חיפוש פסקי-דין - פסקדין

תקציר AI: התובעת, חברה פרטית העוסקת ביזמות במקרקעין, טענה כי קיימת התחייבות של הנתבעת, חברה ציבורית-ממשלתית לפיתוח העיר העתיקה בעכו, להשכרת שטחים נוספים באיזור הכוכים וקמרונות לצורך פיתוח מרכז מסחרי ומרכז מבקרים. לטענתה, ההתחייבות הופרתה בידי הנתבעת, שפעולה לא בתום לב והסתרת פרטים. החוזה המרכזי בין הצדדים כלל הסכמות עקרוניות לגבי תקופת חכירה ארוכה, פטור מדמי שכירות לתקופה מסוימת, וכן השקעה מצידה של התובעת. עם זאת, התובעת לא קיבלה חוזה חתום ולא התקיימה התקשרות מחייבת עם מינהל מקרקעי ישראל, שאליה נתונה סמכות אישור ההתקשרות. משא ומתן ארוך בין הצדדים המתואר בפרטי פרטים התנהל, כולל חילופי מכתבים, הצעות וקביעות בוועדות הנתבעת. למרות ההבנות העקרוניות, לא הושלמו ההסכמים הכתובים הנדרשים.

תוצאה: התביעה נדחתה מכל וכל; לא הוכח קיום חוזה מחייב או הפרת התחייבות. השופט לא מצא חוסר תום לב בפעילות הנתבעת. התובעת חויבה בתשלום הוצאות בסך 70,000 ש"ח לנתבעת.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק דין זה נדון ערעור שהוגש נגד החלטת ועדה לעררים שקבעה למערער דרגת אי כושר בשיעור 74%. המערער טען כי הועדה טעתה בקביעתה והיוותה סטייה מפסקי דין קודמים שקבעו דרגת אי כושר של 75%. כמו כן, הועלתה טענה כי הועדה לא בחנה את כושר ההשתכרות בפועל של המערער. הוועדה לעררים התייחסה לתלונות המערער בהתאם להוראות בית הדין, וציינה כי הבעיה הבריאותית המרכזית היא בתחום האורולוגי, בעוד שליקויים רפואיים אחרים אינם מחמירים את מצב כושר העבודה. הועדה קבעה כי המערער מסוגל לעבוד חלקית בעבודות שאינן דורשות מאמץ פיזי משמעותי ובתנאים סניטריים הולמים, ולכן קבעה דרגת אי כושר חלקית גבוהה של 74%. נקבע כי הועדה אינה חייבת לבדוק את כושר העבודה בפועל באופן עצמאי וכי החלטתה מבוססת על תיעוד רפואי והקשבה לטענות המערער, ולכן אינה מכילה טעות משפטית. הערעור נדחה בפסק דין סופי עם אפשרות להגיש בקשת ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.

תוצאה: הערעור נדחה, והועדה לעררים תקפה בהחלטתה לקבוע דרגת אי כושר בשיעור 74%, תוך קביעה כי המערער מסוגל לעבוד במתכונת חלקית.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התביעה עוסקת במחלוקת בנוגע לפיטוריו של עובד שהועסק במשך כשנה ושבעה חודשים בחברה המספקת שירותי אבטחה. העובד טוען כי פוטר על ידי קצין הבטחון באמצעי טלפוני ודרש פיצויים בגין פיטורין, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי נסיעה והפרשי שכר. החברה מכחישה טענות הפיטורין ומציינת כי העובד התפטר מרצונו, וכן טוענת שביצע הפרת משמעת חמורה שציידה אותה בזכות לפטרו ללא פיצוי. לאחר בחינת העדויות, נמצא כי העובד אכן פוטר, אך ביצע הפרות משמעת חמורות - עזיבת מקום העבודה בזמן המשמרת, שינוי מיקום מצלמות והשארת המקום פרוץ. הפרות אלה פוטרות אותו מתשלום דמי הודעה מוקדמת אך לא פוגעות בזכאותו לפיצויי פיטורין. הוכח כי החברה שילמה לעובד מלאי דמי ההבראה והנסיעות המגיעים לו לפי חוק והסכמים קיבוציים. העובד זכאי לפיצויי פיטורין מחושבים לפי שכר ממוצע של 1,629 ש"ח לחודש, בסך כולל של 22,225 ש"ח, עם הפרשי הצמדה וריבית. התביעות לפדיון חופשה וזכויות נוספות נדחו עקב חוסר ראיות או חישובים לא מדויקים.

תוצאה: העובד זכאי לפיצויי פיטורין בלבד בסך 22,225 ש"ח עם הפרשי הצמדה וריבית. שאר התביעות נדחו ואין הוצאות לבית המשפט.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע, שעבד כמורה במרכז חינוך עצמאי משנת 1965 ועד 1989, ביקש להגדיל את שיעור הפנסיה המשתלמת שלו בשיעור של 9% הכולל מענק פרישה של 5% ומענק בריאות של 4%. הנתבעת הכחישה את זכאותו לתוספות אלו וטענה לפיטורים כדין ולכך שהתביעה התיישנה עקב חלוף למעלה מ-70 שנים מאז הפרישה. בית הדין בחן את נושא ההתיישנות וקבע כי לא חלפה תקופת ההתיישנות המצוינת בחוק (7 שנים), ולכן הטענה נדחתה. ביחס לזכאות למענק הפרישה על בסיס נוהג, התובע לא הציג ראיות מספקות לתמיכה בטענה זו ולא הוכח כי הפיטורים נבעו מסיבות שמצדיקות קבלת מענק שכזה. כמו כן, לגבי תוספת הבריאות שמבוססת על בעיות רפואיות, התובע לא הגיש בקשה רשמית ולא הציג תעודות רפואיות התומכות בטענתו, ולכן הזכאות נדחתה. הנתבעת הציגה כי תשלום הפנסיה נעשה בהתאם להסכם הקיבוצי ולמדיניות משרד החינוך, תוך הדגשה שאין סמכות לשלם מענקים מעבר למה שהוקצה. בית הדין סיכם כי התובע לא הצליח להוכיח את זכאותו להגדלת שיעור הפנסיה ובכך דחה את התביעה.

תוצאה: התביעה להגדלת שיעור הפנסיה נדחתה מאחר שהתובע לא הוכיח את זכאותו למענק הפרישה או למענק הבריאות, וטענת ההתיישנות נדחתה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: במקרה זה נדונה תביעה שמגיש עובד לשעבר נגד מעסיקו לשעבר בגין תשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון שנות חופשה והחזר הוצאות נסיעה. העובד טען כי עבד אצל הנתבע ממועד מסוים ועד להפסקת העסקתו עקב סגר ביטחוני שהוטל באוקטובר 1994, אשר מנע ממנו להמשיך לעבוד. הנתבע טען כי העובד חדל לעבוד מרצונו, ללא הודעה מוקדמת וכי לאחר מכן החל לעבוד בחברה אחרת בבעלות זהה. לאחר בירור העדויות ומסמכים התברר כי העובד עבד יעיל ואמיתי אצל הנתבע לאורך כל התקופה המדוברת וכי הפסקת העבודה נבעה מהסגר ולא מרצון העובד או פיטורין רשמיים של המעסיק. התובע סבל מאי תשלום חלק מרכיבי שכרו, בעיקר בהוצאות נסיעה, פדיון ימי חופשה ודמי הבראה, בעוד הנתבע הציג כי שילם חלק מהסכומים דרך שירות התעסוקה או באופן ישיר. האמור לפנים גם התייחס לאופן חישוב פיצויי הפיטורים, כאשר נקבע סך מסוים לתובע בהתחשב בממוצע ימי העבודה והשכר בפועל. לא הוענקו לתובע דמי הודעה מוקדמת מאחר והפסקת העבודה היא מאי חידוש העסקה עקב נסיבות חיצוניות. בנוסף, נפסק כי התובע זכאי להחזר הוצאות נסיעה וסכום לפדיון יתרת ימי החופשה, כאשר נאמר כי הנתבע לא עמד ברישום מלא של קבלת ימי החופשה. התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים נדחתה על פני שהוגשה לאחר התיישנות. בנוסף, חדד בית הדין כי לא הוכח חיוב בפרשות לפנסיית יסוד ולכן רכיב זה ירד מהתביעה. בסופו של דבר, נפסק כי הנתבע ישלם לתובע פיצויים כספיים הכוללים פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון ימי חופשה והחזר הוצאות נסיעה עם הצמדה וריבית וכן ישא בהוצאות משפט ושכר טרחה.

תוצאה: נתבע חייב לשלם לתובע פיצויי פיטורים, פדיון ימי חופשה, החזר הוצאות נסיעה ודמי הודעה מוקדמת, עם הפרשי הצמדה וריבית, והוצאות משפט בסך 1,500 ש"ח; תביעת דמי הבראה נדחתה; תביעת פיצויי הלנה נפסלה עקב התיישנות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת פנתה לקבלת מענק לימודים למשפחה חד-הורית לשנת הלימודים 1998, אך הנתבע דחה את תביעתה בטענה כי היא אינה עונה על הגדרת "הורה יחיד" לפי חוק משפחות חד-הוריות, תשנ"ב-1992. התובעת התגוררה בנפרד מבעלה מאז תחילת שנת 1995 עם שני ילדיה, בעוד בעלה גר בבית אימו, אך לא פתחה בהליך גירושין והוא סירב לתת גט. למרות ניסיונות לטיפול זוגי, התובעת סירבה להמשך הייעוץ ואינה פעלה במהלך משפטי לשחרור מקשר הנישואים. על פי סעיף 74 לחוק הביטוח הלאומי התשנ"ה-1995, מותר תשלום מענק לימודים להורה יחיד העומד בתנאי חיים בנפרד מבן זוגו לפחות שנתיים ולהליך גירושין המתקיים לפחות שנתיים. אף כי הוכח שהמתובעת גרה בנפרד יותר משנתיים, לא התקיים בהליך גירושין כזה לאורך התקופה הנדרשת. לכן, התביעה נדחתה מאחר שהתובעת אינה עומדת בתנאי "הורה יחיד" בנסיבות החוק. ניתן לערער על פסק הדין תוך 30 יום.

תוצאה: התביעה למענק לימודים נדחתה מאחר שהמתובעת לא עמדה בתנאי "הורה יחיד" לפי חוק משפחות חד-הוריות והשופטת אישרה את סירוב הנתבע לתשלום.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המבקש הוא צעיר כבן 20, המואשם בעבירות הצתה וקשירת קשר לביצוע פשע, במסגרת אירועים שהתקיימו לאחר רצח קרוב משפחתו. לטענת כתב האישום, המבקש לקח חלק בהצתת בתי חשודים ברצח כמעשה נקמה. בשל חומרת העבירות והסכנה הציבורית, נפסק מעצר עד תום ההליכים, אך המבקש הגיש בקשה לחלופת מעצר שתאפשר שהייתו בבית קרובת משפחה בשפרעם תחת פיקוח הדוק וערבויות כספיות. שירות המבחן המליץ לשחררו בתנאי "מעצר בית" מלא, בהתחשב בחוסר הרשעות קודמות וברמת מסוכנות נמוכה. בית המשפט שקל החלטות קודמות בתיקים דומים והחליט כי במקרה זה יש להבחין בשל נסיבות המקרה – המעשה היה תגובה ספונטנית ברקע הרצח, ולא חלק מהתארגנות טרורית מתמשכת. בפסיקה מובאים עקרונות האיזון בין חירות הנאשם לבין בטחון הציבור, תוך שמירה על זכויות יסוד. בני משפחת המבקש הציעו פיקוח נאות, הוכיחו מוכנות לקחת אחריות והצהירו על נכונות לשמש כאחראים. לאור כל זאת, ובהתאם לסעיפי חוק סדר הדין הפלילי, הורה בית המשפט על שחרור המבקש בערבות עם איסורי יציאה מבית דודתו, איסור יצירת קשר עם המעורבים האחרים, ערבות כספית ושמירת פיקוח על ידי בני המשפחה והמשטרה. בנוסף, ניתן צו עיכוב יציאה מהארץ והבהיר כי כל הפרה תגרור מעצר מיידי.

תוצאה: בית המשפט הורה על שחרור המבקש בתנאי "מעצר בית" מלא בבית קרובת משפחה בשפרעם, עם ערבויות ואכיפה מחמירה, וקבע צו עיכוב יציאה מהארץ עד תום ההליכים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התביעה עסקה בדרישות התובע לקבלת פיצויי פיטורין, שכר עבודה, הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, בראה, חופשת מחלה ופיצוי על פגיעה בשמו הטוב. התובע טען כי עבד בחברה אחת בין השנים 1989 ו-1991 ופוטר ללא הודעה מוקדמת ופיצוי כספי. לעומתו, הנתבעות טענו כי התובע הועבר בין חברות קשורות עם מנכ"ל משותף, ולמעשה הוא התפטר ביוזמתו לאחר שלא נענו דרישותיו לשיפור תנאי העבודה, כולל התחייבות להמשך העסקה. הנתבעת הראשונה התחייבה להעסיקו למשך חצי שנה אך התובע חדל להגיע לעבודה בינואר 1991. לאחר בחינת הראיות, הוכח כי התובע התפטר בעצמו וניתק את יחסי העבודה ביוזמתו, ולכן איננו זכאי לפיצויי פיטורין או הודעה מוקדמת. תביעות נוספות כמו פדיון חופשה התיישנו, ותביעות לפדיון הבראה ודמי מחלה נדחו מאחר שלא הוכח זכאות או כי התביעה הוגשה לאחר מועד הסיום. כמו כן, נדחו דרישות לגמול שעות נוספות ותוספות שכר, מאחר שלא נתקבלו הוכחות מספקות. תביעה בגין לשון הרע נפסלה מחוסר סמכות בית הדין לדון בה. בית הדין חייב את התובע לשאת בהוצאות המשפט בסכום שנקבע. לפיכך, התביעה נדחתה במלואה.

