חיפוש פסקי-דין - פסקדין

תקציר AI: הצדדים התגרשו וזמ"ז. בתחילה נקבע שהבעל חייב לתת גט פטורין ולאישה חובה לקבלו, וכן שהבעל חייב בתשלום כתובה ותוספת כתובה. ביה"ד ביטל זמנית את חיוב התשלום עקב טענת הבעל כי האשה זינתה תחתיו, ופתח מועד להוכחות בנושא זה. בדיון שנערך נמסרו עדויות, בהן האשה הודתה שהייתה עם גבר זר בדירתה מספר לילות, אך הכחישה כל קשר גופני. העד הגבר, אף הוא, הכחיש שהיה קשר מיני או זנות. ביה"ד בחן את שלושת המקרים שבהם מפסידה האשה את כתובתה: אשה מזונת, עוברת דת לאחר התראה, או עושה מעשה מכוער. הובהר כי מעשה מכוער בלבד ללא זנות אינו גורם לאובדן הכתובה. לא הובאו ראיות חד משמעיות לקיום מעשה זנות, וכי יש לדון כעניין "הפה שאסר הוא הפה שהתיר" – האשה טוענת שלא הייתה זנות, וגם הגבר מעיד שלא הייתה זנות. בנוסף, האשה במקרה זה לא קיבלה התראה, ולכן גם לא ניתן להטיל עליה עונש הפסד כתובה על מעשה של "עוברת על דת". ביה"ד קבע, שבנסיבות המקרה חיוב הבעל בתשלום הכתובה בתוקף, וסירב לקבל את טענת הפטור של הבעל. כמו כן, הבהיר ביה"ד תיקונים לגבי טענות ב"כ הצדדים שהובאו בסיכומים.

תוצאה: ביה"ד פסק כי הבעל חייב לשלם לאשתו את כתובתה ותוספת הכתובה בסך 180,000 ש"ח, והחליט לשמור על ההחלטה הראשונית מחמת היעדר הוכחה למעשי זנות מצד האשה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המבקשים הגישו בקשה לביזיון בית המשפט נגד המשיבים בטענה שהמשיבים מפרים פסק דין קודם שקבע את תקפות חוזה המכר של דירה ותחייב את הצדדים בביצוע התחייבויותיהם, כולל העברת זכויות בדירה בלשכת רישום המקרקעין. המבקשים טוענים כי המשיבים מתעכבים ברישום הבית כבית משותף, שלב מכריע לפני העברת הזכויות על שם המבקשים, וכי בעקבות כך יש לכפות ציות לפסק הדין באמצעות קנסות או מאסר. המשיבים טענו כי טרם חלף המועד לרישום הזכויות שנקבע בחוזה, מאחר שהמסירה בפועל לא התרחשה כהלכה ועוולות נוספות קיימות בקשר למצב הבנייה בדירה העליונה. הדיון התעמק בסעיפי החוזה המבדילים בין רישום הבית המשותף לבין העברת הבעלות בדירה, ובקשר לגזר הדין שניתן בהליך פלילי שדרש הרס דירה נוספת שנבנתה שלא כדין. השופט סבר כי כרגע אין עילה לביזיון בית משפט כיוון שהמשיבים טרם עברו את המועד לרישום זכויות הדירה, וכי יש להשלים קודם כל את הליך רישום הבית כבית משותף, שלא ניתן לבצע אותו בשל המחלוקת לגבי הדירה העליונה. השופט הורה כי לא יידרש מהמשיבים להסדיר את הרישום לפני סיום התקופות שנקבעו בגזר הדין ההוא, ועם סיום הליכים אלו המשיבים יחויבו לספק לעורך הדין את כל המסמכים הרלוונטיים כדי שיוכל לפעול לרישום הבית כבית משותף. אי עמידה בהוראות אלו תוך 90 יום לאחר מועד הריסת הדירה תחשב לביזיון בית המשפט והפרת פסק הדין. השופט קבע גם חיוב הוצאות בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

