חיפוש פסקי-דין - פסקדין

תקציר AI: בתביעה שהוגשה, תבע התובע את השבת סייחה ופיצוי כספי בסך 25,000 ש"ח בטענה כי הסוסה שלו נעלמה, וכעבור תקופה ארוכה זיהה אותה יחד עם סייחה בחצר הנתבעים. התובע טען שהנתבעים גנבו את הסוסה או למצער מצאו אותה ודחו להשיב את הסייחה למרות ההבטחות. הנתבעים טענו כי רכשו את הסוסה מאביו של הנתבע בתום לב ובתמורה מלאה, וטענו על הסכם עם התובע בו הסכימו להשיב את הסוסה תמורת כיסוי הוצאות ושהסייחה תישאר אצלם. מנגד קבע בית המשפט כי אין ראיות להוכיח גניבה, הנטל לא הוכח שבדידה נתבעים מצאו הסוסה, והראיות מצביעות כי הסוסה נקנתה או הגיע לידי הנתבעים בדרך שלא הייתה גניבה. כמו כן, בית המשפט הדגיש את ההמתנה הארוכה של התובע לפני הגשת התביעה ויחסו להסכם שנכרת בין הצדדים, לפיו הסייחה נשארה בידיהם. טענות התובע לנזקים כספיים נדחו עקב העדר ראיות התומכות בהם. לאור האמור נדחתה התביעה בכל מרכיביה, לא ניתן צו להוצאות בשל היעדר ייצוג הנתבעים.

תוצאה: בית המשפט דחה את התביעה להשבת הסייחה ולפיצויים, נקבע כי הנתבעים לא גנבו את הסוסה ושלאור ההסכם שנכרת בין הצדדים להשארת הסייחה ביד הנתבעים אין פיצוי כספי או השבה נוספת לזכות התובע.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפנייה לבית הדין לעבודה הועלתה בקשה לקביעת הפרת הסכמים קיבוציים על ידי מעבידה פרטית בתחום הבניה, לאחר פיטורה של עובדת קבועה אשר סירבה לעבור לשכר שורה על פי חוזה אישי. העובדת טענה כי פיטוריה נעשו בניגוד להסכמים הקיבוציים החלים וכי הפיטורים בוצעו בחוסר תום לב ובלי שיתוף הארגון המייצג. המשיבה טענה כי לא חלים עליה הסכמים קיבוציים תקפים אלה רק הסדרים קיבוציים. נבדקו ההסכמים החלים, ונמצא כי הסכמים שנחתמו לפני נובמבר 1985 אינם הסכמים קיבוציים אלא הסדרים קיבוציים, ואילו אלה שנחתמו לאחר מועד זה בין המשיבה להסתדרות הפקידים הם הסכמים קיבוציים תקפים. נבחנה השאלה האם ניתן להרחיב מעמד הסדרי הקיבוציים להסכמים קיבוציים על בסיס אימוץ כוללני, ונקבע כי אין די בכך ואין במפורש אימוץ כזה. כמו כן, נקבע כי טענות המבקשת בנוגע להפרה של הוראות הסכמים שאינם הסכמים קיבוציים אלא הסדרים, אינן מספקות לביסוס סכסוך קיבוצי עפ"י חוק. לכן, לא התקיים סכסוך קיבוצי המאפשר להמשיך בבקשה במסגרת הליך סכסוך קיבוצי בבית הדין לעבודה. לאחר בחינת הטענות והמסמכים, הבקשה נמחקה. לא הוטלו הוצאות, והפסק הדין ניתן בהעדר הצדדים.

תוצאה: הבקשה לסכסוך קיבוצי נמחקה מחוסר סמכות, בעקבות קביעה כי לא התקיים סכסוך קיבוצי על פי הסכמים קיבוציים תקפים, והפיטורים לא בוטלו.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המבקש הראשון נפצע קשה בתאונת דרכים ונותר נכה בשיעור 100%, הזקוק לעזרת הזולת בכל פעולותיו היומיומיות. המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה להגדלת התשלום התכוף שנפסק להם, אך בית המשפט דחה את הבקשה בהתייחס לכך שנזנחה ולא נדונה במשך תקופה ממושכת. המבקשים טענו שלא הייתה זניחה בבקשה ושיש מקום להגדיל את התשלום בהתאם למצבם הרפואי ולחוות הדעת שהוגשה. בנוסף טענו כי לא ניתן לדחות את הבקשה בהתחשב במצבם. בית המשפט העליון קבע כי יש ממש בטענת המבקשים להיעדר זניחה, וציין כי למרות שהבקשה הוגשה מוקדם יותר, לא ניתן להתעלם ממנה רק על סמך עמדתם של המשיבים. נוכח מחלוקת הצדדים וחשיבות הדיון בגופו של עניין, בית המשפט העליון החליט להעניק רשות ערעור ולהחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי כדי שתינתן הכרעה סופית בבקשה להגדלת התשלום התכוף. כמו כן צויין כי אם הצדדים היו מסכימים, היה אפשר להכריע בבקשה במסגרת בית המשפט העליון, אולם המשיבים סירבו לכך. בהתאם לכך, הוחלט גם כי המשיבים ישאו בהוצאות ההליך בסך 10,000 ש"ח.

תוצאה: הערעור התקבל, החלטת בית המשפט המחוזי בעניין דחיית הבקשה לביטול, והנושא הוחזר לבית המשפט המחוזי להכרעה סופית בנושא הגדלת התשלום התכוף. המשיבים חויבו בהוצאות בסך 10,000 ש"ח.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התביעה עוסקת בהחזרת סייחה וסוסה מסוג ערבי ששייכת לתובע ונעלמה מחצר ביתו. התובע גילה כי הסוסה בחזקת הנתבעים וטען שגנבו אותה ממנו, או שמצאו אותה ואינם מסירים את הסייחה שנולדה בעקבותיה. הנתבעים טענו שהם רכשו את הסוסה מאביו של הנתבע בתום לב, והשקיעו בטיפול בסוסה ובסייחה, ושהסכימו להשיב את הסוסה לתובע בתמורה לכיסוי הוצאותיהם, אך הסייחה נשארה אצלם בהסכמה שהושגה בלחיצת יד בין הצדדים. התובע טען לגניבה ועבירה פלילית, אך לא עמד בנטל הראייתי להוכיח זאת, והבית המשפט קבע כי לא הובאו ראיות לכך שהנתבעים גנבו או מצאו את הסוסה. כמו כן, נקבע כי לא הוכח הסכם המחייב את הנתבעים להחזיר את הסייחה, ונראה כי ההסכם בין הצדדים כלל וויתור של התובע על הסייחה תמורת ויתור הנתבעים על הוצאות הטיפול בסוסה. התובע לא פנה אל הנתבעים בבקשת הפיצויים או ההחזרה במשך שנים, מה שמחזק את עמדת הנתבעים. טענות הנזקים הכספיים שהעלה התובע נידחו מחוסר ראיות. לפיכך, התביעה נדחתה בשלמותה.

תוצאה: התביעה נדחתה במלואה והנתבעים לא חויבו להשיב את הסייחה או לפצות את התובע. לא הוצאו צו להוצאות על הנתבעים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: העורר עומד לדין בגין שוד בנסיבות מחמירות והדחה בחקירה לאחר שביצע שוד אלים יחד עם שני שותפים נוספים בדירת המתלונן. במהלך השוד, הצמיד העורר אולר לגרונו של המתלונן וגנב את כספו, ולאחר מכן איים עליו אם יגיש תלונה במשטרה. אחד השותפים לא נתפס והשני, שהיה קטין, הועמד לדין בפני בית משפט לנוער. העורר נעצר עד סיום ההליכים, ובית המשפט המחוזי בתל אביב דן בבקשה לשחרורו תחת חלופת מעצר, שכללה טיפול בקהילה הטיפולית מלכישוע. בית המשפט דחה את החלופה בטענה שרק מעצר יכול להבטיח את ביטחון הציבור והמתלונן, משום שעורר הוא מכור לסמים ומסוכן. עם זאת, בית המשפט הביע הסתייגות בנושא אפליה בין שותפים, והורה כי עם שחרור שותפו הקטין, ניתן יהיה לבחון מחדש את הבקשה. בפועל, שותפו הקטין שוחרר תחת חלופת מעצר, וב"כ העורר פנה בבקשה לעיון חוזר בטענה לאפליה. בית המשפט דחה את הטענה, בהסבר כי מצב הקטין שונה בשל שיקולי שיקום מיוחדים וקיומן של מגבלות מבצעיות, ולכן יש הצדקה להבחנה בין שני הנאשמים. בהחלטה הנוכחית גם ראיין בית המשפט הטענה זו ומצא כי אין פגיעה בשוויון ואין מקום להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי. בסיכום, הערר נדחה והמעצר של העורר נשאר על כנו.

תוצאה: הערר נדחה; השחרור ממעצר עד תום ההליכים נדחה ונשמר מעצרו של העורר בשל מסוכנותו, והותר לשותפו הקטין להישאר בחלופת מעצר ללא פגיעה בשוויון בין הנאשמים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המנוח אשר היה בעל קרקע שהופקעה לטובת הקמת עיר, מכר למשיבה את זכויותיו לקבלת פיצוי מהמדינה - שהפיצוי יכול להיות בכסף או בקרקע חליפית. המנוח העניק ייפוי כוח בלתי חוזר לבנו של המשיבה לנקוט פעולות בנוגע לזכויות אלו מול הרשויות. בסופו של דבר ניתנה לו הזכות בחלקה חליפית, אולם לא נעשתה העברת בעלות רשמית. לאחר מותו של המנוח, נכסי הקרקע נרשמו על שם יורשיו והועברו למערערים. המשיבה פנתה ברישום החלקה על שמה ובמכירתה, מה שיצר מחלוקת עם היורשים והקונה. טענות ההתיישנות הועלו על ידי המערערים בטענה כי הזכות שרכשה המשיבה היא זכות אובליגטורית, שההתיישנות עליה היא 7 שנים בלבד, והמשיבה הגישה את תביעתה לאחר תקופה זו. בית המשפט המחוזי קיבל את תביעת המשיבה, דחה את טענת ההתיישנות בהתבסס על חוק המקרקעין ועל כך שמדובר בזכות במקרקעין מוסדרים. במסגרת הערעור, נקבע כי הפיצוי הוא התחייבות חוזית ולא זכות קניינית רגילה ולכן ההתיישנות המועילה למשיבה היא 25 שנים, אך גם הן עברו. כמו כן, נקבע כי החלטת בית המשפט המחוזי שלא לחייב את המשיב 2 בתשלום הוצאות הייתה שגויה, כיוון שגרם להכבדה דיונית במהלך ההליך. לבסוף התקבלה העליון הערעור ודחה את תביעת המשיבה מחמת התיישנות, וכפה עליה לשלם הוצאות למערערים. בנוסף, נגבו הוצאות גם מהמשיב 2.

תוצאה: הערעור התקבל; נדחתה תביעת המשיבה מחמת התיישנות. החלטת בית המשפט המחוזי לגבי אי חיוב המשיב בתשלום הוצאות בוטלה וחויב בתשלום הוצאות למערערים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התביעה מתמקדת בתביעה לתשלום סך של 66,500 ש"ח לפי פוליסת ביטוח "מגדל לרכב" בגין גניבת רכב מסוג מיצובישי קומבי משנת ייצור 1994. התובע טען כי רכבו נגנב בעת שחנה ברחוב מותר וחיכה במשרדי מס-הכנסה, והגיש תלונה למשטרה לאחר שהרכב נעלם מהמקום. הנתבעת טענה כי התובע לא עמד בתנאי המיגון הנדרשים בפוליסה, לא הוכיח את שווי הרכב במועד הגניבה וכי הפוליסה אינה מכסה "סחורה בהעברה". כמו כן, נטען כי האירוע בוים או שהרכב נגנב בהסכמת התובע, אך טענות אלו נדחו בשל העדר ראיות.

תוצאה: בית המשפט קיבל חלקית את התביעה וחייב את הנתבעת לשלם לתובע 26,325 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, וכן הוצאות משפט ושכר טרחה בסך 4,500 ש"ח עם מע"מ, תוך דחיית שאר טענות הנתבעת ופטירת התביעה בנוגע לסחורה בהעברה וריבית.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת הגישה תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבעת על חוב בסך מאות אלפי שקלים עבור חיובי ארנונה, מים והיטל כביש. במסגרת ההליך התברר כי החיובים המקוריים כללו שטחים גדולים יותר מאשר אלו שגולו לבסוף לאחר מדידה חוזרת. הוגשה תביעה מתוקנת עם סכום מצומצם בעקבות הסכם דיוני. הנתבעת טענה למחיקת התביעה על הסף, בין היתר בשל התיישנות על חלק מהחיובים, טענת שיוי, אי שליחת הודעות חיוב חוקיות וטענות נגד גודל השטח לחיוב. הוסכם לפחות להמשך הדיון כי התמונה בעיקרה משפטית, והדיון התמקד בשאלת קיומו של החוב ובתוקפו.

תוצאה: התביעה לאחר תיקונה התקבלה בחלקה. הנתבעת חויבה לשלם לתובעת את החוב הסופי, לאחר התחשבות בהתיישנות החוב בחלקו, כולל ריבית והפרשי הצמדה, וכן לשלם הוצאות ושכר טרחה. הוענקה לתובעת רשות לתקן את כתב התביעה בהתאם להחלטה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת הגישה תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבעת בגין חוב כספי שנבע מחיובים שונים של ארנונה, מים והיטל כביש על שטחים שבבעלות הנתבעת או מטלוניקה בע"מ, שהופיע כמשלם בחשבונות. לאחר שמתן פסק דין ראשון בוטל לבקשת התובעת, הוגשה תביעה מתוקנת הכוללת חוב מופחת. הנתבעת טענה בין היתר כי חלק מהחיובים התיישנו, כי החיובים נרשמו על שם מטלוניקה בע"מ ולא על שמה, וכי נענתה שלא כראוי לפניותיה לבדיקת שטחים ומדידתם. הצדדים הגיעו להסכם דיוני לפיו תיקנו את סכום התביעה ונתנו לנתבעת רשות להתגונן. הוסכם כי תשלום החוב נעשה בגין שטחים בשטח של 602 מ"ר תעשייה, וסכום החוב הכולל לאחר תיקונים הועמד על 138,571 ש"ח. חלו מחלוקות משפטיות בדבר הצורך בהגשת השגה על חיובי הארנונה, תוקף השומות ותשלום הריבית והפרשי ההצמדה. בית המשפט קבע כי במצב בו קיימים חילוקי דעות לגבי חיובי הארנונה, היה על הנתבעת לפנות להליכי השגה ולא להמתין לתביעה, כי החשבון שהוצג משקף נכון את החיובים לאחר התיקונים, וכי הנתבעת אינה חולקת על זהות החייבת או גודל השטח לאחר ההסדר. לגבי הריבית והפרשי ההצמדה, נקבע כי הם חלים על חלק החוב שלא שולם במועד, אפילו לאחר תיקון השומה רטרואקטיבית, אלא אם כן קיימת הוראה מפורשת אחרת. הנתבעת זכתה בטענה היחידה בדבר ההתיישנות של חלק מהחיובים מלפני שנת 1990, ועל כן נגזר תיקון להתיישנות זו. בית המשפט הורה על תיקונים בהתאם והטיל על הנתבעת לשלם לתובעת את יתרת החוב בתוספת ריבית, הפרשי הצמדה, וכן שכר טרחה והוצאות מוגבלים.

תוצאה: התביעה התקבלה חלקית בהתאם להסדר הדיוני, תוך תיקון סכום הקרן בהתאם להתיישנות ותשלום הריבית והפרשי ההצמדה על החוב שלא שולם במועד; הנתבעת חייבת בתשלום חוב בסך של כ-138,571 ש"ח ועוד תשלומים נלווים, וכן בהוצאות ושכר טרחת עו"ד.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המבקשת הגישה בקשה לפטור מתשלום אגרה והפקדת ערבון בערעור על פסק דין בתביעת פיצויים בגין תאונת דרכים. פסק הדין הקודם דרש בדיקה רפואית נוספת לאחר שהובאו ראיות חדשות שלא נחשפו קודם לכן. המבקשת טענה למצוקה כלכלית קשה, בין היתר בשל אי תעסוקה לאחר התאונה, הכנסות נמוכות של המשפחה (כ-4,700 ש"ח לחודש הכוללים קצבאות ומשכורת בעלה), חובות גבוהים, והעובדה שאינה בעלת דירה ונאלצת לשלם שכירות להוריה. לטענתה, אינה יכולה לממן את האגרה והערבון שנדרשים. המשיבה התנגד לבקשה וטענה כי הטענות בתחום הערעור הוכרעו כבר, וכי למבקשת ישנה הכנסה קבועה מקצבאות המוסד לביטוח לאומי. כמו כן טענה כי סיכויי הערעור קלושים. השופטת דחתה את טענותי המשיבה לגבי מצב הנטל הכלכלי של המבקשת וקיבלה כי מצבה הכלכלי קשה. לגבי סיכויי הערעור, השופטת אימצה את טענות המשיבה שסיכויי ההצלחה בתחום קבלת הוועדה הרפואית כבדים, אך לא דחתה סיכוי להצלחה בנושא בחינת המציאות בעקבות התקבלות עדות חדשה (קלטת וידאו). משכך, התקבלה בקשת הפטור והמבקשת פוטרה מתשלום האגרה והפקדת הערבון. השופטת התחשבה גם בכך שהמשיבה טרם שילמה הוצאות קודמות שנפסקו לטובת המבקשת. בנוסף, המחלוקת המשפטית אינה על אחריות הפיצוי אלא על גובה הנכות שנקבעה בשיעורים שונים. לכן ניכר כי הפיצוי שעלול להתקבל גבוה מסכום הערבון.

תוצאה: המבקשת פוטרה מתשלום אגרה והפקדת ערבון בתנאי, עם אפשרות לקזז הוצאות עתידיות מהפיצויים, לאור מצב כלכלי קשה ונכונות בית המשפט לשקול בקשת הערעור למרות סיכויי הצלחה מוגבלים.

לצפייה לרכישה הזדהה