חיפוש פסקי-דין - פסקדין

תקציר AI: בפני בית המשפט הועלו בקשות הדדיות להטלת הוצאות במסגרת תיק פלילי שבו הורשע הנאשם בעבירת ייבוא סם מסוכן לישראל. ב"כ המאשימה ביקש להטיל הוצאות על ב"כ הנאשם, בטענה להטרחה מיותרת של בית המשפט בהזמנת עדה טכנית שהייתה בשמירת הריון, כאשר ניתן היה לקבל את המידע ללא הליך המשפטי המורכב. ב"כ הנאשם, לעומת זאת, ביקש להטיל הוצאות על המדינה, בטענה לפגם בניהול ההליך, ובפרט בשל היעדר חומר ראיות מהותי בעת פתיחת המשפט. בית המשפט ציין כי הוא מוסמך לחייב עורך דין בהוצאות אישיות שנגרמו מהתנהלות רשלנית או לא תקינה, אך במקרה הנוכחי, אף שהשופטת הסכימה כי לא היה צורך ממשי בשמיעת העדה, ומבחינת התוצאות ניתן היה להימנע מכך, לא נראתה לה הצדקה לפסיקת הוצאות. בית המשפט קבע כי סוגיית הטענות המועלות היא רלוונטית יותר להליך הערעור, ולכן החליט לדחות את שתי הבקשות להטלת הוצאות.

תוצאה: שתי הבקשות להטלת הוצאות נדחו; לא הוטלו הוצאות על אף התנהלות שנויה במחלוקת בהליך המשפטי.

לצפייה לרכישה הזדהה

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק דין זה עוסק בבקשה להארכת צו הקפאת הליכים שניתן לחברת תעופה בינלאומית במסגרת הליך חדלות פרעון בארה"ב, ומבקשת הכרה והסמכה של ההליכים בארה"ב בישראל. עורך הדין המייצג מציג בפני בית המשפט התפתחויות בהליך בארה"ב, מינוי נאמן ותחילת תוכנית הבראה שנועדה לשיקום החברה תוך תשלום מלא לנושים. נטענת סמכות למתן צו הקפאה בישראל בהתאם לסעיפים בחוק החברות ולחוק אכיפת פסקי חוץ, למרות היעדר הסכם הכרה ישירה עם מדינת דלוור בארה"ב. במסגרת הדיון עולה הצורך במינוי נציג ישראלי מטעם הנאמן האמריקאי כדי להגן על זכויות הנושים הישראליים ולשמור על קשר שוטף עם ההליך בארה"ב. נבחנים התנאים שנדרשים על פי חוק אכיפת פסקי חוץ לאכיפה והכרה בפסקי דין זרים, כולל התחשבות בתקנת הציבור וזכויות נושים ישראליים כגון עובדים ורשויות המס. נפסק כי מרכז מירב האינטרסים של החברה הוא בארה"ב, ולכן סמכות ההליך הראשי בארה"ב צודקת ומקובלת. עם זאת, בשל פעילות עסקית משמעותית בישראל, נקבע כי יש לאפשר הליך מישני מקומי בישראל לנכסים ולפעילות המקומית למען הגנה על האינטרסים הישראליים בהתאם לדיני הקדימה. הוחלט שלא למנות מפרק זמני בשלב זה בישראל כדי לא לפגוע בתוכנית ההבראה בארה"ב. צו הקפאת ההליכים הוארך עד למועד עתידי לבחינת התקדמות התוכנית. הובהר כי הנאמן האמריקאי יפעל בשיתוף פעולה עם הנציג בישראל וידווח על ההליכים. נקבע כי יש לפרסם את פרטיו של הנאמן ולשלוח הודעות לנושים בישראל תוך שמירת שקיפות מול כל המעורבים.

