חיפוש פסקי-דין - פסקדין

תקציר AI: התובע הגיש תביעה נגד שני הנתבעות: מעסיקו לשעבר (פלרם) וקופת החולים (קופ"ח), בטענה שנגרם לו נזק בריאותי קשה בעקבות חשיפה לחומרים מסוכנים במסגרת עבודתו ועל התרשלות רפואית בחומרת הטיפול שהחמירה את מצבו. התובע עבד בגריסת חומרים חשופים לפחמן 4-כלורי בחסר פתחים למיגון ואיוורור, ונאלץ להפסיק את עבודתו במאי 1991 בשל מצבו הבריאותי שנפגע. בבי"ח אובחנה מחלת ריאות כרונית, הומלץ על השתלת ריאה, והוא עבר ניתוח כזה בשנת 1993. ירש לנכות יציבה קשה של 100% החל מ-1992. הנתבעות טענו כי התביעה התיישנה משום שהנזק והתובענה נולדו לפני יותר משבע שנים מיום הגשת התביעה באפריל 1998. התובע טען כי מרוץ ההתיישנות החל רק בשנת 1995, כאשר התגבש ידועתו האמיתית לגבי הקשר בין מחלת הריאות לתנאי עבודתו, בהתבסס על חוות דעת מומחה לטוקסיקולוגיה. ביהמ"ש בחן את הסוגיה בהתבסס על סעיפי חוק ההתיישנות, פקודת הנזיקין ופסקי דין, וקבע כי אף שהנזק הידוע היה כבר בפברואר 1991, לא ניתן היה להניח שהתובע ידע ונחשף ל"יסוד הקשר הסיבתי" המחייב לתחילת מרוץ ההתיישנות לפי סעיף 8 לחוק. רק בחוות דעת 1995 התקבל קצה חוט הקושר באופן רפואי-מדעי בין חשיפה לעבודה למחלה. לפיכך, בית המשפט דחה את טענת ההתיישנות של הנתבעות וקבע כי התביעה תתקבל להמשך בירור. ההוצאות יחולקו כהוצאות משפט.

תוצאה: טענת ההתיישנות נדחתה; נקבע כי מרוץ ההתיישנות החל רק במועד גילוי הזיקה הסיבתית בפועל בשנת 1995; התביעה התקבלה להמשך דיון.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בתביעה שכנגד תבעו התובעים את הנתבעת בעקבות רכישת דירה שנמסרה באיחור של כחצי שנה מהתחייבות ההסכם, הכולל גם ליקויים ופגמים בדירה וברכוש המשותף. התובעים טענו לפיצוי בסך כולל של כ-294,000 ש"ח, הכולל תיקוני ליקויים, נזקי אי נוחות, אובדן הנאה, עלות דיור חלופי, ירידת ערך הדירה ועוד. הנתבעת טענה כי חלק מהאיחור בא בעקבות משברים חיצוניים ושהאיחור עד שישה חודשים אינו מפר את ההסכם, בנוסף שהיו שינויים שנדרשו ע"י התובעים שהאריכו את משך הבנייה. הנתבעת גם טענה שהחתימה על טופס ויתור באה לאחר קבלת פיצוי. בית המשפט מינה מומחה מטעם בית המשפט, אשר לאחר חוות דעתו והתיקונים בהסכמת הצדדים, פסק באופן חלקי לטובת התובעים בתשלום פיצויים חלקיים בגין האיחור וליקויים, דחה את התביעה בנוגע למימון הערבות הבנקאית וקבע את חלקי השיפוי בין הנתבעת לצדדים שלישיים הרלוונטיים. לגבי מחלוקת מיוחדת על גודל ממ"ד וירידת ערך הדירה בעניין זה נקבע פיצוי נוסף ותשלום בגינו עם הפרשי הצמדה וריבית. פסק הדין כלל גם הוראות לגבי המשך ניהול התביעה העיקרית אחרי קבלת חוות דעת מומחה נוסף. בנוסף, נקבע כי תינתן פשרה על בסיס ההסכמה שניתנה בין הצדדים תוך התחשבות בראיות ובעקרונות הדין, עם סיכום מפורט על תשלומי פיצוי שיחולו.

