חיפוש פסקי-דין - פסקדין

תקציר AI: בפסק הדין נדונה סוגיית שכר טרחת עורך דין בהליכי הוצאה לפועל לצורך גביית מזונות שנפסקו בפסק-דין. ראש ההוצאה לפועל פסק את שכר הטרחה על סך 10% כולל מע"מ מהתקבולים שהחייב העביר דרך ההוצאה לפועל. המערער ערער על החלטה זו בטענה כי לא הייתה עילה לפסיקה כזו, שכן המזונות שולמו במועד, והטענות לגבי הוצאות חריגות לא נבחנו כראוי. הציג הדין הנורמטיבי לפיו זוכה המיוצג ע"י עו"ד זכאי לשכר טרחה בהתאם לתעריף המינימלי של לשכת עורכי הדין, אך בהחלטת ראש ההוצאה לפועל בתחום המזונות קיים שיקול דעת מיוחד שמאפשר לקבוע שכר טרחה שונה מהתעריף הקבוע. בפסק הדין מודגש כי בהליכי מזונות התשלום והתהליך שונים מהליכי הוצאה לפועל אזרחיים רגילים, בעיקר בשל האופי השוטף והארוך של תשלומי המזונות. עוד הובהר כי חייב שלא שילם במועד עלול להיחשב חב בשכר טרחה בשל הטרחה הנוספת שנגרמת לזוכה מהעברת התשלום דרך ההוצאה לפועל. כמו כן, נדחו הטענות בדבר שיעור השכר שנסמך על כללי לשכת עורכי הדין, וקבע בית המשפט כי אין מקום להתערבות בפסיקת הוצאות אלא במקרים חריגים. לאחר שבחן את הצדדים וההליכים, בית המשפט דחה את הערעור, ביטל את צו העיכוב שהוצא והורה על תשלום הוצאות משפט ושכר טרחה לצד הזוכה.

תוצאה: הערעור נדחה; תוקן שכר טרחת עורך דין בשיעור 10% כולל מע"מ; צו העיכוב בטל; המערער חויב בהוצאות משפט ושכר טרחה בסך 1,500 ש"ח.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בנק דיסקונט הגיש תביעה בסדר דין מקוצר כנגד ארבעה נתבעים, שהוכרזו כיורשיו של הצדוק והמנוחה אוסטרי, בדרישה לתשלום חוב של מעל מיליון שקלים מחשבון עובר ושב שהחל לפעול בשנת 1969. לפי טענות הבנק, התקשרו בעלי החשבון והיורשים בעסקאות של ערבות והתחייבויות לכיסוי חובות, לרבות משיכות יתר והלוואות, ופעולות פיננסיות שנערכו לאחר פטירת המנוחים. המבקשות, הנתבעות בתיק, טענו כי אין להן כל עילה לתביעה משום כי הן לא חתמו על ערבויות או התחייבויות אישיות, ושהחובות נוצרו מפעילות עסקית של יורש אחר, שאין בהן זיקה אליהן. הן הציגו תצהיר המצביע על יתרות חיוב וזכות נמוכות יחסית בחשבון סמוך לתאריך הפטירה. השופט מצא כי כתב התביעה שבידי הבנק אינו מבוסס היטב, אינו מבחין בין שלב לפני ואחרי חלוקת העזבון, ואינו מראה עילה ישירה לתביעה נגד המבקשות. השופט דחה את טענות הבנק וקיבל את בקשת המבקשות לסילוק התובענה על הסף, תוך חיוב הבנק לשאת בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 30,000 ש"ח.

