חיפוש פסקי-דין - פסקדין

תקציר AI: בכתב התביעה המקורי נטען כי הנתבעת סיפקה תובעת 7,000 אפרוחים בלבד, אך חויבה בתשלום עבור 20,550 אפרוחים, תוך דרישה להשבת מחיר עבור האפרוחים שלא סופקו. נתבעה התיישנות בלבד בתביעה המקורית שהוגשה תוך פרק זמן חוקי. לאחר מכן הוגש כתב תביעה מתוקן שכלל תעודת משלוח נוספת לגבי 11,550 אפרוחים שלא סופקו, אך הנתבעת טענה כי התביעה המתוקנת חורגת מהמוסכם, ולכן היא מתיישנת. בנסיבות אלו הוחלט כי התביעה המתוקנת אינה מהותית חורגת וזכאית להיחשב במסגרת התביעה המקורית מבחינת ההתיישנות. בנוסף, הועלתה טענת התיישנות לגבי תביעה שכנגד שהוגשה בנובמבר, בנוגע ליתרת חובה שלא שולמה על ידי התובעת, שהתובעת שכנגד טענה כי תביעה שכנגד זו קשורה לאותה מערכת יחסים כלכלית שממנה נבעה התביעה העיקרית ולכן אינה מתיישנת לפי סעיף 4 לחוק ההתיישנות. הפרשנות לסעיף זה דנה בשאלה אם התביעה שכנגד והעיקרית עוסקות בנושאים או נסיבות זהים או קשורים. בית המשפט אימץ פרשנות מרחיבה לפיה במצבים שבהם התביעה והתביעה שכנגד הן חלק ממערכת יחסים כלכלית אחת הנמשכת, התיישנות התביעה העיקרית מונעת גם את התיישנות התביעה שכנגד וכך יש לנהוג במקרה זה. עם זאת, אם היו מדובר בעיסקה נפרדת לחלוטין לא היה מקום למנוע התיישנות. בית המשפט סיכם כי התביעה העיקרית והתביעה שכנגד עוסקות בחלקים שונים של אותה התחשבנות ולכן שתיהן אינן מתיישנות.

תוצאה: בית המשפט קיבל את טענת התובעת כי גם התביעה המתוקנת וגם התביעה שכנגד אינן מתיישנות, ואפשר להמשך הדיון בבוררות בהתאם להסכמות הצדדים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע, חשמלאי מוסמך ובעל עסק, הוזמן בידי הנתבעת לבדוק תקלת זרם בחוט חשמלי חשוף על גג אסבסט במבנה הנתבעת. בעת עלייתו לגג נשבר לוח האסבסט והתובע נפל מגובה רב ונפצע. במהלך הדיון התקבל הסדר דיוני מיוחד בו הוגשו ראיות וטענות בכתב. התובע טען כי מנהל הנתבעת הבטיח לו שהגג תקין ויש לבואתו, ולכן הוא אחראי לתאונה. הנתבעת טענה שהתובע פעל באופן בלתי סביר כי לא התייעץ וכי יש לו חובה זהירות כלפי עצמו וראשה באשמתו. בית המשפט קבע כי הנתבעת, כמחזיקת המקרקעין ומזמינה את התובע לבצע את התיקון, נושאת באחריות מלאה שכן הייתה מודעת לסכנת הנפילה ולמצב השבור של הגג, והייתה חייבת לנקוט באמצעי זהירות למניעת נפילה. בית המשפט סירב לקבל את טענות הנתבעת בדבר אחריות עצמית ותאונת עובד בעצמו. מבחינת נזקי התובע, עבר וחזית, נקבע סכום כולל משמעותי על פי חוות דעת רפואיות מומחים, תוך פירוט הפסדי שכר, עזרה ביתית, הוצאות רפואיות וכאב וסבל. סכום הפיצוי הקובע הוא לאחר ניכוי גימלאות המוסד לביטוח לאומי. בפסק הדין נקבע כי הנתבעת תשלם לתובע את הפיצוי בתוספת שכר טרחה והוצאות משפט.

תוצאה: בית המשפט חייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך של כ-322,000 ש"ח בתוספת שכר טרחה והוצאות, לאחר שהכיר באחריותה המלאה לתאונת העבודה וערעור טענות אשם התובע.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הבקשה מתמקדת בדחיית תביעת גירושין שהוגשה על ידי המשיב כנגד המבקשת, אשתו לשעבר, וכן בבקשה לסילוק או מחיקת עתירות שנכללו בתביעת הרכוש. בני הזוג נישאו בשנת 1975 ונולדו להם שני ילדים. המשיב הגיש תביעת גירושין בביה"ד הרבני בשנת 1985 שכללה גם ענייני רכוש, אך הדיון הסתיים בפסיקה שלא לחייב את האישה בקבלת הגט והפנייה ליועץ נישואין. בשנת 1993 המשיב הגיש תביעה חדשה ללא כריכת ענייני רכוש, והמבקשת הגישה תביעה נגדית שכללה מזונות ועניינים רלוונטיים נוספים, בהם ענייני רכוש. פסק הדין ביה"ד הרבני בשנת 2000 אישר כי אין לחייב את האישה בגירושין וכי על הצדדים לנהל מו"מ להסכם.

תוצאה: הבקשה לדחיית תביעת הגירושין והרכוש נדחתה; סמכות ביה"ד הרבני בענייני רכוש פגה לאחר סיום התביעה הראשונית; הוחלט להמשיך בדיון בתביעת הרכוש בפני ביהמ"ש האזרחי; המבקשת חויבה בהוצאות ושכר טרחת עורך דין.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בית המשפט עסק בבקשה לדחיית מועד הפינוי שנקבע מראש למבקשים מדירתם. לאחר דיון הכולל עמדת שני הצדדים, הוחלט לבטל את מועד הפינוי שנקבע ולהחזיר את התיק לדיון בפני ראש ההוצאה לפועל לשם בחינת טענת הדיור החלופי שהעלו המבקשים. עם זאת, נקבע כי ביטול הפינוי מותנה בתשלום מקדמה על חשבון החוב בסך 25,000 ש"ח תוך 30 יום. בהמשך, נודע כי המבקשים לא שילמו את הסכום שנדרש מהם, וכי עמדת המשיב הייתה להמשיך בהליכי הפינוי עקב אי העמידה בתנאי זה. למרות זאת, התחשב בית המשפט בכך שדיון בשאלת הדיור החלופי עתיד להתקיים בפני ראש ההוצאה לפועל, ולכן החליט שלא לאשר את הפינוי לפני מתן החלטה בעניין זה. יחד עם זאת, בית המשפט חייב את המבקשים בתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 10,000 ש"ח + מע"מ, לאור אי עמידתם בתנאי ההחלטה הראשונית. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים והעתקים הועברו לצדדים.

תוצאה: דחיית מועד הפינוי עד לאחר הכרעה בשאלת הדיור החלופי בפני ראש ההוצאה לפועל, עם חיוב המבקשים בתשלום הוצאות ושכר טרחה בסך 10,000 ש"ח + מע"מ, וזאת בעקבות אי עמידה בתנאי תשלום שנקבע.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המערער, עוסק בעבודות קבלנות בניין, הגיש דו"חות מע"מ בשיעור אפס עבור תקופה בין נובמבר 1993 לאוקטובר 1994, בטענה כי הוא תושב קבע באילת ומבצע עבודות בשמה. הוא טען שהוא התגורר באילת עם פועלים ושכל החומרים לסיום העבודות סופקו על ידי הקבלן הראשי. בטרם הגשת הדו"חות פנה באמצעות יועץ משפטי לרשויות המע"מ וקיבל אישור עקרוני לכך. עם זאת, חקירת המקרה העלתה אי-עקביות בגירסאותיו לגבי טיב מגוריו באילת, העובדה כי לא נרשם כתובת קבועה שם, והעובדה שהדירות בהן שהה היו מושכרות וממומנות על ידי הקבלן ולא היו בבעלותו או בשכירות חוזרת. כמו כן, המערער לא העביר הודעות רשמיות על שינוי מיקום מגוריו, לא לרשויות התושבים ולא לדואר. טענות על הטעות או הטעיה על ידי רשויות המס נדחו, שכן לא הובאו עדויות ישירות ולא ניתנה הוכחה לרשלנות. בית המשפט סבר כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה לקיום תנאי "תושב אזור אילת" בחוק, בכך שהוא לא התיישב באילת ככתובת מגורים קבועה ובלעדית, אלא רק שהה לאורך תקופה מוגדרת לצורכי עבודה בלבד. המסקנה היא שיש לפרש את המושג "מקום מגורים קבוע" כמחייב הידוק הקשר למקום אחד בלבד, בניגוד למצב בו אדם מחלק את מגוריו בין שני מקומות.

תוצאה: הערעור נדחה והמערער חייב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 6,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המבקשת הגישה תביעה רכושית כספית כנגד עשרה נתבעים, ביניהם בעלה לשעבר ובני משפחה נוספים, וכן נתבעים מחו"ל. המבקשת ביקשה פטור מתשלום אגרה גבוהה שסך כ-218,000 ש"ח. טענתה הייתה כי אינה מסוגלת לשלם את האגרה, וכי בעלה לשעבר הפר את הסכם הגירושין, מה שמצדיק את ביטולו. הפרקליטות התנגדה לקבלת הפטור מכיוון שהמבקשת לא הוכיחה חוסר יכולת מוחלטת ולא פנתה לקבלת עזרה מבני משפחה וידידים. במהלך הדיון נבחן מצבה הכלכלי של המבקשת, שכלל הכנסה משכורתית בנוסף למזונות, שימוש במכונית שהועמדה לרשותה על ידי הוריה המשתכרים היטב, והוצאות שונות כגון צעצועים לבנה ושיפוצי בית, לצד נכסים והון קודם שברשותה. הוריה הציגו הכנסות מסוימות ואף הביעו נכונות להלוות לה כספים. המבקשת ניסתה לקבל הלוואה בנקאית אך לא מצאה ערבויות מתאימות. בית המשפט שקל את זכותה החוקתית של המבקשת לגשת לבתי המשפט מול הצורך בכיסוי הוצאות המדינה ומניעת תביעות סרק או מנופחות במקרים של פטור מלא. הוחלט כי המבקשת לא עומדת בקריטריונים לקבלת פטור מלא, אך אין לגרום לסגירת שערי בית המשפט בפניה. לאור היכולת היחסית של המבקשת לגייס כספים מבני משפחה והצורך באיזון בין הזכות להליך הוגן לבין דרישת תשלום האגרה, הורתה פטור מתשלום מחצית הסכום, כאשר חצי האגרה הנותרת תישא התובעת.

תוצאה: המבקשת פוטרה מתשלום מחצית האגרה והורשה לשלם את המחצית הנותרת תוך פרק זמן שנקבע; הפטור המוענק משקף איזון בין זכות הגישה לבית המשפט לבין הצורך לצמצם תביעות יתר וממן הוצאות המדינה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הערעור עוסק בפסק דין בית הדין לשכירות בחיפה שהכריע כי במושכר הנתון לשכירות קיימים שני ייעודים: חלק המשמש למגורים וחלק לעסק, ושאין שינוי ממשי בייעוד המושכר. הצדדים הסכימו במקור שהמושכר ישמש למגורים בלבד, אך במשך השנים שימש גם לצרכי עסקים, תוך הסכמה והסדרים שונים, כולל עבודות שיפוץ ושינויים טכניים. המערערים טענו שהמשיבים משתמשים במושכר לצורכי עסק בלבד מאז 1992 ובהתאם לכך דורשים דמי שכירות מתאימים, כולל הפרשי תשלום. המשיבים טענו שהשטח בפועל שונה, ושילמו דמי שכירות כחוק, כמו כן דנו במטלת הוויטרינה שנזנחה בהמשך. בית הדין קמא קבע כי השימוש במושכר הוא מעורב, כאשר חלקו משמש לעסק וחלקו למגורים, כאשר חלק המגורים משמש לצרכי מנוחה ואכילה בשעות היום, והשוכר מחזיק בדירה נוספת ללינה. בית המשפט קיבל את קביעות בית הדין לשכירות בעניין ייעוד המושכר ואופן השימוש. לגבי עדכון דמי השכירות, המחלקה בין המערערים למשיבים נגעה למועד העדכון – האם ממועד הדרישה בחודש יולי 1998 או ממועד המכתב ב-1992. לאחר בחינת הפסיקה הרלוונטית וקביעת סיבתיות העדכון, נקבע כי דמי השכירות יש לעדכן החל ממועד המכתב משנת 1992, עם חישוב ריבית חוקית בהתאם, וניכוי כספים שכבר שולמו בפועל. הערעור התקבל בחלקו בנוגע לעדכון דמי השכירות, ונדחה בכל השאר. הצדדים ישאו בהוצאותיהם, והפקדון שיוצב יוחזר למערערים.

תוצאה: הערעור נדחה בכל הנוגע לייעוד המושכר וקביעת השימוש המשותף למגורים ולעסק, ונקבל בחלקו בנוגע למועד עדכון דמי השכירות, כאשר דמי השכירות המעודכנים יחולו החל ממועד ההודעה מ-1992, לצד חישוב ריבית וניכוי תשלומים שבוצעו. הצדדים ישאו בהוצאותיהם.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת, חברה כלכלית בבעלות עיריית חיפה, שכברה מבנה ששכרה לשותפות שניהלה מועדון, והשכירה אותו לשותפות זו לתקופה מוגדרת עם תשלומים מוסכמים של דמי שכירות. בהמשך העבירה השותפות את זכויותיה לסוכן ביטוח בשם קלנר, ששהה בנכס והשאיר בו את בת זוגו ניהול העסק ללא חתימת חוזה שכירות מחודש. למרות דרישת התובעת לפינוי בשל כישלון במו"מ, קלנר סירב לפנות את הנכס, הדבר הוביל לתביעה לפינוי שהסתיימה בהוצאה לפועל באמצעות מינוי כונס נכסים. במהלך השנים ניהלו הצדדים מספר הליכים משפטיים שכללו תביעות כספיות ביניהם, וכן בירורים באשר לתשלומי שכירות, תשלומי ארנונה, והשבת הנכס. התובעת טענה כי הנתבעים החזיקו בנכס שלא כדין, נפקדו דמי שכירות, והתעשרו ממנו שלא בצדק, ועקב כך דרשה תשלום פיצוי. הנתבעים טענו להורדת התביעה ושכירויות שקיבלו מהשותפים, הפסדים שנגרמו למנהלת הנכס, ותשלום דמי שכירות לצורך ניהולו. בית המשפט דן ביישום עילת עשיית עושר ולא במשפט, השתק פלוגתא ביחס לטענות הצדדים, תקופת השכירות הרלוונטית, והסכומים שנכסו לצדדים. לאחר שקילת הראיות והתנהגות הצדדים ההיסטורית, נקבע כי התובעת קיבלה חלק מהתשלומים כחלק מהסכמה חלקית, וקלנר שהה בנכס שלא כדין לאחר כישלון המו"מ. סעיף המחאת חובות בחוזה בין התובעת לשותפים מנע העברת זכויות ללא הסכמת התובעת, אך התובעת בעצמה נתנה רמז להסכמתה חלקית לזקיפת תשלומי השותפים לזכות קלנר בתום ההתדיינויות. בחינת נסיבות השכירות הראויות וההתעשרות, בשילוב עם טענות אודות החזרי ארנונה, הביאה לאומדן שנמוך באופן משמעותי מסכום התביעה המקורי, כ-15,000 דולר בלבד. בעקבות זאת, בית המשפט חייב את הנתבעים בתשלום סכום זה בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה, תוך שהוא מקבל את עמדת התובעת במידה חלקית בלבד. כמו כן, נפסק כי התובעת תשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחה בסך כולל של כ-110,000 ש"ח כולל מע"מ, בהמשך לכך שהחיות הצדדים הייתה מורכבת והליכים משפטיים רבים ניהלו במקביל.

תוצאה: בית המשפט חייב את הנתבעים בתשלום תשלום נטו של כ-15,000 דולר בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מהגשת התביעה, תוך דחיית יתרת תביעתה של התובעת. בנוסף, התובעת חויבה לשלם את הוצאות המשפט ושכר טרחה לצד הנתבעים בסך כולל כ-110,000 ש"ח. צו העיקול הזמני שניתן לטובת התובעת בוטל.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המערערת, חברה קבלנית, שילמה לעיריה היטל סלילה בגין כבישים ומדרכות כהכשרה למתן היתר בניה, אך טענה כי התשלום מופרז ואינו תואם את העלות הריאלית. הצדדים התנהלו במו"מ שהוביל להסכמה וחתימה על מכתב המצהיר על ויתור המערערת על תביעות עתידיות, אולם על העתק פקודת התשלום נרשם כי התשלום בוצע תחת מחאה ושמורה הזכות לערער. בית המשפט השלום דחה את התביעה בטענה שהמערערת ויתרה על תביעתה בהסכמה ובכך חתמה על הסכם מחייב. בערעור הוחלט כי יש חשיבות לקביעת עובדות באמצעות שמיעת עדויות, במיוחד בנושא האם התשלום בוצע תחת מחאה ובאילו נסיבות נחתם מכתב הוויתור - האם הייתה כפייה או לא. כמו כן, נדונה שאלת הפער בין סכום ההיטל לבין העלות הריאלית כפי שהוערכה על ידי קבלן ושל מומחים. בית המשפט העליון קבע כי יש להימנע מדחיית תביעה על הסף כאשר קיימת מחלוקת עובדתית משמעותית ויש לאפשר למערערת להציג ראיותיה במלואן כדי שניתן יהיה להכריע בסוגיות ההן בצורה מוסמכת.

תוצאה: הערעור התקבל; פסק הדין של בית משפט השלום בוטל, ותיק הוחזר לדיון מחדש בבית משפט השלום לשמיעת טענות וראיות באשר למחאות התשלום והסכם הפשרה, כולל בירור עובדות והערכת התקפות ההסכם. הוצאות הדיון נקבעו בהתאם עד לסיום ההתדיינות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הערעור מתמקד בשאלה האם פסק הדין שניתן על ידי מותב חדש בבית הדין האזורי לעבודה הינו בתוקף, לאחר פטירת ראש המותב הקודם, והאם ניתנה הסכמת הצדדים להעברת התיק למותב החדש. המערערים טוענים שהיות והמותב החדש לא קיים דיון נוסף ולא שיתף את הצדדים בהחלטות בעלות השפעה, לא הייתה הסכמה ממשית לדיון ולקבלת החלטות על ידי המותב החדש, ולכן פסק הדין ניתן בחוסר סמכות ויש לבטלו. כמו כן נטען כי לא ניתנה לצדדים הזדמנות להשמיע טיעוניהם בפני המותב החדש, ולפיכך הפסק אינו תואם את ההלכה הנוגעת ל"מותב קטוע". המשיבים טוענים מנגד כי הפגם הוא פרוצדורלי בלבד ואינו פוגע באמיתות ההכרעה או בסמכות בית הדין, והם סבורים כי אין להחזיר את ההליך לדיון מחודש, במיוחד לאור העדר נזק ממשי למערערים. בפסיקה מצוטטת, ובה נידונה סוגיית "מותב קטוע", נקבע כי כאשר מותב נעשה "קטוע" עקב מוות או מחלה של חברו, חובה למנות חבר חדש, לתת לצדדים הזדמנות לשמוע טיעונים בנוגע להמשך ההליך ולקבל החלטה מנומקת באשר לאופן ההמשך, כגון האם להתחיל את הדיון מחדש או להמשיך מהנקודה בה הופסק. במקרים בהם הליך כזה לא נערך, פסק הדין צפוי להתבטל. בהתאם להלכות אלו, פסק דין בית הדין האזורי בוטל והעניין הוחזר לבית הדין להמשך טיפול תקין על פי ההנחיות.

תוצאה: פסק הדין של בית הדין האזורי בוטל והעניין הוחזר לבית הדין האזורי להמשך טיפול בהתאם להלכות המשפטיות שנקבעו לגבי "מותב קטוע", כשיש לקיים הליך חדש הכולל שמיעת טענות הצדדים וקבלת החלטות מנומקות באשר להמשך ההליך. אין צו להוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה