חיפוש פסקי-דין - פסקדין

תקציר AI: התובעת, שהייתה ידועה בציבור של חבר אגד שנפטר ב-1993, תבעה לקבל גימלאות מהקרן בטענה לזכאותה לפי סעיף 42 לתקנות. הנתבעת לא התנגדה לכך שהתובעת הייתה ידועה בציבור, אך טענה כי היא אינה זכאית לגימלאות מפני שלא עמדה בתנאי מתן הודעה מוקדמת להנהלת הקרן כפי שמחייבים התקנות. התובעת טענה כי הייתה ידועה בציבור מהמועד 1975, אך הוכחה כי ניהלה משק בית משותף עם המנוח רק החל מ-1990. התובע טען גם כי לא היה לה מידע על חיוב ההודעה שהנהלת הקרן דרשה, וטען כי אי מתן ההודעה אינו צריך להיות עילה לשלול את זכאותה, במיוחד לאור הסכם ממון שנחתם בין הצדדים שהכיר בזכאותה.

תוצאה: התביעה להתייחס לזכאות גימלאות נדחתה בשל אי עמידת התובעת בתנאי מתן ההודעה להנהלת הקרן, ובית המשפט חייב את התובעת בתשלום הוצאות משפט לנתבעת.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעת הגישה תביעה בגין פגיעה בעבודה שהתרחשה לפני כ-13 שנים. בתחילה נדחתה התביעה על ידי פקיד התביעות והועדה לנימוק של שיהוי והתיישנות, אך לאחר ערעור הועדה המליצה על בחינה עניינית של התביעה. הנתבע בדק את התביעה, ביקש פרטים רפואיים והעביר את העניין לבית הדין האזורי לעבודה. הנתבע טען כי יש להחיל את חוק ההתיישנות, במיוחד כשהשיהוי הוא של 12-15 שנים, וטען כי לא ניתן לברר את עובדות הפגיעה לאשורן לאחר תקופה כה ארוכה. בית הדין הארצי הציג בפסקי דין קודמים הבדלה בין שיהוי להתיישנות וקבע כי תביעות לפגיעה בעבודה מצריכות בדיקה תוך זמן קצר יחסית, בדרך כלל פחות משבע שנים, בשל קושי באימות עובדות מפורטות לאחר תקופה ממושכת. בחינת המסמכים הרפואיים שהוגשו התגלה כי לא מצוין בהם קשר ישיר לאירוע הפגיעה הנטען, וגם מכתב התובעת לא מציין את האירוע במפורש. בהתאם לכך, נקבע כי התביעה אינה מגובה בהוכחות מספקות, וכי ניתן לדחות את התביעה עקב שיהוי והתיישנות משמעותיים.

תוצאה: התביעה נדחתה בשל שיהוי רב בהגשתה, חוסר בראיות תומכות ותיישנות לפי חוק ההתיישנות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המערערים, אשר טענו כי הם יורשיהם של בעלים קודמים של חלקת אדמה מסוימת שהועברה לרשימת הקרקע על שם הנציב העליון ולאחר מכן לשלטון המדינה, הגישו תביעה להכרה בזכויותיהם בחלקה ולהוראה לרישום זכויותיהם ברשם המקרקעין. לטענתם מורישיהם עיבדו את החלקה ונטענו כי הוגשה תביעה במסגרת הליכי ההסדר, אשר היא הוסרה מהטיפול עקב מרמה או טעות. המשיבים טענו כי לא הוגשה תביעה כזו וכי טענות המרמה אינן מבוססות. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה לאור חוסר יכולתם של המערערים לזהות בבירור את החלקה ולהוכיח את הגשת התביעה בהליכי ההסדר, וכן קבע כי החלקה לא הייתה מעובדת במידה המוכחת. בפסק דין הערעור, דן בית המשפט במורכבות הליכי ההסדר שבמסגרתם נערכו פרסומים והוגשו תזכירי תביעה, ובהמשך נערכו חקירות פומביות ומסך סופי של זכויות. בית המשפט הציג את המסגרת החוקית המחייבת סופיות ברישום ההסדר וקבע כי זכות לסתור רישום קיים רק במקרים של טעות או מרמה ניכרת הנתמכים בראיות מוצקות. כן הובהר כי בהיעדר הגשת תביעה בהתאם להליך, לא ניתן להכיר בזכויות בבעלות. כל הראיות שהציגו המערערים לא הצדיקו סטייה מהעיקרון של סופיות הרישום. בהתאם, נדחה הערעור והמערערים נדרשו לשאת בהוצאות המשפט.