תוצאה: הבקשה לביזיון בית המשפט נדחתה בשלב זה. הוכרז כי העיכוב ברישום הבית המשותף אינו עילה למתן צווים עונשיים כל עוד לא הסתיימו ההליכים הפליליים בנוגע לדירה העליונה. נקבעה תחולת חיוב המשיבים לפעול לרישום בית משותף לאחר מועד קבוע בגזר הדין ובהעדר פעולה תוך 90 יום ממועד הריסה – תחשב הפרת פסק הדין וביזיון בית המשפט.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובענה עוסקת בטענתו של עובד לשעבר לקבל פיצויי פיטורין לאחר שהפסיקה עבודתו בנתבעת. העובד טען כי הוא התפטר מעבודתו בגין ויכוח עם מנהל החברה, אך חזר בו מההתפטרות ופנה למנהל בבקשה לשוב לעבודה. הנתבעת טענה כי העובד אכן התפטר ביום מסוים, כי המנהל לא הסכים להחזירו לעבודה וכי העובד התכוון להקים עסק מתחרה. במהלך התביעה נחשפו סתירות בין טענות העובד למסמכים שהוגשו ולטענות הנתבעת. העובד טען כי החזרת מפתחות המפעל נעשתה ברוגז וכי לא הייתה לו כוונה אמיתית להתפטר, אך מכתב של הנתבעת אישר כי אכן התקבלה התפטרותו. בית הדין קבע כי חזרה מהתפטרות תלויה בהסכמת המעביד, וכיוון שהנתבעת לא הסכימה לכך, ההתפטרות של העובד התקבלה ככזה. בית הדין האמין לגירסת הנתבעת המנוגדת לטענות העובד שקבעו כי העובד התפטר בהתנדבות על מנת להקים עסק מתחרה. לאור כל אלה, נדחתה התביעה לתשלום פיצויי פיטורין לעובד. בנוסף, חויב העובד בתשלום הוצאות משפט לטובת הנתבעת.

תוצאה: בית הדין קבע כי העובד התפטר מעבודתו בכוונה תחילה והנתבעת לא הייתה חייבת לקבלו בחזרה. לפיכך, העובד אינו זכאי לפיצויי פיטורין והתביעה נדחתה. כמו כן, העובד חויב בתשלום הוצאות משפט בסך 3,000 ש"ח פלוס מע"מ.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין נוגע לתביעה כספית שהוגשה כנגד חברה מושכת שיק לתשלום סכום השיק. הדיון החל בבקשת ביצוע שטר והועבר לבית משפט השלום בתל אביב, שם נקבע כי צד ג' שהוזמן להתגונן (חברת בניין חקלאות ומנהל) לא הגיש כתב הגנה ואיבד את הגנתו. הנתבעת טענה לכישלון תמורה חלקי כיוון שהשיק ניתן עבור עבודה שלא בוצעה במלואה, פרעון חלקי של השיק ושעבוד לקניינו של צד ג'. בנוסף נטען כי התובע אינו אוחז כשורה בשיק כי לא ניתן ערך לו והוא פועל כאיש קש. בית המשפט קיבל את גרסת התובע כי השיק ניתן לו כנגד תמורה במזומן וכי הוא אוחז כשורה בשיק, בזכות עדויות של ארבעה עדים ואחזקה חוקית להנחת ערך בעסקת היסוד. טענות הנתבעת בדבר כישלון התמורה ופרעון חלקי לא הוכחו, בעיקר לאור העדר עדויות מכריעות ותצהירים של עדים מהצד הנתבע. בנוסף נדחתה טענת התובע כי יודע שהשיק בוטל טרם רכישתו. לפיכך, בית המשפט דחה את ההתנגדות להוצאה לפועל וחייב את הנתבעת בהוצאות משפט בסך 9,000 ש"ח ועוד הפרשות ומע"מ. לצד ג' חויב לשלם לנתבעת את הסכומים שנקבעו בתיק. הדיון התקיים בנוכחות בא-כוח הנתבעת ובהעדר התובע וצד ג'.

תוצאה: בית המשפט דחה את ההתנגדות לביצוע שטר וחייב את הנתבעת בתשלום סכום השיק, הוצאות משפט וריבית, וכן חייב את צד ג' בתשלום סכומים בהתאם לפסק הדין.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התביעה עוסקת במחלקת פיצויי פיטורים והשלמת תמורת הודעה מוקדמת לעובד שפוטר מחברת ייצור אריזות פלסטיק. התובע טען כי סוכם איתו הסדר להפרשות פוליסת ביטוח מנהלים בנפרד מזכויות פיצויי הפיטורים המקובלות, וכן כי סירבו להעלות את שכרו בטענה שההפרשות הן שוות ערך לתוספות שכר. הנתבעת הציגה גרסה לפיה נספח א' שנכתב משקף התחייבות להשלמת הפיצויים במקרה שהסכומים בפוליסה לא יספיקו, וכי לא הייתה כוונה לתשלום כפול של פיצויי פיטורים. ב"כ הנתבעת טען כי עדותו של התובע היא עדות יחידה ויש להתייחס אליה בזהירות, וכן ביקר שהנתבעת לא הביאה לעדות עד נוסף שהיה מעורב בתהליך. בית המשפט בחן את נספח א' ואת ההסכמות בינו לבין המסמכים והעדויות, וקבע כי נספח א' אכן מחייב את הנתבעת לשלם תשלום נוסף מעבר לפיצויי הפיטורים המקובלים, שכן הערכתו היא שההפרשות לפוליסה היו במוסכם כתוספת מעבר לפיצויי הפיטורים, ולא כהשלמה או תחליף להם. כן נקבע שהתובע זכאי להשלמת תשלום תמורת הודעה מוקדמת של 30 יום במקום 14 ימים שקיבל בפועל. בענין פיצויי ההלנה, נפסק כי מאחר שמדובר במחלוקת כנה ובתום לב הנתבעת לא תחויב בהם. פסק הדין חייב את הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים בסך 88,725 ש"ח, השלמת הודעה מוקדמת של 1,884 ש"ח וכן הפרשי הצמדה וריבית. בנוסף חויבה הנתבעת בתשלום הוצאות בסך 4,000 ש"ח.

תוצאה: בית המשפט חייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 88,725 ש"ח, השלמת הודעה מוקדמת בסך 1,884 ש"ח, הפרשי הצמדה וריבית, והוצאות משפט בסך 4,000 ש"ח. לא חויבה בתשלום פיצויי הלנת פיצויים בשל המחלוקת הכנה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: מדובר בבקשה למחיקת הערעור בתיק ע"א 4541/99 בטענה כי על המערער היה להגיש תחילה בקשת רשות ערעור וכי הערעור או בקשת הרשות לא הוגשו במועד. פסק הדין המקורי ניתן בתיק אזרחי בבית משפט השלום בחיפה, והורה למשיב לשלם למערער סכום כסף לצד הוצאות משפט. לאחר מכן נעשתה תיקון טעות קולמוס בפסק הדין, וכן הובהרה סוגיית שיעור הריבית – קביעה שניתנה כנגד בקשת המשיב. בהמשך, ביקש המערער תיקון הבהרה ולשנות את שיעור הריבית החל מיום פסק הדין, אך בקשתו נדחתה על ידי בית משפט השלום. הערעור הנוכחי מתייחס הן לגוף פסק הדין המקורי והן להחלטות התיקון ולהבהרה, שמהווים חלק מפסק הדין וניתנים לערעור בזכות. נקבע כי ההחלטות התקבלו במעמד צד אחד אך נחשבות כחלק מפסק הדין ומשכך זכות הערעור הייתה במועד. למרות טענות המשיב, הוחלט כי לא נדרשה רשות ערעור מוקדמת והערעור הוגש במועד. בהתאם לכך, נאסר למחוק את הערעור ושופט הערכאה העליונה המליץ לדחות את בקשת המשיב, תוך מתן הנחיות להגשת סיכומים ולהמשך ניהול ההליך.

תוצאה: הבקשה למחיקת הערעור נדחתה; הוראות ניתנו להמשך מתן סיכומי הצדדים ומימוש זכות הערעור שניתנה במועד.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע, שהיה תלמיד תיכון בשנות ה-90, השתתף בסמינר באוסטריה מטעם משרד החינוך. במהלך סדנא בהנחיית אחת הנתבעות, בה המשתתפים הולכו כשעיניהם מכוסות, התובע נפגע קשה כששתי רגליו נקטעו לאחר שנפל על קומביין חקלאי. התובעים, הוא ואמו, הגישו תביעה לבית המשפט בישראל נגד 12 נתבעים שכללו את משרד החינוך, המבטחת, מדריכים ישראלים ואוסטרים, מפעיל הקומביין, ובעל המקרקעין שבו אירעה התאונה. הנתבעים האוסטרים ביקשו לבטל את ההמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט ולהגיש את התביעה באוסטריה, אך בית המשפט דחה את הבקשות.

תוצאה: הבקשות של הנתבעים האוסטרים לדחות את התביעה ולבטל את ההמצאה מחוץ לתחום השיפוט נדחו. הוחלט להמשיך את תיק המשפט בישראל, תוך מתן ארכה להגשת כתבי הגנה. כמו כן הוטל על הנתבעים לפצות את התובעים בהוצאות משפט ושכר טרחה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע הגיש תביעה נגד שתי חברות הפעילות בתחום העברת קורסי הכנה לבחינות הפסיכומטריות, בדרישה לפיצויי פיטורים, שכר לא משולם, פיצויים בשל מניעת השתכרות, פדיון חופשה ודמי הבראה. הנתבעות טענו להפרדה משפטית בין החברות ולהיעדר זכאות מצד התובע, שהאשים אותן באי קיום התחייבויות חוזיות וטען כי התפטר עקב אי תשלום שכר סביר והפרת ההסכם. הנתבעת השנייה טענה כי התובע הפר חובות מקצועיות, לא פיתח את חומר הלימוד כנדרש, וציינה כי שכרו כלל דמי חופשה והבראה. בית המשפט קבע כי התקיימה רציפות העסקה בין החברות ושהתובע זכאי לפיצויי פיטורים בגלל הרעה מוחשית בתנאי העסקתו עקב אי תשלום שכר מסוכם. נקבע כי על הנתבעת השנייה לשלם לפרוס התובע פיצויי פיטורים בסכום של כ-17,524 ש"ח וכן הפרשי שכר בסך 9,680 ש"ח. כמו כן, נקבע כי התובע זכאי לפדיון חופשה בסך 17,080 ש"ח ודמי הבראה בסך 500 ש"ח. תביעתו לפיצוי בגין מניעת השתכרות נדחתה מחוסר ראיות, וטענות לנזקים עקב הפרת חובת סודיות ואי תחרות לא שינו את זכויותיו הכלכליות של התובע. הוצאות משפט ושכר טרחה נפסקו לטובת התובע.

תוצאה: פסק הדין מחייב את הנתבעת השנייה לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 17,524 ש"ח, הפרשי שכר בסך 9,680 ש"ח, פדיון חופשה של 17,080 ש"ח, דמי הבראה של 500 ש"ח, ותשלום הוצאות משפט, תוך דחיית תביעת התובע לפיצוי בגין מניעת השתכרות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת, ילידת 1971, הגישה תביעה בעקבות אירוע מאיומים ואונס לבדה שהתבצע לטענתה על ידי חייל צבא ארה"ב בשנת 1987 כשהייתה קטינה. התביעה הוגשה נגד מדינת ארה"ב בטענות לאחריות שילוחית למעשיו של החייל ולאחריות בנוסח חוק ההסכם בין ישראל לארה"ב משנת 1993. בכתב התביעה נכללות עילות תקיפה, פגיעה בפרטיות ועוולה חוקתית לפי חוק יסוד כבוד האדם וחרותו. מדינת ארה"ב ביקשה למחוק את התביעה בטענה ל"חסינות ריבונית" והעדר עילה. בית המשפט בחן האם מתקיימת אחריות שילוחית וקבע כי על פי סעיף 25 לפקודת הנזיקין אין אחריות שילוחית על תקיפה שאינה מורשת או מאושרת במפורש על ידי המעביד. התובעת לא הוכיחה כי ממשלת ארה"ב אישרה את התקיפה והחייל אף הועמד למשפט צבאי בארה"ב, מה שמוכיח כי לא הייתה אישור כזה. בנוסף, נבחנה הטענה ליישום חוק ההסכם משנת 1993, שקובע מנגנון לפיצויים והגבלות בתחום השיפוט וההליך הדיפלומטי, אך נקבע כי החוק נכנס לתוקפו שנים לאחר האירוע ואינו ניתן ליישום רטרואקטיבי. כמו כן, אין לחוק סמכות להעניק עילת תביעה ישירה לאזרח ישראלי כנגד ממשלת ארה"ב. בית המשפט דחה גם בקשת תיקון כתב התביעה שהוגשה באיחור משמעותי לאחר תקופת ההתיישנות, וקבע שהוא מפלה את הנתבעת. לפיכך, נדחתה התביעה נגד מדינת ארה"ב על הסף.

תוצאה: בית המשפט הורה למחוק את התביעה כנגד מדינת ארה"ב מחוסר עילה והורה לתובעת לשאת בהוצאות משפט לסך 3500 ש"ח בתוספת מע"מ. בקשת תיקון כתב התביעה נדחתה.

לצפייה לרכישה הזדהה

לצפייה לרכישה הזדהה