תוצאה: בית המשפט אישר הארכת צו הקפאת ההליכים בישראל בהכרה בהחלטת בית המשפט בארה"ב, הכיר במינוי נאמן אמריקאי והורה על מינוי נציג ישראלי מטעם הנאמן כדי להבטיח ייצוג תחומי האינטרסים של נושי ישראל. נקבע כי הליך הפירוק הראשי יישאר בארה"ב עם אפשרות להליך משני בישראל לנכסים המקומיים, דחה מינוי מפרק זמני בשלב זה ודרש שמירה על שקיפות ודיווח שוטף בנוגע להליך ההבראה המתמשך.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק הדין נדונה תביעה שהוגשה על ידי שלושת הקטינים באמצעות אימם להגדלת מזונות שנקבעו בפסק דין קודם משנת 1995. התביעה הוגדרה כבקשה להגדלת מזונות בשל שינוי נסיבות, אך בית המשפט קבע כי יש להתחשב בשני תנאים מצטברים לשינוי המזונות: שינוי מהותי בנסיבות ושצדק לצמצם או להעלות את סכום המזונות עקב שינוי זה. בפסק הדין הקודם נקבע כי האב, שהיה אלכוהוליסט ומכור לסמים, לא עובד ואינו משתכר, והאם עובדת עם הכנסה נמוכה. בפסק הדין הנוכחי התברר כי ההכנסות של האם גבוהות יותר ממה שטענה, וכי האב לא הוכיח כי הוא עובד או משתכר מאז הפסק דין הקודם. בנוסף, לא הוצגו ראיות מספקות לשינוי מהותי בצרכי הילדים. בית המשפט בחן את ההכנסות וההוצאות של האם, את מצב הגירושין והשפעתו על קצבת הביטוח הלאומי, ותקציב הילדים. בעקבות זאת נקבע כי אין מקום לשינוי המזונות שנקבעו בפסק הדין הקודם. בית המשפט דחה את התביעה עקב העדר שינוי מהותי וחשש להסתכלות על ההכנסות מוסתרות של האם. בנוסף, בית המשפט נמנע מלהטיל הוצאות על האם מחשש לפגיעה בילדים.

תוצאה: התביעה להגדלת מזונות נדחתה בשל היעדר הוכחה לשינוי מהותי בנסיבות, והוחלט להשאיר את פסק הדין הקודם כפי שהוא ללא שינוי.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: מדובר בערעור של חייב חוב מזונות מצטבר, בעקבות אי תשלום מזונות במשך עשרות שנים, אשר נאסף לכדי חוב כספי גדול. המערער ביקש לפרוס את תשלום החוב בשיעורים, בהסתמך על סעיף 69(ה) לחוק ההוצאה לפועל הקובע כי ראש ההוצאה לפועל יכול להפנות את הצדדים לבית המשפט למטרת קביעת שיעורי תשלום בשל "טעמים מיוחדים". ראש ההוצאה לפועל והשופטים בבית המשפט לענייני משפחה, ולבסוף בבית המשפט המחוזי, דנו בשאלות פרשניות מרכזיות ובהן האם ניתן להפעיל את הסעיף כאשר בפסק הדין לא נקבעו שיעורים מראש; מה פירוש "טעמים מיוחדים"; ומהם השיקולים שעל בית המשפט לשקול בקביעת תשלומים בשיעורים במקרה של חוב מזונות מצטבר. נשיא ביהמ"ש העליון א' ברק ציין את החשיבות שבהגנה על זכויות הזוכים לקבל את המזונות, לצד השמירה על כבוד החייב וקיום מינימלי בכבוד. נקבע כי סעיף 69(ה) חל גם כאשר לא נקבעו שיעורים בפסק הדין, וכי "טעמים מיוחדים" דורשים שקילה של מצבם הכלכלי של הצדדים, לא רק באשר לסכנת מאסר אלא גם ביחס ליכולת החייב לקיים את עצמו מבלי לפגוע בזכויות הזוכים. עוד הובהר כי השימוש בסמכות זו צריך להינתן במשורה, כדי לא לעודד השתמטות מתשלום חובות. שופט נוסף (אנגלרד) הוסיף לדיון משמעותי אחר על טבעו המשפטי של חוב מזונות מצטבר, הבדל בין חובות מזונות שוטפים ואלה מעבר, והצורך לאזן בין צורכי המחיה של משפחה לבין יכולתו הכלכלית של החייב. בפסק הדין הוחלט לקבל את הערעור ולהחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לבחינה מחודשת בהתאם לעקרונות שפורטו.

תוצאה: הערעור התקבל, פסק דינו של בית המשפט המחוזי בוטל והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי כדי שידון מחדש בבקשה לפריסת תשלום חוב המזונות בשיעורים תוך התחשבות בשיקולים הכלכליים והחוקתיים שנידונו בפסק הדין. לא הוטלו הוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק דין זה נדון כתב אישום נגד נאשם1, בעל עסק לפינוי פסולת בעיר אשדוד, המואשם בכך שכלי רכב של העסק שפזרו פסולת בניגוד לדין. נגד הנהגים שהפעילו את כלי הרכב הוטלו קנסות והורשעו, אך הנאשם1 הכחיש את אחריותו. הנאשם טען שאין עליו אחריות שילוחית למעשיהם של עובדיו, או לחלופין שהפעיל אמצעים סבירים למניעת העבירות בהתאם לסעיף 15 לחוק שמירת הניקיון. סעיף 15 מטיל אחריות על נושאי משרה בתאגידים, אולם בעסקו של הנאשם1 לא מדובר בתאגיד, אלא עסק שאינו מאוגד כחברה או גוף משפטי, ולכן אין להחיל עליו את הוראות הסעיף. נקבע כי ההטלה הפלילית של אחריות שילוחית מותנית בהיותו תאגיד, וכאשר המחוקק לא הורה להרחיב אחריות זו לבעלי עסקים שאינם מאוגדים, אין להיקבעה באמצעות הלכה שיפוטית. מכיוון שהעסק של הנאשם1 אינו תאגיד חוקי, ומימוש אחריות שילוחית במצב זה מהווה סטייה מהכלל שאין לקחת חובה פלילית על אדם ללא הסדר מפורש בחוק, הנאשם1 זוכה. בית המשפט דחה את כל טענות הצד המאשימה שלא נעשו להן השפעה על ההחלטה.

תוצאה: הנאשם1 זוכה מאחר ולא הוכחה אחריות שילוחית פלילית נגדו בעסק שאינו מאוגד, והטלת אחריות זו מוגבלת להקשר של תאגידים בלבד.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין דן בהרשעת נאשם שהורשע בשתי עבירות של לקיחת שוחד ושתי עבירות של מרמה והפרת אמונים במסגרת תפקידו הציבורי כמנהל לשכת מנהל האוכלוסין במזרח ירושלים משנת 1988 ועד שנות ה-90. הנאשם ניצל את מעמדו הציבורי לטובת עצמו וקרוביו, כאשר במסגרת קשריו עם קבלני משנה שפעלה בלשכה, קיבל הטבות משמעותיות והנחות ביצוע בעבודות בנייה שבנה בעיר אשדוד. כתב האישום המקורי כלל שמונה אישומים שהופחתו לארבעה במהלך הדיון, לאחר שכמה מהם בוטלו או הורדו בעונשם בערעור. בית המשפט התייחס לערך המוגן של העבירות – טוהר המידות הציבורי ואמון הציבור במשרתי הציבור, וציין כי ככל שתפקידו הציבורי של אדם גבוה ונישא יותר, כך מוטלת עליו אחריות גבוהה יותר להתנהגות תקינה ולמניעת ניצול לרעה של מעמדו. פסק הדין הצביע על המסוכנות החברתית של עבירות שוחד והמרמה וקבע כי ענישה ראויה אמורה לכלול מאסר בפועל, לצורך הרתעת הציבור ושמירת אמון במערכת הציבורית. עם זאת, לבית המשפט התאפשר להתחשב בנסיבות אישיות חריגות, בהם מצבו הרפואי והנפשי החמור של הנאשם הסובל מגלקומה ועיוורון חלקי, וכן מפוסט טראומה ודיכאון עם נטיות אובדניות. גם שירות המבחן המליץ על מאסר בעבודות שירות, תוך התחשבות במצוקותיו האישיות והכלכליות של הנאשם, שהפסיביות המשפטית והרווח הציבורי פגעו בהן קשות. בית המשפט הצביע על הצורך במדיניות ענישה המאחדת בין גישה מחמירה בעבירות שוחד והקפדה על ערכי הצדק והאינדיווידואליות. בסופו של דבר, בחר בית המשפט להטיל מאסר בפועל של 8 חודשים ולעונש מותנה נוסף של 9 חודשים, כשהנאשם יתייצב לריצוי עונשו בבית המעצר במגרש הרוסים בירושלים. כמו כן הורה על השגחת שירות בתי הסוהר במהלך שהותו, ומיקד את תשומת הלב לנסיבות המיוחדות שהוצגו בהליך.

תוצאה: הנאשם נדון ל-8 חודשי מאסר בפועל ול-9 חודשי מאסר על תנאי. עונש המאסר הוטל תוך התחשבות במצבו הרפואי והנפשי, והוציאה הוראות להשגחה מיוחדת במסגרת השירות. לנאשם ניתנה זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: מדובר בערעור על פסק דין של בית הדין האזורי בירושלים שהחזיר את תיק התובע לועדה הרפואית לעררים בנושא דרישת התאמת אחוזי נכות בגין הצליעה הסירוגית הנובעת מיצרות תעלת עמוד השדרה. התובע סובל מצליעה סירוגית שעל פי הועדה הרפואית נגרמת על רקע היצרות התעלה ומצבו הנפשי. עם זאת, לא נמצא כי מתקיימים כל הממצאים האובייקטיביים שנדרשים על פי סעיף ח-1-ג ברשימת הליקויים בהסכם הניידות שמצדיקה מתן זכאות לגימלת ניידות. הועדה רפואית קבעה כי הסעיף דורש קיום ממצאים מצטברים וליקוי היקפי בעורקי הגפיים התחתונות, בעוד אצל התובע התקיים רק ממצא אחד (צליעה לסירוגין). בית הדין קבע כי אין מקום ליישם "תיאום" בין סעיפי הליקוי במקרה שבו לא מתקיימים כל הממצאים המקוריים כהגדרתם, ואישור התאמה כזו עלול להוות יצירת סעיף ליקוי חדש שאינו קיים בהסכם. נבחנה סמכות הוועדה הרפואית להעניק אחוזי נכות לפי רשימת הליקויים בלבד, והודגש כי נדרש קיום קריטריונים מצטברים. הועדה הרפואית קיבלה להחמיר את הממצאים בערעור המוסד ודחתה את תביעת התובע. פסק הדין סיכם כי יש להותיר את החלטת הועדה רפואית לעררים על כנה, ללא הרשאת הוצאות.

תוצאה: הערעור התקבל; פסק דינו של בית הדין האזורי בעניין התובע בוטל; הוחלט לשמור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים שלא להכיר בנכות בגין הצליעה הסירוגית מאחר שלא התקיימו כל הקריטריונים בסעיף ח-1-ג; לא ניתן צו להוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע נפגע בתאונת עבודה בעת עבודתו ככוח עבודה של הנתבעת, כאשר התחייב להתקין כבל חשמלי ביער חדרה. העבודה כללה מתיחת הכבל, שהיה כבד, על גבי עצי אקליפטוס תוך שימוש בסולם דו-שלבי שהושען על עץ. במהלך העבודה נדחף התובע מהסולם ונפל. הפציעות היו קשות וכללו שברים ופגיעה בחוליות הגב, והוא הוכר כנכה צמיתות עם נכות של 100%. הצדדים שנאו על שאלת האחריות: התובע טען כי הנתבעת התרשלה בכך שהעמידה אותו בתנאי עבודה בלתי בטוחים, ללא אביזרי עזר מתאימים, ונטלה אחריות נכונה על בטיחותו. הנתבעת טענה כי הסולם היה תקין, הכבל לא כבד, והתובע היה מנוסה, והתרחשה תאונה סתמית ללא רשלנות מצידה. בית המשפט בחן את הוראות הבטיחות בעבודה והשוותה בין עבודה זו להוראות תקנות הבטיחות בעבודה ותיקון נושא הסולמות, והצביע על ההפרות שנעשו: הסולם הושען במקום שאינו יציב, לא נעשה שימוש במתקן הרמה מתאים כמו מנוף או מלגזה, והעבודה בוצעה בשיטה מסוכנת. נקבע כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות הרחבה שחלה עליה כמעסיקה, ולפיכך אחראית לנזקי התובע. כמו כן נדחתה טענת הרשלנות התורמת של התובע, לאור היעדר ניסיון קודם שלו בעבודה מסוג זה, תנאי העבודה והעובדה שלא ניתנו לו אמצעי בטיחות נוספים כדין. התובע לא היה מודע לסיכון ופקודת הבטיחות הובאה כאסמכה. לבסוף נקבע כי האחריות לנזקים המלאים מוטלת על הנתבעת במלואה, והפיצויים ישולמו מעבר לתגמולי המל"ל.

תוצאה: בית המשפט פסק כי הנתבעת, כמעסיקתו של התובע, אחראית בנזיקין לנזקיו שנגרמו בתאונת העבודה, ודחה את טענות הרשלנות התורמת של התובע; הנטל לפצות את התובע במלוא נזקיו נשאר על הנתבעת.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעים, שני אחים, מסרו כספים לניהולו של מנהל תיקי ניירות ערך והחברה שבניהולו, שהפסיקו עם התובעים ב-1993. התביעה הוגשה לאחר שחשדו כי מנהל התיקים ניצל את כספם שלא כדין, בין היתר נטילת עמלות ללא הרשאה, העברת סיכונים אל התיקים, פעולות מניפולטיביות בניירות ערך זרים, וקיזוזים בין חשבונות קש לחשבונות התובעים. הנתבעים טענו כי התובעים הסכימו במפורש לקבלת העמלות ההחזרות ושהטענות מבוססות על חוות דעת מומחה רשלנית. ההסכמים שנחתמו לא העניקו הרשאה לקבלת החזרי עמלות בבירור. באשר לעמלות שהוסגו בכתב ההסכמה או בנוהג, בית המשפט קבע כי גם אם קיים נוהג, אין בכך שיעביר את החובה ליידע את הלקוח ולקבל את הסכמתו. טענות התובעים לגבי פעילות חריגה במניות ספציפיות (עידן, עוש"פ, אורבוטק, פיברוניקס ועוד) נבדקו ביסודיות. בחלק מהמקרים נמצאה פעילות לא סבירה ואף גרימת הפסדים משמעותיים ללא הסבר כלכלי תואם, ואילו בטענות אחרות התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה או שמצא בית המשפט שיש הסבר סביר לפעולות. התובעים טענו גם שויינשטיין ביצע פעולות "קרוס" וחשבונות קש שניהל בעצמו או על ידי אחרים ללא ידיעתם, אך רוב טענות אלה נדחו מחוסר הוכחות מוצקות. הנזק שהוערך על ידי המומחה מטעם התובעים הסתכם במיליוני שקלים, אך הייתה התנגדות ניכרת מצד המומחה מטעם ההגנה לטענות התובעים, והבו חמורויות רבות שהועלו נגד הנתבעים לא הוכחו. לבית המשפט הוגש תביעה שכנגד של הנתבעים נגד המומחה שהתערב לטענתם בחוות דעת רשלנית שגרמה לפגיעה בשמם הטוב ובהזדמנויות העסקיות שלהם. בית המשפט קבע כי אכן נמנע המומחה מלתקן טעויות ומתעלם מפרטים מהותיים, אך גם טענות התובעים נגד הנתבעים לא הוכחו במלואן. בסיכום, נפסק כי הנתבעים חייבים להשיב לתובעים חלק מהעמלות שנגבו שלא כדין וכן פיצוי בגין נזקים מסוימים שהוכחו, אך תביעת הנתבעים נגד המומחה נדחתה. התביעה נגד בנק מזרחי נדחתה, אך נקבע כי הבנק לא נהג בהגינות מלאה בעניין עמלות וריבית.

תוצאה: בית המשפט קבע כי מנהל התיקים וחברת הייעוץ חייבים להשיב לתובעים סכומים בגין החזרי עמלות, גביית כפל דמי ניהול ופיצוי בגין פעילות חריגה במניות מסוימות, בתוספת ריבית והצמדה. תביעת הנתבעים נגד המומחה ד"ר עובדיה נדחתה. התביעה נגד בנק מזרחי נדחתה, אך הורה על החזר סכומים שהובאו במהלך המשפט.

לצפייה לרכישה הזדהה