חיפוש פסקי-דין - פסקדין

תקציר AI: פסק דין זה עוסק בתיק שבו נאשם שנטען כי ייבא סם מסוכן מסוג קוקאין לישראל. כתב האישום מותח טענות על כך שהנאשם בלע 132 אריזות סם במשקל כולל של 949 גרם והעבירם לישראל. הנאשם הכחיש את האישום ובקשת הסנגוריה לביטול כתב האישום נדחתה. סוגיית קבילות הראיות עלתה, כאשר נטען כי הודאתו של הנאשם הושגה תוך פגיעה בפרטיותו ובחיפוש לא חוקי, וכן שלא ניתנה הסכמתו לצילום רנטגן ומחוצהו. בית המשפט קבע שהנאשם הבין את השפה האנגלית ברמה בסיסית וידע לקרוא ולכתוב בספרדית, וכי התקיימה הסכמה להסרת הסמים בהתאם לנהלים. במהלך התהליך, הנאשם נתן הסכמה מדעת לצילומי רנטגן ולבדיקות רפואיות אחרות, ונטען כי הודאותיו היו חופשיות וללא כפייה. בית המשפט הציג את שרשרת הטיפול והבדיקה המדוקדקת של הזרגים שהוצאו ממעיו של הנאשם, שכללו אריזתם ושמירתם בהתאם לסטנדרטים המקובלים. נדונה טענת כורח שהועלתה על ידי הסנגוריה, אך היא נדחתה לאור העובדה שהנאשם הסתבך במעשה זה מרצונו ובהכרה מלאה בסיכון ובתוצאות. בית המשפט ציין כי אין בסיס לפסילת הראיות שהוצגו ואף שיבח את עבודת החוקרים, וקבע כי הראיות שהוצגו הן חזקות ולא הושגה פגיעה חמורה בזכויות הנאשם. בסופו של דבר, הורתה כבוד השופטת שהנאשם הורשע בעבירה על פי סעיפים 13א' ו-19 לפקודת הסמים המסוכנים.

תוצאה: הנאשם הורשע בייבוא סם מסוכן לאחר שהראיות התקבלו ככשרות וטענת כורח נדחתה.

לצפייה לרכישה הזדהה

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת, שעבדה כטבחית במטבח אולם שמחות, טענה כי נפגעה בתאונת עבודה בעת הרמת מיכל פלסטיק ("פיילה") כבד, מלא בחצילים ומים, שהוביל לכאבים בגב התחתון ולנכות צמיתה. הנתבעת, מעבידה של התובעת, הכחישה את האירוע או טענה כי האירוע אירע בתנאים שונים. מהעדויות והחוות דעת הרפואיות עולה כי קיים נזק רפואי משמעותי לנפגעת בעקבות האירוע, ונקבע נכות בשיעור של כ־18% עקב הפגיעה ההיא. חוות הדעת הרפואיות והעדויות תומכות בגרסת התובעת כי התאונה אירעה במסגרת עבודתה, כאשר היא נדרשה להרים מיכל כבד ללא אפשרות לקבל סיוע, במטבח אולם השמחות ביום אירוע גדול. המעביד היה מודע למגבלותיה הרפואיות של העובדת אך לא נקט אמצעים מספקים להבטחת בטיחות בעבודתה. בית המשפט קבע כי עבודתה של התובעת כללה שיטות עבודה לא בטוחות, בכך שהייתה אמורה להרים משאות כבדים לבד, תוך סיכון פגיעה פיזית. בהלכה נקבע כי המעביד חב חובת זהירות רחבה להנהיג שיטת עבודה בטוחה ולמנוע סיכונים מיותרים, והמאמץ שהושם על עובדי המטבח במקרים כאלה אמור להיות מופחת בעזרת כלים ועזרים מתאימים. תביעת התובעת התקבלה בעיקרה בנוגע לאחריות הנתבעת בנזק שנגרם לה בעת עבודתה.

תוצאה: בית המשפט חייב את המעביד בפיצוי נזיקי לתובעת בגין תאונת העבודה והכניס את הנתבעת לאחריות מלאה על הנזק שנגרם, והורה על תשלום הוצאות משפט בסך 15,000 ש"ח. כמו כן, נקבע כי יתקיים דיון נוסף להערכת היקף הנזק הכלכלי.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפני בית המשפט העליון הונחו ערעור וערעור שכנגד על פסק דין שניתן בבית משפט לענייני משפחה בחיפה, בנוגע להחלטות שהתקבלו לגבי מזונות ושותפות ברכוש בין בני זוג גרושים. הזוג שהיה נשוי מספר שנים ולהם בן קטין הסובל משיתוק מוחין קשה. במסגרת תביעות שהוגשו, קודם לכן נפסקו מזונות לאשה ולכמה ילדים כולל הבן, אך הבן לא קיבל דמי טפול. לאחר הגרושין, נדונה תביעה למזונות הבן שהייתה כוללת גם דמי טפול, וכן תביעה לשותפות ברכוש שלא נכלל בהסכם הגירושין. בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעת השיתוף, בהתבסס על הסכם הגירושין שהוסכם וניתן לו תוקף של פסק דין, וטען כי הצדדים סיכמו את כל המחלוקות הרכושיות. לעומת זאת, החליט בית המשפט לפסוק דמי טפול לבן החל מהגרושין, מכיוון שהאשה חדלה לקבל מזונות, וקבע כי חיוב זה יישאר גם לאחר הגיע הבן לבגרות בשל מצבו הרפואי. האיש ערער על חיוב דמי הטפול וטען שהשופט לא בדק בצורה מספקת את צרכי הבן ואת גובה המזונות המתאימים, ואילו האשה הציגה ערעור בנוגע לדחיית תביעת השיתוף ברכוש. בית המשפט העליון דחה את שני הערעורים וקבע כי החלטת בית המשפט קמא תקינה, כולל התייחסות לכך שהסכם הגירושין מונע תביעות רכושיות נוספות. סעיף ההסכם לגבי חלוקת הנכסים והכספים, לרבות חסכון של הבן, התקבל כחזק ומחוייב על פי הוראות הביהמ"ש. נקבע כי דמי הטפול שנפסקו אינם בלתי סבירים, ומי שירצה יוכל להגיש תביעה חדשה בעתיד אם יתקיימו נסיבות משתנות. בנוסף, נדחתה טענת האשה שביקשה שיתוף ברכוש נוסף, בשל היעדר הוכחה לטעות או הטעיה באשר לנכסיה של הצד השני.

תוצאה: הערעור והערעור שכנגד נדחו; התקבל חיוב דמי הטפול לבן, ודחית תביעת השותפות ברכוש נוסף מחוץ להסכם הגירושין. כל צד ישא בהוצאותיו.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: מדובר בתביעה לפסק דין הצהרתי שנוגעת לליקוי שמיעה של תובע, שנדרש להכריע אם ליקוי השמיעה שלו נחשב כפגיעה בעבודה על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי. התובע, יליד 1953, עבד כחרט בחברת בת של מקורות מאז שנת 1975, והיה חשוף לרעש בעבודתו עד לשנת 1987-1988, אז חדל לעבוד ברעש ועבר לעבוד כמלגזן. במסגרת עבודתו הקודמת הוא עבד במדור שיפוצים לצד מסגריה כבדה שבה נעשה שימוש בכלי עבודה פניאומטיים. דו"ח בדיקת רעש שנעשה בשנת 1990 מצביע על חשיפה לרעש במקום העבודה, אך התובע לא השתמש באמצעי מגן לשמיעה.

תוצאה: פסק הדין דחה את התביעה, וקבע כי ליקוי השמיעה של התובע אינו פגיעה בעבודה על פי חוק הביטוח הלאומי. התביעה נדחתה ללא צו להוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המבקש נעצר בחשד לסחר בסם מסוכן ומעצרו הוארך עד תום ההליכים. במהלך הדיונים הועלו טענות חוזרות על תנאי המעצר הלקויים, במיוחד בבית המעצר שפלה, בו נמצאו ליקויים משמעותיים עוד לפני שהושלמו השיפוצים. אף לאחר שיפוץ המקום, נמשך העומס והפרות חוקיות, כמו היעדר מיטות לשוהים רבים ונדחפים אישים שאינם אמורים להימצא בבית המעצר, בין היתר בשל סירוב רשות שירות בתי הסוהר לקליטתם. ההשלכות הם גם פגיעה בזכויות אסירים בשל אי הענקת זכויותיהם המנהלתיות. השופט הדגיש כי שיפוץ מוסדות אינו מהווה תירוץ להפרת הוראות חוק ברורות, וקבע כי המדינה לא צמצמה את הליקויים ולא תיקן את המצב למרות ההזדמנויות שניתנו לה. לבסוף, השופט הורה על שחרור המבקש בתנאים מגבילים של התחייבות עצמית וערבויות, במידה ויוחתמו ויופקדו כספים כנדרש, אחרת ימשיך המעצר. כמו כן, ציין השופט כי הפגיעה בזכויות האדם בתאי המעצר הינה מתמשכת ושיטתית, ומכאן הורה על העברת החלטתו לשר לביטחון פנים לעיונו, לצורך מודעות לפגיעה זו, ללא דרישה לקבלת תגובה.

תוצאה: המבקש שוחרר בתנאים מגבילים הכוללים התחייבות עצמית וערבות, בתקווה לשיפור התנאים; במידה והערבויות לא יוחתמו, יתרחש המשך מעצרו. החלטת השופט הועברה לשר לביטחון פנים למעקב על מצב בתי המעצר.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הערעור עוסק בזיכוי נשוא תיק פלילי מאשמת תקיפה חבלנית לפי סעיף 380 לחוק העונשין, לאחר פסק הדין בבית משפט השלום בחיפה. אירוע התקיפה אירע ברחוב בחיפה בעקבות עימות בין נהגים. כתב האישום טען שהנשוא תקף את המתלונן ודקר אותו בצוואר, אך בית משפט קמא זיכה אותו מחמת ספק. על אף שבית המשפט מצא את עדות המתלונן אמינה, ציין כי לא ניתן להעריך סופית את מהימנות עדות הנשוא אשר הכחיש את התקיפה. בבית המשפט נשמעו גם עדויות הגנה שהכחישו את הפעולה, אולם קבע כי אלו עדויות מתואמות מראש ואין להם משקל משמעותי. אף על פי כן, חוסר בחקירת עדים נוספים שהיו נוכחים במקום, שכללו גם קרובי המתלונן, גרם לבית המשפט שלא להאמין לתביעה עד לסף של העדכון לזיכוי. המערערת טענה לטעות משפטית בקבלת הזיכוי, אך הערכאה העליונה אישרה את הכרעת בית משפט קמא וקבעה כי חשש הספק מוצדק, בייחוד לנוכח חוסר חקירה של עדים חשובים. בית המשפט דחה את הערעור ונשמר לזכות הנשוא מחמת ספק בסופו של דבר.

תוצאה: הערעור נדחה, זיכוי הנשוא מחמת ספק נשמר, ואין התערבות בפסיקת בית משפט השלום.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בידי הערעור הוגש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו אשר הרשיע אדם בחמישה אישומים הכוללים עבירות אלימות כלפי אשתו וילדיו בתקופה מאוגוסט 1994 עד ינואר 1995. הנאשם נדון ל-18 חודשי מאסר, מתוכם 4 חודשי מאסר בפועל שנקבעו כעבודות שירות. ההרשעה התבססה על עדויות איילוסיות, בעיקר של אשתו והילדים שהעידו באמצעות חוקרת ילדים. בית המשפט קמא ניתח את הראיות לעומק, כולל גירסת הנאשם ומהימנות המעורבים, והעדיף את גרסת התביעה.

תוצאה: הערעור נדחה ברובו, למעט שינוי ההרשעה בשני אישומים מסעיף 380 לסעיף 379 לחוק העונשין. עניין הליכים בלתי תקינים התקבל כחומר למחשבה אך לא נשא תוצאה של עיוות דין שיש לשנותו.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע הגיש תביעה לקבלת פיצויים מחברת הובלה ומבטחתו בגין נזקים שנגרמו לתכולת ביתו שהובאה מאנגליה לישראל. חברת ההובלה לא התגוננה, ופסק הדין מצא בעדה. התביעה עוסקת במערכת היחסים בין התובע למבטחת. התובע טען כי פוליסת הביטוח מכסה את הסכום של כ-30,215 ליש"ט עבור הפריטים המבוטחים, וציין נזק כולל של כ-7,080 ליש"ט שנגרם לטובין. סכום התביעה כלל נזק ישיר, עלויות רכישת רכוש חלופי, הוצאות מיוחדות ועגמת נפש בסך כולל של כ-87,500 ש"ח. המבטחת טענה כי התביעות אינן מוסכמות, יש להחיל השתתפות עצמית, שאינה מכסה נזקים תוצאתיים או פריטים שלא היו במסגרת הביטוח או שלא הוצהרו למכס.

תוצאה: בית המשפט חייב את המבטחת לשלם לתובע סך של 2,451 ליש"ט בתוספת ריבית, הפרשי הצמדה, הוצאות משפט ושכר טרחה, לאחר שהוגבל הפיצוי לפי הערכות מקצועיות והוראות הפוליסה, ודחה תביעות על נזקים תוצאתיים וסכומים לא מגובים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התביעה הוגשה על ידי עובד שנפגע בתאונת עבודה בעת טיפוס על סולם להרכבת צנרת, ונפילה מגובה כ-3 מטרים שגרמה לשבר בשורש כף היד הימנית. התובע טען שהמעביד לא סיפק סולם תקני ולא הדריך אותו, וכתוצאה מהפרת חובת הזהירות והרשלנות התרחשה הנפילה. הנתבעים טענו כי התאונה נגרמה בשל רשלנות התובע ושהסולם היה יציב. בית המשפט דחה את טענת חוסר יציבות הסולם כגורם מרכזי לנזק, אך קבע כי המעביד הפר את חובת הזהירות הקונקרטית בכך שלא נקט אמצעי זהירות נדרשים בעת הרמת משקל חריג והיעדר סיוע. עוד נקבע כי לתובע יש חלק באשם תורם של 50% בשל פזיזות וחוסר בקשת עזרה. בנוגע לנכות, המומחה העריך נכות רפואית של 5% עקב הגבלות תפקוד קלות ביד, ונתון זה התקבל על ידי בית המשפט. התובע לא הוכיח הפסד שכר משמעותי בטווח הארוך מאחר וחזר לעבודה ונחשב כמנהל העסק המשפחתי, אך נקבע פגיעה בכושר השתכרות שיש להעריך באומדן. הפיצויים שנקבעו כוללים אובדן שכר בעבר, עזרת צד ג' תקופה קצרה, נזק שלא ממוני ופיצוי בגין אובדן השתכרות עתידי, בסכום כולל לאחר ניכוי מענק נכות ואשם תורם של 50% בסך של כ-45,270 ש"ח, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחה.

תוצאה: בית המשפט הכיר באחריות חלקית של המעביד (50%) לתאונת העבודה, קבע פיצוי סופי לתובע בסך של כ-45,270 ש"ח עם הוצאות משפט ושכר טרחה, והטיל עליו אשם תורם של 50% לנזקיו.

לצפייה לרכישה הזדהה