חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: בפסק הדין נדונו שלוש האשמות נגד הנאשם, שלמעשה גרם לתאונת דרכים שגרמה לחבלה של ממש בעובר דרך ולנזק ממשי לרכוש: נהיגה בקלות ראש, נהיגה בשכרות וסירוב להיבדק בבדיקת שיכרות. התאונה התרחשה ברחוב שבו חנתה משאית בחנייה כפולה שגרמה לסיכוך בנתיב. הנאשם פגע בחזית מכוניתו בחלקה האחורי של המשאית ופצע את עצמו ואת נוסעת המשאית. שוטר סיור שהגיע לזירה ושוטר תנועה העידו כי הריחו אלכוהול מפי הנאשם ושזה סרב לשתף פעולה בבדיקות סמי השתייה. הנאשם הכחיש כל טענה שנהג בשכרות וטען כי סירובו להיבדק נבע ממצבו הפיזי והנפשי בעקבות התאונה. המפּסק קבע שהוכחה אשמת הנאשם בנהיגה בקלות ראש, מאחר שלא בלם מבעוד מועד ולא סיפק הסבר סביר לתאונה. לעומת זאת, לא נמצאה תשתית ראייתית מספקת להרשעה בעבירת נהיגה בשכרות, מאחר שהריח בלבד אינו מספיק ועם זאת לא הובהרו מאפיינים נוספים המצביעים על שיכרון. עם זאת, נפסק כי סירוב הנהג להיבדק בבדיקת שיכרות, שנדרש אליו כדין, מהווה עבירה אף אם סירובו נבע מטראומה פיזית או נפשית, והוא הורשע בעבירת הסירוב.

תוצאה: הנאשם זוכה מעבירת נהיגה בשכרות, מורשע בנהיגה בקלות ראש ובסירוב להיבדק בבדיקת שיכרות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בליל אירוע מסוים הובאה תינוקת לבית חולים עם שבר קווי בגולגולה. הדיון המשפטי מתמקד בשאלה האם ההיחבלה נגרמה בזדון על ידי האב במהלך ויכוח עם אימה או שנפילת התינוקת הייתה בשוגג. הנאשם, אב התינוקת, נמלט ונעצר לאחר זמן קצר. התביעה מסתמכת על עדות אשת הנאשם, הודעות משפחתו במשטרה, התנהגותו המפלילה של הנאשם וסותרים בגרסאותיו. הסנגור מעלה טענות בעד חוסר מהימנות עדות האישה וטוען שממצאי הבדיקה הרפואית אינם תומכים במעשים בזדון. המתלוננת מתארת מערכת יחסים אלימה ומפחידה עם הנאשם, שבמהלך ויכוח הרים והשליך את התינוקת על הרצפה, דבר שמתועד גם בעדות אב הנאשם ואחותו, אף על פי שחזרו מהם בבית המשפט. הנאשם הכחיש את הרשעותיו, טען גרסאות סותרות ואף הוגדר כיוצא עד עוין על ידי בית המשפט. הנאשם נמלט מהארוע לנסיעה בנצרת, לא פעל לסייע לבתו, ושיקר לגבי נחיצות בירור מצבה הרפואי. חוות דעת מומחה רפואית לא שללה את אשמת הנאשם אך לא הייתה חד משמעית בקביעה האם החבלה נגרמה כתוצאה מהטחה או נפילה. עם זאת, מכלול הראיות ותיאורי ההתנהגות המפלילה של הנאשם מצביעים על אשמתו. בית המשפט מצא כי היסוד הפיזי והנפשי של העבירה הוכחו והוא הרשיע את הנאשם בתקיפת קטין חסר ישע.

תוצאה: הנאשם הורשע בתקיפת קטין חסר ישע בהתאם לסעיף 368ב(ב) לחוק העונשין. בית המשפט קבע שהוא הרים והשליך בכוונה את בתו הקטינה על הרצפה במהלך מריבה עם אימה, וכי אין ספק באשמתו על סמך מכלול הראיות והתנהגותו המפלילה לאחר האירוע.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בתיק זה נידון אבהות קטינה בת שנה שנפגעה משבר קווי בגולגולתה. האירוע התרחש במהלך ויכוח בין האב לאם, והשאלה המרכזית הייתה האם האב הטיח או הפיל את התינוקת כוונה, או שמא נפילתה הייתה בשוגג. העדות המרכזית התבססה על עדותה של האם, שתיארה מערכת יחסים אלימה בין בני הזוג והאשימה את האב בהטחת הילדה על הרצפה. עדויות נוספות של קרובי משפחה, כולל אבי האב ואחותו, חיזקו את גרסת האם סמוך למועד האירוע אך אותן עדויות סתרו את עדויותיהם בבית המשפט, מה שהוביל להכרזתם כעדים עוינים.