תוצאה: בית המשפט חייב את הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בסך של 1,600 ש"ח על איחור במסירה, ודחה את התביעה הנוגעת למימון הערבות הבנקאית. כמו כן, חייב את הנתבעת לשלם 22,000 ש"ח נוספים בגין נזקים שונים והחזר הוצאות, כולל שכר טרחה בסך 8,000 ש"ח ועוד פיצוי בגין ממ"ד בסך 13,200 ש"ח עם הפרשי הצמדה וריבית. נקבע כי חלק מהפיצוי יקוזז משיפוי מצדדים שלישיים. פסק הדין ניתן בפשרה בהתאם להסכמות שהושגו בין הצדדים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת הגישה תביעה לפיצויים על נזקי גוף שנגרמו לה בתאונת דרכים בסכום שנאמד בכ-1,105,000 ש"ח. במהלך ההליך המשפטי שנוהל בבית המשפט המחוזי, עמדו הצדדים בפני קשיים בהעברת מסמכים רפואיים ומידע אודות תאונות קודמות בהן הייתה המבקשת מעורבת. המשיבה ביקשה לקבל את כל החומר לפני מינוי מומחה רפואי, אך המבקשת טענה לחוסר באספקת המסמכים מצד חברות ביטוח קודמות והוחלט על דחיות רבות לדיונים. לאחר שינוי ייצוג ותחלופות שונות, המבקשת ביקשה להעביר את ההליך לבית משפט השלום בטענה שסכום הפיצוי הצפוי הוא בתחום סמכותו של בית משפט השלום ושיש בכך חיסכון במשאבים ונוחות. המשיבה התנגדה בבקשה והעלה חשש כי הבקשה נועדה להחליף שופט או לעכב ההליך. השופט בדק את הסוגיה המורכבת של אגרות וריבוי ההליכים בתחום נזקי הגוף, והדגיש את הנוהג לפיו תביעות לפיצוי בנזקי גוף ייעתרו לבית המשפט המתאים בהתאם לסכום הפיצוי הצפוי, ובהתאם לתקנות האגרות הקשורות בכך, תוך התחשבות במצב בו קיים קושי באומדן הפיצוי בעת הגשת התביעה. השופט הבחין בקשיים שכרוכים בבחירת פורום נוח, הישענות על שיקולי פשרה, והשפעת הבחירה על תהליכי ההליך ועל האגרות הראויות. נקבע כי סמכות העברת ההליך מבית המשפט המחוזי לבית משפט השלום היא בידי בית המשפט המחוזי עצמו, וכי יש להעביר את התביעה לבית משפט השלום הסמוך לבית המשפט המחוזי בו הוגש ההליך, במקרה זה לבית משפט השלום בחיפה. השופט מינה כי לא ייפסקו הוצאות בשלב זה וכי השאלה תידון בסיום ההליך.

