חיפוש פסקי-דין - פסקדין

תקציר AI: התובע, חוקר באגף המע"מ, טען כי ביום מסוים בשנת 1998 נפצע באצבע יד ימין בעת ביצוע חיפוש בבית בטירה במסגרת עבודתו. הטענה התבססה על עדות התובע עצמו, שהובילה את תשומת ליבו של אחד החוקרים לפצע המדמם, בנוסף לעדי שני חוקרים נוספים שהיו נוכחים במהלך החיפוש. התובע פנה לטיפול רפואי רק מספר ימים לאחר האירוע, לאחר שהפצע לא הגליד והחמיר עם זיהום, וטופל על ידי רופאת המשפחה שלו. הראיות הרפואיות ותעודות רפואיות שניתנו תומכות בקיומה של הפציעה וזמן הטיפול עליה. הדיון הראה כי למרות שהתובע לא הצליח לציין במדויק את אופן התרחשות הפציעה, גרסתו לגבי פציעתו בעבודה התקבלה ומאושרת על ידי העדים. הנתבע, שהיה נגד הכרת הפציעה כתאונת עבודה בשל היעדר אירוע תאונתי מתועד בתאריך השלישי, נדחה. השופטת קיבלה את גרסת התובע וקבעה כי הפציעה נחשבת כתאונת עבודה לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי. בנוסף, הנתבע חויב בתשלום הוצאות משפט בסך 500 ש"ח.

תוצאה: הכרה בפציעת התובע באצבע יד ימין כתאונת עבודה על פי החוק, דחיית טענת הנתבע ודחיית נסיון שלילת הקשר בין הפציעה לעבודה, עם פיצוי הוצאות לתובע.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המבקש חויב לשלם סכום מסוים למשיב בבסיס פסק דין ובמסגרת הסכם פשרה שאושר בבית משפט. המבקש לא עמד בתנאי הפשרה והמשיב פתח תיק הוצאה לפועל. המבקש שילם סכומים נוספים שלא במסגרת ההוצאה לפועל וטען לזכות להשבת תשלומי יתר לפי סעיף 20 לחוק ההוצאה לפועל. ראש ההוצאה לפועל דחה את הבקשה משני טעמים: 1) שסעיף 20 חל רק על סכומים שנגבו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, ואילו כאן התשלומים נעשו מחוץ להליך, ו-2) שהטענה התיישנה על פי חוק ההתיישנות. המבקש ערער על החלטה זו בטענה לאי-דיוק בפרשנות החוק והרחבת תחולת ההתיישנות לעומת המדיניות הנהוגה.

תוצאה: בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור והותיר על כנה את החלטת ראש ההוצאה לפועל, לפיה אין מקום להשבת תשלומי יתר שלא במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, וטעם כי הבקשה התיישנה לפי דיני ההתיישנות. המבקש חויב בתשלום הוצאות ושכר טרחה בסך 5,000 ש"ח ועוד מע"מ.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין נוגע לתיק פלילי בו נאשם בגין איומים והטרדה באמצעות מכשיר טלפון כנגד אבי אשתו לשעבר, נגד אשתו לשעבר ונגד גיסתו. בכתב האישום נטען כי הנאשם התקשר לאבי אשתו באיומים ברורים וכן הטריד ואיים על אשתו ועל גיסתו בטלפונים שונים בחודשים יוני-יולי 1998. בהליך הוגש כתב אישום ובישיבת ההקראה מונה סנגור שהגן על הנאשם, שטען כי התלונות הן מניע משפחתי ומסחרי של בעל סמכות משפחתית אשר מנע ממנו שיקול דעת, ושישנן סתירות בעדויות. הנאשם עצמו העיד רק על גרסתו כי מקור הסכסוך הוא התעללות מינית כביכול של משפחת אשתו בו, וטען לקשר מתמשך עם אשתו לשעבר גם לאחר הגירושין. בית המשפט בחן את העדויות, ובהן עדויותיה של אשתו לשעבר, החותן והגיסה, וכיוחסי התביעה הוכח כי הנאשם ביצע הטרדות טלפוניות מתמשכות ואף איים על החותן. בית המשפט מצא כי גרסת התביעה אמינה ועקבית בעוד גרסת הנאשם הינה מאוחרת, לא סבירה, ללא תימוכין ותמוהה, ובתוכם ההטרדות והאיומים הוכחו. בנוסף, נמצאו עדויות על אובססיביות וקשר מתמשך והטרדה עקבית של הנאשם כלפי משפחת אשתו לשעבר. בית המשפט דחה את טענות ההגנה בדבר מניעים זרים ואי אמינות עדויות התביעה, וקבע כי יש להרשיע את הנאשם.

תוצאה: הנאשם הורשע בעבירות איומים והטרדה באמצעות מתקן בזק כנגד אבי אשתו לשעבר, אשתו לשעבר וגיסתו, ובית המשפט דחה את טענות ההגנה וזיכה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: במסגרת פסק דין זה נדונה סוגיית עבירת האיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, לאחר שנאשם בבית ספר בקיבוץ איים על מורה באמירה "אני ארצח את ראש הממשלה". הנאשם הודה בעובדות אך טען שאין בדבריו כדי להרשיעו. בית המשפט בחן את היסודות המהותיים של עבירת האיומים: רכיב התנהגותי, נסיבתי ונפשי. נקבע כי יש להסתכל על השפעת דברי האיום מבחינה אובייקטיבית – האם הם עשויים להטיל פחד או החרדה בלבו של אדם רגיל, ולא על הרגשות הסובייקטיביות של האדם אליו נאמרו. עוד הובהר כי האיום יכול להיעשות בכל דרך שהיא ויכול להיות גם באשר לאדם אחר – במקרה זה ראש הממשלה.

תוצאה: הנאשם זוכה מעבירת האיומים המיוחסת לו, לאור קיומו של ספק מהותי באופי האמירה כדבר איום פלילי.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק דין זה נדון מערער שהורשע יחד עם חברה בשליטתו בעבירות שונות הקשורות למע"מ, הכוללות ביצוע עסקאות מזויפות, הוצאת חשבוניות פיקטיביות והגשת דו"חות שגויים לרשויות המס, כשיתרת המע"מ שלא שולמה הגיעה ל-20,000 ש"ח. כמו כן הורשעו בניהול פנקסי חשבוניות וקבלות לקויים ובהסתרת מסמכים במהלך ביקורת רשמית. בית המשפט, שדן בעניין, אפשר דחיות רבות על מנת לאפשר לנאשמים להסדיר את ענייניהם עם רשויות המס, אולם לא נעשה שימוש תקין בזמן זה. למרות טענות ההגנה על פגיעה בזכויות ההגנה של המערער ו'סיכון כפול' שנגרם לו, בית המשפט קבע כי ההליך התקיים כדין וכי מדובר בעבירות שונות בתיקים נפרדים. הסניגור תיאר פגיעה בזכויות ההגנה בשל מצב ספרי החשבונות שהיו בידי רשויות המס, אך לא הוצג הסבר מספק לנטיית עורך הדין להתפטר, אשר קרתה לאחר סיום שמיעת הראיות. בית המשפט מצא כי העונש שהוטל - מאסר בפועל של 12 חודשים, מאסר מותנה וקנס כספי בסך 20,000 ש"ח - הולם את חומרת המעשה והעבר הפלילי של המערער וקבע כי אין מקום לשנותו או לקבל את הערעור.

תוצאה: הערעור נדחה; העונש שהוטל על המערער נהפך בתוקף והוחלט כי ההליך התקיים כדין ללא הפרות זכויות יסוד.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק הדין נדונו שני ערעורים על העונש שהוטל על אדם שהורשע בעבירת מתן שוחד לפי חוק העונשין, לאחר שהציע סכום כסף ועידוד לפעולה בלתי חוקית הקשורה בהברחת ביצים משטחי יהודה ושומרון. בית משפט השלום בחיפה הרשיע את המערער והטיל עליו מאסר בפועל בן ארבעה חודשים, מאסר על תנאי וקנס כספי. המערער טען כי הצעת השוחד נועדה בצחוק וכי מצבו הבריאותי והכלכלי קשה, תוך שהוא מציין עובדות אישיות כמו היותו אב לשבעה ילדים ואשתו החולה. בית המשפט התחשב בכך ובעובדת היות מעבידו עד מדינה שזוכה מענה פלילי. לאחר שניתנה חוות דעת רפואית שקבעה כי המערער אינו כשיר לרצות את העונש בעבודות שירות, התאפשר לו לרצות תקופת מאסר קצרה יותר, אך המדינה ערערה על הקלת העונש. המדינה טענה כי העונש הקל מדי ביחס לחומרת העבירה ומצביע על הצעת שוחד בסך 1,000 ש"ח לשבוע שהוא ניסיון ברור להשחתת עובד ציבור. בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה לגבי הקלת העונש, ביטל את גזר הדין המשלים שהפחית את תקופת המאסר וקנס, והורה כי העונש המקורי יעמוד על כנו, אך כאפשרות לריצוי העונש דרך עבודות שירות, בהתחשבות בנסיבות הבריאותיות. נקבע כי הקנס ישולם בתשלומים חודשיים לאחר סיום ריצוי עבודת השירות, וכי העונש לא ישתנה מעבר לכך. פסק דין זה משקף את המתח בין הצורך להילחם בשחיתות לבין התחשבות במצבו האישי והבריאותי של הנאשם.

תוצאה: בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה לגבי הקלת העונש, ביטל את גזר הדין המשלים והורה כי העונש המקורי, הכולל ארבעה חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס כספי, יישאר בעינו. כמו כן, נקבע כי תקופת המאסר תירצה בעבודות שירות בהתאם לחוות דעת רפואית, והקנס ישולם בחמישה תשלומים חודשיים לאחר סיום עבודות השירות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: העתיר הוכשר לעבודות שירות בשל עונש של שישה חודשים בגין החזקת סם מסוכן. במהלך עבודתו במספר מקומות, כולל אגודת "צער בעלי חיים", בית אבות "כרמל" ו"בית החסד" בחיפה, לא שמר על רציפות ואיכות העבודה ונעדר לעיתים תכופות ללא אישורים רפואיים מספקים. כתוצאה מהעדרויות מרובות ותפקוד לקוי, הועבר ממקום עבודה אחד למשנהו, וזומן למספר שימועים ובירורים. למרות התרעות והזדמנויות אחרונות, המשיך בהעדרויות ולבסוף מומלץ על הפסקה מנהלית של עבודות השירות, והנציב קיבל המלצה זו. השופט בדק את העתירה שהוגשה על ידי העותר, אך לאחר בחינת הנסיבות, קבע שאין מקום לחזור בו מהחלטת הנציב. העותר ניצל לרעה את ההתחשבות שניתנה לו, לא הציג אישורי מחלה נאותים וזומן לבירורים רבים בהם חתם על התחייבות להמשך עבודה סדירה שלא קוים. הפסקת עבודות השירות אושרה במטרה להמשיך את ריצוי העונש בבית הסוהר, תוך הדגשה כי נסיונות הממונה לעזור לעותר לא נענו כראוי. בהתאם לכך, נדחתה העתירה.

תוצאה: דחיית העתירה והמשך ריצוי העונש של העותר בבית הסוהר בהתאם להחלטת הנציב על הפסקת עבודות השירות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת ניגשה למכרז שהציע הנתבע לשטח בניה במבשרת ירושלים וזכתה במגרש מס' 24 בשכונה ו'. בהתאם לתנאי המכרז, נקבע כי שטח הבניה המירבי עומד על 3,800 מ"ר "ברוטו", הכולל דירות ומקלטים, אך לא היה ברור אם מדובר בשטח נטו (לדיור בלבד) או בברוטו הכולל גם שטחי שירות נוספים כגון חנייה, מחסנים ומקלטים. הנתבע דרש תשלום נוסף עבור שטחי השירות, לטענתו לא כלולים בזכיית התובעת במכרז, והתובעת שילמה חלק מהסכום "תחת מחאה". רשויות התכנון דרשו תיקון לתכנית המתאר כדי לאשר בניית יחידות נוספות ושטחי שירות, והתובעת קיבלה היתרי בניה בהתאם. המחלוקת המשפטית התמקדה בפרשנות תנאי המכרז, המצב התכנוני בעת הפרסום, והאם התובעת מנועה מלהגיש תביעתה. לאור חוסר הבהירות בתכנית התכנון המקורית והניסוחים במכרז, נקבע כי השטח שנמכר לתובעת הוא 3,800 מ"ר "ברוטו" הכולל את שטחי השירות. מטעם זה, תשלום נוסף עבור שטחי השירות הנוספים שנבנו לאחר אישור תיקון לתכנית התב"ע מוצדק. אף אם תנאי המכרז היו מפרשים שטחי שירות מחוץ לשטח המרבי, התובעת לא הייתה זכאית לבנות את מספר היחידות המבוקש במסגרת תב"ע 534 ללא אישור תיקון, כזה שניתן רק לאחר קבלת היתר רשויות התכנון. התביעה נדחתה והוחלט כי התובעת תשלם הוצאות משפט לנתבע.

תוצאה: התביעה נדחתה; נקבע כי לתובעת נמכר שטח בניה של 3,800 מ"ר "ברוטו" שכולל גם שטחי שירות, ותשלום נוסף עבור שטחי שירות מעבר לזכויות אלו מוצדק. התובעת חייבה בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק הדין דן בית הדין בסוגיות הנובעות ממגע עבודה שנקטע בעקבות מעשה תקיפה של העובד כלפי מעסיקו. העובד הועסק במפעל במשך שנים רבות אך התאפיין בהתנהגות אלימה מילולית כלפי עובדים אחרים. ביום מסוים התפתח ויכוח בין הצדדים שהוביל להתפטרות מוצגת מצד העובד בו ציין כי הוא יתנהג באותו אופן ואם המעסיק אינו מרוצה, יפטרו אותו. לאחר מכן שולח המעסיק מכתב פיטורים לעובד, אשר מבקש לחזור לעבודה והמשיב שוקל זאת. במהלכו של דיון סוער במשרד המעסיק, גרם העובד למכות ואיומים כלפיו, מה שגרם למעסיק לקבל החלטה סופית להפסיק את עבודתו של העובד. בית הדין האזורי בחיפה פסק להפחית את פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת למחצית בהתחשב בחומרת התקיפה, בעוד שלא פסק פיצוי הלנת פיצויי הפיטורים. בית הדין קבע כי התקיפה אירעה לפני התגבשות הזכות לפיצויי פיטורים ולכן הפחתה היא מוצדקת. כמו כן נמצא כי אין מקום לחייב את המעסיק לשלם דמי הודעה מוקדמת לתקופה שאחרי התקיפה מכיוון שהתקופה מיועדת להעסקה והעובד ביצע מעשה אלים. בנוסף, נדחתה התביעה לפיצוי הלנת פיצויי חופשה שכן פדיון ימי חופשה נחשב לזכות נלווית ואינה מהווה שכר עבודה המאפשר הטלת פיצוי הלנה. בסיכום, התקבלה התביעה של המעסיק לחייב את העובד בתשלום הוצאות משפט בערעור.

תוצאה: הערעור נדחה, פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת הופחתו למחצית, לא נפסק פיצוי הלנת פיצויי פיטורים, והעובד חויב בתשלום הוצאות ערעור בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת, חברה המפעילה אולמי שמחות, הגישה תביעה בגין לשון הרע נגד הנתבעים, בעיקר שחקן שהשתתף בהצגת יחיד בשם "במיטה עם משה". התובעת טענה כי דברי השחקן בהצגה פגעו במוניטין החברה וגרמו להפסדים כספיים. הנתבעים הכחישו את הטענות, פרט לעובדת העלאת ההצגה וטקסט דברי השחקן בהם נטען לפגיעה. הבימה"ש בחן את הטקסט כולו, וקבע כי דברי השחקן מהווים סאטירה ואין לראות בהם פירסום לשון הרע. לטענת הנתבעים, ההצגה היא קומית, ומדובר בדמות כמעט מגוחכת ומנותקת מהמציאות. חוות דעת מומחה תיאטרון הצביעה גם היא על כך שהדברים הם הומור וסאטירה ולא ביקורת אמיתית כלפי התובעת. בנוסף, הנתבעים טענו להגנת תום הלב, שכן לא ידעו ולא היו חייבים לדעת כי דבריהם ייפגעו בתובעת. התובעת לא הראתה ראיות לנזק ממשי או לירידה בהכנסות, כפי שדרוש בחוק כאשר מדובר בתאגיד. התביעה נדחתה מחוסר ראיה לנזק ולכך שהפרסום נחשב כסאטירה ולתום לב של הנתבעים. עם זאת, המחוקק קבע כי לאור התנצלות הנתבעים והצעת הפשרה שהתקבלה, התובעת תחויב בתשלום הוצאות משפט לצד הנתבעים.

תוצאה: התביעה נדחתה עקב היעדר הוכחת נזק ולצורך לראות בפרסום לשון הרע, והחייבת התובעת בתשלום הוצאות משפט בסך כולל של 10,000 ש"ח בנוסף להוצאות על פרסום ההתנצלות.

לצפייה לרכישה הזדהה