חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: המבקשים היו בעלי טרקטור שגרם לפציעה של המשיב בתאונת דרכים, והמשיב תבע אותם בתביעת נזקי גוף על בסיס חוק הנזיקין, לא חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. המבקשים לא הגישו כתב הגנה, ופסק הדין ניתן בהיעדרם, והם חויבו בפיצויים. הם טענו כי חשבו שיש כיסוי ביטוחי שנפתח לטיפול, וכי התביעה אינה בשליטת חוק הנזיקין אלא חוק הפיצויים לנפגעים, ולכן ביקשו ביטול פסק הדין. בית משפט השלום דחה את הבקשה בטענה שהמבקשים התרשלו קשות בכך שלא פעלו מול הסוכן הביטוחי ולא הגישו הגנה בזמן, ואף פנו באיחור. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור של המבקשים מסיבות דומות. המבקשים טענו כי לאחר הפנייה לסוכן הביטוח הם יכלו להניח שהטיפול מתקדם, וכי בית משפט השלום לא דן בבקשה להארכת מועד לביטול פסק הדין, וכן התעלם משיקול סיכויי ההגנה שלהם. בית המשפט העליון קבע כי בית משפט השלום טעה כאשר לא דן בבקשה להארכת המועד וכי יש לבחון את סיבת אי-הגשת כתב ההגנה וסיכויי ההצלחה בהגנה. הוא קבע כי הראוי היה לאפשר למבקשים הארכה ולהגיש כתב הגנה. לפיכך בוטלו ההחלטות הקודמות, ניתן למבקשים 15 יום להגיש כתב הגנה, ולא הוטלו הוצאות. תגובת המשיב הוגשה באיחור של כשבעה חודשים, ובקשתו להארכת מועד נדחתה.

תוצאה: הערעור התקבל, פסקי הדין הקודמים בוטלו, ניתנה למבקשים הארכה להגשת כתב הגנה, ואין צו להוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בבקשה להארכת מועד לערעור על שתי החלטות של ראש ההוצאה לפועל בחיפה, המבקש טען כי לא הומצאה לו החלטה קובעת את גובה החוב, ולכן המועדים להגשת הודעת הערעור טרם חלפו. ראש ההוצאה לפועל חישב את יתרת החוב וקבע כי החוב עומד על סכום מסוים, דחה בקשה בטענת "פרעתי" וחייב את המבקש בהוצאות ושכר טרחה. המבקש טען שלא נודע לו על ההחלטה כלל עד סמוך להגשת בקשה להחזרת כספים שנתפסו כעודפים לאחר תשלום החוב. המבקש הגיש בקשה להחזרת כספים, שנדחתה על הסף בטענה כי העניין נדון וההחלטה הפכה לחלוטה. המבקש ביקש להשיג על ההחלטות בפני בית המשפט המחוזי. המשיב טען כי הבקשה היא ניסיון להתחמק מחוב שבפועל נאכף באמצעות עיקולים שנעשו בביתו של המבקש, וכי המבקש ידע על הדחייה זמן רב לפני הגשת הבקשה. בית המשפט דן בטענות, ציין כי תקנות ההוצאה לפועל קובעות מועד קצר להגשת ערעור החל מרגע ההמצאה כדין. בית המשפט בחן את התצהיר שהגיש המבקש בו טען להיעדר המצאה, בעוד המשיב לא הביא ראיות להוכחת ההמצאה כדין. בהעדר הוכחות מצד המשיב, בית המשפט קיבל את טענת המבקש כי ההחלטה לא הומצאה לו ולפיכך המועד להגשת הערעור טרם חלף. נוסף על כך, בית המשפט האריך את המועד להגיש את הבקשה למרות שלא היה בכך צורך מלא, אך לא הטיל הוצאות.

תוצאה: בית המשפט קיבל את הבקשה להארכת מועד לערעור לאחר שקבע כי ההחלטה לא הומצאה כדין למבקש, ולכן המועד להגשת הערעור לא פקע; הבקשה התקבלה ללא חיוב בהוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המערער הואשם בביצוע רצח, קשירת קשר לבצע פשע ושוד בדירת קשישה בת 78 בפתח תקוה. חשדו בתחילה נבע ממידע על סכום כסף שמור בדירה. המערער ואדם נוסף תכננו לפרוץ לדירה בלילה. המערער טיפס אל המרפסת האחורית, פרץ את הדירה וטיפל בקשישה שהתנגדתה בניסיון להשתיק אותה. נטען כי קשר סדין חזק סביב צוואר הקשישה שגרם לחנק ומותה על אף שהמערער הכחיש כי התכוון לרצוח או לגרום למותה.

