הנתבע העיתונאי ואינן חלק מהפסיקה נגדו. בעניין התביעה לגבי תוכן הכתבה, נקבע כי אמנם התחקיר של המועצה לא היה מושלם, אך הבדיקה נערכה ברצינות, והפרסום אינו שקר אלא אמת מעורפלת שנמשכת ממחדלים מסויימים. עם זאת, נמצא כי נתבע העיתונאי הציג דברים שלא היו נכונים במלואם, בפרט באשר לתגובת ראש המועצה, ולכן פגע בשמו הטוב ולטענות אלו אינו זכאי להגנות מלאות של אמת או תום לב. בית המשפט דן גם בסוגיית זכאות המועצה הציבורית לתבוע לשון הרע בהתאם להלכת דרבישייר והמשפט העברי, וקבע שלא דחתה התביעה לגופה אך דחה את התביעה כנגד המועצה בהקשרים אלו. בסיום, נקבע כי הנתבע העיתונאי חב פיצוי בגין לשון הרע אשר פגע בראש המועצה בסך 25,000 שקלים, ונדחתה התביעה כלפי המועצה.

תוצאה: בית המשפט קיבל את התביעה כנגד הנתבע העיתונאי בהתבסס על לשון הרע ופגע בראש המועצה, ופסק פיצוי של 25,000 שקלים כולל ריבית, ודחה את התביעה נגד המועצה והעיתון עצמו.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בית המשפט המחוזי בתל אביב דן בתיק פלילי בו נאשם אדם בעבירה שמיוחסת לו בכתב האישום, אולם בעקבות סקירת הראיות והעדויות, זיכה הנאשם מחמת הספק. השופט בחן את עדויות הצדדים והסיק כי קיימים חוסר עקביות ואי אמינות בגירסת הנאשם, אך גם מגירסת המתלוננת עלו תמיהות משמעותיות המונעות קביעה מעבר לספק סביר לגבי ביצוע העבירה. הנאשם הכחיש במוקדם, במשטרה ובבית המשפט את מגעו באשתו, אולם בהמשך הודה במאבק פיזי ונתן דחיפות כלפיה, דבר הסותר את דבריו הראשוניים. העדות לגבי נשיכה שהמתלוננת תיארה הייתה מבלבלת ולא משכנעת, כשהיא לא זוכרת פרטים חשובים וכיצד הצליחה לנשוך את הנאשם במצב המוגדר. פתרון העדות מגיש גם אי בהירות בנוגע לטענות החנק שהועלו בכתב האישום, כשהמתלוננת לא זכרה כי חונקה על ידי הנאשם, אלא רק שהנאשם נשען עליה. שאלות נוספות הועלו בעקבות היעדר זימון מיידי של המשטרה והאופן שבו המתלוננת התמודדה עם המצב, כולל העובדה כי הוריה גרים בקומה מעליה אך לא פנתה לעזרתם. השופט סיכם כי התמיהות והסתירות בעדות המתלוננת כמובן שלא מאפשרות קביעה מעבר לספק סביר בנוגע לביצוע העבירה בידי הנאשם, ולכן הזיכוי מחמת הספק מוצדק.

תוצאה: הנאשם זוכה מחמת הספק בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת, בעלת דירה בקומה רביעית, הגישה תביעה נגד הנתבע, בעל דירה בקומה החמישית שמעל לדירתה, וחברת הביטוח שהבטיחה את דירתו, בעקבות נזילת מים בדירת הנתבע שגרמה נזק לדירת התובעת ולחפציה. הטענות הועלו לאחר Several אירועי נזילה, הראשון בשנת 1996 והנזק המשיך והחריף עד שנזק משמעותי החל בשנת 1998. הנתבע טען כי טופל הנזק מיידו, אך העדויות והחקירה הראו כי הנתבע לא פיקח באופן סביר ולא וידא את תיקון הנזילה בצורה מספקת, והמתין מספר ימים עד לתיקון, למרות ידיעתו על הנזק. החוק לפי סעיף 38 לפקודת הנזיקין מעביר את נטל ההוכחה לנתבע במקרים כאלה, והנתבע לא הצליח להראות כי פעל בזהירות הראויה. החוק גם מחייב בעל דירה בבית משותף לתקן תקלות שעלולות לגרום לנזק לשכנו, גם אם הנזק לא התרחש בפועל (תקנון מצוי, חוק המקרקעין). הנתבעת טענה כי לא התרשל ולא היה אשם בהתנהגות הנתבע, אך בית המשפט קבע כי ההתרשלות הייתה ברורה, והנזק היה צפוי וניתן למנועו. טענת הנתבעים בדבר אשם תורם של התובעת לא התקבלה, לא נמצאה חובת ביקור שוטף בדירה לתקופה סבירה ללא נוכחות, והתובעת ביקרה בדירתה מספר פעמים. לפיכך, בית המשפט חייב את הנתבעים בתשלום פיצוי מלא לתובעת.

תוצאה: הנתבעים חויבו בפיצוי מלא לתובעת בגין נזק שנגרם מדירת הנתבע ונזילת המים, ונקבע כי הנתבע התרשל ולא פעל בזהירות הנדרשת. טענת האשם התורם של התובעת נדחתה. בנוסף, חויבו הנתבעים לשלם שכר טרחה לעורכי דין בסך 2,500 ש"ח.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: מינהל מקרקעי ישראל הגיש תביעה נגד אדם ומושב עמינדב, בטענה לשימוש חורג במבנה חקלאי בנחלה 10, שבו נעשה שימוש במפעל למכניקה עדינה, בניגוד להסכם שהקנה לבעלי הנחלה זכות שימוש מוגבלת לצורכי חקלאות בלבד. בנוסף, נטען כי המושב היה מודע או שהיה עליו לדעת על הפעילות החריגה וכי יש לו אחריות בהתאם להסכם. התביעה דרשה צווים למניעה של השימוש החורג, להשבת המצב לקדמותו, הפעלת המושב לאכיפה, צווי הריסה או פינוי של מבני חורג וכן גילוי חשבונות לצורך קביעת דמי שימוש. הצדדים טענו בבית משפט השלום, שבו נדחתה בקשת המושב למחיקת התביעה מחוסר סמכות, וטענות ההגנה כללו שקיימת אפשרות לשימושים עסקיים חורגים במבנים חקלאיים עקב משבר בענף החקלאות. פסק הדין דן גם בתביעות דומות במאוחד והבהיר את הסמכויות והסעדים הניתנים בנושא. לבסוף, הערעור שהוגש נדחה, בית המשפט הורה כי המושב ישלם הוצאות מסוימות למינהל מקרקעי ישראל. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ונשלח אליהם באמצעות המזכירות.

תוצאה: הערעור נדחה, בקשת המושב למחיקת התביעה נדחתה, והמושב חויב בתשלום הוצאות בסך 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ וריבית, בפסק דין שניתן בהעדר הצדדים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הנאשם הוגש נגדו כתב אישום בגין גרימת שריפה ברשלנות לאחר שהבעיר אש שנפשטה וגרמה לנזק. במהלך הדיון עלה צורך בבירור כשירותו לעמוד לדין, וכך הוזמנה חוות דעת פסיכיאטרית שהצביעה על הפרעה קוגנטיבית חמורה המונעת ממנו להבין את ההליך המשפטי או להבחין בטוב ורע. התביעה לא ערערה על חוות הדעת, אך טענה כי במקרה כזה יש להפסיק את ההליכים ולא לזכותו, אלא להורות על אישפוז או טיפול בהתאם לחוק טיפול בחולי נפש. ההלכה מחייבת שהזיכוי יינתן רק לאחר בירור אשמה מלא, אך במקרה זה לא התקבל בקשה כזו מבית הסנגוריה והדיון לא הוכלל. בית המשפט דן בסעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי שהורה להפסיק את ההליכים במקרה שהנאשם אינו כשיר לעמוד לדין, מבלי לזכותו עקב אי קיום בירור אשמה, ומאזכר את מערכת הכללים למצב שבו עולה ספק בכשרות הנאשם. בית המשפט קבע כי מאחר והנאשם אכן סובל מהפרעה קוגנטיבית חמורה וללא בירור אשמתו, יש להפסיק את ההליכים נגדו אולם לא לזכותו. מדובר בצעד המיטיב עם זכויות הנאשם מחד אך אינו שולל ניהול הליכים עתידיים במקרה של שיפור במצבו.

תוצאה: בית המשפט הורה על הפסקת ההליכים נגד הנאשם בשל אי כשירותו לעמוד לדין בעקבות הפרעה קוגנטיבית חמורה, מבלי לזכותו עקב אי ביצוע בירור אשמתו.

לצפייה לרכישה הזדהה