תוצאה: הבקשה למחיקת התביעה התקבלה, התביעה נמחקה נגד המבקשות וחייב הבנק לשלם להן הוצאות משפט ושכר טרחה בסך 30,000 ש"ח.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת, חברת ביטוח, ביטחה בית מלאכה של הנתבע, אשר נגרם לו נזק כתוצאה משריפה. הנתבע דרש תגמולי ביטוח בסך 426,033 ש"ח, אך בעקבות טענות לתרבות בהצתה והערכת נזק נמוכה יותר, הצדדים הגיעו להסכם פשרה בו שולם לנתבע 100,000 ש"ח לסילוק הדרישה. במסגרת ההסכם התחייב הנתבע לפצות את התובעת בגין תשלום נוסף שיישא בה בעקבות תביעות נוספות הקשורות לנזק. במקביל, דרש בנק אגוד לישראל את כספי הנתבע דרך צו עיקול שהוטל גם על כספי הנתבע המוחזקים על ידי התובעת. לאחר ביקורת משפטית, התובעת שילמה לבנק סכום משמעותי בעקבות פסק דין שהחייב אותה עקב הפרת צו העיקול בהתנהלותה עם הנתבע. בתגובה, התובעת טענה כי שילמה לנתבע פעמיים וקיימת חובה להחזיר לה את הסכום ששולם לבנק.

תוצאה: בית המשפט קיבל את התביעה על בסיס ההתחייבות בחוזה הפשרה וחייב את הנתבע לפצות את התובעת בסכום ששולם לבנק בעקבות הפרת צו העיקול, בתוספת הפרשי הצמדה, ריבית והוצאות משפט. טענות הנתבע בדבר קיזוז, אי ידיעה על העיקול ושיקולים צדדיים לא התקבלו.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המבקש, כדורגלן לשעבר במכבי תל אביב, טען כי נפגע ביום מסוים במהלך משחק ליגה וכי מאז הוא נאלץ להפסיק לשחק. הוא הגיש תביעה נגד מכבי תל אביב ונגד מספר משיבים נוספים, בדרישה לקבל שכר החל מחודש יוני 1995 ואילך, בטענה להפרת החובה החוזית לביטוח מתאים בעת הצטרפותו לקבוצה. מכבי תל אביב ביקשה לעכב את הדיון בבית הדין האזורי ולהעביר את הסכסוך לבוררות בהתאם להסכם נספח ג' שנחתם ב-1992, אשר מורה כי סכסוכים יידונו במסגרת בוררות בהתאחדות הכדורגל. בית הדין דחה את טענות המבקש נגד העיכוב וקבע כי סעיף הבוררות אינו מקפח ואינו שיפוט בלתי סביר, ומכאן כי יש להעביר את התביעה לבוררות. המבקש ערער וטען בין היתר כי קיימים הסכמים נוספים שלא כוללים הפנייה לבוררות, כי ישנן עילות תביעה שאינן ברות בוררות וכי יש חשש לחפיפה אינטרסים בין ההתאחדות למכבי תל אביב. עוד טען שההסכם נספח ג' הוא חוזה אחיד עם סעיף מקפח וכו'. בית המשפט העליון דחה את הערעור, וקבע כי חוק הספורט מקנה סמכות למוסדות הספורט לדון בעניינים פנימיים לרבות במסגרת בוררות חובה, וכי התקנון מחייב את הצדדים וכן שהסכסוך בין השחקן לקבוצה הוא עניין שקבוע בברור במסגרת הבוררות. טענות המבקש בנוגע להיקף הסמכות והחפיפה אינטרסים נדחו אף הן, שכן העניין המרכזי בתביעה הוא ההפרה החוזית בנושא הביטוח, שהוא נושא מטיפולם של הבוררים המומחים. לבסוף הוטל על המבקש תשלום הוצאות משפט בסך 3,500 ש"ח בתוספת מע"מ וריבית.

תוצאה: בקשת המבקש לערעור נדחתה; הדיון בתביעה יימשך במסגרת בוררות בהתאם להסכם והוראות חוק הספורט; המבקש חויב בתשלום הוצאות משפט.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הערעור עוסק בהחלטת הועדה לעררים שקבעה דרגת נכות כללית בשיעור 60% למערערת הסובלת ממחלת בכצ"ט. המערערת טוענת כי הועדה הפחיתה את אחוזי הנכות ללא סיבה והנמקה, תוך התעלמות מהמצבה הרפואי הקשה ומאי יכולתה לתפקד. ב"כ המשיב טוען כי הועדה בחנה את כל החומר הרפואי והמידע הסוציאלי וקבעה שמצב המערערת מאפשר לה לעבוד בעבודה קלה ובמשרה חלקית. המערערת עבדה עד אז לאור החלטות קודמות שקבעו דרגת אי כושר של 40%, לאחריהן נקבעה דרגת אי כושר של 75% עד תום הבירור הרפואי. בהמשך הופחתה דרגת אי הכושר ל-60% בהתבסס על חוות דעת רפואיות המצביעות על יכולת עבודה מוגבלת. הועדה לעררים דחתה את הערר לאור חוות הדעת הרפואיות, אך לא נתנה הסבר מספק על הפחתת דרגת אי הכושר בתקופה בה נמשכה הנכות הזמנית. השופטת קבעה כי הועדה צריכה להבהיר את הנמקותיה לגבי הפחתת דרגת אי הכושר וניפחתה למועדת לעררים להחלטה מנומקת ומתוקנת.

תוצאה: פסק הדין מבטל את החלטת הועדה לעררים ומחזיר את התיק לוועדה לעררים כדי שתנמק ותבהיר את הפחתת דרגת אי הכושר ותתן החלטה חדשה מתוקנת.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת, שהייתה אם לחמישה ילדים ועברה מספר הפלות מלאכותיות בעבר, ביצעה הפסקת הריון בבית חולים אשר במהלך הגרידה נגרם לה נקב ברחם. לאחר אשפוז ראשוני ושחרור, חזרה לבית החולים תשעה ימים מאוחר יותר בהתלוננות על כאבים חזקים ודלקת חמורה עם אבצס באזור הבטן. במהלך ניתוח התגלתה דלקת חריפה גם בדופן החלחולת ובהדבקויות באברי המין הפנימיים, מה שהוביל לכריתת הרחם, החצוצרות והשחלות וכן ביצוע קולוסטומיה. במסגרת התביעה טענה התובעת כי לבית החולים הייתה התרשלות רפואית, שכן נקב שנגרם בחלחולת לא טופל כיאות וגרם לזיהום חמור, המייצג רשלנות. הנתבעת הכחישה רשלנות וטענה כי הנקב ברחם הוא סיבוך מוכר בהפלות מלאכותיות, וכי לא היה נקב בחלחולת. בית המשפט בחן את חוות הדעת הרפואיות והעדויות, וקבע כי סיבוכים כגון נקב ברחם ודלקות הם סיכון ידוע בהפלות מלאכותיות. נקב בחלחולת לא הוכח, והדלקת שנגרמה הינה סיבוך אפשרי שאיננו מעיד על רשלנות. כמו כן נדחו הטענות ביחס לשחרור התובעת מבית החולים בתום האשפוז הראשוני. בית המשפט מצא כי הטיפול הרפואי שניתן היה בהתאם לפרקטיקה המקובלת, ולהרשומות הרפואיות לא ניתן לייחס משמעות מוחלטת להוכחת רשלנות, במיוחד כאשר מדובר ברופא מומחה ובעל ניסיון רב. בסיכומו דחה בית המשפט את התביעה.

תוצאה: בית המשפט דחה את תביעת הרשלנות הרפואית נגד בית החולים והצוות הרפואי, וקבע כי לא הוכחה רשלנות בטיפול שניתן לתובעת.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בתביעה זו עמדו שני שיקים על סך כולל של כ-57,000 ש"ח, שנמשכו על ידי הנתבעת (חברה) לחברת כונס נכסים (התובעת) בגין סחורה שהובטחה הייתה ולא סופקה במלואה. הנתבעת טענה להגנה בעיקר באמצעות קיזוז בגין סחורות שלא הוחזרו או שהיו פגומות וכן טענה לפגמים פורמליים בשיקים, כגון מחיקת המילים "למוטב בלבד" והיעדר חתימות. העד מטעם הנתבעת הציג תצהירים שבהם הציג טענות אלה, אך בחקירתו הודה כי חתימות שונות וחותמות החברה קיימות בשיקים. התובע, הבנק ולקוח החברה, הציג ראיות לכך שהשיקים נמסרו במסגרת מערכת עסקית חוקית והופקדו לתשלום כנגד חשבון עם יתרות חובה, כך שקיבל את השיקים בתום לב ומעמד של אוחז כשורה. הראיות להליך הניכיון ותנאי ההסכם בין הצדדים מהווים בסיס לכך שהתביעות לפגמים אובחו כבלתי תקפות, וכי טענת הקיזוז אינה נוגעת לתובע, שהוא צד ג' להכרעה שטרית זו. בית המשפט קבע כי השיקים הינם תקינים, התובע אוחז כשורה ולא ניתן להעלות נגדו טענות שהיו בין הצדדים הקרובים. על כן נדחתה טענת ההגנה של הנתבעת וקוזזו הוצאות משפט ושכר טרחה לטובת התובע. ניתנה הודעה על זכות ערעור לבית המשפט המחוזי.

תוצאה: בית המשפט קיבל את התביעה לביצוע השיקים, הפך את עיכוב הביצוע שניתן נגד הנתבעת והורה להמשיך בהוצאה לפועל נגדה, כמו גם חייב את הנתבעת בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחה לתובע.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התביעה הוגשה על ידי עובד שפוטר מעבודתו כסוכן מכירות בחברה לשיווק כלי עבודה, בטענה לזכאות לפיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית והפרשי שכר. פיטוריו של העובד התרחשו לאחר ויכוח טעון עם מנהל החברה, שכלל השמעת קללות ואיומים מצידו של העובד. במהלך הדיון, התובע מחק את תביעתו בדמי הבראה. הנתבעת טענה כי הפיטורין מוצדקים עקב התנהגות קשה מצד העובד ולכן לא מגיע לו פיצויי פיטורים. הדיון עסק בשאלה האם הויכוח החמור וההתבטאויות הקשות מצד העובד מהוות הפרת משמעת חמורה השוללת את זכאותו לקבל פיצויי פיטורים. בית הדין קבע כי למרות חומרת הלשון והוויכוח החריף, אין בכך כדי לשלול את הזכות לפיצויי פיטורים שכן מדובר במקרה חד-פעמי, אשר לא הוכחה בו קיימת הישנות. כמו כן נדחו טענות הנתבעת באשר לסיבות פיטורים אחרות. בית הדין דחה את תביעת הודעה מוקדמת, בין היתר לאור הקללות והאיומים שביטא העובד, ולא הוכח כי אכן קיבל הודעה מוקדמת. בנוגע לפדיון החופשה, העובד זכה להישאר זכאי לכך עקב היעדר תיעוד מצד המעביד להענקת חופשה שנתית. בעניין קיזוזים כספיים שנעשו מהמשכורת, החליט בית הדין כי הקיזוז לא היה מוצדק וחייב את הנתבעת לשלם את הסכומים הללו. תביעות לפיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים נדחו לאור המחלוקת סביב זכאות התובע בפיצויי הפיטורים והפרשי השכר.

תוצאה: בית הדין חייב את המעביד בתשלום פיצויי פיטורים בסך 14,296 ש"ח, פדיון חופשה שנתית בסך 5,540 ש"ח, והפרשי שכר בסך 850 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. התביעה לתמורת הודעה מוקדמת ופיצויי הלנת שכר נדחו. המעביד חויב גם בתשלום הוצאות משפט לעובד בסך 2,500 ש"ח.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הערעור הוגש על פסק דינו של בית משפט קמא שקבע פיצויים למשיבה שנפגעה בתאונות דרכים. בית המשפט קודם לכן קבע כי המשיבה נושאת באשם תורם ושיעור נכותה תפקודית עמד על 5% לפי חוות דעת מומחה. פסק הדין כלל פיצוי בגין הפסד השתכרות בעבר ובעתיד, וכן פיצוי עבור כאב וסבל, הוצאות כיס, עזרה וסיעוד. המערערים טענו כי נכותה התפקודית הוערכה בצורה שגויה, לא היה מקום לתת אמון מלא בעדותה בשל סתירות מול מסמכים אחרים, וכי אין ראיות להפסדי ההשתכרות שדווחו, הן בעבר והן בעתיד. כמו כן, הועלו טענות בנוגע להוצאות סיעוד והוצאות טיסה. המשיבה טענה כי יש להחזיר את התיק לבית המשפט להמשך דיון, והדגישה כי הפיצוי שנקבע הוא נמוך מהמוטל. בית המשפט לערעורים לא מצא לנכון להחזיר את התיק, אך התערב במסקנות העובדתיות של בית המשפט הקמא, במיוחד ביחס לאמינות עדות המשיבה ולקיומם של ראיות קונקרטיות להפסדי ההשתכרות. נוכח חוסר הראיות והתנגדויות שונות, נקבע כי יש לפסוק פיצוי גלובלי בשיעור נמוך יותר, בהתחשב בתרומת הרשלנות של המשיבה. טענותיו האחרות של המערער נדחו, והפיצויים עבור סיעוד והוצאות טיסה הוגדרו סבירים. בסיכום, הערעור התקבל בחלקו, והפיצוי בגין הפסד השתכרות עבר הוקטן ל-5,000 ש"ח ולעתיד ל-15,000 ש"ח, תוך הקטנת שכר הטרחה. הוחלט שלא לחייב בהוצאות בערכאה זו.

תוצאה: הערעור התקבל חלקית; פיצויי ההשתכרות עבר ועתיד הוקטנו לסכומים של 5,000 ו-15,000 ש"ח בהתאמה, טענות נוספות נדחו, ושכר הטרחה הותאם בהתאם.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הערעור מוגש על דחיית תביעת פיצויים בידי בית משפט השלום, בעקבות תאונת דרכים שבה נפגע הנהג שברשותו רכב מסוג "אוטובוס זעיר ציבורי". המערער נהג ברכב כשהוא מחזיק ברשיון נהיגה דרגה 2, המוגבל להסעת עד 8 נוסעים מלבד הנהג, בעוד רשיון הרכב מציין "אוטובוס זעיר ציבורי" עם 8+2 נוסעים מורשים ליד הנהג. הפוליסה הביטוחית ניתנה תחת תנאי שמחזיק ברשיון תקף לנהיגה בסוג הרכב המפורט. בית המשפט המחוזי קבע העדר כיסוי ביטוחי בשל הפער בין סוג הרישוי למספר הנוסעים המותרים, אך הערכאה העליונה סברה כי התנאי החשוב לבדיקת הכיסוי הוא סוג הרכב הכללי המוגדר באוטובוס זעיר ולא מספר הנוסעים בפועל ברכב בעת התאונה. עוד נקבע כי במסגרת הפרשה בין סוגי הרשיונות דרגה 2 ודרגה 3 יש להתייחס למספר הנוסעים בפועל, כשדרגה 2 מתירה נהיגה באוטובוס זעיר אם לא יעלו על 8 הנוסעים בפועל, ודרגה 3 ל-11 נוסעים. הפרשנות תכליתית מחזקת את ההבחנה שיש לבדוק את מספר הנוסעים בפועל ולא את מספר מקומות הישיבה או האפשריים. בנוסף, נפסק כי העדר נוסעים ברכב בעת התאונה אינו מפחית כיסוי ביטוחי כל עוד הנהג מחזיק ברשיון מתאים למבנה וסוג הרכב. השופט ע' חבש מציין כי יש להקפיד על אחידות וחד-משמעיות בפירוש התקנות ורישיון הנהיגה, ולא להשפיע מפרמטרים משתנים כמו מספר נוסעים בפועל, כדי למנוע אי וודאות משפטית. על כן, נקבע כי הפוליסה תקפה ויש למערער כיסוי ביטוחי. תיק הוחזר לבית משפט השלום לקביעת גובה הנזקים, והמשיבה נושאת בהוצאות הערעור.

תוצאה: בית המשפט דחה את טענת העדר הכיסוי הביטוחי, קבע כי הפוליסה תקפה והמערער זכאי לפיצוי, והורה להחזיר את התיק לבית המשפט הקמא לקביעת נזקים.

לצפייה לרכישה הזדהה