חיפוש פסקי-דין - פסקדין

תקציר AI: פסק הדין דן בבקשת הנתבעת, שהיא גם תובעת שכנגד, להעביר אליה ערבות בנקאית שהפקיד התובע במסגרת בקשת עיקול זמני שהוגשה נגד הנתבעת. בבקשה הודגש כי בהליך העיקרי נדחתה תביעת התובע ונתקבלה התביעה שכנגד, כאשר התובע אינו נמצא. הערבות שהופקדה מהווה ערובה לפי תקנה 365 לתקנות סדר הדין האזרחי, שנועדה לשמש כאמצעי להבטחת פיצוי נזקים שעלולים להיגרם מעיקול זמני במקרה שהתביעה תידחה או שהצו יפוג. הבקשה להעברת הערבות לידי הנתבעת לשם גביית כספים איננה מבוססת על נזקים שנגרמו במסגרת העיקול הזמני. הנתבעת טענה כי אין לה דרך להיפרע מהנתבע וכי היא זכאית לשימוש בכספים בעקבות הפסיקה שהתקבלה לטובתה, אך לפי בית המשפט, השימוש בערבות צריך להיות אך ורק למטרה שלשמה הוצאה והופקדה, ואינה יכולה לשמש כתחליף למימוש חוב פיננסי אחר. בנוסף, הבקשה הוגשה במסלול שגוי, ללא תצהיר כחוק, ונדחתה, בין היתר, בשל ליקויים טכניים וחוסר הסכמה על מטרת הערבות. בית המשפט הצביע על כך שויתור על תנאי הפקדת הערבות במסגרת בקשה לעיקול זמני הוא זכותו של התובע, וכי אין להורות כיום על שימוש בערבות למטרות שלא יועדו מראש. לבסוף, הבקשה נדחתה, והנתבעת חויבה בתשלום הוצאות בסך 1,000 ש"ח.

תוצאה: הבקשה להעברת הערבות לידי הנתבעת נדחתה בשל ליקויים פרוצדורליים וחוסר התאמה למטרת הערבות; הנתבעת חויבה בתשלום הוצאות של 1,000 ש"ח.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת, שנפגעה בתאונת דרכים בשנת 1995, עתרה לפיצוי בגין נזקים שונים הכוללים נכות רפואית, פגיעה בהשתכרות, הוצאות רפואיות ועוד. על התאונה חל חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, והנתבעת, חברת הביטוח, אינה מכחישה את חבותה אך קיימת מחלוקת על שיעור הנזק. נאספו חוות דעת רפואיות מתחומים שונים (כירורגיה פלסטית, נוירולוגיה, א.א.ג), שקבעו נכות רפואית של כ-10%, עם אפשרות שיפור משמעותי בנכות באמצעות ניתוח לשרית תיקון. התובעת מסרבת לעבור את הניתוח, והנתבעת טוענת כי עליה לעבור אותו כדי להקטין את הנזק. בית המשפט בחן את טענות הצדדים, קבע כי הנכות היא 10%, אך קיבל את זכות התובעת לסרב לניתוח וזאת מבלי להפחית כפועל יוצא את הפיצויים באופן מלא. הפיצויים נקבעו לפי ראשי הנזק הבאים: הפסד שכר בעבר 6,000 ש"ח, הפסד שכר בעתיד 33,000 ש"ח, סיוע וסיעוד בעבר 800 ש"ח, הוצאות נסיעות וטיפולים רפואיים בעבר 500 ש"ח, נזק שאינו ממוני 15,500 ש"ח, והוצאות עבור ניתוח בעתיד 15,000 ש"ח, בסך כולל של 70,800 ש"ח. לשכר טרחת עורכי הדין תתווסף תוספת של 13% ומע"מ כדין. כמו כן הנתבעת תשלם את הוצאות המשפט של התובעת. דברי בית המשפט תמכו בזכות הנפגע להחליט האם לעבור ניתוח, והדגישו כי אין ללחוץ על התובעת לעבור ניתוח באמצעות הפחתת הפיצויים, כל עוד לא הוכח חשש סביר מפני הניתוח.

תוצאה: נקבע כי לנפגעת תוענק פיצוי כולל של 70,800 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט, בהתאם לנכות שנקבעה וכי זכותה לסרב לניתוח רפואי תישמר ללא הפחתת פיצויים מעבר למידת הפגיעה בפועל.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת, עובדת נקיון ותיקה במשק בית במשך כ-11 שנה, הגישה תביעה נגד מעבידתה לאחר שנחבלה בידיה כתוצאה מהחלקה בזמן שטיפת רצפות. לטענת התובעת, היא ביקשה מהנתבעת לאספקת קבקבים לאבטחת יציבותה במהלך העבודה, אך בקשתה נכשלה והמשיכה לעבוד בנעליה האישיות, דבר שהוביל לתאונה. ב"כ התובעת טען כי הקרה רשלנות מצד הנתבעת בהפרת חובת הזהירות המוטלת עליה כמעביד, המוסברת בכך שהנתבעת הייתה מודעת לסיכון ההחלקה אך לא נקטה באמצעי מניעה מתאימים. הנתבעת טענה כי לא הוגשה חוות דעת מקצועית שתומכת בטענת התובעת כי הקבקבים היו אמצעי בטיחות חובה וכי לא קיימת הוראה בתקנה המחייבת אספקתם, וכי התובעת, אשר הייתה מנוסה בעבודתה, קבעה לעצמה את סדר העבודה ולא פנתה אל הנתבעת בנושאי הביגוד. בית המשפט השתמש בפסיקות קודמות וקבע כי החלקה במקום עבודה רטוב הוא סיכון טבעי לעובדת נקיון ואין לראות בו רשלנות מעביד כשאין ראיות לסיכונים מיוחדים או הוראות מיוחדות לעניין אספקת ציוד הבטיחות. לפיכך, לא התקבלה טענת התובעת להפרת חובת זהירות מצד הנתבעת והתביעה נדחתה. עוד נקבע כי התובעת תחויב בהוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח ועוד מע"מ.

תוצאה: בית המשפט דחה את התביעה, קבע כי לא התקיימה הפרת חובה מצד הנתבעת ואין חבות בגין התאונה, והורה על חיוב התובעת בתשלום הוצאות משפט לנתבעות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע הגיש תביעה נגד העירייה בעקבות תאונה שארעה בעת שירד ממוניתו ונפל לאחר שנקע ברגלו במכסה ביוב פגום. הנתבעת טענה כי מדובר בחריץ קטן שאינו מהווה מפגע משמעותי וכי הרחובות אינם משטחים סטריליים. העירייה חייבת על פי חוק לתחזק את הרחובות ולשמור על תקינותם ולהסיר מכשולים. בית המשפט בחן האם קיימת אחריות נגזרת מעוולת הרשלנות, תוך התייחסות לחובת הזהירות המושגית והקונקרטית של העירייה. נקבע כי במקרה זה התקיים מפגע משמעותי שהיווה סכנה ואשר העירייה לא תיקנה במועד, למרות שהייתה מודעת לסכנה כפי שניכר מתיקון המפגע לאחר התאונה. לפיכך העירייה אחראית לנזק שגרמה לתובע. הוטלה גם אחריות תורמת על התובע בשיעור של 30%, היות והכיר היטב את המקום ולא הפגין זהירות מספקת בעת ירידתו מהמונית. נכותו של התובע הוערכה בשיעור 10% לצמיתות, וזכאי לפיצוי על אבדן השתכרות בעבר ובעתיד, כאב וסבל, עזרה מבני משפחה והוצאות נסיעה. מהסכום יש לנכות מגמלת נכות זמנית וצמיתה שחולקו לו מהמוסד לביטוח לאומי ובהתאם לשיעור הרשלנות התורמת שהוטלה עליו. בית המשפט פסק תשלום הוצאות משפט ושכר טרחה של עורך דין.

תוצאה: בית המשפט קבע כי העירייה אחראית עוולתית לנזקי התובע והורה לה לפצות את התובע לאחר ניכוי אשם תורם בשיעור 30% ותגמולי ביטוח לאומי, ופסק סך פיצויים כספיים בגין נזקי גוף, כאב וסבל והוצאות טיפול.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המבקש נפגע בשתי תאונות דרכים והוגשו שתי תובענות שהודחו לדיון מאוחד. מומחה רפואי פסיכיאטרי מונה ובדק את המבקש, וקבע נכות פסיכיאטרית של 25%, עם פירוט לשתי התאונות. לאחר מכן, ביקש המבקש מינוי מומחה נוסף בטענה כי חוות הדעת אינה תואמת את חומר האשפוזים הפסיכיאטריים המלאים, שלא היו זמינים למומחה במלואם בעת ההערכה הראשונה, וכי שיעור הנכות שנקבע נמוך מזה שנרשם במוסד לביטוח לאומי. הבקשה למינוי מומחה נוסף נדחתה תחילה כ"מוקדמת", אך בעקבות חקירה נגדית ארוכה של המומחה הראשון וחשיפת פערי מידע וחוסר בנתונים הרפואיים, הועלתה טענה לפסילתו של המומחה. בתי המשפט מחמירים בפסילת מומחים ורואים בכך רק במקרים של חסר מהותי או חשש לעיוות דין, אך במקרה זה לא נמצאה עילה לפסילה מלאה. עם זאת, נותר ספק משמעותי לגבי אמינות חוות הדעת הראשונה, בין היתר לגבי טענות המומחה על העמדת פנים בהתנהגות המבקש ופערים בינו לבין הרופאים המטפלים. על כן, נתקבלה ההחלטה למנות מומחה רפואי נוסף בתחום הפסיכיאטריה למתן דעה שנייה, מבלי לפסול את המומחה הקיים. המינוי נקבע לד"ר ר' דורסט בהסכמת הצדדים. בנוסף נדונה סוגיית מימון שכר המומחה הנוסף, שנפסק שישא בהם המוסד לביטוח לאומי במימון ביניים עד לסיום ההליכים. התשובה מסיימת בפסק הדין בדבר דחיית בקשות לפסילת המומחה הראשון וקביעת מינוי מומחה נוסף כדי לספק הערכה רפואית מלאה ובהירה יותר לשיעור הנכות.

תוצאה: הוחלט שלא לפסול את המומחה הראשוני אך למנות מומחה פסיכיאטרי נוסף כדי לתת חוות דעת שנייה בעניין מידת הנכות הפסיכיאטרית של המבקש, עם מימון זמני של שכר המומחה על המשיבות. תוקף ההחלטה הותלה למתן אפשרות להגשת ערעור.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבע לאחר ששלל את זכאותה לדמי אבטלה בטענה לכך שלא התקיימו יחסי עובד-מעביד בינה לבין חברת א.ר.א.ב שבה עבדה בשכר בין אפריל לנובמבר 1996, מועד יציאתה לחופשת לידה. בתצהירה פרטה התובעת כי התחילה לעבוד בחברה בהסכם עבודה רשמי, כללה תפקידי הנהלת חשבונות וניהול משרד, עם משרה מלאה ושכר של 5,000 ש"ח ברוטו לחודש, כולל תנאים סוציאליים. נטען כי העבודות היו חיוניות לתפקוד החברה והובחנו כפיקוח ישיר של בעליה, עם מקום עבודה קבוע.

תוצאה: בית המשפט דחה את התביעה וקבע כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובעת לחברת א.ר.א.ב, ולכן אין לה זכאות לדמי אבטלה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין דן בערעורים על החלטת בית משפט לענייני משפחה בתל אביב, שדחה בקשת אב להחזרת בנו הקטין לחזקתו בארה"ב לפי חוק אמנת האג להחזרת ילדים חטופים. ההליך נסב סביב מחלוקת בין ההורים שהתגוררו בארה"ב, כאשר האם פנתה לישראל עם הילד ללא אישור, והאב קיבל לאחר מכן משמורת בבית המשפט בארה"ב. האם טענה לחריגים באמנת האג, תוך התמקדות בסעיף 13ב לגבי חשש לנזק פיזי ופסיכולוגי חמור לילד וכן בהתנגדות הילד החדה להחזרתו, בשל מצבו הנפשי הקשה ואיומי התאבדות. בית המשפט קבע כי אמנם מדובר במעשה חטיפה, אך חריגים אלו מאפשרים לשקול שלא להחזיר את הילד.

תוצאה: נדחו שני הערעורים; בית המשפט אישר את דחיית בקשת האב להחזרת הילד לארה"ב בשל חשש לנזק נפשי ממשי לאchild, ולא חייב את האם בהוצאות מכיוון שהתנהלותה מצערת אך לא מוצדקת להטלת הוצאות נוספות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת, אם לתינוק בן חמישה חודשים, התייצבה בלשכת התעסוקה וביקשה להימצא עבודה מתאימה למנהלת חשבונות. הוצעה לה עבודה בשעות אחר הצהריים והערב (14:00-20:00), אך היא סירבה לנוכח היעדר סידורי טיפול בבנה ובבעלה החולה ונכה באחוזי נכות גבוהים, אשר לא יכל לטפל בתינוק. התובעת שכבר הייתה תלויה בסיוע הוריה שיכלו לטפל רק בשעות הבוקר, טענה כי עבודה בשעות הנדרשות לא תתאפשר מבחינה משפחתית וכלכלית. לשכת התעסוקה קבעה כי העבודה שהוצעה היא עבודה מתאימה, וסירובה של התובעת לקבלה הוא "סירוב" לפי החוק, ולכן דחתה את ערעורה. בטיפול בתיק נשקלו הוראות חוק הביטוח הלאומי בנוגע להגדרת "עבודה מתאימה" והביקורת האם סירוב קשה נחשב לסירוב חוקי לקבל עבודה. בית המשפט קבע כי יש לפרש את היות דורש העבודה "מוכן ומסוגל" לעבודה בהתחשב במצבה המשפחתי הייחודי, בעיקר כאשר מדובר באם לתינוק ומצב בעלה הקשה. הפסיקה קודמת אף הכירה ברגישות כלפי אמהות לילדים קטנים במקרה של הצעות עבודה. במקרה זה, נחזה כי שיקול דעת מנהל לשכת התעסוקה לא היה סביר, מאחר שההתנהלות של התובעת לא הוכיחה סירוב למטרה אלא מגבלה אמיתית, וכי יש לאפשר לה עבודות בשעות בוקר בשלב זה. התביעה התקבלה והודגש כי התובעת חיפשה עבודה ואף מצאה עבודה בסופו של דבר.

תוצאה: בית המשפט קבע כי לא מדובר בסירוב לקבל עבודה על פי חוק, ביטל את החלטת ועדת הערר וקבע כי לשכת התעסוקה לא התנהלה בסבירות. התביעה התקבלה והנתבעת חייבה לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 500 ש"ח.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: מדובר בערעור על החלטת ועדת הערר של שירות התעסוקה דחיית ביטול רישום סירוב לקבלת עבודה במשמרות ערב ובוקר. התובע, עובד צבעי שלטים לשעבר, הופנה לעבודה כבודק בטחוני במשמרות שאחת מהן היא משמרת ערב המסתיימת בחצות. התובע טען כי הוא איננו יכול לעבוד במשמרת ערב בשל התחייבויות בבית, בעיקר מכיוון שאשתו ילדה והוא צריך לסייע בטיפול בתינוק, בנוסף לאשה באנמיה וסחרחורת. עם זאת, החקירה המשפטית קבעה כי תנאי העבודה היו עבודה מתאימה לפי החוק ושמטענותיו אין תוקף משפטי, כיוון שאין מגבלה בריאותית אמיתית המונעת ממנו לעבוד במשמרת ערב. נקבע כי אדם המחפש עבודה אינו יכול להציב תנאים לקבלת עבודה ומהבחינה החוקית התובע סירב לקבל כל עבודה שניתנה לו. מעבר לכך, החוק מתיר הפנייה לעבודה שתתאים לכושרו ומצבו הבריאותי תוך 60 ימים מתאריך הקובע לתשלום דמי אבטלה, והתובע היה מתחת לגיל 35 ולכן החל החוק החל לפעול. לפיכך, התביעה נדחתה אך הוחלט שלא לפסוק הוצאות.

תוצאה: בית המשפט קבע כי התובע סירב לקבל עבודה מתאימה, ועקב כך דחה את תביעתו לביטול רישום הסירוב, ללא חובת תשלום הוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין מתייחס לתביעה שהוגשה בגין תאונת דרכים אשר אירעה לתובע בעת הגעתו לעבודה. התובע, שנפצע בתאונה ונקבעה לו נכות רפואית של 8% ונכות תפקודית של 42%, עבד כרתך צנרת בחברה שהייתה מעסיקה אותו עד סגירתה בסוף שנת 1996. כתוצאה מהתאונה, התובע אושפז כ-80 ימים ונקבע לו נכות זמנית מלאה לתקופה מסוימת ולאחר מכן נכות צמיתה חלקית. בית המשפט קובע כי התובע אינו מסוגל להמשיך בעבודתו המקצועית כרתך בעקבות הנכות שנגרמה לו. בית המשפט לוקח בחשבון את הכנסתו החודשית של התובע, כולל פרטים על זכויות פנסיה, דמי הבראה, מענקי חגים וזכויות נוספות, ומחשיב פיצוי על הפסד השתכרות בעבר, בהווה ובעתיד, תוך ניכוי תשלומי ביטוח לאומי שכבר קיבל התובע. כמו כן, נפסק פיצוי עבור הפסד הזכות להשתמש ברכב המעסיק, פיצוי על עלויות ניידות ועזרת צד ג', ופיצוי עבור נזק לא ממוני בגין כאב וסבל. סך הפיצויים הכולל שנפסק לתובע הוא כ-884,000 ש"ח, בתוספת ריבית והצמדה, ונוכה מתשלום שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי. בנוסף, הנתבעים יישאו בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך דין בשיעור של 13%.

תוצאה: בית המשפט פסק לתובע פיצוי כולל בסך כ-884,000 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה, לאחר ניכוי תשלומי ביטוח לאומי, ופסק לטובת התובע לשלם הוצאות משפט ושכר טרחה בסך 13% מהפיצוי.

לצפייה לרכישה הזדהה