תוצאה: בית המשפט המחוזי הורה להעביר את ההליך לבית משפט השלום בחיפה, במסגרת סמכותו להעביר תביעה לבית משפט מוסמך אחר, ללא פסק דין על הוצאות בשלב זה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע הגיש תביעה נגד מעסיקו לשעבר וקופת חולים, לאחר שנגרמו לו נזקים בריאותיים חמורים בעקבות חשיפה לחומרים מסוכנים במהלך עבודתו בגריסת חומר המכיל פחמן 4-כלורי. התובע פיתח מחלת ריאות כרונית כהחמרה שנגרמה לטענתו בשל החשיפה ללא מיגון הולם, והחל מ-1991 חדל לעבוד. בעקבות החמרה גדולה, עבר ב-1993 השתלת ריאה בחו"ל ונקבעה לו נכות יציבה של 100%. התביעה התבססה גם על כך שקופת החולים התרשלה בטיפול הרפואי במחלקה לרפואה תעסוקתית. הנתבעות טענו כי התביעה התיישנה, משום שהנזק התגלה לפני למעלה מ-7 שנים ממועד הגשת התביעה באפריל 1998, ועל כן חלפו יותר מ-7 שנים מיום גילוי הנזק או 10 שנים מיום אירוע הנזק. התובע טען כי לא היה מודע לקשר הסיבתי בין מחלתו ועבודתו עד לקבלת חוות דעת מומחה ב-1995, ולכן לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות מרוץ ההתיישנות החל רק אז. בית המשפט בחן את סעיפי חוק ההתיישנות הרלוונטיים ואת הפסיקה בנושא גילוי הנזק והקשר הסיבתי, וקבע כי בעוד שהנזק כאובחן בפברואר 1991 והיה חמור דיו להפעיל את מירוץ ההתיישנות, התובע לא קיבל מידע על קשר סיבתי בין עבודתו למחלתו עד ל-1995 במסגרת חוות דעת מומחה. בהתאם לכך, סעיף 8 מאפשר התייחסות למועד גילוי העובדות שהרכיבו את עילת התביעה. לפיכך, נקבע כי התביעה לא התיישנה מאחר וטרם נודע לתובע על יסוד הקשר הסיבתי עד 1995, וטרם חלפו 7 שנים מאז גילוי עובדות אלו. בית המשפט דחה את טענת ההתיישנות של הנתבעות וקבע את ההליך להמשך דיון.

תוצאה: טענת ההתיישנות נדחתה והתביעה התקבלה להמשך טיפול בבית המשפט, לאור המועד המאוחר של גילוי יסוד הקשר הסיבתי בין העבודה למחלת התובע.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע, שנפגע בתאונת דרכים בשנת 1986, אשר גרמה לו לפרפלגיה מוחלטת ולנכות של 100% בתחומים אורטופדיים, אורולוגיים ומיניים, תבע פיצויים מהנתבעת על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. התאונה ארעה כשעמד להתגייס לצה"ל, ונגרמו לו נזקי גוף קשים, כולל שברים בעמוד השדרה, זיהומים בדרכי השתן, ובעיות רפואיות נוספות. התובע זקוק לעזרה סיעודית מורחבת שאותה מקבל עד היום מבני משפחתו ואשתו. נלקחו בחשבון הפסדי ההכנסה שנגרמו לו בשל נכותו, עלויות הניידות אליו ולסביבתו, הוצאות רפואיות וצרכים נוספים כמו התאמת דיור והוצאות על טיפולי פוריות. כמו כן הוערכה קיצור תוחלת חייו בכ-20%. במסגרת הפיצויים הוערך השכר שהיה יכול לזכות בו התובע אילו לא נפגע, והוחלט כי סיכוייו להשתקם תעסוקתית נמוכים מאוד. נכנסו בחישוב גם הפיצויים על עזרת צד ג' עתידית ועל הוצאות סיעוד וביטוח רפואי. הנזקים לשעבר ולעתיד נאמדו ביותר מ-6.6 מיליון ש"ח לפני ניכוי תשלומים קודמים ותגמולים שקיבל התובע מטעם המל"ל. קביעות רפואיות וחוות דעת מומחים הובאו בפני בית המשפט, וכן הוצגו הוצאות מפורטות, כולל הוצאות אביזרים רפואיים, התרופות וטיפולי הפוריות. בית המשפט קבע כי הפיצוי שיינתן יתאים להפסדים שנגרמו בשל התאונה ולהשלכותיה על איכות חיי התובע.