תוצאה: התביעה נדחתה לגמרי לאחר שבית הדין קבע כי התובע התפטר וחדל לעבוד ביוזמתו, ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורין או יתר הזכויות שנתבעו; כמו כן חויב בתשלום הוצאות משפט.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הנאשם קשר קשר עם אחרים לפני ספטמבר 1996 במטרה לקבל כספי הלוואה במירמה עבור דירה בחולון. במסגרת המעשה חתם הנאשם על חוזה שקרי לפיו נמכרה הדירה לקונים פיקטיביים בתמורה לסכום כסף, כאשר המסמך נועד להציג בפני הבנק ולהשיג הלוואת משכנתא בתנאים מועדפים לעולים חדשים. הקונים הפיקטיביים הציגו את החוזה ותצהיר כוזב כדי לקבל הלוואה בסך 473,000 ש"ח מהבנק. הנאשם קיבל את הכספים באמצעות שיקים: השיק הראשון הועבר לבנק לאומי למחיקת עיקול על הדירה, והשיק השני זויפה חתימתו והוסב לתשלום במזומן. הנאשם שילם סכום כספי למתווך ולעורכי דין בגין ערבים לבקשה. הנאשם הואשם בקשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, זיוף, שימוש במסמך מזויף ועוד. במהלך המשפט התעכב הטיפול כדי לאפשר הסדר לשבת כספים, אך בחודש מאי 2000 הוגש הסדר טיעון והנאשם הודיע על הודאתו באשמות. הצדדים הסכימו לעונש כולל של מאסר בפועל ומאסר מותנה בכפוף להשבת הכספים. התביעה דרשה עונש חמור להרתיע ולהיאבק במעשי מירמה חוזרים, והציגה רקע של הרשעות קודמות לנאשם. ההגנה טענה למצוקה כלכלית ולשינוי בהמשך דרכו של הנאשם. השופט הדגיש את חומרת הפשע, במיוחד את ניצול הטבות המדינה לעולים חדשים, אך ציין נסיבות מקלות - הודאה, שינוי התנהגות והחזרת כספים, ולכן פסק מאסר בפועל של 6 חודשים ומאסר מותנה לשלוש שנים. בנוסף, נמצא כי הנאשם הפר תנאי מאסר מותנה קודם שניתן בשל עבירות הקשורות למירמה בעבר. השופט קבע כי המעשים הופרו בתוך תקופת התנאי, ולכן הפעלת המאסר המותנה מוצדקת. העונש הכולל אימץ את ההסדר ומיועד לרתיעה מהמקרים הדומים.

תוצאה: הנאשם הורשע וקיבל 6 חודשי מאסר בפועל ומאסר מותנה לשלוש שנים. המאסר המותנה הוחלט להפעילו בשל הפרת תנאי מאסר קודם. הנאשם חייב להשיב את כספי המירמה או למסור את הדירה לכונס נכסים. פסק הדין ניתן תוך הכרה בקלות מסוימת בשל שיתופו של הנאשם בהליך והחזרת הכספים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעים, חברי ועד העובדים בנתבעת, הגישו תביעה בגין אי תשלום מלא של רווחים בהתאם לנוהל קיים, תוך בקשה להכרה כ"תביעה ייצוגית" המייצגת כ-900 עובדים. הנתבעת התנגדה לבקשה, וטענותיה הובאו לבית הדין יחד עם חוות דעת ופסיקה רלוונטית בנושא תובענות ייצוגיות. הפסיקה שנבדקה הצביעה כי יש לאשר תובענות ייצוגיות רק במקרים יוצאי דופן שבהם התביעה כוללת טענות אחידות ואינה מסבכת את הדיון. במקרה זה, התביעה כללה מספר מוגדר של תובעים, אך טענותיהם והשיקולים הכספיים שונים בין העובדים, וייתכן שישנן קבוצות שונות עם אינטרסים שונים וביטולי תביעה שונים (כגון הסכמי ויתור שכבר נחתמו על ידי חלק מהעובדים). בנוסף, הובהר כי ניסיונות להחיל תובענה ייצוגית על הסוגיה עלולים להאריך ולסבך את ההליך ללא צורך, ושהליך אינדיוידואלי הוא המענה הראוי. כמו כן, הוסכם להגיש תצהיר מטעמו של יו"ר ועד העובדים בלבד ללא צירופו כתובע. על כן נדחתה הבקשה להכרה בתביעה כתובענה ייצוגית. לא ניתן צו להוצאות והדיון נדחה להמשך במועד מאוחר יותר.

תוצאה: בית הדין דחה את הבקשה להכרה בתביעה כתביעה ייצוגית, אישר את הגשת תצהיר של יו"ר ועד העובדים ללא צירופו כתובע, ולא הורה על צו להוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה