חיפוש פסקי-דין - פסקדין

תקציר AI: במחלוקת זו, המבקש נפגע בתאונת דרכים ונקבע לו 30% נכות נפשית זמנית על ידי ד"ר טל, מומחה מטעם בית המשפט. ד"ר טל המליץ על אשפוז פסיכיאטרי לטיפול ולמטרת בחינת מצבו באופן מקיף, למשך כשנה עד שנה ורבע. המבקש סירב לאשפוז בטענה כי אינו מוכן לכך, והדבר הביא את בית המשפט לבטל את מינוי המומחה ואת חוות דעתו. לאחר מכן, המבקש הודיע כי מוכן להתאשפז בהתאם להמלצת המומחה ועמד בהתחייבות לשתף פעולה. למרות זאת, המשיבה טענה כי המבקש מתנהג בצורה בלתי מתחשבת ומסרב לשתף פעולה מאז תקופה ארוכה, ומן העבר השני ישנם ספקות בדבר אמינות דבריו של המבקש וחוות הדעת של המומחה. בית המשפט התייחס לכך שתקנות הפיצויים מחייבות שיתוף פעולה במסגרת בדיקה רפואית, אך גם לא ניתן לכפות טיפול רפואי על המבקש. השופט קבע כי לא היה מקום לביטול מינוי המומחה וניתן להשיבו לתוקפו על מנת לאפשר קביעת נכות סופית בהתאם למצבו של המבקש ומידת שיתוף הפעולה שלו. כמו כן, ההחלטה המליצה על אשפוז המיועד לשיפור מצבו ולבחינת מצבו הנפשי, תוך התייחסות לנכות הנפשי הזמנית ולצורך בהמשך טיפול. בנוגע להוצאות שהיו בעקבות סירובו של המבקש לשתף פעולה, בית המשפט השאיר את ההכרעה בסוגיה זו לבית המשפט הראשון להתחשב במכלול הנסיבות.

תוצאה: בית המשפט קיבל את בקשת המבקש להשיב את מינוי המומחה לתוקפו, המליץ על אשפוז המבקש בהתאם להמלצת המומחה לצורך קבלת טיפול ובחינת מצב הנכות הנפשית, והורה כי נכות זמנית תישאר בתוקפה במידה והמומחה לא יוכל לקבוע נכות סופית ללא אשפוז. סוגיית הוצאות תישקל על ידי הערכאה הראשונה במסגרת ההליך.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המבקש, בגיל 67, נפגע בתאונת דרכים ונבדק במסגרת הליך משפטי לצורך קביעת נכותו בתחום הנפשי על ידי מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר טל. המומחה המליץ על אשפוז פסיכיאטרי לטיפול ולבחינת מצבו, כאשר האשפוז אמור להימשך כשנה עד שנה ורבע לצורך קבלת חוות דעת סופית. המבקש סירב להתאשפז, מה שהוביל לכך ששופט השלום בבית משפט בחיפה ביטל את מינוי המומחה וקבע כי לא ניתן לקבל את חוות דעתו הסופית, מה שמשמעותו שלילת היכולת של המבקש להוכיח נכות נפשית סופית בעקבות התאונה. ב"כ המבקש הצהיר כי המבקש מוכן כעת להתאשפז לפי המלצת המומחה, אך דרש להחזיר את מינויו של ד"ר טל כדי לאפשר המשך טיפול ובחינת מצבו. העותר טען שהביטול היה שגוי, וכי יש להחזיר את המינוי לאפשר קבלת חוות דעת עדכנית ולקבוע את שיעור הנכות בהתאם.

תוצאה: בית המשפט ביטל את החלטת בית המשפט הקודם שאסרה על מינויו של המומחה והורה להשיב את מינויו לתוקפו, תוך מתן אפשרות למבקש להתאשפז בהתאם להמלצות המומחה ולקבל חוות דעת סופית. ההכרעה בנוגע להוצאות תידון בהליך הראשוני.

לצפייה לרכישה הזדהה

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק דין זה דן בית המשפט המחוזי בערעור שהוגש על החלטת בית המשפט לענייני משפחה אשר אישר רק חלק מהסכם שנחתם בין ידועים בציבור, וצמצם את תוקפו לפסיקת דין רק בנושאי המזונות וניהול משק הבית, ודחה את אישור שאר חלקי ההסכם. המערערים טענו כי הם ידועים בציבור ומבקשים כי בית המשפט יאשר להסכם תוקף של פסק דין מלא, אך בית המשפט משפחה דחה זאת בטענה כי סמכות לתת אישור לתוקף של הסכם יחסי ממון מתקיימת רק כלפי בני זוג נשואים או אלו הפונים לקראת נישואין, על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג. היועץ המשפטי לממשלה תמך בהחלטה זו. השופט המחוזי דוחה טענה זו ומתבסס על סעיף 3(ג) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, הרואה בידועים בציבור חלק מבני המשפחה ונותן סמכות לבית המשפט לענייני משפחה לאשר הסכמים גם בנושאים שאינם מצויים במסגרת תביעה קיימת, כך שהסמכות לבית המשפט קיימת גם כלפי ידועים בציבור. השופט הרואה צורך בפתיחת שערי בית המשפט לענייני משפחה להליכים אלו, מתייחס לחזקת השיתוף החלה על ידועים בציבור, ולהבדלים שבין הסכמי בני זוג נשואים לבין הסכמים של ידועים בציבור. עם זאת מוסיף כי אישור הסכם על ידי בית המשפט אמור להתבצע רק לאחר וידוי כי הצדדים ביצעו את ההסכם בהסכמה חופשית ובמודעות לתוכן ותוצאות ההסכם. בפסק הדין נקבע כי יש להשיב את התיק לבית משפט קמא להמשך בירור וקבלת החלטה בהתאם להנחיות המפורטות, לרבות לשקול את מתן תוקף פס"ד על סעיפי ההסכם.

תוצאה: הערעור התקבל והתיק הוחזר לבית משפט לענייני משפחה לזימון הצדדים, לבחינת זכאותם לאישור ההסכם ואפשרות מתן תוקף פס"ד לסעיפים שונים בהסכם; לא ניתן צו להוצאות והפיקדון שהופקד הורה להחזרתו למערערים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין דן בסכסוך משפטי ממושך בין בני זוג שנישאו בשנת 1971, התגרשו למעשה אך לא פורקו רשמית, ובין השנים 1982-2000 ניהלו הליכים משפטיים רבים. לאחר שהאשה עזבה את דירת המגורים בשנת 1983, התנהל בין הצדדים ויכוח משפטי על חלוקת רכושם. התביעה הראשונה עסקה בפירוק השיתוף בדירת המגורים, והתקבלה החלטה למנות כונסי נכסים ולפרק את השיתוף.

תוצאה: הבעל חייב להשיב מחצית מהכספים במחלוקת שהיו ברשות האשה בשנת 1983, לתקן חלוקת זכויות סוציאליות בהתאם, לשלם דמי שימוש בדירה מאז הגשת תביעת פירוק השיתוף ועד פינוי, להחזיר חלק מפדיון המלוות, ולהמציא פירוט חשבונות בנק. תביעתו בנוגע לתכולת הכספת נדחתה. נדון חיוב הוצאות לטובת האשה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המחלוקת נסבה סביב זכויות החכירה במספר חלקי בית ומגרש בשכונת עין כרם, הכולל בית ובור מים. ממ"י הוא בעל המגרש ומכר זכויות חכירה לשלושה צדדים שונים. בור המים, הנמצא בשטח המפלס של יחידה שהוחכרה לצד אחד, לא הופיע באופן מפורש בכל חוזי החכירה, ונמצא בגבול בין שטחים שהוחכרו לשני הצדדים בסכסוך. המערערים ביקשו להשתמש בבור המים כחלק מהחנות שלהם ולפולץ קיר לגישה אליו, אך המשיבה טענה כי בור המים הוא חלק מהשטח שהוחכר לה ועל כן שללה את השימוש של המערערים בו. בית משפט השלום קבע שהבור נכלל בשטח שהוחכר למשיבה, על בסיס מסמכי חוזי החכירה והוראות חוק המקרקעין, שחולל גם על זכויות חכירה, וקבע כי המערערים הפרו את גבולותיהם ויש לאטום את הפרצה. הערעור שהגישו בקשו לבטל את הקביעה ולהכיר בזכויות שוות והאפשרות להשתמש בבור המים. הערכאה העליונה דחתה את הערעור, קבעה כי בור המים מהווה רכוש משותף מוגדר או נכס צמוד ליחידה של המשיבה, וכי לא ניתן להכשיר שימוש חורג בלא היתר לפי חוק התכנון והבניה. עוד קבע בית המשפט כי זכויות החכירה נתונות למגבלות החוקיות, והממצאים עובדתיים מחזקים את זכותה של המשיבה. בנוסף נדחתה טענת חוסר היריבות, מפני שהמשיבה אכן החזיקה בזכויות קנייניות וחוזיות שנמצאות בעדיפות. הועמדה חובת המערערים לתשלום הוצאות משפט ושכר טרחה. פסק הדין קבע עדיפות לזכויות המשיבה בבור המים ומנע שימוש למערערים.

תוצאה: הערעור נדחה; פסק דינו של בית משפט השלום אושר, וקבע כי בור המים נכלל בשטח המוחכר למשיבה, המערערים חייבים לאטום את הפרצה, להימנע משימוש במימי הבור, ולשלם הוצאות משפט.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת הגישה שתי תובענות נגד בעלה לשעבר, האחת לתביעת מזונות שהוסרה, והשנייה לתביעת חזקת שיתוף בנכסים. הנתבע, לעומת זאת, תבע פירוק שיתוף בדירת המגורים. הצדדים נישאו בשנת 1972 ואין ביניהם הסכם ממון והחוק לעניין יחסי ממון בין בני זוג אינו חל עליהם. בית המשפט התמקד בשאלות האם חזקת השיתוף חלה ביניהם ומתי היא פסקה, דינה של דירת בן יהודה, והאם החובות משותפים.

תוצאה: נקבע כי חזקת השיתוף חלה עד אוגוסט 1994, מועד בו הופסקה התמיכה הכלכלית הנשית מצד הנתבע, ולפיכך השותפות בנכסים התקיימה עד אז. נקבע כי כל נכס וחוב ייבחנו, תוגש הצהרת רכוש, ותיערך חלוקה והסדרת חוב נכסים בצורה שוויונית בהתאם למועד סיום השיתוף.

לצפייה לרכישה הזדהה

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הנאשם הורשע בעבירות מין במשפחה לפי חוק העונשין והורשע גם בעבירות תקיפה בנסיבות מחמירות כלפי בנותיו הקטינות. הנאשם עצמו הודה במעשיו החמורים, כולל מעשה מיני עם בתו הקטינה שפגעה בה פגיעה קשה. בנוסף, הנאשם תקף את בנותיו בידיו, ברגליו ולעיתים במקל או בנעלו, ואף קילל וצעק עליהן באופן יומיומי. מדובר בעבירות חמורות המתאפיינות בפגיעה קשה באמון ובבטחון של ילדה קטנה כלפי אביה, אדם שהיה אמור לשמור עליה ולספק לה הגנה. לנאשם יש הרשעה קודמת בסוגיה אחרת אך לא נלקחה בחשבון לגזירת הדין במקרה הנוכחי.

תוצאה: הנאשם נגזר לעשר שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי עם הגבלות על ביצוע עבירות מין ואלימות לאחר השחרור, בהתאם לחומרת המעשים והשפעתם הקשה על הקטינה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת, שנכוותה משמן רותח בעת שהתארחה בבית נתבע, תבעה פיצוי על נזקיה הרפואיים, הכוללים נכות פלסטית ונכות נפשית. המחלוקת המרכזית עסקה בנסיבות האירוע ובכיסוי הביטוחי. התובעת טענה שהכוויה אירעה בעת שניסתה להרחיק מחבת בוער, בעוד הנתבעת הציגה גרסה חלופית עם טענות לאי-בהירות ואפילו אפשרות שכווייה אירעה בתקיפה בבית החולים, טענה שנפסלה בהליך. נקבע שהתובעת עמדה בנטל ההוכחה וארוע הכוויה התרחש כפי שתואר. הנתבעת טענה כי לא הייתה רשלנות מצד הנתבע ולא קיים כיסוי ביטוחי בשל היות התובעת בת משפחה, אך נגעל כי התובעת לא התגוררה דרך קבע בבית הנתבע והטענה לא הוכחה. הוכחה רשלנות של האשה שבישלה ושגרמה להתלקחות השמן, והוכח קשר סיבתי בין רשלנות זו לנזק שנגרם לתובעת. נקבע כי אין ניתוק קשר סיבתי התנהגות התובעת. מבחינת הנכות, נקבעה נכות פלסטית של 20% לנזק בלתי אסתטי ונכות נפשית בשיעור של 6%. בנוגע לנזקים נוספים, נדונו טענות התובעת להפסד השתכרות של בעלה, הוצאות טיפול וסיוע, אובדן כושר השתכרות עתידי, ולקות אסתטית, כאשר חלק מהטענות התקבלו וחלק נדחו בגלל חוסר ראיות מספקות. נקבע פיצוי כולל בסך 183,000 ש"ח הכולל פיצוי על כאב וסבל, עזרת צד ג' והוצאות שונות. הוחלט כי הנתבעת חברת הביטוח תשלם את הפיצוי, הוצאות משפט ושכר טרחה בשיעור 15%, החזר אגרה ושכר מומחים בהתאם.

תוצאה: התביעה התקבלה חלקית, והנתבעת חברת הביטוח חויבה לשלם לתובעת פיצוי כולל בסך כ-183,000 ש"ח, כולל הוצאות משפט ושכר טרחה.

לצפייה לרכישה הזדהה