תוצאה: בית המשפט דחה את ערעור המערערים וקבע כי ההסדר ורישום הקרקע הם סופיים, לא הוכחה התביעה שהוגשה במסגרת ההסדר ואין מקום להכיר בזכויות המערערים בחלקה; המערערים חויבו בהוצאות המשפט.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובעים הגישו תביעת תביעות קטנות כנגד המשיבים בטענה לרשלנות בהתקנת אמבט ג'קוזי בביתם, לטענתם האמבט לא תפקד כראוי וההתקנה בוצעה באופן לא מקצועי. התובעים דרשו החלפת אמבט ופיצוי כספי. המסירה למערערים התקבלה בסירוב חתימה והמשיבים ביצעו מסירה אישית. בתום הליכים במעמד המשיבים בלבד ניתנה פסק דין בהעדר הגנה בחובת המערערים לשלם פיצוי כספי והוצאות משפט. המערערים הגישו אחר כך כתב הגנה וטענו בין היתר שחלו אי דיוקים בשמותיהם, שכבר הגישו את כתב ההגנה במועד, וטענו לחריגה מסמכות שיפוט. בית המשפט דחה טענות לגבי ליקויים במסירה, נקבע כי פגרת בתי המשפט אינה חלה על מועדי התביעה בתביעות קטנות ולכן כתב ההגנה הוגש באיחור. לא התקבל הסבר מספק לאיחורים בהגשת כתב ההגנה ובקשה לביטול פסק הדין נדחתה. עם זאת, בשל טענות המערערים לגבי זכאותם לפיצוי ותוקף הנזק, בית המשפט קיבל את הערעור חלקית והורה על החזרת התיק לבית משפט קמא לשמיעת ראיות בשאלת הנזק והיריבות עם המערערים, בכפוף להפקדת סכום כסף או ערבות, כאשר אי ביצוע ההפקדה תשאיר את פסק הדין בעינו ודחיית הערעור.

תוצאה: הערעור התקבל חלקית והתיק הוחזר לבית משפט לתביעות קטנות לשימוע ראיות בנוגע לנזק, בכפוף להפקדת סכום כסף או ערבות; במקרה של אי ביצוע הפקדה פסק הדין המשמעתי יעמוד בעינו והערעור יידחה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: במחלוקת עיקרית עמד האם מערכת הביטכונית שהותקנה ברכב התובע, שנגנב, הייתה תקינה במועד הגניבה. הפוליסה דרשה כי הרכב יהיה מוגן באמצעות מערכת מיגון מסוג ביטכונית תקינה, המונעת את התנעת הרכב ללא קוד זיהוי תקין. התובע טען כי השתמש בקודנית ממוספרת לתפעול המערכת, והמערכת הייתה תקינה, ואילו הנתבעת טענה כי הקודנית הממוספרת אינה תקינה וכי מערכת הביטכונית נפגעה בנוסף בעקבות החלפת מנוע שבוצעה ברכב. הנטל להוכיח את תקינות המיגון או שמא התקינות הופרה מוטל על חברת הביטוח כאשר היא טוענת לסייג לאחריותה. העדות המקצועית של מומחה, מייסד חברת ההתקנה של ביטכונית, הצביעה על כך שמערכת הביטכונית היא מערכת מיגון מורכבת הכוללת מעטה פלדה המונע פריצות רגילות וכי קודנית לא תקינה משמעותה שהמערכת אינה מאפשרת התנעה תקינה של הרכב. המומחה אף ציין כי מוסכים רגילים אינם מוסמכים להתקנת מערכת הביטכונית וכי החלפת מנוע וסידורי המערכת לא נעשו בדרך מקצועית. ממצאי חוות הדעת וכללי ראיה גרמו לבית המשפט לקבוע כי הוכח שהקודנית הממוספרת לא הייתה תקינה במועד הגניבה וכי מערכת הביטכונית לא הייתה תקינה. טענת התובע כי מערכת אזעקה חלופית שהותקנה ברכב תעמוד לצידו ותחייב את הנתבעת בתשלום נדחתה, שכן מערכת אזעקה אינה תחליף הולם למערכת ביטכונית. כמו כן, טענה לצמצום תגמולי הביטוח מכוח סעיף בחוק חוזה הביטוח הועלתה לראשונה בסיכומים וככזו לא התקבלה. בהתחשב בכך שהנתבעת הוכיחה סייג לאחריותה בפוליסה בדבר תקינות המערכת במועד הגניבה, נדחתה התביעה.

תוצאה: התביעה נדחתה. הנתבעת לא תחויב בתשלום תגמולי הביטוח מכיוון שהוכח כי מערכת הביטכונית לא הייתה תקינה בעת הגניבה, והתובע ישא בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורכי הדין של הנתבעת.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע, שנפגע בעת עבודתו עם חתיכת מתכת במשקל שצוין כ-15 ק"ג, טען כי פריקת כתף ימנית נגרמה בשל תנאי עבודה לקויים וחוסר הדרכה מצד המעסיק, הנתבעת. לטענתו, לא סופק לו ציוד מתאים כגון מנוף או מלגזה תקינה, ולא קיבל הנחיות בטיחות מתאימות, והיה צורך בסיוע לעבודה זו. הנתבעת טענה כי הפעולה שנערכה היא פשוטה ולגיטימית לעובד מנוסה כמו התובע, שהרמת משקל של כ-15 ק"ג אינה מהווה סיכון מיוחד וכי אין חובה להדריך או לספק ציוד מיוחד. בית המשפט קבע כי המשקל שהותר להרים הוא נמוך משמעותית ממשקל חתיכת הברזל, וכי התובע ביצע פעולה פשוטה ורגילה בעבודתו, הפעולה לא הייתה כרוכה בסיכון בלתי סביר ואין חובה על המעסיק להדריך או לספק ציוד מיוחד. הפסיקה בשני פסקי דין שנדונו הצטרפה למסקנה שאין בהתרחשות התאונה כדי להטיל אחריות בנזיקין על הנתבעת. בנוסף, לא נמצא כל כשל בשיטת העבודה שנעשתה. לפיכך, בית המשפט דחה את התביעה וטען כי הסיכון הפסדי הוא חלק מהפעילות הרגילה בעבודה.

תוצאה: התביעה נדחתה. לא הוכחה רשלנות מצד הנתבעת ואין חובת זהירות או פיצוי בגין פריקת הכתף בעת הרמת חתיכת הברזל במשקל כ-15 ק"ג. התובע נדרש לשאת בהוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע עתר לפיצוי בסך 70,000 ש"ח בגין עוולות תקיפה, רשלנות והפרת חובה חקוקה שביצע נגדו הנתבע, שוטר ומפקד צוות סיור במזרח ירושלים, בעת שנעצר באופן לא חוקי ופתח לעברו תקיפה גופנית קשה שכללה איסוף בכח לניידת, הכאות וקללות גזעניות. הנתבע הורשע בפלילים בשתי עבירות: תקיפה ושימוש לרעה בכח המשרה, ונגזרו עליו מאסר על תנאי וקנס. הנתבע הציג הודעה לצד השלישי, מדינת ישראל, שטען כי היא צריכה לשאת באחריות בעקבות מעשיו של הנתבע. המדינה טענה כי אין לה אחריות בשל חוסר הרשות או אישור למעשים, והדיון עסק בשאלת החסינות של הנתבע כעובד ציבור ואחריות המדינה.

תוצאה: הנתבע, השוטר, חויב לשלם לתובע 15,000 ש"ח פיצוי בגין המכות וכליאתו לשווא, תוך דחיית הודעתו לצד השלישי, מדינת ישראל, ולפיכך המדינה אינה נושאת באחריות. כמו כן, הנתבע ישא בהוצאות התובע והצד השלישי.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התביעה עוסקת ב-12 שיקים שנמשכו לטובת התובע על ידי אדם שהפקיד אותם בחשבונו אצל הבנק הנתבע. השיקים חוללו באי פירעון והוחזרו על ידי הבנק למושך השיקים במקום לתובע, מה שגרם לטענת התובע לנזק כספי בשווי סכום השיקים. בביקורת עובדתית עולה שהתובע ושותפו היו מעורבים בחברה, וכי התובע העביר לחותמו את השיקים כבטוחה להחזרת הלוואה. שלושה שיקים ראשונים חזרו בשל אי פירעון ולהוראת ביטול, אך השיקים הוחזרו למושך במקום לתובע בניגוד לנוהלי הבנק. התובע טען כי נודע לו על כך מאוחר, ואילו בית המשפט סירב לקבל גרסה זו בשל העדר תיעוד וראיות. התובע ושותפו העידו שכל עוד השיקים בידי הלווה, הוא לא הסכים לפרוע אותם ללא הצגת השיקים בפניו. נמצא כי הלווה נקלע לקשיים כלכליים ולא שולם התובע. למרות שהשיקים היו בידיו של הלווה, ניתן להגיש תביעה נגדם גם ללא השיקים, וכי אין הוכחה שהשגת השיקים הייתה תנאי חיוני לתשלום. בעניין החוזה עם הבנק, בית המשפט דחה טענות בדבר מניעת הגשת השגה על דפי החשבון, וכן דחה טענות פטור מחובת הבנק בהחזרת השיקים למושך. הנתבע הודה במעורבותו במעשי ההחזרה ונמצא כי הפר את חוזה ההתקשרות עם התובע, וכן נקבע כי קיימת רשלנות ואולי אף גזל מצדו. הנזק שנגרם לתובע אינו בשווי השיקים המלא, כי הוא יכול היה לתבוע את הלווה גם ללא השיקים, אך נזק מסוים ניתן להעריך בשל הקושי במימוש התביעה וחוסר היכולת לשימוש בשיקים עצמם. הנזק אומד ב-15,000 ש"ח. בית המשפט חייב את הנתבע לפצות את התובע בסכום זה עם ריבית והוצאות משפטיות.

תוצאה: הנתבע חויב לשלם לתובע 15,000 ש"ח עם ריבית וצמודות, וכן הוצאות משפט ושכר טרחה בסך 5,000 ש"ח ומע"מ, בגין הפרת חוזה והנזק שנגרם מהחזרת השיקים למושך במקום לתובע.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המבקש הגיש שתי בקשות: הארכת מועד להגשת בקשה לתיקון לוח הזכויות, ובקשה לתיקון לוח הזכויות עצמה, כאשר לטענתו זכויותיו במקרקעין לא נרשמו עקב חולשת אביו במהלך תקופת הסדרי המקרקעין שהתקיימו בשנות ה-50. המבקש טען כי אביו החזיק ועיבד את המקרקעין במשך עשרות שנים אך לא הגיש תביעות בתקופת ההסדר בשל גילו, מצבו הבריאותי והאנאלפביתיות שלו, ולכן נרשמו הזכויות בשם המדינה. המבקש המשיך לעבד את המקרקעין עד היום ואף הקים דירה במרבית השטח שנהנתה ממנו משפחתו. המדינה הגישה בקשה לסילוק על הסף בטענה לעיגון החוקי של המועד הקצר להגשת בקשות אלו, ואולם בקשה זו נדחתה על ידי שופט קודם. עם זאת, לאחר בחינת העניין, השופט דחה את בקשת הארכת המועד וקבע כי אין בסיס חוקי לעיכוב בהגשת הבקשה לתיקון לוח הזכויות. השופט הדגיש את חשיבות היציבות והבטחון ברישום הזכויות במקרקעין כמטרה מרכזית של חוק הסדר זכויות במקרקעין, וסבר כי הארכת מועד תיצור חוסר וודאות שיפגע בזכויות צדדים שלישיים ובשימוש המקרקעין, אשר אף שימשו לבית ספר. כמו כן, לא הוצגו נימוקים מספקים להיעדר הגשת התביעה במועד המתאים, כאשר חלפו עשרות שנים מאז מותו של בעל הזכות. לאור זאת, הבקשות להארכת מועד ולתיקון לוח הזכויות נדחו, וניתנו הוראות לתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

תוצאה: הבקשה להארכת המועד לתיקון לוח הזכויות נדחתה, ולכן נדחתה גם הבקשה לתיקון לוח הזכויות עצמה. המבקש חייב בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל מסוים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין עוסק בשתי תובענות שהוגשו על ידי בני זוג העוסקים בגידול פרות וייצור חלב, במושב מדרך עוז. התובענות מתמקדות בזכותם במכסת יצור החלב שהוקצתה להם על ידי המנהל לפי צו פיקוח (ייצור חלב) משנת 1967, והאם מכסה זו ניתנת לעיקול לצורך כיסוי חוב של הבעל כלפי נושה. האישה טענה כי מחצית המכסה שייכת לה, ולפיכך לא ניתן לעקל או לממש את חלקה לצורך סילוק חובות הבעל. כמו כן, בני הזוג טענו כי מכסת החלב איננה נכס או זכות ניתנים לעיקול או למימוש, וזאת בהתבסס על היותה רשיון המוקצה מחדש מדי שנה, ועל איסורים בחוק להעברה ללא היתר מהמנהל.

תוצאה: בית המשפט דחה את שתי התביעות והשאיר בעינה את ההחלטות על עיקול ומימוש מכסת יצור החלב שניתנו במסגרת ההוצאה לפועל, וקבע כי מכסת היצור מהווה נכס הניתן לעיקול, וכן לפוסק הזכות השייכת לבעל טרם הנישואין ולפיכך האישה איננה בעלת דין במכסה.

לצפייה לרכישה הזדהה