חיפוש פסקי-דין - פסקדין

תקציר AI: הנאשם הורשע בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות כלפי בת זוגו, כולל תקיפה חבלנית, איומים, היזק בזדון וגניבה. הנאשם הוא בן 70, נשוי ואב לחמישה, עבר תהליך גמילה מאלכוהול ותקופת טיפול בשירות המבחן, ושיתף פעולה לאורך תקופה של כעשרה חודשים. למרות שהודה במעשיו והביע חרטה, וחווה שינוי חיובי במסגרת הטיפול, חומרת העבירות שביצע ופגיעותיה הקשות של האישה, לצד עברו הפלילי עם הרשעות קודמות באלימות כלפיה, מחייבים הענישה החמורה. הנאשם תקף את בת זוגו באלימות קשה, כולל מכות עם אגרופים וקרש, תקיפות חוזרות ואיומים, ואף גניבה ופריצה לרכוש. בית המשפט מדגיש את הצורך בהרתעה ציבורית נגד עבירות אלימות במשפחה, ודוחה טענות להחלת סעיפים להקלת העונש או אי הרשעה. נקבע כי יש להפעיל מאסר על תנאי קיים, ולהטיל עליו מאסר בפועל למשך 12 חודשים שירוצו בחפיפה למאסר התנאי. בנוסף, הוטלו על הנאשם מאסרי על תנאי לתקופה של 4 ו-5 חודשים בתנאים מגבילים, וכן צו מבחן לתקופה של שנה הכולל איסור על אלימות או איומים כלפי בת זוגו העתידית או הנוכחית. ביצוע עונש המאסר בפועל הושהה במתן חנינה.

תוצאה: הנאשם הורשע והוטל עליו מאסר בפועל של 12 חודשים המרותק עם מאסר על תנאי בהפעלה של 12 חודשים, בנוסף למאסרי על תנאי נוספים וצו מבחן לשנה. ביצוע המאסר בפועל נדחה למועד מתן החלטה בבקשת חנינה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק דין זה דחה כב' הרשם הובר את בקשת המערערים לתיקון כתב התביעה כך שיוכל להיכלל סכום של 116,722 ש"ח, אשר שילם המערער1 בעקבות הגשת השיק לפרעון בלשכת ההוצאה לפועל. בכתב התביעה המקורי נטען כי המשיבים הטעו את המערער1 כששכנעו אותו לתת שיק לביטחון בסך 76,000 ש"ח, והמערער1 ביקש את החזרת השיק. לאחר שנכשלו לנקז סך הערובה שנקבעה לפקדה בלשכת ההוצאה לפועל, שילם המערער1 את הסכום שנקבע על ידי הרשות להוצאה לפועל. הרשם קבע כי קיים השתק פלוגתא בעניין השיק ולכן לא ניתן להעלות מחדש את השאלה בפני ערכאה אחרת. עם זאת, בהמשך הובהר כי בדיון שנקבע לגבי התנגדות לביצוע השטר הותר למערער1 להתמודד מול קיומו של השיק אך ללא ממצא חיובי מחייב. לפיכך, נקבע כי השתק פלוגתא אינו חל במקרה זה כי לא מדובר בממצא חיובי אלא בדיון שהסתיים באישורה של ההתנגדות בכפוף לתשלום ערובה. לכן, בית המשפט קיבל את הערעור שנערך על החלטת הרשם ואפשר למערערים לתקן את כתב התביעה להוספת הסכום שעקב התשלום שנאלצו לבצע. בהליך לא הוטלו הוצאות, ומועד לפנייה לערכאה מחוזית נקבע תוך 45 ימים.

