חיפוש פסקי-דין - פסקדין

תקציר AI: בתביעה זו בין שני צדדים, האב שהינו הבעלים המקורי של חלקת קרקע גדולה, לבין רוכש חלקה ממנו, נטען בסכסוך על זכות מעבר בנכס שנמכר. לפי החוזה שנערך בין הצדדים, נקבע כי דרך צרה שתעבור על חלק מהקרקע שנמכרה תשמש כמעבר משותף בין שני הצדדים, במיוחד לצורך מעבר לרכב ולהולכי רגל. התובע טען כי זכות המעבר מוגנת בחוזה והדרך הינה המעבר היחיד אל מחסן ומגרש לבן. הנתבע טען כי לא הסכים לכך שהדרך תשמש למעבר אלא רק לשימוש לצורך הנחת תשתיות, וכי ישנה התנגשות מול תכנית הבניה העירונית המאושרת. נוסף על כך נטען כי ישנן דרכי גישה חלופיות לנכס וכי שטח הדרך מפחית את שטח הבניה המינימלי שמחייב התכנית העירונית.

תוצאה: נדחתה טענת הנתבע כי הזכות למעבר מוגבלת רק לצינורות תשתית; הוכרזה זכות מעבר קבועה ובלתי מופרעת דרך הדרך שנמצאת בנכס; הורה להסיר מכשולים, לבנות קיר הפרדה ולהשתתף בהוצאות סלילה; ואושר רישום זיקת הנאה לטובת התובעים; הנתבע חויב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק דין זה נדונה בקשת התובעים לאישור פסק בוררות שניתן על ידי הבורר, במסגרת סכסוך חוזי מתמשך בין הצדדים לגבי פרויקט שלא יצא לפועל ועבודות בחברה לפיתוח נכסים. הנתבעים ביקשו לבטל את פסק הבוררות בטענה כי הוא ניתן לאחר מועד ההחלטה, תוך שגיאה ביישום הדין, מניעת העמדה ראייתית והתעלמות מהנזקים להם טענו. בית המשפט ציין כי עילות לביטול פסק בוררות הן מצומצמות וכי אין מדובר בערכאת ערעור. הושם דגש על ההסכמה בין הצדדים להאריך את מועד מתן פסק הבוררות והובהר כי הבורר נימק את החלטתו באופן מפורט, תוך עמידה בכללים ובקביעת הפיצויים בהתאם לדין החוזים. נטענה גם טענה כי נפל פגם בהיעדר הזדמנות להציג ראיות, אך בית המשפט מצא כי פסק הבוררות כלל התייחסות רחבה לטענות ולראיות שהובאו בפני הבורר. בנוסף נדחתה הטענה כי פסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור, גם בנוגע להוצאות הבוררות שנקבעו. לבסוף נדחתה בקשת ביטול פסק הבוררות, אושרה תקפותו, והורתה כי העיקולים הזמניים יישארו בתוקפם עד למימוש פסק הדין המלא. הנתבעים חייבים בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום מצומצם ביחס לסכום שנפסק בבוררות.

תוצאה: בקשת ביטול פסק הבוררות נדחתה, פסק הבוררות אושר במלואו, ועיקולים זמניים שניתנו לטובת התובעים נשמרו עד למימוש מלא של פסק הדין. הנתבעים חייבים בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחה בסך 8,000 ש"ח.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת, בעלת נכס שבו מתגורר חסוי בדיירות מוגנת, הגישה תביעה לסילוק יד נגד נתבע 1, שטוענת כי הוא מתגורר בנכס ללא רשות, ונגד גיסו של החסוי בגין גביית דמי שכירות שלא כדין. חסוי suffering מסכיזופרניה ומוכר כחסוי, זוכה להשגחה וטיפול 24 שעות ביממה. הנתבעים טוענים שנתבע 1 שוהה בנכס לצורך טיפול בחסוי, תוך הסדר עם האפוטרופסית. במסגרת הדיון התברר כי שוכרו שירותיו של הנתבע 1 לטיפול והושגה הסכמה בין הצדדים כי החסוי זקוק להשגחה מתמשכת. נבדקה טענת התובעת כי שהיית הנתבע 1 מהווה הפרת חוזה, שאוסר העברת זכות בדיור. עם זאת, הוסבר כי מטפל המתגורר עם דייר מוגן לצורך טיפול אינו מהווה העברת זכות, וכי פרשנות זו תואמת את רוח החוק ואת טובת החסוי. כמו כן, לא הוכח שנתבע 1 אכן שכר דירה בקרית ים, וכי הוא מתגורר בנכס הנתבע. התובעת דרשה פינוי הנתבע 1, אך הוכח כי שהייתו הינה בזכות לצורך טיפול, ועל כן לא ניתנה הצדקה לפינוי. בנושא העושק נטען כי היקף התשלום עבור טיפול ושכירות היה במתאם, ולכן אין מקום לתביעה כנגד נתבע 1. עם זאת, הוחלט שנתבע 2, המייצג את האפוטרופסית, ישיב לתובעת סכום שניתן להעריך כסכום השכירות עבור תקופה בה נגבה בתשלום ללא הצדקה מלאה. בנוסף, נדונה הדרך הדיונית של התובעת שהגישה את התביעה כנגד הנתבעים מבלי לכלול את החסוי עצמו, מה שמעלה שאלות לגבי מניעת פגיעה זכויותיו. בסיום, הוחלט לדחות את התביעה כלפי המטפל, לחייב את נתבע 2 בשיפוי כספי ולפסול תביעות נוספות בגין עילה זו מחמת פסק דין קודם.

תוצאה: התביעה לסילוק יד נגד המטפל נדחתה; נתבע 2 (האחראי מטעם האפוטרופסית) חייב להשיב לתובעת סכום כספי בגין גביית שכירות; אין מקום לפינוי המטפל מהדירה; היקבע כי שהיית המטפל בדירה מהווה זכות לצורך טיפול בחסוי; התובעת מנועה מלהגיש תביעות דומות נגד החסוי בעתיד בשל עיקרון מעשה בית דין.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בבקשה להורות על הפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבעת אם תידחה תביעתו של התובע, נטען כי התובע הוא תושב שטחי האוטונומיה הפלשתינית וכי קיימת סבירות גבוהה שתביעתו תידחה והמשיב יחוייב בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד. בשל חוסר אפשרות לאכיפת פסקי הדין בישראל בשטחי האוטונומיה, מבקשת הנתבעת להבטיח את תשלום ההוצאות. בית הדין לדין לעבודה נדרש לבחון את הבקשה בהסתמך על תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת כי בית המשפט רשאי לצוות על תובע ליתן ערובה להוצאות הנתבע במידת הצורך. בית הדין אימץ את ההלכה כי תושב שטחי האוטונומיה הפלשתינית ייחשב כתושב חוץ למדינת ישראל בנוגע לעתירת ערובה, מאחר ואמנת האג לא חלה על השטח, וקיים קושי לאכוף פסקי דין או לגבות נכסים במקרה של חיוב בהוצאות. חוות דעת היועץ המשפטי לממשלה תומכת בהתייחסות לתושבי האוטונומיה כתושבי חו"ל לצורכי הפקדת ערובה. בהינתן תנאי זה, בית הדין חייב את התובע להפקיד ערובה בסך 10,000 ש"ח בתוך 30 יום כהמשך תנאי להליכים בתובענה, ובמקרה שלא ירכוש ערובה תידחה התביעה. לא נמצאו נסיבות חריגות שיצדיקו סטייה מההלכה.

תוצאה: פסק הדין מחייב את התובע להפקיד ערובה בסך 10,000 ש"ח בתוך 30 יום כצעד הכרחי להמשך ההליכים, ומבהיר כי אי הפקדת הערובה תוביל לדחיית התובענה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בבקשה זו עתרה הנתבעת להורות למשיב, שהוא תושב שטחי האוטונומיה שבשליטת הרשות הפלשתינית, להפקיד ערובה להוצאותיה במידה ותביעתו תידחה. המבקשת טענה כי קיים סיכון גבוה שהתביעה תידחה, ובהתאם לכך היא עשויה להידרש לתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד שלא תצליח לגבות ממנו עקב מגבלות אכיפה בשטחי הרשות הפלשתינית. התובע טען כי יש לו סיכוי רב בתביעתו וכי הטלת ערובה מהווה הקלה למעסיקים והכבדה על העובד הפלשתיני, שעשוי להיפגע מבחינה כלכלית.

תוצאה: בית הדין הורה למשיב להפקיד ערובה כספית להבטחת תשלום הוצאות המבקשת בתוך 30 יום, ובלעדיה תידחה תביעתו.

לצפייה לרכישה הזדהה

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק דין זה נדון מקרה בו נגד שלושה נאשמים הוגש כתב אישום בעבירת שוד. הנאשם המרכזי בתיק הורשע בעבירה של סיוע לשוד, לאחר שהודה במסגרת הסדר טיעון כי לא נטל חלק פעיל במעשה השוד. עיקר טענות ההגנה התבססו על חלקו המינורי של הנאשם בעבירה, העובדה שהיה קטין בגיל 17 בעת ביצוע העבירה והמלצות שירות המבחן שהתבססו על שיפור בהתנהגותו ועל הפוטנציאל להמשך שיקום. שירות המבחן המליץ להמנע מהרשעה ולקבוע תקופת מבחן בתנאים של עבודות שירות, התחייבות להתנהגות טובה והימנעות מעבירות אלימות. באולם הדיונים ביקשה התביעה להרשיע את הנאשם, משום שמדובר ב"ברירת המחדל" לאור חומרת העבירה, בעוד הסניגור ביקש להמנע מהרשעה על מנת לאפשר לנאשם להתגייס לשירות צבאי ולממש תהליך שיקום. בית המשפט בחן את נסיבות המקרה, הרשעות קודמות של הנאשם, השתתפותו המינורית בעבירה, והמלצות שירות המבחן שהדגישו שיפור ושיתוף פעולה מלא. במסגרת סמכותו לפי חוק הנוער, שבמסגרתו יש לבחון האם להרשיע קטין או לא, נקבע כי הרשעה תהווה עונש חמור מדי עם השלכות שליליות עתידיות. לפיכך, הוחלט להמנע מהרשעת הנאשם ולמנות לו תקופת מבחן שבמהלכה ישתתף בפעילות שירות בקהילה ויחתום על התחייבות כספית להתנהגות תקינה. סירוב להטיל פיצוי לקורבן נובע מהשיקולים הכלליים במצב הנאשם. ניתן זכות ערעור בתוך 45 ימים.

תוצאה: בית המשפט החליט להמנע מהרשעת הנאשם, לוות לו תקופת מבחן של 18 חודשים הכוללת 150 שעות סיוע בקהילה, התחייבות כספית של 15,000 ש"ח להימנעות מעבירות אלימות ויתר תהליך שיקום, תוך דחיית דרישת הפיצוי לקורבן.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המבקשת, ילידת 1976, נפצעה בתאונת דרכים בשנת 1998 ונגרמו לה פגיעות קשות הכוללות שברים באגן וחוליות עמוד השדרה, תוך שיתוק חלקי ומלא בפלגי הגוף. הבקשה הנוכחית מבקשת לפסוק תשלום תכוף בסך 30,160 ש"ח לחודש, המיועד לכיסוי ליווי (16,160 ש"ח), מחיה למלווים, ציוד רפואי מתכלה, הוצאות נסיעה, חשמל מוגבר, טיפולים רפואיים ושכר דירה. לפני התאונה המבקשת התגוררה בדירה ללא מעלית ולכן שכרה דירה מתאימה עם הוריה. המבקשת מקבלת תשלומי נכות מהמוסד לביטוח לאומי בסך 3,800 ש"ח.

