חיפוש פסקי-דין - פסקדין

תקציר AI: מדובר בבקשה להורות על מעצרם של שני משיבים עד תום ההליכים המשפטיים בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי. נגד המשיבים הוגש כתב אישום בגין עבירת חבלה בכוונה מחמירה לאחר תקרית שבה דקר משיב מס' 2 את המתלונן בסכין, בעוד משיב מס' 1 החזיק את המתלונן. המתלונן אושפז במצב קשה ונותח. ב"כ המדינה טענו כי מדובר בעבירת אלימות חמורה עם שימוש בנשק לבחינת מסוכנות המשיבים לסביבתם. בנוסף, הועלו חששות לשיבוש הליכים משפטיים וניסיון להשפיע על עדים. ב"כ המשיבים טענו כי ניתן לתת תנאים מגבילים להחזקת המשיבים במקום מעצר מלא, והדגישו כי לא היו ניסיונות לשיבוש הליכים.

תוצאה: בית המשפט הורה על המשך מעצרו של המשיב מס' 1 עד תום ההליכים, ואילו המשיב מס' 2 שוחרר למעצר בית מלא בתנאים מגבילים, עם צו עיכוב יציאה מהארץ ואיסור יצירת קשר עם המתלונן.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: מדובר בתביעת גירושין ותביעה לחלוקת רכוש שהוגשו במקביל על ידי הבעל. בני הזוג נישאו בשנת 1987 ולהם חמישה ילדים. לאחר דיון ממושך התקבל גט לאשה, אך סוגיית חלוקת הרכוש מעכבת את סיום ההליכים. בעניין המשמורת, בית הדין קיבל המלצות עו"ס שהעניקו חלק מהמשמורת לאב וחלק לאם תחת פיקוח. הבעיה המרכזית כיום היא חלוקת הרכוש המשותף, הכוללת דירה שנרכשה בתמיכה כספית של הורי הבעל ומשכנתא שנרשמה על שם שני בני הזוג. האשה חתמה על הסכם לפני רכישת הדירה שבו הודתה שאין לה זכויות על הדירה במקרה של גירושין, אולם טענה כי להסכם אין תוקף משפטי מלא. בית הדין בחן את טענות הצדדים בהתבסס על ההלכה, הרישום והחוק האזרחי בנושא יחסי ממון, תוך התחשבות במצב המיוחד של בני הזוג ובהסכמות שניתנו. נקבע כי הדירה תישאר בבעלות הבעל בשל התשלומים שנעשו בעיקרו בידי משפחתו, וכי לאישה אין זכויות בדירה. לגבי מגרש נוסף שנרכש על ידי הבעל ורשום על שמו בלבד, יש להעריך את שוויו לאחר חישוב החובות על המגרש, ובהתאם לכך להחליט מה חלקה של האשה, אם יש כזה, בהתאם לחוק יחסי ממון. נטען כי האשה לא הוכיחה לחץ בחתימת ההסכמים, ואף הודה כי שיקרה במהלך ההליך. הצדדים סירבו לגירושין בגלל חילוקי דעות בנושא הרכוש, אך בית הדין סיכם כי יש לפתור זאת במהרה לטובת הילדים והמשפחה. בהמשך הוגשה עתירה לבית המשפט העליון שהתמקדה בפסיקת בית הדין, אך העתירה נדחתה.

תוצאה: בית הדין פסק כי הדירה תועבר בשלמותה לבעל, והמגרש יוערך תוך ניכוי החובות עליו, ובהתאם לכך יוחלט האם לאשה מגיע חלק ברכוש. התביעה לפיצול הרכוש התקבלה חלקית תוך התחשבות בהלכה ובחוק יחסי ממון. העתירה על פסק הדין נדחתה בבית המשפט העליון.

לצפייה לרכישה הזדהה

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: במסגרת הליך שנפתח בעקבות בקשה המתייחסת לפיטורי עובדי המשיבה בסניף תל אביב, התעוררה מחלוקת בנוגע לסמכות המקומית של בית הדין לעבודה לדון גם בנושא פיטורי עובדי סניף עפולה. ב"כ המשיבה טען כי הסמכות לדון בבקשה שייכת לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, בשל העובדה שרוב עובדי המשיבה מועסקים בסניף עפולה, שהוא הסניף המרכזי. הבקשה שפתחה את ההליך התמקדה בפיטורי עובדי סניף תל אביב, אך התייחסה גם למכלול יחסי העבודה במשיבה, לרבות התארגנות העובדים ויצירת ייצוג עובדים, וכן לפיטורים שהובילו לבעיות הקשורות לכך. בית הדין ציין כי הסעדים המבוקשים כוללים הן את כלל העובדים והן את העובדים שפוטרו, ולכן הדיון לא מוגבל לסניף תל אביב בלבד. בנוסף, צוין כי לפי תקנה 1א לתקנות בית הדין לעבודה, הסמכות הטריטוריאלית נקבעת על פי מקום שבו מועסקים "חלק ניכר" מהעובדים המעורבים בסכסוך, ולא בהכרח הרוב. לפיכך, מקום שבו מועסקים חלק ניכר מהעובדים המעורבים – לדוגמה בסניף תל אביב – מקנה לבית הדין סמכות לדון גם בשאלות הנוגעות לסניף אחר כמו עפולה, היות שמדובר בסכסוך אחד כוללני. כמו כן, הוחלט כי רצוי להימנע מהעברת הדיון לביה"ד בנצרת, כדי למנוע עיכובים בת proceedings וניהול יעיל של הסכסוך. בסופו של דבר, נדחתה בקשת הצד המשיב למנוע את המשך הדיון בבית הדין הנוכחי.

תוצאה: בית הדין קבע כי יש לו סמכות מקומית לדון בסכסוך כולו, לרבות פיטורי עובדי סניף עפולה, ולא ינחה להעביר את ההליך לבית הדין בנצרת; בקשת הצד המשיב נדחתה ללא צו להוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע נפצע בתאונת דרכים בשנת 1993 ונזקק לאשפוזים ממושכים וניתוחים מורכבים בשל שברים ופציעות רבות בגופו. הוא עבר טיפולים בבתי חולים שונים ונקבעה לו נכות רפואית משוקללת בשיעור 40%. מומחים רפואיים בתחום האורתופדיה, הכירורגיה והפסיכיאטריה העריכו את הנכות בגופני ובנפשי, כאשר נקבעה נכות נפשית לצמיתות בשיעור כ-10%. התובע לא השתלב בעבודה מאז התאונה, ועבד לפני כן כנהג משאית עם שכר גבוה מהממוצע. בעקבות מצבו ורישיון הנהיגה שהופסק, התובע לא הצליח למצוא תעסוקה מתאימה. נקבע כי נכותו התפקודית היא 40%, והיא מהווה בסיס לחישוב הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, וכן לתשלום פיצויים עבור נזק לא ממוני הכולל כאב וסבל. הפיצוי הכולל שנפסק עומד על כ-1.39 מיליון ש"ח, לאחר ניכוי תשלומים קודמים שהתקבלו ושקלול ריביות. כמו כן הוקפא חלק מסכום הפיצויים בהתאם למצבו כתובע לקצבת נכות כללית. הנתבעת חייבת לשלם לתובע סך כולל של 900,021 ש"ח, מתוכם 688,956 ש"ח ישולמו מיידית והיתרה תוקפא. בעניין השיפוץ והניידות נקבעו סכומים המושקעים בנכסים וציוד רפואי, בעוד הוצאות רפואיות כוסו במסגרת סל הבריאות. בנוסף, הנתבעת תשלם שכר טירחה לעורך הדין של התובע בסך 13% וכן הוצאות משפט. הצדדים הסכימו לפסק דין מקוצר לאחר הצגת ראיות וסיכומים בעל-פה, והוחלט על מנגנון דיווח ועדכון ההתפתחות בקביעת הנכות הצמיתה במסגרת מערכת הביטוח הלאומי.

תוצאה: הנתבעת חויבה לשלם לתובע פיצוי כולל של 900,021 ש"ח כולל ריבית, מתוכם סכום חלקי ישולם מיידית וסכום נוסף יוקפא בהתאם להמשך הליכי קביעת הנכות. כמו כן, הנתבעת תשלם שכר טרחה והוצאות משפט.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: במסגרת המקרה, נחתם הסכם בין שני צדדים לבניית מחסן למיון ביצים, כאשר המערער התחייב לשלם למשיב סכום מוסכם בהתאם לשלבים שונים בעבודות. במהלך ביצוע העבודות, המשיב דרש תשלום עבור שלב ביציקת הרצפה, אך המערער סירב. בעקבות מחלוקת חריפה ואיומים כפי שטען המערער, הוזמן חוק המשטרה וסילקה את המשיב מהמקום; המערער שכר קבלן אחר להשלמת העבודה. בית המשפט קבע כי המערער ביטל את ההסכם שלא כדין והפר אותו הפרה יסודית. ניתנו פיצויים למשיב לפי נזקי עבודה שבוצעו, אובדן ציוד, שכר עבודה ופיצוי בגין הפרת ההסכם, והמערער חויב גם בתשלום אגרת בית המשפט ושכר טרחת עורך דין.

תוצאה: הערעור התקבל חלקית, עם הפחתת סכום הפיצויים ופיצול הוצאות בין הצדדים; לא שונה ממצאי הפרת החוזה, אך בוטלו פיצויים לא מוצדקים ועגמת נפש.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת הגישה תביעה בבית הדין לעבודה לתשלום שכר עבודה, פיצויי פיטורין ודמי הודעה מוקדמת, אך הנתבעת לא הופיעה לדיון ולא הגישה כתב הגנה, ולכן ניתן פסק דין בהיעדרה. לאחר מכן, הנתבעת הגישה בקשה לביטול פסק הדין בטענה כי מנהלה היה חולה במחלת סרטן ואינו יכול היה להתייצב לדיון. במסגרת הדיון בבקשה התברר כי ההזמנה לדיון כנראה לא נמסרה כראוי לנתבעת. בית הדין ביטל את פסק הדין המקורי בהתאם לזאת והורה על הגשת כתב הגנה מתוקן. לאחר מכן, שנתבקשה הארכת מועד להגשת כתב ההגנה נדחתה, והנתבעת לא הגישה כתב הגנה ולא הופיעה לדיון נוסף. בעקבות זאת ניתן פסק דין מוקדם לשוב ולתוקפו. בנוסף, הנתבעת הגישה בקשה דחופה לביטול פסק הדין בשל מצבה הרפואי של מנהלתה, ובית הדין בחן את הסיבות לאי-הגשת כתב ההגנה ואת סיכויי ההגנה של הנתבעת. נפסק כי בית הדין סולח לעיתים לרשלנות, אך התעלמות מלאה מהליך משפטי אינה תצדיק ביטול פסק דין שניתן בהיעדרה. מאחר שהנתבעת בחרה לא להתייצב למרות שהוזמנה כדין, נדחתה בקשתה לביטול פסק הדין שהתקבל במקור. לא ניתן צו להוצאות נוספות. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים לאחר זמן ממושך מאז תחילת התהליך, מתוך מטרה למנוע עינוי דין נוסף לתובעת.

תוצאה: בקשה שנייה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הנתבעת נדחתה, פסק הדין המקורי מיום 1998 נותר על כנו, ולא הוטלו הוצאות נוספות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת רשות מקומית הגישה תביעה נגד הנתבעת בגין חיובי ארנונה ושימוש במים. הנתבעת הגישה טענות שונים, בהם כי התביעה הוגשה נגד הנתבעת הלא נכונה, חלק מהחובות התיישנו וטענות לגבי סכומים ותעריפי הארנונה. עם זאת, בית המשפט קבע כי טענות הנתבעת בנושא זהותה לא מתקבלות, שכן הנתבעת נוהלה באמצעות אותו גוף משפטי ושם עסק במשך שנים רבות. בנוסף, התקבל כי הנתבעת מכירה בשטח התחום של הרשות וכי הוצגו תכתובות שונות בחתימתה המתייחסות לאותה זהות משפטית. בעניין ההתיישנות, לא הובאה טענה משכנעת מטעם הנתבעת. הטענות ביחס לחישוב הארנונה, לדרך המדידה ולסבירות התעריפים נדחו מחמת היעדר בסיס עובדתי ומשפטי מספק. בית המשפט המליץ כי טענות מסוג אלה יש להעלות במסגרת השגה או ערר בפני ועדת ערר מיוחדת ולא במסגרת הדיפלומטית של תביעה אזרחית. לבסוף, בית המשפט דחה את מרבית טענות ההגנה וקיבל את התביעה לחיוב הנתבעת בתשלום חוב הארנונה ומים בסכום הכולל של יותר ממיליון שקלים, בנוסף להוצאות משפט ושכר טרחה.

תוצאה: בית המשפט קיבל את תביעת הרשות המקומית וחייב את הנתבעת לשלם סכום של 1,138,445 ש"ח עם ריבית והצמדה, בנוסף להוצאות משפט ושכר טרחה בסך 80,000 ש"ח + מע"מ.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין דן בזכויות הפנסיה של אשת המערער כאשתו של הבעל, לאחר שנישאו בשנות ה-50 וגרו יחד עד עזיבת האישה את הבית בשנות ה-90. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי האישה זכאית למחצית הפנסיה שהבעל מקבל מחברת החשמל החל מיום הגשת התביעה, עם אפשרות לקזז מחצית מזכויות הפנסיה או הפיצויים שהאישה צברה עד עזיבת הבית. המערער ערער על פסק הדין וטען בין היתר כי אין זכות כפולה לגביית פנסיה ומזונות, משום שמזונות ישמרו לו למקרה של המשך חובת תמיכה. בית המשפט הוציא מסקנה כי ענייני הפנסיה והמזונות שייכים לתחומים משפטיים שונים – זכויות קנייניות מול חיובי נישואין, ולכן אין מניעה לגבות את הפנסיה כל עוד האישה אינה גובה מזונות בפועל. חלק נוסף בפסיקה התייחס לזכות הקיזוז בנוגע לזכויות הפנסיה והפיצויים של האישה, וציין כי אין עד כה ראיות ברורות לקיומה ולכן הוחלט להחזיר את התיק לבית המשפט למחוזי כדי להשלים את מלאכתו ולקבוע אם קיימות זכויות לקיזוז. בבית המשפט נדחה גם טענת הבעל בנוגע לחלוקת המטלטלין, בשל ויתור האישה ונסיבות הקיפוח הבלתי מתועדות. בעניין פסיקת בית הדין הרבני לגבי מזונות לאחר הגירושין, בית המשפט התייחס לסמכותו המוגבלת ואישר את הודעת בא-כוח האישה כי לא תגורש גובהם, וככזה הבעל אינו חשוף לסכנה עקב תאימות פסקי הדין השונים. לבסוף, נפסק כי הערעור נדחה פרט לסוגיית הקיזוז, התיק יישלח למחוזי להשלמה ופיצוי נוסף לא יינתן לצדדים.

תוצאה: הערעור נדחה מלבד סוגיית זכות הקיזוז שמבוקרת מחדש בבית המשפט המחוזי. האישה זכאית לקבל את מחצית הפנסיה מיום התביעה, והבקשה לחלוקת המטלטלין וההסתייגות לפסיקת בית הדין הרבני נפסלו.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת, שנפגעה מכווייה משמן רותח בעת שהייתה בבית חמיה, הגישה תביעה לפיצוי נגד החמיה וכנגד חברת הביטוח שביטחה אותו. התביעה עסקה במחלוקת לגבי העובדות סביב האירוע, שאלת האחריות והרשלנות, וכן שאלת הכיסוי הביטוחי במסגרת פוליסת ביטוח גג לבעל הדירה. התובעת טענה כי הכוויה נגרמה כשניסתה להרחיק מחבת רותחת מהמטבח, בניסיון להגן על בני משפחה, בעוד הנתבעת טענה כי קיימות סתירות בגירסת התובעת ואף הציעה גרסה חלופית לפיה הכווייה נגרמה במסגרת מקרה תקיפה בבית החולים לאחר האירוע הראשוני. בית המשפט בחן את העדויות והמסמכים הרפואיים שהעידו כי הכווייה התרחשה בעת הבישול, וקבע כי התובעת עמדה בנטל הראיה והוכיחה את גרסתה. לגבי הכיסוי הביטוחי, הנתבעת טענה כי התובעת היא בת משפחה המחריגה את הכיסוי וכי לא הוכחה רשלנות של הנתבע החמיה, ואף שמעשיה של התובעת ניתקו את הקשר הסיבתי בין רשלנות הנתבע ונזקיה. בית המשפט דחה טענות אלה וקבע כי התובעת לא התגוררה בבית הנתבע קבע, וכי נדיה החמיה התרשלה בבישול שבעטיו אירעה הכוויה, ועל כן האירוע נכלל בגדר הפוליסה. בית המשפט דן בפיצויים שנקבעו לתובעת: 20% נכות פלסטית, 10% נכות פסיכיאטרית עדיפה מחוות הדעת המנוגדת ובסכומים שונים בגין כאב וסבל, עזרת צד ג', והוצאות שונות. נדחו טענות התובעת לפיצוי על אובדן כושר השתכרות עקב העדר בסיס ראייתי מתאים. על פי פסק הדין ישולם לתובעת סך כולל של 183,000 ש"ח פלוס הוצאות משפט.

תוצאה: בית המשפט קיבל את תביעת התובעת לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו בכוויה משמן רותח, קבע כי האירוע כפוף לכיסוי ביטוחי במסגרת פוליסת ביטוח "גג לבית", ופסק לתובעת פיצוי כספי בסך כולל של 183,000 ש"ח בתוספת הוצאות משפט וריבית.

לצפייה לרכישה הזדהה