תוצאה: בית המשפט קיבל את הערעור ואישר למערערים לתקן את כתב התביעה ולהוסיף את הסכום של 116,722 ש"ח, תוך דחיית ההחלטה המקורית של הרשם וללא חיוב בהוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בית המשפט דן בבקשת המדינה להאריך בפעם השלישית את מעצרו של המשיב, הנאשם בביצוע עבירות חמורות של חדירה למרכזיות מחשבים, סחיטה באיומים, ופגיעה בפרטיות במסגרת מערכת תקשורת מורכבת. המשיב מואשם בעבירות רבות ומגוונות, לרבות הונאה, גניבה, זיוף ושיבוש מהלכי משפט. הנאשם, שיודע לחדור למערכות ממוחשבות ולנצלן לרווחים כספיים, נחשב לסיכון גבוה לציבור בשל יכולותיו וכי המשיך במעשיו אף לאחר שנדונו בפניו. למרות טענות הסניגור כי האירועים אינם יוצאי דופן ואין בהם כדי להצדיק מעצר ארוך, בית המשפט דחה טענות אלה בהתחשב בסכנה המשמעותית שמציב המשיב לשירותים החיוניים הציבוריים. נשיא בית המשפט התחשב בקושי שנובע מנכותו של המשיב (היותו עיוור), אך קבע כי יש להמשיך במעצרו עד להכרעה משפטית, בין השאר לנוכח חשש לשיבוש של מהלכי משפט והימלטות. הדיון נעשה במקביל למשפט שבו הושלמה כבר פרשת התביעה, והגנה החלה. בית המשפט מתייחס להיקף ומורכבות התיק ומשתדל להאיץ את ההליכים.

תוצאה: הבקשה להארכת מעצר המשיב התקבלה, והמעצר הוארך בתשעים ימים נוספים או עד מתן פסק הדין, לפי המוקדם.

לצפייה לרכישה הזדהה

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בהחלטה זו דן בית המשפט בעתירה שהוגשה על ידי האם, ילדה והאב, המבקשים לקבל פסק דין הצהרתי לפיו הילד הוא בנם הביולוגי של האם והאב. בתביעה צוין כי האב מסכים לזהותו כבן הילד ונשלח תצהיר מאשר את האבהות. התביעה הוגשה נגד משרד הפנים בעקבות הליכים שהתנהלו נגד האם שהובילו לשלילת מעמדה כתושב ארעי והחלטה על ביטול אשרת העולה שלה, עם חשש לגרוש מהארץ. במקביל הוגשה בקשה לצו מניעה זמני שלא לגרש את האם וילדיה עד פסק הדין, בטענה שלפי חוק השבות זכאי הילד להיכנס לארץ ושיש למנוע פירוד המשפחה. הצו ניתן במעמד צד אחד. לאחר בחינת התגובות החליט בית המשפט כי אין לו סמכות לדון בסעד זמני כזה, ושמשרד הפנים אינו צד הכרחי בתביעה העיקרית שהיא להכרה באבהות הילד. נקבע כי הורים יכולים לפנות לבדיקה רפואית להוכחת אבהות ללא התערבות בית המשפט. בשל כך בוטל הצו הזמני, ומשרד הפנים נמחק כצד להליך. הוגדר מועד להחלת ביטול הצו ולא הותר למשיבים להמשיך בהליך הגירוש במסגרת התיק הנוכחי. הועלתה חובת תסקיר סעד שיכלול המלצות לגבי האבהות ותפקידה, וכן תגובה מיועץ משרד העבודה והרווחה. הוקצבו מועדים להגשת המסמכים, ומועד לדיון חדש נקבע. המבקשים חויבו בהוצאות לטובת המשיבה בגין דחיית הבקשה לצו המניעה.

תוצאה: בית המשפט ביטל את הצו הזמני למניעת הגירוש, מחק את משרד הפנים כצד להליך האבהות, קבע כי לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות לדון בשאלת האבהות אך לא בסעד למניעת גירוש, וחייב את המבקשים בתשלום הוצאות לטובת המשיבה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין דן בחקירה שכללה חשדות נגד ראש ממשלה לשעבר, רעייתו ואחרים בגין עבירות שוחד, ניסיון לקבל דבר במרמה והפרת אמונים, בעקבות תחקיר עיתונאי משנת 1999. חקירת המשטרה התמקדה בטענות כי ניסו להוציא כספים במרמה מהממשלה באמצעות חשבונות מפוברקים המשלבים בין עבודות פרטיות למשפחה לעבודה ציבורית. כמו כן, נבחן חשד לשוחד שבו ניתנו שירותים פרטיים ללא תשלום, בתמורה לטובות הנאה. נעשו פגישות בין החשודים ופקידי משרד ראש הממשלה בניסיון להסדיר את החוב אך ללא תשלום מלא. בחלק נוסף של החקירה נבחן החשד לגניבת מתנות שקיבל ראש הממשלה במסגרת תפקידו, והטענה להסרת תוויות מהמתנות כדי לטשטש את זהותן. בנוסף נבדקו חשדות לשיבוש מהלכי משפט בקשר לשיחות עם עדים לפני פתיחת החקירה.

תוצאה: התיק הפלילי נסגר נגד ראש הממשלה לשעבר, רעייתו ונאשמים נוספים בשל חוסר ראיות מספיקות להעמדה לדין פלילי בעבירות שוחד, ניסיון לקבל דבר במרמה והפרת אמונים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת רכשה רכב מסוג יוקון בשנת 1996, ומיד לאחר הקבלה התגלו בו ליקויים טכניים רבים שהפריעו לשימוש שוטף. התובעת דרשה להחליף את הרכב בפגום ובור, לאחר ניסיונות תיקון שלא הצליחו במשך כשנה. הצדדים חתמו על הסכם חליפין שבו הוחזר הרכב הפגום וניתן רכב חלופי, תוך התחשבות במחירון לוי יצחק לקביעת מחיר השבת הרכב. לאחר ההסכם, התובעים טענו כי התחשבות הנתבעת הייתה לא הוגנת, ופנו לתביעה לפיצויים הכוללת נזק בגין השימוש ברכב החלופי, הוצאות מימון, נזקים שונים והפרשי מחירים בגין הליקויים.

תוצאה: התביעה התקבלה בחלקה. הנתבעת חויבה בתשלום פיצויים למתובעת בסך כולל של כ-12,162 שקלים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בגין אובדן השווי והשימוש ברכב החל מפברואר 1996, וכן בהוצאות משפט עבור התובעת בסך 3,000 שקלים בתוספת מע"מ. התביעה האישית של בעל החברה נדחתה ללא הוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעים פנו לבית המשפט בבקשה לפסק דין הצהרתי המחייב את עיריית בני ברק לחשב את צריכת המים שלהם לפי שעוני מים דירתיים, ולא לפי צריכה כוללת של הבניין המשותף ברחוב צירלסון 16. לטענתם, על אף התקנת שעוני מים דירתיים, הנתבעת מחייבת אותם על פי חלוקה שוויונית של צריכת המים המשותפת, דבר שגורם לאי צדק בתשלום. הנתבע העירייה טענה כי הבניין נעשה בחריגות בנייה נרחבות, הכוללות תוספות קומות, סגירות שטחים ושימושים אסורים, והאפשרות להנפקת אישור אספקת מים רשמי ("טופס 4") לא התקיימה כיוון שהבניין לא נבנה בהתאם להיתרי הבנייה. לטענת העירייה, חיבור המים התבסס על מסמכים מזויפים שהוצגו לה, והשימוש בשעונים הדירתיים הוא שגוי מבחינה חוקית.

תוצאה: פסק הדין דחה את תביעת התובעים לחיוב חישוב צריכת מים דירתית במקום חישוב לפי צריכת מים כללית בבניין, בשל היעדר היתר בנייה תקף והפרת הוראות החוק על ידי הבניין והמשתמשים בו; כל צד יישא בהוצאותיו.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק הדין מבואר כי בא-כוחה של התובעת הגיש סיכומים בכתב שהשתרעו על פני 71 עמודים, בעוד שכלל הפרוטוקולים בהליך היו כ-100 עמודים. השופט מתח ביקורת על אורך הסיכומים וטען כי סיכומים נועדו לסכם את הראיות ולהצביע על החקיקה והפסיקה הרלוונטית, ואינם מיועדים לשמש כמו דיסרטציה משפטית ארוכה וחוזרת. בהתאם לכך, השופט דרש מהבא-כוח להגיש תגובה מדוע לא יחויב בהוצאות בגין פגיעה מיותרת בתהליך המשפט. בא-כוחה טען כי מדובר בסוגיה משפטית קשה ומורכבת המחייבת פירוט משפטי נרחב, וציין את נושאי המשפט השונים שנכללו בסיכומים. השופט קבע כי למרות האורך והמורכבות נושאי המשפט, הסיכומים היו ארוכים ללא הצדקה וכי מטרתם היא להדגיש את העיקר ולא להאריך בפירוט יתר. כמו כן, הוא הבהיר כי גם ללא הגבלה מפורשת של בית המשפט על אורך הסיכומים, אין בכך רשות להגיש סיכומים ללא הגבלה. פסק הדין מתייחס לחשיבות הייעול והקיצור בסיכומים כדי לסייע לבית המשפט ולנהל את ההליך ביתר יעילות. לבסוף, השופט חייב את בא-כוחה של התובעת לשלם הוצאות בסך 2,500 ש"ח לאוצר המדינה עקב ההכבדה שנגרמה בשל אורך הסיכומים.

תוצאה: בא-כוחה של התובעת חויב לשלם הוצאות בסך 2,500 ש"ח לאוצר המדינה בגין הכבדה שנגרמה בהליך בעקבות היקף הסיכומים המופרז שכתב.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע, קבלן עבודות צנרת, הגיש תביעה נגד הנתבע ממנו דרש תשלום של 50,000 ש"ח בגין עבודה שנעשתה בפרויקט "מגדלי המרינה". לטענת התובע, הוא ביצע עבודות ריתוך צנרת במסגרת פרויקט בנייה מקיף בין דצמבר 1996 למרץ 1997, בהתאם להסכם בעל פה שבו נקבע כי התמורה עבור עבודתו תעמוד על 70,000 ש"ח. הנתבע שילם לתובע רק 20,000 ש"ח ודרש השלמת עבודה נוספת במהלך 1998 אשר לא בוצעה על ידי התובע. הנתבע טען כי ההסכם היה לתשלום מקסימלי של 25,000 ש"ח בלבד וכי התובע לא השלימו את כל העבודה. התובע וויתר על תביעות נוספות בשל קשיים כלכליים. העד המרכזי מטעם התביעה, מנהל הפרויקט לשעבר, אישר את קיומו של הסכם בעל פה על סך 70,000 ש"ח וכי התובע אכן השלימו את עבודתו, כאשר זרמו מים בצנרת בזמן עזיבתו את האתר. הנתבע לא הביא ראיות תומכות לגרסתו ואף נמנע מהזמנת עדים. תשלום נוסף של 5,000 ש"ח ללקוח אחר שהביא הנתבע לא הוכח כקשור לעבודה של התובע. כמו כן הוצג אישור מהמזמין כי הנתבע קיבל את מלוא התשלום מחברת אפג"ד במועד שלאחר סיום עבודת התובע. בית המשפט מצא כי גרסת התובע מהימנה ומצדיקה חיוב הנתבע בתשלום יתרת החוב, לצד ריבית, הצמדה, הוצאות משפט ושכר טרחה.

תוצאה: הנתבע חויב לשלם לתובע את יתרת החוב בסך 50,000 ש"ח, עם ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה, וכן הוצאות משפט ושכר טרחה בסך 8,000 ש"ח עם ריבית והצמדה.

לצפייה לרכישה הזדהה