תוצאה: הערעור נדחה, והמעמד של המערער כנתבע ברצח ובעבירות נוספות אושר על ידי בית המשפט המחוזי.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק הדין נדונה בקשת הערר של ארבעה עצורים שכנגדם הוגש כתב אישום בגין התפרעות, חבלה במזיד לרכב והחזקת סכין שלא כדין באזור הטיילת בתל אביב. העוררים טענו כי אין ראיות מספיקות נגדם וכי הזיהוי שנעשה על ידי המתלונן היה לקוי. על פי כתב האישום, העוררים יידו אבנים לעבר רכבו של המתלונן וגרמו לנזקים רבים. העוררים נעצרו בעת נסיעתם ברכב שהוזוהה על ידי שוטר. הסניגור ביקש לשחררם בערובה בטענה שהזיהוי לא בוצע כדין. בית המשפט המחוזי מצא כי אכן היו ליקויים בפעולות הזיהוי, אך קיבל כי קיימות ראיות לכאורה המספיקות להקמת עילת מעצר. בית המשפט מציין כי המתלונן זיהה חלק מהעוררים במספר הזדמנויות שונות בתחנת המשטרה. בית המשפט אף ציין כי קשר העורר השני את עצמו לעבריינים האחרים בזמן האירועים. בנוסף, נמצא כי ברכב שבו נתפסו נמצאו כלי נשק ואבנים ששמשו לאלימות. בהתאם לכך, נבחנה מסוכנותם והחומרה של העבירות שנמנו. למרות המוצא כי עילת מעצר קיימת, החליט בית המשפט המחוזי כי בשל הליקויים הזיהוי והראיות לא מספיקות כדי להותירם במעצר עד תום ההליכים, ולכן קבע חלופת מעצר – השחרור בתנאים. השופטת סירבה לקבל את הערר של העוררים והשאירה את ההחלטה על שחרורם בתנאים.

תוצאה: בית המשפט המחוזי דחה את הערר, קבע כי קיימות ראיות לכאורה ומסוכנות, אך בשל ליקויי הזיהוי שוחררו העוררים בתנאים עד תום ההליכים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעים הגישו תביעה כנגד הנתבעת בגין ליקויי בניה. הנתבעת העבירה הודעות צד שלישי וסד רביעי לקבלנים המבצעים, כולל קבלן משנה. בית המשפט מינה מומחה, מהנדס שיפר, שנתן חוות דעת ראשונית וחוות דעת משלימה על תיקוני הליקויים. נחתם הסדר דיוני בין הצדדים, למעט צד ד', לפיו הנתבעת וצד ג' (הקבלן המבצע) יתקנו את הליקויים בפיקוח המומחה וינסו להסדיר את העלויות לפי חוות דעת המומחה, בלי לקבל התחייבות או מגבלה כספית ברורה. הנתבעת טוענת כי נאלצה לשאת בעלויות תיקונים גבוהות בהרבה מהערכת המומחה, ומבקשת להעביר את העלויות לצד ג', המואשם כאחראי לתיקונים. צד ג' טוען כי הסכום נקבע בסדר הדיוני והם לא הסכימו לסכומים גבוהים יותר, בנוסף לכך שהם לא היו מעורבים או מעודכנים בעלויות הגבוהות. השופט קובע כי ההסדר הדיוני לא מגביל את הנתבעת לעלות המוגדרת בחוות דעת המומחה הראשונית, שכן ההסכם מתייחס לביצוע תיקונים בלבד ולא מגביל במפורש את העלות. כמו כן, המומחה נתן חוות דעת משלימה וטופלו העלויות בפועל תחת פיקוחו. בית המשפט גם מציין כי עקב מהות ההסדר, השינויים בעלות יכולים להתרחש בהתאם למציאות בשטח, וכי מדובר באחריות משותפת של הנתבעת וצד ג'. הצדדים הוזמנו לפגישה בבית המשפט להשלמת טיעונים בנוגע להיקף העבודה, עלויות והאחריות.

תוצאה: בית המשפט החליט כי ההסדר הדיוני אינו מגביל את הנתבעת לסכום בחוות דעת המומחה הראשונית, וכי הצדדים יידונו בהמשך על היקף התיקונים, העלויות וחלוקת האחריות בהתאם לחוות הדעת המשלימה ומשך ביצוע העבודות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק הדין נשקל ערעור נגד צו הריסה מנהלי שניתן כנגד מבנה שנבנה ללא היתר על קרקע מדינה באחרסניה שבתחום המועצה האזורית משגב. המערער טען כי לא התקיימה חובת ההתייעצות המנהלתית הדרושה על פי סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, במיוחד בשל תיעוד לקוי של ההתייעצות עם ראש הרשות המקומית, שלא הובאה לידי ביטוי עמדתו או תוצאות שיחתם עם יו"ר הוועדה המקומית. בית המשפט העליון דן במשמעות החובה להתייעצות, שהינה מהותית ונועדה לאפשר לשלטון המקומי להביע את עמדתו ולהשפיע על החלטת הוועדה לתכנון ובניה בעניין הוצאת צו הריסה, גם אם לא מדובר בחובה לקבל את דעתו מחייבת. הוועדה לא חייבת קיום כללים נוקשים לצורת ההתייעצות וניתן לבצעה בטלפון או בכתב, אך יש להבטיח שהיא מהותית של ממש. בג"ץ בעבר הבהיר כי הפרה של חובה זו עלולה להביא לביטול ההחלטה המינהלית, אך יש לבחון את נסיבות המקרה לעומק. בפסק הדין הועלו ספקות לגבי מלאות ועומק ההתייעצות במקרה הנוכחי, בעיקר בשל העדר תיעוד עמדת ראש המועצה. עם זאת, בית המשפט החליט שלא לבטל את צו ההריסה מתוך התחשבות בנסיבות החמורות של הבניה ללא היתר, ההתקדמות ההמשכית שלה למרות צו הפסקה מינהלי ותמיכה במאבק כנגד בניה בלתי חוקית על אדמת מדינה. השופט ברלינר וקולגותיו דחו את הערעור, אולם השופט גריל היה סבור לפסול את הצו בשל הפגם המהותי בהתייעצות, והציע כי סעד פלילי עדיין ניתן במשפט נפרד. השופט דר דחה את הפגם וטען שיש להטיל על המערער את נטל ההוכחה כי לא התקיימה התייעצות, והביע תמיכה בשימור הצו בהתאם לתורת הבטלות היחסית והחשיבות הציבורית של אכיפת החוק במקרי בנייה לא חוקית.

תוצאה: הערעור נדחה ברוב דעות, וקבע כי אף שייתכן שהייתה אי-מלאות מסוימת בקיום חובת ההתייעצות, אין בכך כדי להביא לביטול צו ההריסה המנהלי שניתן כנגד מבנה שנבנה ללא היתר על אדמת מדינה, תוך התחשבות בנסיבותיו החמורות של המקרה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: מדובר במקרה בו הוגשה תלונה על גניבה ותקיפת אזרח שעבד אצל העותרים, והם עוכבו למעצר לצורך חקירה והארכת מעצרם. המשטרה ביקשה להאריך את המעצר, אך בית משפט השלום דחה את הבקשה. הדיון בבית המשפט המחוזי עסק בשאלה האם לדרוש התביעה הצהרה חד משמעית על כוונתה להגיש כתב אישום נגד החשודים כהוראת חוק סדר הדין הפלילי, או האם די בכך שהצהירה כי לכאורה יש מקום להגיש כתב אישום. בית המשפט המחוזי קבע כי די בקביעה לכאורה, וכי דרישה להצהרה חד משמעית עלולה להוביל להשלכות שליליות, כגון הגשת כתב אישום שלא בתום לב או שחרור חשודים מסוכנים. בהמשך, עתרו החשודים לדיון חוזר בטענה שיש להבהיר סוגיות חוקתיות ופרשניות. בית המשפט העליון דחה את העתירה, וקבע כי הלכה זו, אף שהיא חדשה וחשובה, אינה מציגה טעות מהותית או פגיעה בעקרונות היסוד המחייבים דיון חוזר, במיוחד כשמדובר בדיון תיאורטי. עוד הובהר כי למרות שההכרעה הייתה תיאורטית, קיום הדיון היה מוצדק, ואולם אין הצדקה לדיון נוסף בנושא זה.

תוצאה: בית המשפט העליון דחה את העתירה וקבע שאין מקום לדיון נוסף בסוגיית הצהרת התובע במקרים דומים, תקף את ההלכה כי די בהצהרה לפיה לכאורה יש מקום להגיש כתב אישום להמשך מעצר, ולא נדרש הצהרה חד משמעית על כוונה להגיש כתב אישום.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: מדובר בערר על החלטת סגן נשיא בית משפט שהורתה על שחרור העורר למעצר בית מלא ועל הפקדה כספית או ערבות בנקאית כסך 10,000 ש"ח, וזאת לאחר דחיית בקשת המאשימה לעצור את העורר עד תום ההליכים. העורר ביקש לשנות את תנאי מעצר הבית לאפשר לו לצאת לעבודה במסגרת שעות מסוימות תוך שמירת שאר תנאי המעצר, בטענה לקשיים כלכליים חריפים למשפחתו שמונה 8 נפשות, ממנהלים חיים מתחת לקו העוני, ומצב רפואי חמור של אמו. לאחר מספר בקשות לעיון חוזר נדחו הבקשות בשל היעדר שינוי נסיבות, ובית המשפט המחוזי דחה ערר קודם על דחיית העיון החוזר.

תוצאה: הערר התקבל במתכונתו, וניתנה הוראה לבחון מחדש את הקלה בתנאי מעצר הבית שתאפשר לעורר לצאת לעבודה בפיקוח המעביד החדש תוך שמירה על בטחון הציבור.

לצפייה לרכישה הזדהה

תוצאה: נדחו שני הערעורים; ההרשעה נשארה על כנה, והעונש שהוטל על המערער – שנת מאסר בפועל ומאסר מותנה – אושר כהלכה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע נפגע פגיעה קשה בראש בתאונת דרכים, שגרמה לו להשאר במצב נוירולוגי חמור הכולל טטרפלגיה ספסטית קשה, אילמות ותלות מלאה בזולת, עם צורך בטיפול סיעודי מלא סביב השעון והאכלה ופיום קנה. התביעה מתמקדת בפיצויים עבור נזק אישי, נזקי משפחה, הוצאות רפואיות, הפסד השתכרות של התובע והאשה שלו, הוצאות סיעודיות, התאמת בית לצרכי התובע וצרכי טיפול נלווים. הנתבעים – חברת הביטוח מכונית המעורבת – אינם מתנגדים לאחריותם, אך חולקים על גובה ולפרטי הפיצויים, וכן על אופן הפיצוי (תשלום חד פעמי לעומת תשלומים עתידיים). מומחה רפואי קבע כי מצבו המוחי קשה מאוד ובלתי הפיך, שהתובע זקוק לטיפול רחב וכולל אך אין סיבה להניח ירידה מהותית נוספת בתוחלת חייו מעבר לקיצור של כ-10%. בית המשפט קבע כי לא ראוי לנתק את התובע ממשפחתו ולכן התשלום יהיה חד פעמי ולא בצורה של תשלומים עתידיים. פסיקות והערכות כספיות הוגשו לגבי הפסדי שכר העבר והעתיד של התובע והאישה, יחד עם בחינה ביקורתית של התביעה להכנסת התובע למוסדות ואבטחת טיפול סיעודי בביתו. בענייני הוצאות רפואיות, טיפול וטיפולים נלוויים דוחים חלקם בשל זכויות במסגרת חוק הבריאות. התביעה הוגבלה להוצאות סבירות ונקבעו סכומים פיצוי ביחס להוצאות לאור חוות דעת מקצועיות. לגבי התאמת ביתו לרמת הנכות נתקבל סכום מקובל, כולל שיפוצין הכרחיים ולא שדרוגים בלתי מוצדקים. לגבי עזרת צד ג׳ נקבע פיצוי בהתאם להערכות מוסכמות, בסכום נמוך מהסכום שנדרש על ידי התובעים אך סביר נתחשב במצב הפציעה. בנוסף נפסקו פיצוי על כאב וסבל במקסימום הקבוע בחוק. הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד יושתו על הנתבעות.

תוצאה: נקבע פיצוי חד-פעמי לתובע בגין הנזקים שנגרמו לו, הכולל הפסד השתכרות, הוצאות רפואיות וטיפול סיעודי, התאמת מגורים וסיוע ביתי, וכן פיצוי על כאב וסבל. חלק מהתביעות נדחו או הוגבלו כנדרש. הוצאות משפט ושכר טרחה יוטלו על הנתבעות. משך הפיצוי ייערך בהיוון בהתאם לתוחלת החיים של התובע.

לצפייה לרכישה הזדהה