תוצאה: בית המשפט פסק לזכות התובע פיצוי כולל של למעלה מ-6.6 מיליון ש"ח, לאחר ניכוי תשלומים קודמים ותגמולי המל"ל. כמו כן, הורתה הנתבעת לשלם לתובע את הוצאות המשפט.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: במשפט נדונה תביעת מזונות שהגישה האישה נגד בעלה לאחר שהוותרה על זכויותיה במסגרת הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין בתמ"ש מיום 1992 ("ההסכם/פסק הדין הראשון"). לאחר מכן, הצדדים חזרו לשלום בית וחתמו על הסכם חדש שהפך לפסק דין בשנת 1993 ("ההסכם/פסק הדין השני"), שבו לא התייחסו במפורש למזונות האישה, אך קבעו שאין תביעות הדדיות בין הצדדים פרט להוראות ההסכם. תביעה שנייה של האישה למזונות נדחתה בשנת 1998 וכמו כן, בשנת 2000 היא הגישה תביעה נוספת למזונות. הבעל טען לסילוק התביעה בשל העדר עילה ולחוסר שינוי נסיבות מאחר שההסכם הראשון עדיין תקף ומחייב, בו ויתרה האישה על מזונותיה. האישה טענה כי בוטל פסק הדין השני, אך לא הגישה תביעה לביטול ההסכם הראשון. בית המשפט דן בסוגיות אלו, ציין שפסק הדין הראשון מופיע ככפוף להסכם שעל פיו ויתרה האישה על תביעת מזונות, והבהיר כי ביטול חלקי של ההסכם השני אינו מבטל את ההסכם הראשון. לכן, נקבע כי כל עוד ההסכם הראשון בתוקף, אין מקום לדון בתביעת המזונות החדשה. עם זאת, כדי לאפשר התגבשות ההליכים בעניין ביטול ההסכם הראשון, בית המשפט עיכב את הדיון בתביעה הנוכחית וקבע כי אם האישה לא תגיש תביעה לביטול ההסכם עד מועד שנקבע, תימחק התביעה למזונות. בנוסף, נצטווה הצד המפסיד לשלם שכר טרחת עורך דין.

תוצאה: בית המשפט עיכב את ההליכים בתביעה למזונות עד למועד שבו תוגש תביעה לביטול ההסכם הראשון, וקבע שבמידה ולא תוגש תביעה כזו, התביעה תימחק. כמו כן הוטל תשלום שכר טרחה על התובעת.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין נדון בבית המשפט לענייני משפחה במסגרת בקשה לסילוק תביעת מזונות שהגישה אישה נגד בעלה. בעבר הצדדים חתמו על שני הסכמי גירושין שהוסמכו לפסקי דין. בהסכם הראשון, שניתן לו תוקף פסק דין בשנת 1992, האישה ויתרה על מזונותיה. בהסכם השני, שניתן בשנת 1993 לאחר שהצדדים חזרו לחיים משותפים, לא הוסכם מפורשות על מזונות. התביעה למזונות נדחתה בעבר על פי ויתור זה. בהמשך, האישה הגישה תביעה נוספת למזונות, שהובאה לסילוק על הסף על רקע העדר עילה ושינוי נסיבות. האישה טענה לביטול הסכם הממון משנת 1993, וניתן פסק דין בעניין זה לביטולו, אך לא הוגשה תביעה לביטול ההסכם הראשון בו ויתרה על מזונותיה. בית המשפט דן בפסיקה קודמת לפיה חזרה לחיים משותפים עשויה לבטל הסכם גירושין, אך במקרה זה הצדדים חזרו לשלום בית ואישרו הסכם שני בו ביטלו את הסעיפים בהתייחס לגירושין, מבלי להתייחס לויתור על מזונות. בהסתמך על כך, נקבע כי ההסכם הראשון נשאר בתוקף ומחייב את האישה בויתור על מזונותיה. היחס כיום הוא למצב העדר שלום בית, משום שהבעל מבקש גירושין לעומת רצון האישה לשלום בית. לפיכך, בית המשפט שלל את התביעה והורה לסלקה, אך נתן לאישה הזדמנות להגיש תביעה לביטול ההסכם הראשון עד למועד מוגדר, אחרת תימחק התביעה הנוכחית. בנוסף, הוטל על האישה תשלום שכר טרחה לצד בו סכום של 1,500 ש"ח ועוד מע"מ והצמדה.