תוצאה: הנאשם הורשע בעבירת תקיפת קטין חסר ישע בעקבות הוכחה כי זרק את בתו על הרצפה וגרם לה חבלה חמורה, במסגרת ויכוח עם אימה, תוך דחיית גרסתו השקרית וחיזוק גרסת המתלוננת.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובענה עסקה בעובדה כי עיריית ירושלים הציבה על שטחו הפרטי של התובע מכולת אשפה בשם "קיפוד" ואף בנתה מיתקן עם מדרגה וגדרות שהגבילו אפשרות חנייה בשלושת המקומות שיועדו לכך בתכנית הבנייה. התובע טען כי המכולה מהווה מפגע תברואתי קשה, גורמת לצחנה, זבובים וטרדות נוספות לפוגע באיכות חייו ומפחיתה את ערך הנכסים שבבעלותו. העירייה טענה כי המכולה הוצבה בהחלטה ובקשה של התובע עצמו, וכי יש לה סמכות להציבה ואף כי התובע חסם בעצמו חלק מהחניות. בית המשפט קבע כי בתחילה התובע ביקש את הצבת המכולה אך לאחר תקופה התחרט ודרש להסירה, אך העירייה המשיכה להחזיק בה מבלי שהיתה לה סמכות חוקית לבצע זאת, שכן לא הוצא היתר בנייה נדרש וההחלטות הרשמיות על הצבת המכולה לא התקבלו ע"פ הנוהל. בנוסף, התברר כי התובע עצמו ביצע בנייה בלתי חוקית שסגרה חלק מהחניות. בכל זאת, נקבע שהשימוש במכולה ובמיתקן נעשה ללא סמכות, והעירייה צריכה לפצות את התובע. לגבי הפיצוי, מדובר בשני נזקים עיקריים: חסימת מקום חנייה אחד וזיהום סביבתי, כולל ריח ורעש. התובע לא הביא ראיות מספקות לירידת ערך הנכס ולכן תביעה זו נדחתה, אך הפיצוי על חסימת החנייה נקבע ל-40,000 ש"ח ועל נזק לא ממוני בגין המיטרד סביב המכולה ניתנה פיצוי של 31,200 ש"ח. סך הפיצוי הכולל עומד על 71,200 ש"ח, נמוך בצורה משמעותית מהסכום שהתובע דרש, המשקל ניתן לממצאים הראייתיים בעד ובעד.

תוצאה: בית המשפט קבע שהעירייה הציבה את המכולה והמיתקן על שטח פרטי שלא כדין לאחר ביטול הסכמת התובע, והורתה לפצות את התובע בסך 71,200 ש"ח בגין פגיעה בתשתיות חנייה ונזק לא ממוני בשל המיטרד, ודחתה את טענות הירידה בערך הנכס וחסימת שתי החניות האחוריות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין דן בסכסוך בין מפיץ למפיצה שטענה להפרת הסכם הפצה בלעדי שנחתם לפני כעשרים שנה. בהסכם נקבע כי למפיץ יש זכות הפצה בלעדית באזור מסוים עם זכות להעברה לאחרים וללא אפשרות שהיצרן יבטל את ההסכם. המפיץ טען לזכות קניינית על זכות ההפצה ולכן לדחיית זכות הביטול של היצרן. בית המשפט המחוזי קבע כי זכות ההפצה היא זכות חוזית ולא קניינית, וניתנת לביטול בהודעה מוקדמת ומתן פיצוי, אף כשיש תניות שמדמות אותה לזכות קניינית. בנוסף, נקבע שגם תניות שהמשיבה לא תוכל לבטל את ההסכם אינן שוללות את זכות הביטול באופן מוחלט, בעיקר משום שהן סותרות את התכלית המסחרית וההגיונית של ההסכם, ומאחר שזכות ההפצה תלויה באספקת המוצרים והקשר המתמשך בין הצדדים. הדיונים המלאים בטענות הצדדים לא התקיימו במסגרת תביעת ההצהרה בשל הסכמה לפסק דין מבוסס סיכומים בלבד, והוצע שיש לפצל את הסעדים כדי לברר את ההיבטים העובדתיים בבית המשפט המוסמך לכך. בית המשפט הורה לדחות את הערעור והעמיד אפשרות למערער להגיש תביעה כספית ובה סעד לאכיפת ההסכם.

תוצאה: הערעור נדחה; נקבע כי זכות ההפצה היא חוזית ולא קניינית, ולכן הנתבעת אינה מחויבת לקיים את ההסכם לעולמי עד ואין מניעה עקרונית לביטולו; הותירה את בירור הסעדים הכספיים לסמכותו של בית המשפט הראשון.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין עוסק בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים בנוגע לסיווג טובין מיובאים – האם הם מנעולים למיכלי דלק ברכב או מכסים למיכלי דלק הכוללים מנעול. המערערת ייבאה שני סוגי טובין: סוג א' – טובין שאינם סוגרים את מיכל הדלק ללא סיבוב מפתח, וסוג ב' – טובין שמוברגים על מיכל הדלק וניתנים לנעילה. המחלוקת העיקרית היא האם לסווגם כמנעולים (פטורים ממס קנייה) או כמכסים (שעליהם מוטל מס קנייה). טענות המערערת נסמכות על קביעת מעריך מטעם המשיבה בעבר, ועל סיווג מקביל באירופה. המשיבה נטען כי מדובר במכסים בעלי פונקציה עיקרית של סגירת מיכל הדלק, כאשר פונקציית הנעילה היא לוואי בלבד. פסק הדין מתאר את שלבי הפרשנות שיש לנקוט כדי לקבוע סיווג מכס, הכוללים אפיון הטובין, פירוש הפרטים בצו תעריף המכס ויישום כללי הסיווג. השופט צ' סגל קבע כי מדובר במכסים למיכל דלק הכוללים מנעול, ולכן הסיווג של המשיבה נכון ויש לדחות את הערעור. לעומת זאת, השופט מ' גל, בהתייחסותו המפורטת לתכלית החקיקה והיעוד החברתי, סבור שיש לקבל את הערעור ולסווג את הטובין כמנעולים לרכב מנועי, מתוך ראייה שהמרכיב הדומיננטי במוצר הוא מנעולתו שמוציאה פונקציית הגנה וייעוד מיוחד, דבר המהווה קריטריון לסיווגם תחת פרט המכס הרלוונטי, הפטור ממס קנייה. השופטת מ' שידלובסקי-אור הצטרפה להתנגדות זו, ובסופו של דבר הוחלט לקבל את הערעור ברוב דעות.

תוצאה: הערעור התקבל ברוב דעות; הטובין יסווגו כמנעולים לרכב מנועי, פטורים ממס קנייה, וייבחן נושא ההתחשבנות הכספית בין הצדדים בהתאם לסיווג זה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעים רכשו דירת 5 חדרים בישוב שוהם וטענו כי הדירה סבלה מליקויים שונים בעת קבלתם את החזקה בה, כאשר מומחה מטעמם העריך את נזקי הליקויים בסכום ראשוני של 26,500 דולרים ובהמשך ב-35,400 דולרים. לאחר שלא תוקנו הליקויים, ביצעו התובעים תיקונים עצמאיים בהוצאה של 1,979 דולרים ותבעו החזר הוצאות זה. כמו כן, טענו לתשלומי פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 8,500 דולרים. במסגרת ההליך מונה מומחה מטעם בית המשפט שקבע מהם הפגמים, כיצד לתקנם, ועלותם. בעקבות הסכמות דיוניות בין הצדדים, הוסכם כי הנתבעת ביצעה את התיקונים והשיבה את הדירה למצב תקין. התובעים המשיכו לתבוע החזר הוצאות עבור תיקונים עצמאיים, פיצוי על ליקויים כמו מיקום דוד שמש ומידות לא תקינות של דלת שירותים, וכן החזר הוצאות שונות כולל שכר טרחת מומחים ואובדן ימי עבודה. הנתבעת התנגדה לטענות אלה, מומחה בית המשפט התרשם כי רבות מהטענות אינן מוצדקות או טופלו כראוי, ולא הורה על פיצוי למעט סייגים ספציפיים. לאחר הליך פשרה בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט, בית המשפט קבע פיצוי כולל לתובעים בגובה 7,000 ש"ח עבור התיקונים העצמיים, מיקום דוד השמש ורוחב דלת השירותים, 8,000 ש"ח בגין נזקים לא ממוניים והחזר הוצאות, ו-2,500 ש"ח בתוספת מע"מ עבור שכר טרחה. תשלומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית. השופטת אסרה על פסק דין עם נימוק מלא עקב הסכמת הצדדים להליך פשרה, והורתה על קיום ישיבת קדם משפט בהמשך בנוגע לצדדים שלישיים.

תוצאה: בית המשפט חייב את הנתבעת לשלם לתובעים פיצויים בהיקף כולל של כ-17,500 ש"ח בתוספת מע"מ, ריבית והצמדה, בקשר לליקויי הבנייה, תיקונים עצמאיים, נזקים לא ממוניים והחזר הוצאות, במסגרת פסק דין פשרה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע, אשר שימש דיקן במכללה למינהל, הגיש תביעה נגד עורכת הדין שייצגה אותו בתביעה נגד המכללה למינהל בנוגע לתנאי העסקתו. לפי התובע, רשלנות הנתבעת בניהול התביעה הראשונה בבית הדין האזורי לעבודה הובילה לכך שהוא לא קיבל את הזכויות והתשלומים שהגיעו לו, בין היתר תנאי שכר זהים לאלו של דיקן באוניברסיטת תל אביב, תשלום עבור ימי מחלה בלתי מנוצלים, החזר הפרשות לפנסיה, קרן השתלמות ושבתון. התביעה הראשונה נדחתה, והחלטה זו הובילה לפתיחת הליכים נוספים שעדיין תלויים ועומדים. התובע טען כי הנתבעת התרשלה בכך שלא כללה דרישות מסוימות בכתב התביעה, לא דרשה מסמכים מהנהלת המכללה שיכלו לתמוך בטענותיו, לא זימנה עדים מרכזיים, וויתרה על חקירות נגדיות, מה שגרם לנזק כספי משמעותי.

תוצאה: התביעה נגד עורכת הדין בגין רשלנות מקצועית נדחתה, מאחר שהתובע לא הוכיח קשר סיבתי בין פעולות הנתבעת לנזק שנטען. התובע חויב בהוצאות משפט של 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

לצפייה לרכישה הזדהה

תוצאה: הנאשמים זוכו מחמת הספק בשל חוסר בראיות חד-משמעיות המצביעות על אשמתם בעבירות המיוחסות להם.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: במסגרת תביעה מרכזית שהוגשה בנוגע לליקויי בנייה בדירות, בית המשפט המחוזי בחיפה מינה מהנדס מומחה מטעם בית המשפט כדי להגיש חוות דעת מקצועית בלתי תלויה. המבקשים ביקשו לבטל את מינויו בטענה כי הוא נותן בדרך כלל חוות דעת רק לרוכשי דירות ואין להסתמך עליו כמומחה בלתי תלוי מטעם בית המשפט. בית משפט השלום דחה את בקשות הביטול השונות, וציין כי עובדת מתן חוות דעת מקצועיות בעיקר לצד אחד אינה פוסלת באופן אוטומטי את אמינותו וכישוריו כמומחה מטעם ביהמ"ש. נקבע כי חוות דעתו תיבחן בכפוף לבקרה מקצועית, כולל חקירה נגדית והעמתה עם חוות דעת נוספות שהוגשו לתיק על ידי הצדדים. גם טענות לגבי חשש לניגוד עניינים נדחו, מאחר שטרם התקיימו נסיבות המחייבות ביטול המינוי לפי תקנות סדר הדין האזרחי. נוסף לכך, כבר בוצעה עבודה משמעותית על ידי המומחה והושקעו משאבים רבים, דבר שמקשה על ביטול מינוי בשלב זה. לפיכך, הוחלט לאמץ את החלטת בית המשפט המחוזי ולהותיר את מינויו של המומחה על כנו, לביטול צו עיכוב ביצוע שהוצא קודם לכן, וכן להטיל על המבקשים תשלום הוצאות בסך 7,000 ש"ח.

תוצאה: בקשת רשות הערעור נדחתה, מינוי המומחה בבית המשפט הושאר על כנו, צו עיכוב הביצוע בוטל, והמבקשים חויבו בהוצאות בסך 7,000 ש"ח.

לצפייה לרכישה הזדהה