חיפוש פסקי-דין - פסקדין

תקציר AI: בפסק דין זה נדונות תביעות מזונות שהוגשו במסגרת תיק מאוחד שבו צדדים הם זוג נשוי מזה 12 שנים עם שתי ילדות קטינות. האשה חלתה בסרטן והמצב הרפואי שלה מחמיר, והבעל משרת בצה"ל. ההליכים המשפטיים כוללים תביעות למזונות, אחזקת קטינים וסעדים הקשורים ביחסי ממון ונכס משותף המושכר. האשה טוענת כי בעקבות מחלתה והקשיים במשפחה, הבעל התרחק והחלה לשכור פיליפינית לסייע בטיפול בילדים ובהתמודדות עם המצב, וטוענת כי הבעל מקיים קשר רומנטי עם אישה אחרת. הבעל טוען כי האשה היא זו שקשרה קשר עם גבר זר ומבקשת לגרום לגרושין. בדיון נדונו סוגיות מרכזיות כגון זכות האשה למזונות בשלב זה, חיוב הבעל בתשלום שכר הדירה על הדירה השכורה, והטיפול בפיליפינית שנשכרה לעזרתה של האשה. נקבע כי האשה טרם הפסידה את זכותה למזונות, ועל הבעל לשאת בהוצאות הטיפול והדיור באופן זמני. לגבי הקטינים, הוחלט כי האב חייב במזונותיהם ההכרחיים הכוללים מזון, לבוש, חינוך ומדור, עם תשלום חודשי זמני של 3,860 ש"ח הכולל גם חלק בהוצאות המדור. ההכנסות השוטפות של הצדדים נלקחו בחשבון, והוחלט על תשלום מזונות זמניים של 6,560 ש"ח לחודש החל מחודש מרץ 2000, כולל תשלום עבור הפיליפינית, לצד תשלום דמי מזונות העבר בפריסת תשלומים. נקבעו גם נוהלי דיור לגבי הדירה המשותפת ואפשרות לפירוק שיתוף במקרה הצורך. בנוסף, הוזמן תסקיר פקידת סעד לבחינת משמורת וסדרי ראיה להמשך ההליכים. ההחלטה מדגישה את הצורך בשמירה על מצב הקיים במועד הגשת התביעה ומתן אפשרות לצדדים לגבש הסכם כולל באמצעות עורכי דין.

תוצאה: הבעל חייב בתשלום מזונות זמניים לסך של 6,560 ש"ח לחודש עבור האשה והקטינים, כולל הוצאות הפיליפינית, החל מחודש מרץ 2000; נקבע תשלום מזונות עבר בתשלומים חודשיים; נקבעה משמורת זמנית לבעלת המשמורת זמנית על הקטינים; הוזמן תסקיר סעד לבחינת המשך סדרי משמורת וראיה; הוחלט על ניהול הכנסות משכירות הדירה המשותפת לצורך חלוקתן עד להחלטה נוספת.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע, פועל במפעל לייצור גומי, נפגע בידו בעת שניקה מכונה לייצור גומי. התובע טוען שהנתבעת התרשלה בתחזוקת המכונה ובהדרכתו, וחשפה אותו לסיכון בלתי סביר. הנתבעת הכירה באירוע התאונה אך כפרה בהתרשלות, וטענה שהפגיעה נגרמה בשל רשלנות התובע. המכונה כוללת ארבע תחנות עם ראש מכני נע אופקית, וכוללת מערכות בטיחות כמו לחצני הפעלה דו-ידניים ומגן משולב עם מתגים המפסיקים את פעולת המכונה בעת פתיחתו. התובע סיפר שניקוי הראש נעשה עם המכונה מחוברת לחשמל וכי נדרש לפתוח את המגן המשולב, אך בראש ירד וגרם לפציעה בידו, למרות שהמתגים אמורים להפסיק את פעולת המכונה במצב זה. מהנדס מומחה מטעם התובע בדק את המכונה לאחר התאונה ומצא ליקויים, בהם ציר שבור של המגן. הנתבעת טענה שהתובע הפר הוראות בטיחות, טיפס על חלק מהמכונה והכניס יד מבלי לפתוח את המגן כשהמכונה עובדת. עדים מטעם הנתבעת הציגו גרסאות סותרות לגבי נסיבות ההתאונה, יוזמת ניקוי, ומצב המכונה בזמן האירוע. הנתבעת גם נשענה על כך שמכונת הזרקה הייתה מבוקרת במפעל בעבר ללא ממצאים, אך כפי שנקבע, לאורך שנים יכולו להיווצר ליקויים שלא טופלו. אין בידי הנתבעת תיעוד מפורט של מפרט טכני או הוראות הפעלה וניקוי ספציפיות למכונה, וההדרכות שניתנו לעובדים היו לקוניות וחסרות תוכן מפורט. הוחלט כי הנתבעת התרשלה באחזקת המכשור ובהדרכות, התאונה נגרמה עקב ליקוי טכני שהנתבעת לא טיפלה בו, והתובע לא נכשל בביצוע הוראות העבודה ואף פעל לפי ההנחיות שניתנו לו. לפיכך, הנתבעת אחראית במלואה לנזק שגרם האירוע.

תוצאה: נקבע כי הנתבעת אחראית לרשלנות שגרמה לפציעת התובע, והנתבעת תשלם את הוצאות התובע בשלב זה בסך 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ. נקבע מועד להוכחת נזקי התובע.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע הגיש תביעה על סך כ-119,000 ש"ח נגד מספר נתבעות בגין אובדן מטען של 257 מכונות גילוח שנרכש מספק בארה"ב והיה בשלב הובלה לישראל. הנתבעות הראשונות הפסיקו פעילותן, וההליך התרכז ביחסי התובע והנתבעת השלישית, שהיא המבטח. התובע טען כי קיימת פוליסת ביטוח פתוחה שהסתירה את המטען, ודרש תשלום תגמולי ביטוח בגין האובדן. המבטח סירב בטענה כי התובע לא ביטח את המטען, לא הונפק כתב כיסוי ספציפי ועל כן אין זיקת ביטוח כלפיו בעת הפגיעה. הבירור המשפטי התמקד בשאלות האם המטען היה מבוטח, האם לתובע הייתה זיקת ביטוח בזמן האובדן, ומה גובה הנזק האמיתי שנגרם לו. הראיות הוגשו בעיקר בעדות מר גורט מטעם התובע ומר בנימיני מטעם המבטח, וההחלטה קבעה שרוב המסמכים שהוצגו אינם מקבלים משקל ראייתי מלא עקב היעדר אימות ראשוני. הבדיקה המשפטית התמקדה בניתוח תנאי חוזה המכר ובשאלת העברת הסיכון מטעם הקונה הכוללת זיקת הביטוח, ונמצא כי התובע לא הוכיח כי בעת האובדן היה לו סיכון בבעלות המטען או זיקה ביטוחית כלפיו. לא הוצגו מסמכים מספקים המעידים על תשלום דמי ביטוח או הודעה למבטח אודות המטען. על כן, נדחתה הטענה כי המטען היה מבוטח. התביעה נדחתה, תוך התייחסות לתנאי הפוליסה ולחיוב המבוטח להודיע ולשלם דמי ביטוח על כל משלוח.

תוצאה: התביעה נדחתה בשל חוסר זיקת ביטוח של התובע למטען בעת האובדן, והעדר הוכחה לתשלום דמי ביטוח או למסירת הודעה למבטח; התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 7,500 ש"ח פלוס מע"מ.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע, פועל במפעל לייצור גומי, נפגע בידו בעת שניקה מכונה להזרקת גומי. התביעה נסבה על טענתו כי הנתבעת התרשלה בתחזוקת המכונה, הדרכת הניקוי והפעלת המכונה, וחשפה אותו לסיכון בלתי סביר. הוכח כי המכונה כוללת אמצעי מיגון כמו לחצני הפעלה דו-ידניים ומגן משולב עם מתגים המפסיקים את פעולת המכונה בעת פתיחתו, אך בעת התאונה ראש המכונה ירד ולחץ על ידו של התובע נמוך מהמגן אף שהמגן היה פתוח והמערכת לא הופסקה מהמכונה.

תוצאה: בית המשפט קבע כי הנתבעת אחראית במלואה לתאונה ולנזקים שנגרמו לתובע, וכי התובע פעל בהתאם להוראות ולכן אינו נושא באחריות כלשהי לאירוע. הוטלו על הנתבעת הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח פלוס מע"מ והדיון יימשך בשלב הבא להוכחת גובה הנזק.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת הגישה בקשה לביצוע חמישה שיקים כנגד הנתבעת, שטענה כי החתימה על השיקים אינה שייכת לה והשיקים הוצאו ללא ידיעתה. לאחר דיון בבית משפט השלום ופסק דין מקדים, הוחלט על המשך הדיון לאחר הוספת הנתבע כאחראי נוסף לתביעה. הנתבע טען בין היתר להתיישנות התביעה, אך בית המשפט קיבל את טענת התובעת כי עוולת התרמית לא התיישנה. התובעת טענה כי הנתבע, אשר קיבל הלוואה לשימוש אישי, מסר שיקים שחתם עליהם במרמה בשם אשתו, באמצעות מצג כוזב. הנתבע הכחיש וטען שההלוואה ניתנה לקואופרטיב בו עבד, והציג גרסאות סותרות לגבי תהליך ההלוואה והחזרתה. בית המשפט דחה את גרסתו של הנתבע, ונתמך בעדויות וראיות קבע כי ההלוואה ניתנה בשל מצג כוזב וכי השיקים שחתומים על ידי הנתבע ללא ידיעתם של אחרים שימשו לביטחון בלבד. בית המשפט קבע כי התובעת שינתה מצבה לרעה בהסתמך על מצג כוזב, תוצאתו נזק כספי, שיש לפצותו. התביעה נגד הנתבעת נדחתה כיוון שהשיקים לא חויבו לה, אך הנתבע חייב בתשלום פיצויים לתובעת על סכום השיקים בתוספת ריבית והצמדה, וכן הוצאות משפט ושכר טרחה. החלטת בית המשפט המחוזי שלא לדון בערעור נתבע נמסרה תוך דחיית בקשתו.

תוצאה: התביעה נגד הנתבעת נדחתה, הנתבע חויב לשלם לתובעת סכום של כ-30,000 ש"ח בתוספת ריבית, הוצאות משפט ושכר טרחה. בקשת הנתבע לדחות את ההליכים נדחתה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע הגיש תביעה כספית נגד הנתבע בטענה כי האחרון כפה עליו שותפות עסקית שגרמה לו נזק כספי. בהליך פלילי קודם הורשע הנתבע בעבירות איומים וסחיטה באיומים בעקבות תלונה של התובע. בפסק הדין האזרחי שניתן קודם לכן, ולאחר הסכמת הצדדים, נקבע כי יש להשלים את פסק הדין בנושאים נוספים הכוללים האם נפלה טעות לגבי מועד הריבית, פיצוי בעוגמת נפש ואובדן הכנסה. ממצאי פסק הדין הפלילי שימשו בסיס להליך האזרחי. השותפות עסקה בניהול עסק אסור במתחם בית הקברות ירקון, שכלל ניטרול מתחרים באמצעים בלתי חוקיים. הנתבע היה שותף "שקט" שהיה אחראי בעיקר לניטרול מתחרים, והתובע הפעיל את העסק. בתקופה מסוימת חשד הנתבע כי התובע מעלים ממנו הכנסות ולקח חלק גדול יותר ברווחים מאשר שסוכם במקור. העסק פעל במשך כ-14 חודשים, ובחודש וחצי האחרונים התערערו היחסים והנתבע נטל לעצמו סכום נוסף מעבר למוסכם. שני הצדדים היו מודעים לאופי הבלתי חוקי של ההסכם ופעלו בנפש חפצה כשותפים לעניין בלתי חוקי ובלתי מוסרי. פסק הדין קבע כי ההסכם הינו בטל ויחסי הצדדים אינם מקנים זכויות לתביעות פיצוי אלא רק להשבת סכומים. נקבע כי התובע זכאי להשבת סכום של 6,750 ש"ח בתוספת הצמדה וריבית כחוק, אך לא זכאי לפיצוי על עוגמת נפש או אובדן רווחים, לאור היות ההסכם בלתי חוקי והשיתוף של התובע בהתנהלות הבלתי חוקית. כמו כן, התובע חויב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לנתבע.

תוצאה: התביעה התקבלה במגבלת השבת סכום העודף שנלקח באופן בלתי חוקי, כ-6,750 ש"ח בתוספת הצמדה וריבית, אך נדחתה בכל הנוגע לפיצוי על עוגמת נפש ואובדן רווחים. התובע חויב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחה לנתבע בסך 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ והצמדה.

לצפייה לרכישה הזדהה

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בתביעה זו דרשה התובעת כי בית הדין יחייב את הנתבעת לשלם לה פיצויים ויצווה על קבלתה לעבודה, בטענה כי נפגעה מפליה בגין גיל ומין בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. התובעת הגישה מועמדותה למשרות עורכי דין בתחום הפלילי והאזרחי בשירות המשפטי של הנתבעת. לאחר ראיון בו נטען כי התקיימה הכרות ראשונית ולא הליך מכרז, צוין כי קיימת מגבלה בהעסקה של עובדים מעל גיל 50 בחוזה מיוחד. התובעת ציינה כי הראיון נסב סביב נושא הגיל והמשכורת, וטענה כי במהלך הראיון נשאלו שאלות ונאמרו הערות שהצביעו על הפליה, לרבות הערות על היותה "אקדמית מדי". למרות חידוש המועמדות למשרה נוספת וקשיים בפנייה לקבל מענה, התקבלה תגובה רשמית לפיה לא נמצאה אפשרות להעסיק אותה. הנתבעת טענה כי הראיון לא התקיים במסגרת מכרז וכי ההבהרות שניתנו לתובעת היו לגיטימיות, וכי בחינת קורות החיים העלתה כי התובעת אינה מתאימה למשרות המבוקשות. בית הדין עיין בכל המסמכים והעדויות וקבע כי לא הוכחה הפליה בטענות התובעת. נקבע כי לא קם לתובעת הנטל הראשוני להוכיח שהייתה כשירה ועומדת בדרישות המשרה, וכי ההחלטה לא להעסיקה לא התבססה על גיל או מין אלא על התאמה מקצועית. בית הדין הבהיר כי הפליה היא עניין חמור אך הטענות שהועלו אינן מבוססות אלא נועדו להכשיר אי יכולת מקצועית. לאור זאת נדחתה התביעה, והתובעת חויבה בהוצאות משפטיות.

תוצאה: תביעת ההפליה נדחתה מכל וכל; לא הוכחה הפליה בגין גיל או מין; התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך 5,000 ש"ח.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין עוסק בתיק פלילי בו נאשם בשתי עבירות מרכזיות: אינוס ומעשה מגונה בנסיבות של אינוס, לפי סעיפים 345(א)(1) ו-348(א) + 345(א)(1) לחוק העונשין. האירוע התרחש ביום 2000 כאשר המתלוננת פנתה לתחנת אוטובוס וציינה כי פגשה בנאשם שהציע לה להסיע אותה לפרדס חנה. במהלך הנסיעה סטה הנאשם אל שביל מוביל לפרדסים, שם עצר את הרכב, נישק את המתלוננת ללא הסכמתה, חנק אותה, והכניס אצבע לאיבר מינה תוך התנגדות בכתיבתה וצעקותיה. הנאשם אף סטר לה ואיים לאנוסה. לאחר מכן, המתלוננת הצליחה להימלט כאשר הנאשם שקוע בשיחה טלפונית. המתלוננת עדה על האירועים בפרוטרוט, והעדויות התומכות בה כללו את כלתה ששמעה את זעקותיה וילדה שסייע לה, וכן עדות של אדם שהבחין במצבה הרגשי מיד לאחר המקרה. הנאשם הכחיש את המעשים וטען כי מערכת היחסים הייתה בהסכמה, אך גירסתו סורבה עקב סתירות בדבריו ועובדות המקרה. השופטים מצאו כי גירסת המתלוננת מהימנה ומגובה בעדויות נוספות, ואילו גירסת הנאשם הינה בלתי אמינה. בהמשך לכך, החליטו הרשעים להרשיעו בעבירות האינוס והמעשה המגונה.

תוצאה: הנאשם הורשע בעבירות אינוס ומעשה מגונה בנסיבות של אינוס על פי חוק העונשין.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התביעה עוסקת בתאונת עבודה בה נפגע התובע, פועל במפעל לייצור גומי, בעת ניקוי מכונה להזרקת גומי. התובע טוען כי נפגע בעקבות רשלנות הנתבעת בתחזוקת המכונה ובהדרכתו, בעוד הנתבעת מכחישה רשלנות וטוענת כי התאונה נגרמה באשמת התובע בלבד. המכונה כללה אמצעי מיגון מורכבים, כגון כפתורי הפעלה דו-ידניים ומגן משולב עם מתגים המקפיאים את פעולתה בעת פתיחתו. התובע תיאר אירוע בו ראש המכונה ירד עליו בעת ניקוי, בניגוד לתפעול התקין שבו ראש המכונה אמור להיפסק בעת פתיחת המגן. מומחה מטעם התובע בחן את המכונה ומצא ליקויים, כולל במסגרת המגן ומנגנוני הבטיחות, וטען כי המכונה המשיכה לפעול על אף פתיחת המגן. עדי הנתבעת טענו כי התובע חרג מהוראות הבטיחות וניקה את המכונה במצב מסוכן, אך עדויותיהם סותרות וחלקן התגלו כחלקית וחסרות אמינות. הוכח כי לאחר התאונה הוחלפו חלקים במכונה שהיו פגומים טרם כן; כמו כן, הנתבעת לא הציגה מפרט טכני מלא להוראות הפעלה ותחזוקה, וההדרכות שניתנו לעובדים היו חלקיות וחסרות פרטים קריטיים. בנוסף, לא בוצעו בדיקות ותחזוקה תקופתיות נאותות. לפיכך, קבעה השופטת כי מכשיר העבודה לא היה תקין וכי הנתבעת התרשלה בתפקידה לשמור על בטיחות הפועל, ואילו התובע פעל בהתאם להנחיות ללא רשלנות מצידו. התקבלה התביעה ונפסק כי הנתבעת אחראית למלוא הנזק שנגרם.

תוצאה: נפסק כי הנתבעת אחראית לתאונה ולקביעת פיצוי מלא לתובע, כאשר התובע אינו אחראי לרשלנות כלשהי בפגיעה, והוטלו על הנתבעת הוצאות משפט.

לצפייה לרכישה הזדהה