חיפוש פסקי-דין - פסקדין

תקציר AI: בתאריך 25/08/98 הגיש הבנק, שאינו מוסד בנקאי, תביעה נגד חברת ז וערביה נוספים, לתשלום חוב כספי בסך 613,347 ש"ח הנובע מיתרת חוב בלתי מסולקת בחשבון החברה. הנתבעות הראשיות לא התגוננו ופסק דין ניתן בהעדרן. הנתבעים האחרים ביקשו רשות להתגונן והוצגו ראיות ועדויות. בין הצדדים לא הייתה מחלוקת על העובדות שכתב הערבות להבטחת החוב נחתם על ידם בעת פתיחת החשבון ב-18/12/94, והם חתמו על כתב ערבות אישי ללא הגבלה כספית. טענות ההגנה כללו כי הנתבעים לא ידעו או לא הוסבר להם כי הם חותמים על ערבות אישית בלתי מוגבלת, וכן טענו להטעיה מצד הבנק שהציג את חתימתם כתעודת פתיחת חשבון רגילה בלבד. בית המשפט דחה טענות אלו לאחר שבחן את הראיות, כולל עדויות מנהל סניף הבנק שהסביר את מהות כתב הערבות בשפה הספרדית ואת ההיסטוריה של חתימת הערבויות הקודמות ע"י הנתבעים. השופטת קבעה כי קיימת חזקה חוקית לפיה חתימה על מסמך מבטאת את הסכמה לתוכנו, וכי טענות הנתבעים ל"טעות" ו"הטעיה" לא הוכחו בראיות ממשיות. כמו כן, הובהר כי נמסרה לנתבעים הסבר נאות, הן בעברית והן בספרדית, אודות התחייבויותיהם. הנתבעים לא הציגו עדות חיצונית שתתמוך בטענותיהם. לפיכך, השופטת הכירה בחוזה הכתוב והחליטה לקבל את התביעה במלואה.

תוצאה: פסק הדין חייב את הנתבעים לשלמו לתובע את סך 613,347 ש"ח, עם ריבית שנתית של 25% מצטברת מאז הגשת התביעה ועד לתשלום מלא, וכן תוצאות משפט ושכר טרחה בסכומים שנקבעו.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין דן בתביעה כספית שהוגשה על ידי חברת מאי הזהב בע"מ כנגד חברת אבן התקוה נכסים בע"מ לתשלום סכום שיק שהונפק כאמצעי תשלום במסגרת רכישת אוניה בשם "אטלנטיק". הצדדים חלוקים אם השיק נמסר בתור תשלום על עסקת רכישה גמורה או בתור מסירה על תנאי במהלך משא ומתן, כאשר העסקה לא יצאה לפועל והאניה נמכרה לאחר מכן. הנתבעת טענה כי השיק ניתן כתשלום על תנאי שלא התקיימו וכי התובעת אינה אוחזת כשורה בשיק משום שהיתה פגם בזכות הקניין עליו, ולפיכך אין לה זכות לתבוע מכוח השיק כי התמורה לכאורה נכשלת.

תוצאה: בית המשפט דחה את טענות ההגנה של הנתבעת וקבע כי העסקה נקשרה בפועל, השיק נמסר ללא תנאי וכי הנתבעת הפרה את ההסכם. בהתאם הורה להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל נגד הנתבעת ולהזמינה להשתתף בהוצאות משפט בסך 8,000 ש"ח בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: במרכז הפסק דין עומדת בקשת הערעור על החלטת הוועדה הרפואית אשר קבעה דרגת נכות צמיתה בשיעור 5% למערערת בעקבות פגיעה ביד שמאל, כתוצאה מנפילה שהוכרזה כתאונת עבודה. המערערת טענה כי הוועדה טעתה כאשר דחתה את חוות דעתו של מומחה מטעמנה, ד"ר לין, שקבע פגיעה בינונית בשרוול המסובב ביד השמאלית, בניגוד לקביעה שההגבלה בתנועות היא מזערית בלבד. טענה נוספת הייתה כי הוועדה לא בחנה את האפשרות להחלת תקנה 15 בנוגע לאי יכולת המערערת לחזור לעבודתה כמטפלת בקשישים. לעומת זאת, ב"כ המשיב טען כי הוועדה בדקה את התיק כנדרש, התייחסה לחומר רפואי רב וקבעה כי ההגבלה בתנועה היא מזערית בלבד, תוך דחיית חוות דעתו של ד"ר לין בשל ממצאים שונים בבדיקת הוועדה. בית הדין בחן את הראיות, ציין כי הוועדה ביצעה שיקול דעת רפואי נכון ולכן אינו מתערב בקביעתה, אך החליט להשיב את התיק לוועדה לשם בחינה מחודשת של הפעלת תקנה 15, בהתייחס למצב המערערת שלא חזרה לעבודתה ולחוות דעת ד"ר לין בהקשר זה. לא ניתנה הוראה להוצאות.

תוצאה: על עניין הפעלת תקנה 15 להיבחן מחדש על ידי הוועדה הרפואית בהתאם למצב העבודה של המערערת וחוות דעת המומחה, והערעור נדחה בשאר היבטיו ללא צו להוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בסוף שנת 1990 התובעת השתתפה במכרז להקצאת מגרש לבנייה במבשרת ירושלים, וזכתה במגרש מס' 24. בחוזה הפיתוח נקבע ששטח הבנייה המרבי הוא 3,800 מ"ר, כאשר בהתאם לתב"ע מי/534 הותרה בניית 24 יחידות דיור עם שטח ממוצע ליחידה של 150 מ"ר. המחלוקת העיקרית נסובה סביב פירוש המונח "שטח הבנייה המירבי" שנקבע במכרז – האם מדובר בשטח ברוטו הכולל גם את שטחי השירות (מקלטים, חניות, מחסנים), או בשטח נטו של יחידות הדיור בלבד כאשר שטחי השירות אינם כלולים.

תוצאה: התביעה נדחתה, והוחלט כי התובעת חייבת בתשלום נוסף עבור שטחי השירות שנוספו מעבר ל-3,800 מ"ר שנמכרו לה במכרז, בהתאם לפרשנות המונח "שטח ברוטו" הכולל שטחי שירות, וכן התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין עוסק בבקשה שהגיש בנק לעיקול זמני על נכסי המשיבה, בגין יתרות עו"ש והלוואה שהועמדו לטענת הבנק. המבקש הציג בתצהירו טענות כלליות בנוגע לחשש לבריחת נכסים ולהקושי בתשלום חוב עתידי, אך לא הציג מידע מפורט או ראיות ממשיות התומכות בטענות אלו. השופט מדגיש כי בעקבות שינוי התקנות בעקבות חוק יסוד כבוד האדם וחרותו, דרישות ההוכחה להוצאת צו עיקול זמני הפכו למהותיות ומחמירות, כך שאין די בטענה כללית בלבד לחשש להברחת נכסים או קשיים כספיים. יש להציג תשתית עובדתית מוצקה ומפורטת שתאפשר לבית המשפט להעריך את קיומו של סיכון ממשי לסיכול או להכבדה על מימוש פסק הדין אם לא יוצא צו העיקול. עוד צוין כי אין מדובר בדרישות טכניות או טענות פורמליות, אלא דרישות מהותיות לראיות. הפסיקה מצטטת פסקי דין קודמים המדגימים את רמת ההוכחה הנדרשת. מאחר שהמבקש לא עמד בנטל הראייתי המדויק והמחמיר, נדחתה הבקשה לעיקול זמני. השופט הוסיף שבנסיבות העניין, ובניגוד לנוהג הרגיל, לא יינתנו הוצאות לטובת המדינה, אף שהמבקש כבר הוזהר בעבר לגבי הטעמים להחמרת הדרישות. פסק הדין ניתן ללא נוכחות הצדדים.

תוצאה: הבקשה לעיקול זמני נדחתה מאחר שהמבקש לא הוכיח את הצורך והסיכון במימוש פסק הדין, בהתאם לדרישות ההוכחה המחמירות לאחר שינוי התקנות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הפסק דין עוסק בתביעה לפיצוי שהוגשה בעקבות תאונת עבודה, כאשר המומחה האורטופדי מונה לבדוק את התובע ולהעריך את הנכות הצמיתת שנגרמה לו. לאחר שמומחה בית המשפט פרסם חוות דעת שקבעה נכות בשיעור 10%, הוצא דו"ח ועדת המל"ל שנבדק זמן קצר לאחר מכן והציג ממצאים שונים הקשורים למצבו הרפואי של התובע. הנתבעים ביקשו להציג את דו"ח המל"ל במסגרת שאלות הבהרה למומחה, בטענה שהדו"ח תורם לדיון ושקיימים פערים שיש לבחון. התובע התנגד להצגת הדו"ח, בטענה כי לא היה עליו לערער על החלטת המל"ל והציע שלא להכניס את הדו"ח כחלק מהליך הבדיקה. בית המשפט שוחח על פסיקות קודמות שקבעו כי ניתן לאפשר בדיקות נוספות או הצגת חוות דעת נוגדות לשם בירור האם חל שינוי משמעותי במצב הנפגע, במיוחד כאשר הפרש הזמן בין שתי הבדיקות רחב. עם זאת, ודיין גם את האפשרות בהצגת דו"ח המל"ל בפני המומחה כאשר יש פער קטן בזמן בין הבדיקות, וכי אין בכך כדי לפגוע בעמדת המומחה הראשוני. נוסף לכך, בית המשפט התייחס לעקרון תום הלב בהליך וטען כי אין בכך כדי להצדיק באופן אוטומטי מתן אפשרות להציג את דו"ח המל"ל במלואו במסגרת שאלות ההבהרה. לבסוף, נקבע שהמומחה לא ישיב לשאלות הכוללות את תוכן דו"ח המל"ל במצב הנוכחי, אך אין צו להוצאות, וקבע למועד דיון להמשך ההליכים.

תוצאה: בית המשפט קיבל את בקשת התובע למנוע מן המומחה להתייחס בשאלות ההבהרה לדו"ח המל"ל, אך שמר על שיקול דעת להתיר בדיקה נוספת או הצגת הדו"ח במקרה של פער משמעותי וחשש לשינוי במצב הנפגע. אין צו להוצאות, וההליך יימשך במועד שייקבע.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק דין זה נדונו שלושה ערעורים על גזר דין של בית משפט השלום בחיפה, בתיק פלילי בנושא זיוף שטרות כסף ישראליים ואמריקאיים. ארבעה נאשמים הורשעו בזיוף שטרי כסף לאחר שרכשו מכונות צילום וציוד נלווה והחזיקו בדירה שהופעלה לצורך ביצוע הזיוף. היקף הכסף המזויף שנמצא עמד על סכומים גבוהים. לאחר תסקירי שירות המבחן, הוטלו עונשים של מאסר בפועל ועונשי מאסר על תנאי במשך מספר חודשים על כל נאשם, בהתחשב בתפקידו בעבירה ובנסיבותיו האישיות. המדינה ערערה בטענה כי העונשים שנתנו הם קלים מדי ומתעלמים מהנזק הכלכלי והציבורי שנגרם, בעוד שניים מן הנאשמים ערערו על חומרת העונש וטענו לנסיבות מקלות כמו עבר נקי, הבעת חרטה, והשתלבות בקהילה. השופט דחה את טענות ההקלה של המשיבים וקיבל את ערעור המדינה לגבי שלושתם, והורה להחמיר את תקופות המאסר בפועל ל-30 חודשים, 40 חודשים ו-24 חודשים, בהתאמה. לגבי הנאשם הרביעי, שנקבע כי חלקו היה קטן יותר, השופט דחה את ערעור המדינה והותיר את העונש כמות שהוא. בית המשפט הדגיש את חומרת עבירות זיוף השטרות ואת הצורך בהרתעה נוקשה לאור הפגיעות הכלכליות והציבוריות הכרוכות בעבירות אלה.

תוצאה: ערעור המדינה התקבל לגבי שלושה נאשמים והוטלו עונשי מאסר בפועל מחמירים יותר מאלה שניתנו בערכאה הראשונה; ערעור המדינה נדחה לגבי הנאשם הרביעי. ערעוריהם של שניים מהנאשמים על הקלת העונש נדחו.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק דין זה נדונה תביעה שהוגשה נגד נאשם המואשם בעבירות איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין ובעבירת הטרדה באמצעות מתקן בזק בהתאם לסעיף 30 לחוק הבזק. כתב האישום מזכיר התקשרויות במהלך שנת 1998, בהן האשים הנאשם את חותנו לשעבר באיומים חמורים ובטרדות כלפי אשתו לשעבר וגיסתו. התביעה מבססת את מעשיו של הנאשם על עדויותיהן של אשתו לשעבר, חותנו לשעבר, וגיסתו לשעבר לצד הודעת הנאשם שנמסרה במשטרה. הנאשם הכחיש כל עבירה וטען שהיו מניעים משפחתיים וכלכליים לתלונות ונתן גרסה המערבת הטחות אשמות בהתעללות מינית מצד משפחת אשתו ובפרט כלפי אבי אשתו לשעבר, אך הטענות לא הוכחו ולא נתמכו במסמכים רפואיים. בית המשפט בחן את עדויות הצדדים, את המסמכים הרפואיים שהתקבלו, ואת האישומים, וקבע שהנאשם היה אובססיבי והתנהג באופן מטריד כלפי אשתו לשעבר ומשפחתה. בית המשפט מצא סתירות ועדויות עקביות שתומכות בהרשעתו באיומים כלפי החותן לשעבר ובהטרדות כלפי אשתו לשעבר וגיסתה, וקבע כי גרסת הנאשם חסרה אמינות ונראית ככל הנראה מתה לאחר מעשה במטרה להצדיק את התנהגותו. לפיכך, נפסק כי הנאשם יורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

תוצאה: הנאשם הורשע בעבירות איומים והטרדה באמצעות טלפון כלפי בני משפחת אשתו לשעבר.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע, מבוטח בפוליסת ביטוח תאונות אישיות, נפגע בתאונה בעבודתו וטען לאי כושר מלא זמני לקבלת תגמולים. הנתבעת טענה להסתיר מידע רפואי קודם מהותי, אי מתן הודעה במועד, כמו גם טענה שהפוליסה אינה מכסה אי כושר חלקי. התובע טען שהחתימה על הצעת הביטוח זויפה, וכי שינה את הגרסה בנוגע להעברת ההודעה לסוכן. בית המשפט קבע כי התובע לא חתום על הצעת הביטוח, אך גם הודגש כי לפי חוק חוזה הביטוח, חובת הגילוי מצטמצמת והסתירת המצב הרפואי ההקודם נעשתה בכוונת מירמה, אך לא עלתה הוכחה שהנתבעת לא הייתה מתקשרת בפוליסה גם בדמי ביטוח גבוהים יותר. על כן, הסתירה לא מצדיקה סירוב לתשלום. לגבי מתן ההודעה, נקבע שהתובע לא הוכיח שנתן הודעה במועד, מה שהכשיל את יכולת הנתבעת לברר את מצבו במועד והביא להליך בירור לקוי. בהתאם לסעיף 24 לחוק, נשללה חבות הנתבעת לתשלום תגמולים בשל ההכשל בחובת ההודעה. בהיבט אי הכושר, נקבע שהתובע, לאחר כשבועיים, שבה לעבודה בתפקיד מנהלי שהינו חלק ממקצועו (מסגר-רתך), ולא ניתן להכריע כי נשלל ממנו כושר עבודה מלא באופן זמני לאחר תקופה זו. בהתחשב בכך, ולאור העובדה שהנתבעת שילמה לו פרקי זמן מסוימים, נדחתה התביעה. בית המשפט חייב את התובע בהוצאות משפט אף על פי ערך התיק הנמוך.

תוצאה: התביעה נדחתה בשל אי מתן הודעה במועד על מקרה הביטוח והיעדר הוכחה לאי כושר עבודה מלא וזמן ממושך; בנוסף, למרות גילוי מצב רפואי קודם בכוונת מרמה, נקבע שלא היה בסיס לסירוב תשלום תגמולים. התובע חויב בהוצאות משפט.

לצפייה לרכישה הזדהה