תוצאה: בית המשפט סילק על הסף את תביעת המזונות מטעמים של היעדר עילה, לא ביטל את ויתור האישה על המזונות בהסכם הראשון, ומנע המשך הליכים עד להחלטה בבקשה לביטול ההסכם הראשון; במידה ולא תוגש בקשה כזו, התביעה תימחק והאישה תחויב בתשלום הוצאות משפט.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין דן בערעור על חיוב חברת ביטוח לשלם תגמולי ביטוח אלמנת טייס לשעבר שנפטר בפתאומיות ממחלת התקף לב. המנוח היה מבוטח בפוליסת ביטוח "אובדן רישיון טיס" המבוטחת על ידי חברת הביטוח. הפוליסה קובעת כי תגמולי ביטוח ישולמו רק במקרים שבהם יש אובדן כושר טיס למשך לפחות 24 שעות ממועד האובדן. במקרה הדנים, המנוח הודיע על מחלה והיה טייס פעיל עד למותו הפתאומי, מבלי שאיבד את רישיון הטיסו או את כושרו לטוס. המחלוקת המשפטית התמקדה בפרשנות הפוליסה והאם מותו הצית מקרה ביטוח.

תוצאה: הערעור התקבל, תביעת תגמולי הביטוח נדחתה, והמשיבה חויבה בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין למערערת.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המבקש תבע את המשיבים לפירוק שותפות עסקית על פי הוראות בית המשפט תוך דרישה לחשיפת חשבונות השותפות, מינוי מפרק וניהול נכסיה. לטענת המבקש, הוקמה שותפות לא רשומה בקבלנות בניה בין הצדדים, שכללה חלוקת מחצית ברווחים ובנכסים, עקב יחסים מקצועיים וחברות שהחלו בתחילת שנות ה-90. המבקש טען כי לאחר תקופת שותפות החלו חילוקי דעות בין הצדדים שהובילו לסכסוך והמערער טען כי הנתבע השתלט על נכסי השותפות ללא סמכות וחסם את גישתו אליהם.

תוצאה: הבקשה למינוי כונס נכסים זמני לפירוק השותפות נדחתה עקב חוסר הוכחה מספקת לקיומה של שותפות בין הצדדים וספקות בנושא זכויות המבקש לשותפות בנכסי העסק.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת הגישה תביעה לחברת ביטוח לתשלום תגמולי ביטוח בעקבות פריצה וגניבה מבית עסק שבבעלותה. סכום הביטוח שנקבע היה 150,000 ש"ח עם השתתפות עצמית של 5%. מוקדם לכך נערך סוקר ביטוח שהמליץ על התקנת גלאי נפח פאסיביים בתקרת המחסן כדרישה להתקנת הגנות. למרות שהלקוח (נציג התובעת) הודיע לסוקר כי שוקל אך אינו מתחייב להתקנת ההגנות, חברת הביטוח כללה תניית מיגונים בפוליסה במעמד הנפקתה. נציג התובעת קיבל את הפוליסה, את תוספת הפוליסה ואת מכתב התזכורת אך לא התייחס בשלילה לתניית המיגונים, ואף שילם את דמי הפרמיה. בעת הפריצה לא הותקנו המיגונים הנדרשים. חברת הביטוח סירבה לשלם את תגמולי הביטוח בטענה להפרת תניית ההגנות. בית המשפט בחן האם תניית המיגונים מהווה חלק מחוזה הביטוח, האם התובעת התחייבה לה, והאם ניתן להחיל את סנקציות הפטור מתשלום בגין הפרתה. נקבע כי התובעת הייתה מודעת לתניית ההגנות ובחרה לא להתנגד לה, וקיבלה עליה את הפוליסה בתרכובת של פעולותיה (אי מחאה ותשלום הפרמיה). בנוסף נקבע כי ההגנות שהיו אמורות להיות מותקנות מהוות הקלה מהותית על הסיכון, וכי אי התקנתן השפיעה במידה משמעותית על אירוע הפריצה. כתוצאה מכך, על פי חוק חוזה הביטוח, לא זכאית התובעת לתגמולי הביטוח. טענות התובעת בדבר חוסר בהבלטה בתנאי הפוליסה, חוסר בהירות התנאי או היעדר קשר סיבתי נדחו. כמו כן נדחתה בקשתה לסעד מיוחד על פי החוק.

תוצאה: התביעה נדחתה והנתבעת פטורה מתשלום תגמולי הביטוח. התובעת חייבת בתשלום הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בסך של 10,000 ש"ח ועוד מע"מ.

לצפייה לרכישה הזדהה