חיפוש פסקי-דין - פסקדין

תקציר AI: התובע הינו בעל עסק למכירת קרמיקה ונפצע קשה בתאונת דרכים שכללה פגיעה חמורה בברך שמאל עם קרעים בעורקים ועצבים. התובע עבר אשפוזים וניתוחים רבים בישראל ובחו"ל, עם סך כל ימי האשפוז 147 ימים. מומחים רפואיים קבעו נכות משוקללת של כ-47% בנכות אורטופדית, בנוסף לנכות כירורגית פלסטית (20%) ונוירולוגית (5%). מומחה שיקום ציין כי התובע עצמאי בפעולות יומיומיות אך מוגבל בהליכה וברמת הפעילות.

תוצאה: הנתבעת חויבה לשלם לתובע פיצוי כולל של 907,744 ש"ח בתוספת שכר טרחה והוצאות משפט, לאחר ניכוי תשלומי הביטוח הלאומי, בגין נזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים, כולל אובדן כושר עבודה, הוצאות רפואיות ופיצוי על ניידות ועזרה. טענות שבעניין ניתוחים בחו"ל, דיור, ספורט וניידות ברכישת רכב אוטומטי נדחו.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע, עובד במשרה פיזית הכוללת תנועות כיפוף רבות, טען כי סבל מפגיעה בגב כתוצאה מתאונת עבודה שהתרחשה בשנת 1994 או לחלופין מפגיעה ממושכת לפי תורת המיקרוטראומה. התביעה נדונה בפני בית הדין האזורי לעבודה, בו הוגשה חוות דעת רפואית על ידי מומחה שהוסמך להעריך את הקשר בין עבודתו של התובע למצבו הרפואי. המומחה נקב כי אין קשר סיבתי בין כאבי הגב מהם סובל התובע לבין עבודתו, וכי הממצאים היווניים שנמצאו בצילום ההדמיה אינם מיוחסים לפעילות תעסוקתית אלא לממצאים ניווניים קיימים. התובע הציג עבר רפואי של כאבי גב, ואף הודה כי לא חווה אירוע טראומטי בולט במקום העבודה. המומחה הסביר כי התכופפויות ותנועות חוזרות אינן יכולות להיחשב כגורם לפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה. עניין מינוחי של בלט, בקע או פריצה הופשר במסגרת שאלת הבהרה שניתנה למומחה, אך המסקנה לא השתנתה. בית הדין קבע כי לא התקיים קשר סיבתי בין העבודה למחלת התובע. על כן, נדחתה התביעה. כמו כן, נדחתה בקשת רשות הערעור שהוגשה לבית הדין הארצי לעבודה בעניין הארכת מועד להפניית שאלות הבהרה.

תוצאה: התביעה נדחתה מחמת היעדר קשר סיבתי בין עבודת התובע לבין כאבי הגב מהם סבל, ללא חיוב בהוצאות משפט.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין עוסק באירוע אלים שהתרחש במחסן מבודד במפעל, בו הנאשם והמתלוננת קיימו יחסי מין ומגעים אוראליים. המתלוננת סברה כי הסכמתה הייתה כפויה, לאחר שהנאשם איים עליה ברצח וחנק אותה, דבר ששיבש את יכולת הבחירה והרצון החופשי שלה. ההגנה טענה שהמתלוננת הסכימה ויזמה את המגעים.

תוצאה: הנאשם הורשע באינוס ובמעשה סדום, כאשר נקבע כי מעשיו בוצעו תוך כפייה ואיומים, והסכמת המתלוננת לא הייתה חופשית.

לצפייה לרכישה הזדהה

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הערעור עוסק במשיב, צעיר בן 19, שהורשע בסדרת עבירות של הדחת קטינים לשימוש בסם מסוג קנאביס. הקטינים שהודחו היו צעירים ממנו בכמה שנים, ביניהם קטין בן כ-14. שירות המבחן ציין כי המשיב הוא רווק, יליד אתיופיה, ללא עבר פלילי, ומביע חרטה מלאה על מעשיו וכן רצון וגמילה מהסמים במסגרת טיפולית. בית משפט קמא קבע כי העבירות חמורות ויש לגזור עונש מאסר כרתעה, אך תוך התחשבות בגילו הצעיר, נסיבות חייו וחרטתו, הקל משמעותית וגזר עונש של תשעה חודשי מאסר בפועל ו-15 חודשי מאסר על תנאי בשל עבירות סמים. בערעור שהגישה המדינה טען בית המשפט כי לא נמצאו נסיבות יוצאות דופן שמצדיקות הקלה חמורה כל כך, וכן שיש להתחשב באינטרס הציבורי הרציני המצריך הענשת הרתעה במקרים של הדחת קטינים לסמים, במיוחד כשמדובר בעבירות שבוצעו עבור בצע כסף ובמספר מקרים. בית המשפט הדגיש כי יש להטיל ענישה משמעותית שתשמש הרתעה למניעת שימוש בסמים בקרב קטינים, ולכן קיבל את ערעור המדינה והחמיר את העונש ל-48 חודשי מאסר, מהם 24 חודשי מאסר בפועל ו-24 חודשי מאסר על תנאי למשך 30 חודשים, בתנאי שהעבירות יהיו קשורות לפקודת הסמים בלבד. בית המשפט המליץ לבדוק אפשרות לגמילה מלאה מהסמים במסגרת המאסר. בפסק הדין נלקחה בחשבון גם חומרת העבירות לצד נסיבות המשיב, אך הוחלט שלא להקל באופן משמעותי כדי לא להזיק לאינטרס הציבורי.

תוצאה: הערעור התקבל, ועונש המאסר הוחמר ל-48 חודשים, כשמתוכם 24 חודשים מאסר בפועל ו-24 חודשים על תנאי, עם התחשבות באינטרס הציבורי ודרישת הרתעה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע נולד בשנת 1973 בבית חולים בתל אביב עם שיתוק בידו הימנית שנגרם בתהליך הלידה, עקב פרע כתפיים. התביעה הוגשה נגד עיריית תל אביב כגורם האחראי לבית החולים, בגין רשלנות רפואית. התובע טען כי הייתה ישנה אינדיקציה לביצוע ניתוח קיסרי במקום לידה וגינלית רגילה, ושהדבר היה יכול למנוע את נזק השיתוק בידו. הוצגו טענות כי על הצוות הרפואי היה לדעת מראש על הסיכון לפרע כתפיים, בהתחשב במשקל האם שעלתה במשקל משמעותית במהלך ההריון, יחד עם בדיקת פלבימטריה שהעריכה את גודל העובר. הנתבעים טענו כי לא היו אינדיקציות ברורות לגדול יתר של העובר, וכי הלידה התנהלה כראוי בהתאם לידע ולפרקטיקה הרפואית של התקופה; ניתוח קיסרי הוא הליך כרוך בסיכון להכנסת האם לסכנות מיותרות.

תוצאה: התביעה בגין רשלנות רפואית נדחתה והוחלט כי לא הייתה רשלנות בטיפול במהלך הלידה; התובע חויב בהוצאות משפט בסך 7,500 ש"ח בתוספת מע"מ והריבית.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק הדין נקבע כי הדיון המאוחד לסעד זמני ותביעה עיקרית התקיים במהלך פגרת בתי המשפט ונמשך מ-9:00 עד 17:00, כאשר הצדדים הציגו טענות והאשמות הדדיות רבות וכמעט לא נחתמו על חקירת העדים מטעם הנתבעת בשל היעדרות של עדה מסוימת. בהתאם לכך, לא ניתן היה להשלים את הדיון. התובע ביקש צו מניעה זמני בטענה כי נוצר שינוי נסיבות המצדיק מתן הסעד, וכי יש יסוד לכאורה לביטול הפיטורים וסיכוי טוב בהליך העיקרי. התובע טען שאיזון האינטרסים מחייב מתן צו זמני כדי למנוע נזק כספי משמעותי, במיוחד מאחר שאין לו זכות לקבלת פנסיה בשל גילו. מנגד, הנתבעת טענה שאין שינוי נסיבות מוביל לבקשה, וכי התובע החזיר המחאה שהתקבלה עם סיום העבודה. בית הדין ציין כי הדיון היה מתוח וממושך, אך ההצעה לקצר את חקירת העדים סורבה על ידי הצדדים, ובכל מקרה היעדר סיום הדיון לא מהווה שינוי נסיבות חדש. לכן נדחתה בקשת הסעד הזמני. הדיון יימשך במועדים קרובים, והעדות החסרה תישמע בהקדם. כתוצאה מכך, בית הדין הסכים שלא ניתן לכפות על הנתבעת להמשיך את הדיון במהלך הפגרה ובחר מועדים מאוחרים יותר להמשך הדיון.

תוצאה: בקשה לסעד זמני נדחתה; הדיון בתיק ימשיך במועדים נקבעים מראש ללא מתן צו מניעה בשלב זה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הבנק הגיש תביעה נגד הנתבעת ולאחיה במסגרת סדר דין מקוצר, בדרישה לתשלום סכום כספי וריבית. הנתבעת הגישה בקשה לרשות להתגונן, שנקבעו לה דיונים שונים אך נדחו מספר פעמים. שלושה ימים לפני מועד הדיון בבקשה קיימת, ביקשה הנתבעת לתקן את בקשתה כך שתכלול חוות דעת חשבונאית מטעמה יחד עם מסמכים בנקאיים וחשבונאיים שהיא טענה כי שוחררו לאחר הסכם עם רשויות המס. הבנק התנגד לבקשה, וטען כי מדובר בניסיון סחבת ובקשה באיחור, ללא טעם סביר, תוך שהוא מציין שהמסמכים היו ברשות הנתבעת קודם לכן וכי לא נעשו פניות לבנק לקבלתם. לאחר בחינת טענות הצדדים והראיות, השופט קבע כי אינו נדרש לקבוע ממצאים להחלטה בנוגע לתאריך קבלת והחזרת המסמכים, והורה לקבל את הבקשה להתיר את תיקון בקשת הרשות להתגונן. השופט הדגיש כי יש לאפשר לצדדים למצות את הליכים ולהציג את ההגנה המלאה לשם הכרעה צודקת, אף שנעברה תקופה ארוכה מאז תחילת ההליכים. עם זאת, נקבע כי יש להטיל על הנתבעת הוצאות משפט כמפורט. הדיון בבקשת הרשות להתגונן יימשך במועד שנקבע.

תוצאה: בית המשפט קיבל את בקשת הנתבעת לתיקון בקשת הרשות להתגונן ולהוסיף חוות דעת חשבונאית, עם חיוב הנתבעת בתשלום הוצאות משפט לבנק, וקבע להמשך הדיון במועד מוגדר.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע הגיש בקשה לפירוק שיתוף בבניין הממוקם ברחוב מסוים, והנתבעים טענו לקיומו של הסכם משנת 1984 המסדיר את פירוק השיתוף והמכירה. ההסכם קובע, בין היתר, כי כל מי שמעוניין למכור את חלקו חייב לשתף את כל הצדדים במכירה כוללת למרבה במחיר, וניהול הנכס יועבר לחברה בשם "יתדות". התובע הכיר בחתימתו על ההסכם אך טען כי תוקפו פג בעקבות שינוי נסיבות, הפרות חוזרות והתנהלות הצדדים ששוללת את ההסכם. כמו כן, נטען כי הנתבע הראשון לא היה צד להסכם המקורי, וכי חברת יתדות פורקה ואינה בעלת זכויות כלשהן כיום.

תוצאה: בית המשפט קבע כי ההסכם לפירוק השיתוף בתוקף, לא בוטל ולא הופר בכדי להצדיק ביטול חוקי, והורה על פירוק השיתוף בדרך של מכירת הנכס בהתאם להסכם שנחתם בין השותפים. התובע חויב בתשלום הוצאות לנתבעים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הערעור עוסק בשומות מס הכנסה שהוטלו על חברה המנהלת פאב במפרץ חיפה לשנות המס 1991 עד 1994. המערערת דיווחה על הכנסות נמוכות יחסית למחזור עסקי משמעותי, מה שגרם להטלת שומה המבוססת על חישוב מחזור הכנסות חדש שמבוסס על פירוט של אחוזי רווח גולמי שנקבעו על ידי המשיב מבדיקות מחירי קניה ומכירה של מוצרי הפאב. המשיב ערב חישובים מורכבים הכוללים הפרדה בין סוגי מוצרים שונים, הפחתות עבור מוצרי לוואי, פחת, ושימוש עצמי, וישב על טענות המערערת שהפחתות אלו מוגזמות ואין הן לוקחות בחשבון את אופיו הייחודי של העסק. המערערת סברה כי הפסדי מזון, שימוש עצמי, ומתן תקרובות לצד משקאות מקטינים את המחזור הריאלי ויש להפחיתם. במהלך הדיון צולמו תצהירים מפי עובדים ורואי חשבון, שהתייחסו לשיטות עבודה, הפחתת מזון, ושימוש עצמי. המשיב הכיר בשינויים מסוימים וערך תיקונים לשומות, אך דחה את טענות המערערת להפחתות נרחבות יותר, כשקיבל רק הפחתה של פחת נוסף על בירה מהחבית בשיעור קטן. המערכת המשפטית קבעה כי המשיב עמד בנטל להראות שהכנסות המערער מסתדרות עם הממצאים, והדגישה כי טענות ההוצאות לא הועלו במפורש, ולכן לא נידונו. בסופו של דבר התקבלה השומה המתוקנת עם תיקון מינורי, ונדחו טענות להוצאות ולקיזוז גדול יותר. במסקנות בתי המשפט הובהר כי אחוזי הרווח הגולמי כפי שחושבו סבירים, ואין להכיר בהפחתות גדולות מעבר למה שכבר הוכרו.

תוצאה: השומה המתוקנת של המשיב אושרה לרבות תיקון להוספת פחת קל על בירה מהחבית; הערעור נדחה בחלקו ובלבד. לא ניתנה מדין הוצאות, והמערערת חויבה בסכומים שנקבעו בשומה לאחר התיקון.

לצפייה לרכישה הזדהה