תוצאה: בית המשפט פסק תשלום תכוף למבקשת בסך 14,000 ש"ח לחודש לתקופה הנדונה, בתוספת שכר טרחה לעורכי הדין, ובמועד מוקצב למסירת התשלומים. נושאים נוספים ייבחנו בהמשך.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק הדין נדונה סוגיית סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לדון בהתנגדות לביצוע שטרות שהועברה אליו לאחר הגשת התביעה בהוצאה לפועל. הצדדים הם בני זוג לשעבר, והמחלוקת נסובה סביב תהליך ההתנהלות המשפטית התואם לסכסוך בין בני משפחה. התקבלה החלטה להעביר את בית המשפט להליך רגיל ולא סדור דינמי מקוצר, זאת לאור האופי המשפחתי של התביעה והוראות תקנה 258 ה' (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת כי בהליכים בבית המשפט לענייני משפחה אין הליך של סדר דין מקוצר או בקשת רשות להתגונן. נקבע כי בהתאם לחוק בית המשפט לענייני משפחה ולתקנות סדר הדין האזרחי, יש ליישם הליכים מותאמים המבטלים את ההליך של בקשת רשות להתגונן, כדי להקל על פתרון סכסוכים משפחתיים ולמנוע מכשולים דיוניים מיותרים. כמו כן נדונה השאלה האם הוראת סעיף 81א (ג) לחוק ההוצאה לפועל, הקובע דיון מקוצר בעת הגשת התנגדות לשטרות, סותרת את ההוראות המיוחדות לבית המשפט לענייני משפחה, והוחלט על פירוש הרמוני לאור פסיקה וספרות משפטית, לפיו סעיף 81א (ג) אינו חל על הליכים הנדונים בבית המשפט לענייני משפחה. לכך נוספה המלצה כי ראשי ההוצאה לפועל ישקלו האם מדובר בסכסוך בין בני משפחה ויעבירו ישירות את ההתנגדות לבית המשפט לענייני משפחה בהתאם לסמכותו. התוצאה היא כי התיק יגיע לבית המשפט לענייני משפחה, התובעת תגיש תביעה פורמלית, והנתבעת תוכל להגיש כתב הגנה ללא צורך בבקשת רשות להתגונן. נקבע כי הליכי סכסוכים בין בני משפחה צריכים להתנהל בגמישות תוך הורדת מחסומים משפטיים לשם פתרון יעיל וצודק של הסכסוך.

תוצאה: נקבע כי ההתנגדות לביצוע שטר בבית המשפט לענייני משפחה תידון במסגרת הליך רגיל ללא בקשת רשות להתגונן, וכי יש להחיל את הוראות תקנה 258 ה' (ב) לתסד"א המותאמות לסכסוכים משפחתיים, ובכך ביטל את ההליך של סדר דין מקוצר ואת הצורך בבקשת רשות להתגונן בתיקים אלה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: העותרת, רשת גני חב"ד, המפעילה 68 גני חובה בארץ, טוענת כי חוק יום חינוך ארוך ולימודי העשרה מחייב את משרד החינוך לממן את הוצאות ביצועו בגני החובה שהיא מפעילה, שכן החוק נועד לתת הזדמנות שווה בחינוך לכל ילד בישראל. משרד החינוך מתנגד וטוען כי החוק חל על מוסדות החינוך הרשמיים בלבד, ולגבי מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים – כגון גני החובה של העותרת – המדינה אינה מחויבת במימון הוצאותיהם, וההחלטה תיעשה לפי שיקול דעתו של השר.

תוצאה: בית המשפט דחה את העתירה וקבע כי חוק יום חינוך ארוך וימי העשרה חל על מוסדות חינוך רשמיים בלבד, וכי המדינה אינה מחויבת לממן את הוצאות ההחלה בגני החובה של העותרת שאינם מוסדות רשמיים. הטענה להפליה נדחתה, ולא ניתן צו להוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה