חיפוש פסקי-דין - פסקדין

תקציר AI: הדיון עסק בשני ערעורי מס רכוש מאוחדים של חברות שפנו נגד החלטות ועדת ערר אשר אישרו את שומת המשיב בנוגע לשווי שתי חלקות נדל"ן. טענות המערערות התרכזו במעבר על סף סמך עיסקאות להשוואה – טענו כי לא הוצגו כל העיסקאות הרלבנטיות ושתי העיסקאות שהוצגו אינן מספקות להערכה נכונה. כמו כן, נטען כי קיימות הגבלות באיזור החלקות ופגיעה בביקוש למשרדים או מגורים, וכי לא קיימת מחלוקת לגבי סיווג הקרקע אך התוכנית המופקדת לא היתה נלקחת בחשבון כראויה. הועדה דרשה מהמערערות להמציא אישור סיווג קרקע מעודכן, אך המערערות הגישו אך הועדה מצאה חוסר בהתייחסות לשינויים בתוכניות ובחוק שהתרחשו לאחר אישור התוכניות הישנות. במהלך ההליך, התברר כי חלק מהחומר המבוקש לא הומצא בשל אובדן תיק, אך קיימים נתוני מחשב לגבי החלק הארי של העיסקאות. השופט קבע שהמערערות צדקו בחלק מהטענות, בעיקר ביחס לחשש כי העיסקאות שהוצגו הן בוחרות ולא מייצגות את השוק כולו ולכן על הצדדים להציג את כל העיסקאות הרלבנטיות, ולמנוע מצבים של חסר מידע. יחד עם זאת, לא התקבלו טענות המערערות לפסילת השימוש בתוכנית המיתאר המופקדת, שהינה חשוב לייעוד העתידי. לפיכך, פסק הדין ביטל את החלטות ועדת הערר והחזיר את הערעורים לועדה לשם בירור מחודש, לאחר הצגת האישורים הרלוונטיים והצגת עיסקאות נוספות מטעם שני הצדדים, לכל הפחות מהנתונים הזמינים. הפסיקה קוראת לאיזון בין הצורך בשקיפות והצגה מלאה של המידע לבין ההכרח לפסוק שומה סבירה גם כאשר חומר מסוים נעדר.

תוצאה: ביטול החלטות ועדות הערר בשני הערעורים והחזרתם לועדה, שתבחן מחדש את הסוגיות לאחר המצאת אישורים רלוונטיים והצגת עיסקאות נוספות מטעם הצדדים; ללא הוראת הוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: ההחלטה עוסקת בבקשה למחיקת כתב תביעה מתוקן שהגישו קבוצת משיבים נגד המבקש, אביה של אחת מהמשיבים, בטענה לעדר עילת תביעה. התובעים מבקשים כי בית המשפט יכיר בזכות הבת כבעלת רישיון והחזקה במשק חקלאי במושב, בהתאם להסכם מתנה ומסמכים נוספים שנחתמו על ידי ההורים. התובעים טוענים כי ההסכם התקיים וכי עמדת הסב שהתחרט לאחר פטירת אשתו, חלה רק על ניסיון להעביר את הזכויות לנכד המשפחה. המבקש טוען כי זכות זו הינה בר רשות ולכן לא ניתן להעבירה או להתחייב להעבירה. בית המשפט דן בפסיקה רלוונטית, בין היתר פסקי דין שבהם דונו בזכויות בר רשות, בפיצויים לפי חוק התכנון והבנייה ובהתרחבות זכויות קבועות. נקבע כי זכות בר רשות יכולה להיות בעלת ערך כלכלי וניתנת להעברה ליורשים בהתאם להסכמות והסכמי התקשרות מול האגודה והמינהל. כמו כן, הוברר כי זכויות אלו מהוות זכות קניינית כמוגדר בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. על כן הטענה כי התביעה אינה מגלה עילה מתבססת על הנחת יסוד שגויה ואינה מתקבלת. בנוסף, לא ניתן לשלול את זכות המבקש לתבוע סעדים אחרים שכן לא הועלו טענות מחיקה על סף בגין סעדים אלה.

תוצאה: בית המשפט דחה את בקשת המבקש למחיקת כתב התביעה על הסף מחמת עדר עילת תביעה, וקבע כי זכויות בר רשות הן זכויות קנייניות היכולות לעבור ליורשים בכפוף להסכמות עם הגורמים המוסמכים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק דין זה נדון ערעור על החלטת ועדת הערר של שירות התעסוקה, אשר אישרה את החלטת לשכת התעסוקה שקבעה כי המערערת סירבה לקבל עבודה כמוכרת ביטוחים. המערערת הופנתה לעבודה אך טענה כי אינה יכולה להתחיל מייד בשל מחלת בנה, וביקשה לדחות את תחילת העבודה. ועדת הערר דחתה את טענותיה וקבעה כי הסירוב לא היה מוצדק לפי חוק הביטוח הלאומי, סעיף 166(ד). לפי החוק, אדם נחשב מובטל זכאי לדמי אבטלה אם הוא מוכן ומסוגל לעבודה מתאימה, והוצגה עבודה העומדת בהגדרת עבודה מתאימה. בית הדין ציין כי יש לבחון את נסיבות הסירוב ולבדוק אם הפעיל את מאמציו לקבלת עבודה או מסתמך על דמי האבטלה בלבד. מהראיות עלה כי המערערת הביעה רצון לקבל את העבודה, אך לא הסכימה להתחיל מייד עקב מחלת בנה ודרשה לרדת מהעבודה פחות משבוע עבודה מלא, מה שהוביל למעבירתה כסירוב על ידי המעסיק. המערערת לא הוכיחה שפעילה בניסיון לקבל את העבודה באופן ממשי, ואף לא סופקה אישור רפואי. כן נפסק כי חובתו של מי שמקבל הפנייה למקום עבודה היא להתייצב ולעשות מאמץ סביר להשתלב. לפיכך, נמצא כי סירוב המערערת לקבל עבודה היה בלתי מוצדק ופסק הדין דחה את הערעור. לא הוטל צו הוצאות.

תוצאה: הערעור נדחה, סירוב המערערת לקבל עבודה הוכר כסירוב בלתי מוצדק לפי חוק הביטוח הלאומי, ולא ניתן צו הוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בבקשה למעצר עד תום ההליכים נגד המשיב, המואשם בעבירות שוד בנסיבות מחמירות, סחיטה בכוח, פציעה ונסיון פציעה, הוצגו עובדות על אירוע בו המשיב השתמש בסכין לאיום ולפגיעה במתלוננים, דרש מהם רכוש וכסף, ונמלט מהמקום. המדינה טענה למסוכנות המשיב, שהחריפה בשל עברו הפלילי הכולל עבירות סמים, רכוש ואלימות, וכן חשש לשיבוש הליכים והשפעה על עדים. ההגנה טענה להפליה ביחס לחשוד נוסף שזוכה ושבאפשרות המשיב לשהות בחווה שיקומית בתנאי מעצר בית. בית המשפט הדגיש כי העבירות הביאו לחזקת מסוכנות אך אלו אינן אסורות בשעתן לעצור עד תום ההליכים תמיד, ויש לשקול חלופות מעצר. בהתאם לכך, הוחלט לדחות את בקשת המעצר ולשחרר את המשיב בתנאים מגבילים הכוללים מעצר בית מלא בחווה שיקומית, הפקדת ערבות כספית, צו עיכוב יציאה מהארץ, ערבות עצמית וצד ג', ואיסור על יצירת קשר עם העדים והמתלוננים. הדיון בחלופת המעצר ייערך במועד מאוחר יותר, והמשיב יישאר במעצר עד להחלטה.

תוצאה: בקשת המעצר עד תום ההליכים נדחתה, והמשיב שוחרר בתנאים מגבילים כולל מעצר בית בחווה שיקומית, ערבות כספית ואיסור על יצירת קשר עם המתלוננים ומשכי העדים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: דיון זה עוסק בבקשה למעצרם של שני חשודים בעבירות שוד בנסיבות מחמירות ואיום בנשק קר. לפי כתב האישום, התרחשה תקיפה שעוררה חשש לחזרתם לסיכון הציבור. טענות הצדדים כללו קיומן של ראיות לכאורה נגד החשודים, ביניהן הודעת המתלונן, זיהוי החשודים, והסכין שנמצאה. מתמיהות הועלו לגבי חקירת המשטרה ודרכי הבדיקה של הראיות, ביניהם היעדר מסדר זיהוי חי וחקירת עדי הגנה. בית המשפט בחן את סוגיית הראיות לכאורה כהערכה של פוטנציאל ראייתי ולא שיקול אמינות בשלב המעצר. הוא מצא כי קיים פוטנציאל ראייתי מוכח בקשר לעבירות, אך גם כי יש לבחון את מסוכנות החשודים כשקלף מרכזי בהחלטה על מעצר.

תוצאה: החשוד הראשון הורה להחזיק במעצר עד תום ההליכים בשל מסוכנותו וחשבונו העברי הפלילי, בעוד שהחשוד השני שוחרר למעצר בית מוגבל עם תנאים מגבילים חמורים, לרבות הפקדת ערבות ואיסור יציאה מהארץ, במקביל למעצר עד להחלטה אחרת.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק הדין נקבע כי הנאשם נהג ברכב ללא רישיון, תעודת ביטוח או רישיון רכב ונתפס בביקורת שוטרת בעיר תל אביב. הנאשם התחזה בפני השוטר כאחיו והסגיר את פרטיו של אחיו במירמה, במטרה שהדו"ח החשמלי יירשם על שם אחיו במקום עליו. לעדות השוטר היה משקל ראייתי חזק, וזיהוי הנאשם כאחיו סייע לרשויות להודות בהתנהגות ההתחזות. אחיו האמיתי של הנאשם מסר מקור באזהרה במשטרה על התחזות וחתימה מזויפת, ואף הודה בפניו אודות מעשי ההתחזות. מומחית בכתב יד הגיעה למסקנה כי החתימה על דו"ח התנועה וכיתוב השם תואמים לכתב ידו של הנאשם ולא לזה של אחיו. הנאשם התקשה לספק הסברים נאותים ולא הצליח לכסות את התנהגותו בטענות אמינות, כולל טענות על היותו בבית באירוע או היעדר נסיעה ברכב שלו. השופט דחה את טענות הנאשם וקבע כי המהלך של הנאשם להציג עצמו כאחיו ולזייף חתימה ויתר מסמכים נועד להכשיל את השוטר ולהטעות את משפט. בהתאם לכך, הנאשם הורשע בעבירות התחזות כאדם אחר, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, שיבוש מהלכי משפט, זיוף מסמך וקבלת דבר במירמה.

תוצאה: הנאשם זוכה מעבירת קשירת קשר לביצוע עוון, אך הורשע בשאר העבירות - התחזות, הפרעה לשוטר, שיבוש מהלכי משפט, זיוף וקבלת דבר במירמה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: במקרה זה נדונו שתי בקשות רשות ערעור שהוגשו כנגד החלטות ראש ההוצאה לפועל בעכו. המחלוקת מתמקדת בשאלה האם המבקשת קיבלה הודעה חוקית על פתיחת התיק וכי ניתן להגיש התנגדות לביצוע שטר רק במועד מסוים. ראש ההוצאה לפועל דחה את בקשות המבקשת בנימוק שאין סמכותו להאריך מועד להגשת התנגדות, ומכאן דורש הגשת בקשה להארכת מועד. המבקשת טענה שהמשיבה אינה יותר קיימת כאישיות משפטית מאז מחיקתה מרשם החברות, ולכן יש למחוק את התיק ולהחזיר כספים שנתבעו שלא כדין. ראש ההוצאה לפועל הורה על עיכוב הליכים, דחה בקשות להחזר כספים וקבע כי יש לבדוק את קיומה של הזוכה.

תוצאה: הערעור הראשון התקבל והוחלט לבטל את החלטת ראש ההוצאה לפועל ולהורות להעביר את הבקשה לבית המשפט המוסמך; הערעור השני נדחה והוחלט כי התיק לא יימחק. נקבע תשלום הוצאות ושכר טרחה לטובת המבקשת.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בתביעה זו ביקשה התובעת לפנות את הנתבע ואת שאריו מהדירה שבבית דגן, לאחר שאימו של הנתבע, אשר חתמה בעבר על חוזי שכירות בלתי מוגנים בדירה, נפטרה. הנתבע טען כי החוזה המשנת 1995 מזויף וכי אימו היתה דיירת מוגנת מדירה קודמת ("בית ערבי"). לדבריו, יש להסיק שהוא גם זכאי לדיירות מוגנת בדירה הנוכחית מכח יחסיו עם אימו. בית המשפט בחן את סעיף 20(ב) לחוק הגנת הדייר, אשר קובע תנאים מדויקים להעברת זכות הדיירות לקרובי דייר שנפטר, ביניהם מגורים של לפחות שישה חודשים יחד עם הדייר וגורם נוסף - העובדה שלא היתה לנתבע דירה אחרת למגורים בזמן פטירתו של הדייר. בית המשפט קבע כי הנתבע חייב להוכיח עובדות אלו, אך טענותיו נדחו מחוסר ראיות תומכות. בנוסף, נקבע כי החוזים שנחתמו בשנים 1970 ו-1995 ברורים שאימו של הנתבע לא היתה דיירת מוגנת, מאחר והשכירות הוגדרה בלתי מוגנת במפורש בהם. נטען גם שהנתבע לא הוכיח כי דמי הפינוי שהיו אמורים לשמש לזכויות דיירות מוגנת הועברו לו או שלא שולמו לו. הדין מחייב את הנתבע לפנות את הדירה, לשלם דמי שימוש כדין ולהשיב לתובעת את ההחזקה בנכס נקייה ממנו. בנוסף חויב הנתבע בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחה לצד התובעת.

תוצאה: בית המשפט קיבל את התביעה לפינוי הנתבע מהדירה, חייב אותו בתשלום דמי שימוש, ובהוצאות משפט עבור התובעת, וקבע כי לא היתה לנתבע זכאות לדיירות מוגנת בדירה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע טען כי לאחר שגנב רכבו, הנתבעת לא שילמה לו פיצוי מתאים, ולמרות שקיבל ממנה סכום נוסף לפני הגשת התביעה, נותרה מחלוקת על שווי הרכב שנפגע. הנתבעת טענה כי יש להפחית את שווי הרכב ב-15% עקב תאונות קודמות, אך התברר כי תאונות אלו טופלו על ידי הנתבעת עצמה והמידע בידיה. בית המשפט דן בשאלה האם הפיצוי ישולם לפי שווי השוק הנמוך או לפי שווי הרכב כפי שנקבע לצורכי גביית הפרמיה (שווי מלא לפי המחירון ללא הפחתות), ובהתבסס על פסיקה קודמת, תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח, וההסכמים המוכרים בענף הביטוח, נקבע כי הפיצויים צריכים להתאים לשווי שעל פיו נגבתה הפרמיה. כל שינוי בשווי הרכב לצרכי תשלום תגמולי הביטוח צריך להיות מוסכם וכרוך בתיקון הפוליסה, וכאשר הפרמיה נגבתה על בסיס שווי מלא ללא הפחתות, הפיצויים ישולמו על בסיס זה. נקבע כי הנתבעת לא עמדה בחובה לבדוק את מידע התאונות שהיו בידה לצורך הפחתת הפרמיה, ולא ניתן לקבל טענות בדבר הפחתת שווי הרכב לאחר שכבר נגבתה פרמיה גבוהה יותר. בנוסף, בית המשפט הדגיש את ההיגיון והצדק שבתשלום תגמולים מלאים, וקבע כי יש למלא את הפער שנוצר בין התשלום שניתן לתובע לבין הערך המלא של הרכב לפי המחירון ללא הפחתות.

תוצאה: בית המשפט קיבל את תביעת התובע וחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי מלא על פי שווי הרכב במחירון ללא הפחתות, כולל הפרשי הצמדה, ריבית, והוצאות משפט בסך שנקבע.

לצפייה לרכישה הזדהה