חיפוש פסקי-דין - פסקדין

תקציר AI: התובעים הגישו תביעה נגד קבלן בנייה בגין ליקויי בנייה בדירה שרכשו. לשם יעול הדיון, מינה בית המשפט מומחה להערכת הליקויים בדירה. המומחה פנה לבית המשפט בבקשת הבהרה באשר לסמכותו להתייחס לליקויים שלא הוזכרו בחוות הדעת של התובעים ובתביעה, אך התגלו בעת בדיקתו. הנתבעת התנגדה להרחבת חוות הדעת מעבר לליקויים שצוינו בתביעה. בית המשפט קבע כי מאחר שהמומחה מונה מטעמו ללא הגבלה בסמכויותיו, אין הוא מוגבל לקביעות הנוגעות רק לליקויים שנכללו בחוות הדעת המקורית או בכתב התביעה. בהחלטה שניתנה בהעדר הצדדים ונשמרה להם זכות לערער, הוסכם במשתמע שהמומחה רשאי לכלול בדוחו כל ליקוי שיימצא, גם אם לא הוזכר מראש. פסיקה קודמת עוגנה בכך שסמכות המומחה תלויה בהסכמה מפורשת או משתמעת של הצדדים הרחבת נכון למקרים דומים. בהתאם להלכה זו, תוספת הליקויים תוכל לשמש לתיקון התביעה ולאכיפת אחריות הנתבעת לתיקון או פיצוי על עלות התיקון. לא הוטלו הוצאות על הצדדים.

תוצאה: בית המשפט הורה למומחה להשלים את חוות דעתו ולהתייחס לכל הליקויים שמצא, כולל אלו שלא נכללו בכתב התביעה או בחוות הדעת המקורית, ולא הוטלו הוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעים, תושבי מושב תלמי יחיאל, הגישו תביעה נגד המושב ולפיה ביקשו לבטל חיוב כספי ולזכות בפיצוי עבור השקעות שביצעו בשטח חקלאי שניתן להם לעיבוד ב-1979. הטענה המרכזית היא כי השטח ניתן להם לחכירה לדורות, אך בהמשך נאלצו לפנותו בעקבות תביעה שהגיש מינהל מקרקעי ישראל בטענה שהשטח ניתן ללא הסכמת המינהל. בית המשפט בחן את ההסכם בין הצדדים משנת 1979, שממנו לא עלה במפורש האם החכירה הייתה לתקופה מוגבלת או לדורות, אך בהתחשב בעדויות והימנעות המושב מלהציג ראיות נגד, נקבע שהשטח ניתן לחכירה לדורות. בעניין הפיצוי, נקבע כי התובעים אינו זכאים לפיצוי בגין פינוי המבנה שהקימו, מאחר והמבנה נבנה ללא היתר בנייה ובניגוד להוראות. עם זאת, הם זכאים לפיצוי על השקעות בשטח החקלאי, בפרט על אובדן עצים שניטעו ונכרתו בפינוי, בסכום שעומד על 5,500 ש"ח (נכון ל-1997). התביעה על מעבר לקרקע נוספת או שימוש שנעשה מעבר לגבולות היעוד לא התקבלה, והטענה כי התובעים תפסו שטח מעבר לזה שהוקצב להם נדחתה במסגרת הטיעון לפניה בבית המשפט.

תוצאה: בית המשפט קיבל את תביעת הפיצוי אך במידה מוגבלת, וניתן פיצוי בסך כ-6,643 ש"ח (עדכון לסכום נכון לתשלום כיום) על אובדן עצים בלבד, ללא פיצוי על מבנים שהוקמו שלא כדין. כמו כן, נפסק לתובעים תשלום הוצאות משפט ושכר טרחה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע דרש לאכוף הסכם לפיו מכר הנתבע לו מגרש, או לחלופין חיובו בתשלום 250,000 ש"ח עבור השקעות שהשקיע במגרש. ההסכם נחתם בשנת 1989 והנתבע הצהיר כי זכויותיו במגרש היו חופשיות מעיקול, בעוד שהתברר כי כבר בשנת 1987 הוטל צו עיקול על המגרש. הנתבע טען כי ההסכם הוא למראית עין, נועד להטעיה ולמנוע תפיסת המגרש על ידי נושים, והושג בהסכמה בין הנתבע, התובע ואדם שלישי ששימש כ"קרש קפיצה". עוד נטען כי לא שולם כל סכום עבור תמורת המכירה, והסכום של 15,000 ש"ח שניתן הועבר כדמי שכירות בלבד. עורך הדין שיצג את הצדדים נכח בעריכת ההסכם וטען כי לא ידע על העיקול ואף ציע לבחון את מצב הזכויות לפני חתימת ההסכם, אך ההסכם חתם בטרם ביצע את הבדיקה.

תוצאה: פסק הדין דחה את תביעת התובע וקבע כי ההסכם היה הסכם מראית עין פיקטיבי ולכן בטל. התובע לא עמד בנטל ההוכחה לגבי תשלום תמורה. התובע חויב בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של הנתבע בסך 15,000 ש"ח בניכוי מע"מ.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק הדין נדונה תביעה לפיצוי הלנת שכר והפרשי ריבית והצמדה בגין "תוספת תנאי עבודה מיוחדים" ששולמה לעובד עבור עבודתו בשבתות. תשלום התוספת לפי הסדר קיבוצי שנחתם בשנת 1978 נעשה באיחור של חודש, בהתאם להסדר שקבע כי "רכיבים משתנים" ישולמו חודש לאחר תשלום השכר החודשי העיקרי. המערער, אשר עבד כאזרח עובד צה"ל בין 1973 ל-1993, טען שהתשלום האיחור נחשב לאיחור על פי חוק הגנת השכר. בית הדין האזורי דחה את התביעה, בין היתר, מאחר שחלק מהתביעה התיישן וחלק אחר הופחת לפיצוי אפס בטענה ל"טעות כנה". הערעור התמקד בסוגיית זכות למימוש הפרשי ריבית והצמדה בעד תקופת האיחור בתשלום התוספת.

תוצאה: הערעור התקבל חלקית; נקבע כי המערער זכאי להפרשי ריבית והצמדה לגבי תקופת האיחור בתשלום לאחר תיקון חוק הגנת השכר ב-1993 ועד סיום עבודתו, אך נדחתה זכאותו להפרשים לפני תקופה זו. תביעת הפיצוי המקורית נדחתה ברובה, ללא חיוב בהוצאות משפט.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעים רכשו דירה מהנתבעת, והיו עיכובים במסירת החזקה בדירה. התובעים טענו לזכאות לפיצוי על איחור במסירה, תוך טענה כי מגיע להם פיצוי רק עבור שלושה חודשים, בהתאם להסכם, וכן טענו כי חויבו ביתר בתשלומים שונים. בנוסף, נטען כי קיימים ליקויי בנייה בדירה, שפגמים אלו העלו את עלות תיקונם לסכום משמעותי. עוד טענו התובעים לפיצוי בגין תריס גלילה שהנתבעת לא התקינה, נזקי רטיבות שגרמו לנזקים לתכולה, וכן הוצאות שכירות מחסן והובלה עקב האיחור. הנתבעת טענה כי התובעים חתמו על מכתב ויתור שמסדיר את הפיצויים הכספיים וכי יש לדחות את רוב התביעות, תוך הכחשת ליקויי הבנייה וטענות אחרות. במסגרת ההליך נבחר מומחה מוסכם שבדק את הליקויים, וכמה מהם תוקנו לשביעות רצון התובעים. הצדדים הגיעו להסכמות לפשרה בענייני הליקויים והתשלומים המיותר, על בסיס פשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. בית המשפט בחן את הטענות ההדדיות, והחליט שהנתבעת תשלם לתובעים סך של 9,000 ש"ח בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחה. כמו כן, הוחלט כי עלויות תיקון ליקויים ישותפו בין הנתבעת לצדדים שלישיים שנטען כי יש להם אחריות לתיקונים. הנתבעת תכין פסיקתא לגבי חובת הצדדים השלישיים כלפי הנתבעת. פסק הדין ניתן ללא הצדדים ובאישור הפרסום.

תוצאה: פסק הדין ניתן בהסכמה לפשרה ובה חויבה הנתבעת לשלם לתובעים 9,000 ש"ח ופיצוי הוצאות משפט ושכר טרחה, לצד חלוקת אחריות עם צדדים שלישיים לגבי טיפולי ליקויי בנייה ושאר תשלומים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע הגיש תביעה כנגד החלטת הנתבע לדחות את תביעתו לתשלום דמי פגיעה בגין אוטם שהתגלה באותה שנה לאחר אירוע שהתרחש בעת הופעתו כנציג המעסיק בדיון בבימ"ש לתביעות קטנות. לטענתו האירוע שכלל ויכוח ארוך עם השופט היה חריג וגרם לכאבים ראשוניים שהובילו לאוטם. הנתבע טען כי לא התרחש אירוע תאונתי בחוק הביטוח הלאומי וכי אין קשר בין המחלה לעבודה, תוך הדגשה כי עבודתו כוללת עומס רגיל ושגרתי. במהלך הדיון התברר כי התובע לא טען כי הויכוח כלל כעס או תרגזות חריגים, וכי ההערות לגבי אירוע חריג בתקופת העבודה שקדמו לאוטם אינן תואמות את הרישומים הרפואיים. הרפואה העלתה כי הכאבים הראשוניים תועדו כנובעים מעבודה בגינה, לא מהויכוח בבימ"ש. התובע אף שינה את הסבריו במהלך הדיון ולא דיווח בזמן אמת על קשר בין האירוע למחלתו. בעקבות חוות דעת וניתוח הראיות, נפסק כי לא הוכח כי אירע לתובע אירוע חריג בעבודה אשר גרם למחלה, וכי עבודתו הייתה מתמשכת בשגרה הן באותו היום והן בימים שאחרי עד לאשפוזו.

תוצאה: התביעה נדחתה על הסף, ללא צו להוצאות, מאחר שלא שוכנע בית הדין כי אירע אירוע חריג ומיוחד בעבודה שגרם למצבו הרפואי.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק דין זה נדונו נאשמים שהורשעו בעבירות חמורות של סחר וייבוא סמים מסוכנים, לרבות אקסטזי ואמפטמין, במסגרת רשת שאורגנה עבור אדם שכונה "האחר". התיק כלל שישה נאשמים, שלושה מהם הודו בעבירות שהוגדרו במסגרת הסדרי טיעון שהוסכמו עם התביעה. הנאשמים ייחסו להם פעולות שונות כמו רכישת כרטיסי טיסה לבלדרים, הפעלת קשרים להעברת הסמים מבלגיה וצרפת לארה"ב, וסיוע בהברחתם תוך ידיעה במלאכת ההברחה.

תוצאה: בית המשפט אימץ את הסדר הטיעון והטיל עונשי מאסר בפועל ותקופת פיקוח בהתאם לחלקם של הנאשמים במעשה, עם דגש על חומרת המעורבות וחשיבות ההרתעה, תוך התחשבות בנסיבות האישיות והרצון לשיקום.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המערערת עתרה בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, שקיבל את תביעת המשיבה לסילוק ידיה של המערערת מדירת מגורים שנמסרה במסגרת שירות עבודה באוניברסיטה. בית משפט קמא קבע כי הדירה מוגדרת כדירת שירות לפי חוק הגנת הדייר, ולכן לא חלות עליה הוראות החוק בדבר דיירות מוגנת. המשיבה טענה כי המנוח, שהיה עובד האוניברסיטה, קיבל את הדירה במסגרת שירותו, והאשה שהחזיקה בה אחר לכתו הייתה "בר רשות" ולא רכשה זכות דיירות מוגנת. המערערת טענה כי המנוח והמנוחה היו דיירים מוגנים וכי היא עצמה זכאית להגנה על פי החוק, מפאת התגוררות ממושכת בדירה. בסיס הטיעון נדון סביב תשלום "דמי מפתח" שקבלו מהדירה הקודמת ובהעדר הסכם כתוב. לאחר סקירת התיעוד, מכתבים וישיבות ועדות התקופה, הגיע בית המשפט לערכאות גבוהות למסקנה כי לא נמצאה הוכחה מספקת כי דירת השירות פוטרה מהגנת חוק הדייר בתקופה הרלוונטית. להיפך, התשלום שניתן וההתנהלות לאורך השנים מצביעים כי המנוח והמנוחה נחשבו כדיירים מוגנים, ושהמערערת עשויה להיות זכאית להגנה לפי חוק הגנת הדייר. בסופו של דבר בוטל פסק הדין הקודם והעניין הוחזר לבית משפט קמא להכרעה מחודשת, כולל בירור האם המערערת עומדת בתנאי ס' 20 לחוק. המשיבה נדרשה לשאת בהוצאות.

תוצאה: בוטל פסק דינו של בית משפט השלום וקבע כי המנוח והמנוחה היו דיירים מוגנים. העניין הוחזר לבית משפט קמא להכרעה מחודשת בשאלת זכאותה של המערערת להגנה לפי החוק, והמשיבה חויבה בתשלום הוצאות לעורך הדין.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע הגיש תביעה כנגד החלטת הנתבע לדחיית תשלום מענק עבודה מועדפת בטענה כי עבד בעבודה מזכה לאחר שחרורו משירות חובה. התובע טען כי עבד בחליבה והזנה של פרות, כולל שבתות וחגים, והציג אישור קיבוץ על 153 ימי עבודה בתקופה מסוימת. הנתבע טען כי התובע אינו זכאי למענק חלקי מפני שעבודתו הייתה מקצועית ובנוסף כי לא עבד שישה חודשים ברציפות בעבודה מזכה הנדרשת לפי חוק הביטוח הלאומי וסעיפיו. בית הדין הורה לדחות את התביעה לאחר שבחן את הטענות והמחוקק קבע בזכאות למענק עבודה מועדפת תנאים מצטברים הכוללים עמידה בהגדרת מובטל ועבודה של שישה חודשים לפחות בעבודה מועדפת. התובע הוכיח עבודה בסך חמישה חודשים בלבד, ולא השלים את תקופת שישה החודשים המחייבת. כמו כן, טענות הנתבע בדבר אי זכאות למענק חלקי מאושרות מכיוון שהתובע עבד בעבודה המתאימה לכשרתו ואינו עומד בתנאי הענקת מענק חלקי לעובדים שעסקו בעבודה לא מקצועית או לא מתאימה. יש לציין טעות באישור הנתונים של שנות העבודה שבתעודה שהוצגה, אך הדבר אינו משפיע על ההחלטה העיקרית. בסופו של דבר, התביעה נדחתה כיוון שהתובע לא עמד בתנאים החוקיים לקבלת מענק עבודה מועדפת.

תוצאה: התביעה נדחתה כיוון שהתובע לא עמד בתנאי החוק לקבלת מענק עבודה מועדפת; עבד חמישה חודשים בלבד במקום שישה חודשים נדרשים, ולא היה זכאי למענק חלקי.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע הגיש תביעה נגד המעביד בעקבות כאבי גב שהתעוררו allegedly בעת הרמת ארגז כבד במשרד. התובע טען כי בסביבות השעה 9:00 בבוקר הרגיש כאב חד שגרם לו להפיל את הארגז ולהרגיש חוסר יכולת לתפקד. עם זאת, העדויות מצביעות על כך שהאירוע התרחש מאוחר יותר בשעות הצהריים. התובע העיד כי לא פנה מיד לטיפול רפואי, אלא לאחר כשבועיים וחצי בלבד, ובכך עורר ספקות באמינות טענותיו. כמו כן, העדים במשרד ציינו כי התובע התלונן על כאבי גב אך לא דיווח על גרירת רגל או צעקות כפי שטען בתצהירו. בנוסף, לא הוצגו מסמכים התומכים במועד האירוע, והובהר כי בתיק הרפואי לא נרשם אירוע תאונתי או התייחסות מפורשת לקשר עם העבודה בעת פנייה לרופא. על אף טענות התובע כי לא סבל מבעיות גב חמורות במשך עשר שנים, תיקים רפואיים שופכים אור על היסטוריה של טיפולים לכאבי גב בשנים קודמות. השופטת ציינה כי הסתירות בעדות, העיכוב בפנייה לרופא והיעדר תיעוד מתאים מצביעים על חוסר אמינות בגרסת התובע, והיא לא שוכנעה כי אירעה תאונת עבודה שהובילה לנזק המיוחס.

תוצאה: התביעה נדחתה בעקבות חוסר אמינות בגרסת התובע והיעדר הוכחה לתאונת עבודה, ואין צו להוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה