חיפוש פסקי-דין - פסקדין

תקציר AI: בפסק הדין נדונות שתי עבירות סדום שבוצעו כלפי קטין כבן שש וחצי. כתב האישום ייחס לנאשם ביצוע שני מעשי סדום, כאשר במעשה אחד קיימת מחלוקת לגבי חדירה. בעקבות זאת, הוחלט להמיר את האישום בבית המשפט בעבירה של מעשה מגונה בכוח. עדות המתלונן כפי שנגבתה על ידי חוקר הילדים כללה שתי חקירות שונות, בהן תיאר המתלונן את המקרים תוך התייחסות מפורטת למעשי ההחדרה לפה ולמגע באחוריו. חוקר הילדים קבע כי לא ניתן לקבוע חדירה מלאה לפי הטבעת. הנאשם הכחיש כל מעשה בבית המשפט, וטען כי מדובר בעלילה שנוצרה על רקע סכסוך בין משפחות. עם זאת, הודאת הנאשם שנמסרה בחקירת המשטרה מתארת את מעשיו עם הקטין באותה הצורה הכוללת שתי התרחשות אירועים והשגת סיפוק. עדויות נוספות ממשפחת המתלונן תומכות במצב המתלונן לאחר האירוע, המתבטא בבכי ורעד.

תוצאה: הנאשם הורשע בשתי עבירות: מעשה סדום (החדרת איבר מין לפיו של קטין) ועבירת מעשה מגונה (מגע באחוריהם של הקטין ללא חדירה), בהתאם לחוק העונשין עם נסיבות גיל הנמוך של הקטין.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בתיק זה הוגש כתב אישום נגד נאשם המייחס לו מעשים מגונים כלפי שתי אחייניותיו הקטינות, "המתלוננת 1" ו"המתלוננת 2", שאירעו בין השנים 1993-1996. המתלוננות העידו בבית המשפט והעיד גם אימן של המתלוננות וכן קצין משטרה שאסף עדויות מהן ומהנאשם. מאובחנת מהימנות גבוהה של עדויות המתלוננות למרות אי דיוקים שוליים שנמצאו. המתלוננת הראשונה תיארה כיצד הנאשם נהג לגעת בחזה מעל לבגדים ואף אחז באיבר מינן באלימות. המתלוננת השנייה תיארה גם היא מעשים דומים ואף יכולה להדוף את הנאשם ולשרוטו. שתי המתלוננות העידו באירוע בו הנאשם נכנס לחדר וסגר את הדלת, נכנס מתחת לשמיכה ופתח את כפתור מכנסיו תוך מגע ברגליהן, כשהמתלוננות נמלטות מהחדר. המתלוננות התלבטו לספר לאמהן, אך לאחר שדיווחו לה, האם נזפה בדוד והמעשים נפסקו. קיים גם תיעוד של המשבר הנפשי אותו עברה המתלוננת הראשונה, שהשפיע על לימודיה ובריאותה, והביא לחשיפת האירועים ביחס לרפואה הלא קונבנציונלית. הנאשם טען כי המעשים מיוחסים לו בעקבות סכסוך משפחתי אך טענה זו נדחתה בשל חוסנה של עדויות המתלוננות וכן חוסר היגיון בגרסתו. בית המשפט קיבל את עדויות המתלוננות והחליט להרשיע את הנאשם בעבירות מעשה מגונה לפי חוק העונשין. בית המשפט גם דחה את טענת הסניגור בעניין המועד המדויק של המעשים וקבע כי מדובר בקטינים בגיל מתחת ל-14 שנים בזמן האירועים. לסיום, נקבע כי יש להגיש תסקיר שירות מבחן בעניינו של הנאשם, והדיון בעונש נדחה למועד מאוחר יותר.

תוצאה: הנאשם הורשע בעבירות מעשים מגונים בקטינות, המדות כאירועים שהתרחשו כשמתלוננת אחת הייתה מתחת לגיל 14. הדיון בעונש נדחה להמתין לתסקיר שירות מבחן.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הבעלת חלקת מקרקעין הגישה תביעה לפיצוי בעקבות ירידת ערך הקרקע שלה כתוצאה מאישור תוכנית בניה חדשה שהחליפה תוכנית ישנה שעמדה בתוקף. הדגש בתביעה היה על ההפרש בין שווי הקרקע לפי התוכנית הישנה לתוכנית החדשה. השופט מינה שמאי מטעם בית המשפט, מר בן ציון אבני, אשר לאחר חוות דעת ראשונית והשלמות מהווה בסיס להכרעה. מחלוקת בין הצדדים הייתה האם חלקת התובעת זכאית לתוספת בנייה של 10% לפי התוכנית הישנה, וזאת לנוכח היותה גובלת בשני כבישים. השופט דחה את הטענה שהתובעת הוכיחה נקודה זו. השמאי הצביע על פער בשווי בסך 900,000 שקל ישן, שממנו יש לנכות דמי איזון שכבר שולמו, ונקבע שווי הפגיעה בכמעט 668 אלף שקל ישן. הנתבעת טענה כי פגיעה של 18% אינה מצריכה תשלום פיצוי לפי ס' 197 לחוק התכנון והבניה, בשל סעיף 200 המגביל תביעה לפיצוי כאשר הפגיעה אינה עובר את "תחום הסביר" ואינה מצדיקה תשלום. השופט דחה זאת, וקבע כי יש לפרש את החוק לאור חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שרומם את זכות הקניין לזכות יסוד, ולכן גם פגיעה בסדר גודל של 18% מקנה פיצוי לנפגע. בהתאם לכך, השופט חייב את הנתבעת לשלם לתובעת את סכום הפיצוי, עם הצמדה למדד חיי ולריבית כחוק, לצד סכום נוסף עבור שכר טרחה והוצאות בסך 10% + מע"מ.

תוצאה: בית המשפט חייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך 668,134 שקל ישן בהצמדה ומעמד ריבית, בנוסף לתשלום שכר טרחה והוצאות בסך 10% + מע"מ, תוך דחיית טענת הנתבעת כי הפגיעה אינה מצריכה פיצוי.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בהליך זה נדונה בקשה של המבקשים לבטל צו מניעה שניתן על פי החלטת בית הדין, בטענה שהמשיבה לא עמדת בתנאי הפקדת ערבות בנקאית. המבקשים טענו כי הערבות שהופקדה מוגבלת בכך שהיא מכסה רק נזקים וטיפולים משפטיים הנובעים ישירות מהליך זה בלבד, בעוד שעל הערבות לכסות גם נזקים נוספים שיחייבו תביעה נפרדת. מנגד, המשיבה טענה כי הערבות שהופקדה אכן נכונה ומתייחסת לכל סכום שעלול להגיע למבקשים מההליך, כפי שהוחלט בתיק. בנוסף, המשיבה ציינה כי במקרה שתובענה עיקרית תדחה, המבקשים יוכלו להגיש בקשה לחילוט הערבות על פי הוכחת נזק. בית הדין התייחס להלכה בנושא צווי מניעה ולערבות, וציין כי מי שזכאי לקבל פיצוי יכול לבקש מבית המשפט לשמוע ראיות לקביעת נזק ללא הצורך בתביעה נפרדת. עוד הובהר כי הליך זה אינו מחייב ביטול הערבות אלא ניתן להשתמש בה עד להכרעה הסופית. בעקבות כך, בית הדין דחה את בקשת המבקשים לבטל את צו המניעה. בסיום, הוטלה על המבקשים החובה לשאת בהוצאות התהליך.

תוצאה: בקשת המבקשים לבטל את צו המניעה נדחתה והוטל על המבקשים לשלם הוצאות בסך 750 ש"ח בתוספת מע"מ.

לצפייה לרכישה הזדהה

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע, עובד במבנאות מטוסים וריתוך מאז 1968, טען לירידה בשמיעה עקב חשיפה לרעש במקום עבודתו. לאחר שיועד מומחה רפואי, התקבל חוות דעת אשר בדקה את סוג המחלה ומקורה. המומחה מצא כי קיים פער שמיעתי משמעותי בין שתי האוזניים, כאשר האוזן השמאלית סובלת מליקוי תחלואי באוזן התיכונה, שאינו טיפוסי לנזק משמיעה מחשיפה לרעש, ואילו השמיעה בתדירויות הדיבור תקינה. המומחה ציין כי למרות ליקוי שמיעה בתדרים גבוהים, זה אינו מאפיין טיפוסי של נזק רעש, וכי נכות מחושבת רק על בסיס פגיעה בתדרי דיבור. בנוסף, המחלה באוזן השמאלית לא אובחנה בעבר ולא טופלה, אך ייתכן והיא מחלה תחלואית נורמלית של האוזן התיכונה, שלא קשורה לחשיפה לרעש. המומחה הוסיף כי איננו רואה קשר סיבתי בין עבודת התובע לבין המחלה, גם לא בהחמרה אפשרית. חוות הדעת של המומחה התקבלה כאובייקטיבית ומבוססת, והדחת טענות התובע הובילה לסירוב התביעה.

תוצאה: בית הדין דחה את תביעת התשלום, וקבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין המחלה לבין עבודתו של התובע, בהתאם לחוות דעתו המנומקת והחד משמעית של המומחה הרפואי.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק הדין נדונה ערר על מעצרם של שני נאשמים שהורשעו בעבירות התפרצות, גניבה והחזקת כלי נשק ללא רשות. הנאשמים נעצרו מאז הגשת כתב האישום, אך הוחזקו במעצר מבלי שנערך דיון ענייני בבקשת המעצר. במקרה זה, בעוד שהנאשם הראשון הודה בעובדות כתב האישום והורשע, והנאשם השני גם הוא הודיע על הודאה, המשטרה לא ביצעה את הבדיקות הדרושות לצורך קליטתם במוסד גמילה כפי שנדרש, ולמרות הוראות בית המשפט לא לקחה את הנאשמים לבדיקה לאורך תקופה ממושכת. ההליכים התאפיינו בהארכת מעצר ללא דיון נוסף, ואף ללא נוכחות סניגורים במספר מקרים. בית המשפט העליון קבע כי נעשו פגמים חמורים בהתנהלות, בעיקר בניגוד לחוק סדר הדין הפלילי הסמיך ומגבלות זמן המעצר שנקבעו בו, וניצול בלתי סביר של מתן הארכות מעצר. למרות שהנאשם הורשע, אשר מהווה ראיה חלוטה, הדבר אינו מבטל את הצורך בבדיקת עילת המעצר וחלופת המעצר בהתייחס לשלב ההליכים הנוכחי. פסק הדין מדגיש את חשיבות ההגנה על הזכות לחירות ומציין כי הארכות מעצר ללא דיון ראוי ומהותי מהוות רשלנות חמורה. לפיכך, הורה בית המשפט על שחרור המערערים, תוך מתן אפשרות למשיבה להגיש בקשה מחודשת למעצר שתישקל כראוי ובהתאם לכללים הרלוונטיים.

תוצאה: בית המשפט קבע כי מעצרם הממושך של הנאשמים בוטל בשל פגמים בהליך המעצר ולהעדר דיון ענייני, והורה על שחרורם המיידי, עם אפשרות למשיבה לבקרת מעצר מחודשת בהתאם לנהלי החוק.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת עברה שני ניתוחי אף ליישור מחיצת האף וכריתת קונכיה אצל הנתבע, רופא א.א.ג. לטענתה הניתוחים לא שיפרו את מצבה, ואף גרמו לה לנזקים חמורים הכוללים פצעים, קושי בנשימה, נפיחות, כאבים, והפרעות פסיכיאטריות. התובעת טענה שהנתבע התרשל בביצוע הטיפולים וכי לא קיבלה ממנו הסבר ראוי על הסיכונים, ולכן הסכמתה לא הייתה הסכמה מדעת. הנתבע הכחיש רשלנות וטען שהסביר לתובעת את הסיכונים הסבירים וכי הניתוח מוצהר כקל. הוגשו חוות דעת רפואיות סותרות בנוגע לדרגת הרשלנות, אחוזי הנכות, והקשר הסיבתי בין הניתוחים לתופעות שנגרמו. מטעם הנתבעים טוענים שהנתובעת סבלה מבעיות קודמות לאף ושהתוצאה אינה בלתי צפויה. המומחה הרפואי שמונה על ידי בית המשפט קבע שהנזק שנגרם הוא משמעותי וקשור לניתוחים, אך כי קשה לשפוט מיומנות רפואית רק לפי התוצאה. בנושא ההסכמה מדעת נקבע כי הנתבע לא מסר לתובעת מידע מלא וספציפי אודות הסיכונים וההשלכות הקשות האפשריות, כפי שמחייב החוק ומפי הפסיקה הרלוונטית, ושעל כן ההסכמה לא הייתה מדעת. אף שהנתובעת הייתה מעוניינת בניתוח לשיפור מראה האף, לא היה הודע לה על הסכנות המשמעותיות, והייתה נמנעת מלעבורו אילו הייתה מקבלת את כל המידע. ההסכמה החסרה מהווה רשלנות ולא תקיפה רפואית. אחרי שקילת הראיות, נקבע פיצוי לתובעת על נזקים רפואיים ונפשיים בשיעור כולל של 20% נכות, ופיצוי בסך כולל של 230,000 ש"ח לחלוקה בין הנתבעים.

תוצאה: בית המשפט חייב את הנתבעים לשאת באחריות לנזקים שנגרמו לתובעת בעקבות חוסר מתן מידע מלא לעניין הסיכונים והסיבוכים בטרם הניתוחים, ולכן ניתנה פיצוי כספי של 230,000 ש"ח בנוסף לעלויות חוות דעת משפטיות ושכר טרחה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין עוסק בתביעת התובעת, שחברתה עסקה במכירת ציוד טכני לחברה הנתבעת. החברה הנתבעת הייתה חסרת יכולת פירעון, והנתבעים האחרים הם מנהליה ובעלי כל המניות. התובעת טענה כי הנתבעים חבים אישית לחובות החברה בעקבות מכירת הציוד, אולם הנתבעים מכחישים חבות אישית זו. כמו כן, נשקלה טענת התיישנות לגבי עסקאות שהסתיימו חודשים לפני הגשת התביעה, ופורט כי כל עסקה צריכה להיחשב לעצמאית, ולא כעסקה אחת, ולכן התיישנות חלה על רוב הטענות. התובעת טענה כי תקופת ההתיישנות התחדשה רק במועד מחיקת החברה, אך טענה זו נדחתה, כי היא אינה רלוונטית למועד לידת עילת התביעה. בנוסף, נדחו הטענות בדבר החבות האישית הנשענת על ראיות שיחות מוקלטות, שכן לא הוכחה כוונה להתחייב אישית או מתן ערבות מצד הנתבעים. טענה לתרמית ו/או רשלנות מנהלים נדחתה בעקבות היעדר הוכחות לכך שהנתבעים ידעו מבעוד מועד כי החברה לא תוכל לפרוע את חובותיה. טענות לגבי הברחת נכסים או העדפת נושים לא הוכחו, והנתבעים הסבירו כי חלק מהציוד נרכש בהסכמים משפטיים מסודרים. גם הטענה להרמת מסך ההתאגדות נדחתה, לא נתקבל כי החברה פעלה במימון דק עם כוונה להונות נושים, ולא הוכחה הפרת הפרדת נכסים בין החברה לבין בעלי המניות. הנתבעים אף הוכיחו כי הזרימו כספים פרטיים למען החברה. לפיכך, התביעה נדחתה, והתובעת חויבה בהוצאות משפט ושכ"ט עורך דין להוצאות הנתבעים.

תוצאה: התביעה נדחתה במלואה; התובעת התחייבה לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: במחלוקת המשפטית דן בית הדין האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין מערער ששימש כמנכ"ל משיבה לבין החברה עצמה, כאשר המערער שימש גם כבעל מניות בחברה אם שבבעלותה המשיבה. המערער הגיש תביעת שכר עבודה בסך 44,800 ש"ח, והמערער טען כי הוא היה שכיר במשרה מלאה במסגרת הסכם הקמה שבמסגרתו מונה כמנכ"ל ונתון בכפיפות לדירקטוריון. המשיבה וטענותיה התבססו על כך שהמערער פעל כבעלים וכמנהל בפועל ללא כפיפות אמתית, וכי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד.

תוצאה: הערעור התקבל, עם הכרת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין המערער למשיבה. המשיבה חויבה לשלם למערער את סכום שכרו בסך 44,800 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, ללא הוצאות משפט.

לצפייה לרכישה הזדהה