תשלומי אם ל'מזונות' בן בנה – מתנה לבן החב בהם או הלוואה, ואם כמתנה – הזכאית אשת הבן ליהנות מפירות המתנה?

לפנינו ערעורו של האיש על קביעת בית הדין רבני האזורי טבריה שעל פיה בכלל איזון המשאבים שבין הצדדים יחושב גם הסכום של 75,000 ש"ח שאותו העביר המערער לאימו סמוך למועד הפירוד בין הצדדים.

בית דין קמא קיבל את עמדת המשיבה כי העברה זו הייתה בבחינת הברחת כספים שיש לאזנם ולפיכך הורה כאמור לעיל.

לשיטתו של המערער העברת הכספים הייתה פירעון של הלוואה שאותה נתנה לו האם לשיעורין: טענת המערער היא כי אימו סייעה לו לפרוע את חוב המזונות שבו חויב לטובת ילדו מנישואין קודמים וזאת באמצעות העברת סכום חודשי קבוע של כ־1000 ש"ח. לדבריו, כך נהגה האם עוד קודם נישואי הצדדים שלפנינו, אלא שאותה עת היה הוא משיב לה את הכספים מדי חודש בחודשו, אם כי לא בהכרח במקביל לסכום שאותו שילמה האם, לאמור: בחודשים מסוימים שילם לאימו דרך משל 500 ש"ח בלבד ובאחרים 1,500, מכל מקום משנישאו הצדדים שלפנינו סוכם, לדבריו, עם האם כי החוב יצטבר וייפרע לעת שחרור כספים מקרן השתלמות.

המשיבה, שאת עמדתה כאמור קיבל בית דין קמא, גרסה כי אימו של המערער סייעה לו כאמור לא בתורת הלוואה כי אם בתורת מתנה, והעברת הכספים לידיה סמוך למועד הפירוד לא הייתה פירעון הלוואה כי אם הברחת כספים וכאמור לעיל.

דיון והכרעה

לאחר עיון בחומר שהגישו הצדדים לבית הדין ולאחר שמיעת עמדותיהם בדיון שהתקיים לפנינו אנו מחליטים לדחות את הערעור.

המערער העלה בכתב הערעור ובדבריו שבעל פה כמה טיעונים נגד החלטתו של בית דין קמא, ועיקריהם הם אלה (לאו דווקא בסדר שבו הובאו בכתב הערעור):

אם המערער אינה אישה אמידה ולא סביר הדבר כי תיתן לבנה סכום קבוע כאמור כמתנה;

הומצאו לבית דין קמא ראיות להעברת הכספים מדי חודש בחודשו לצורך המזונות;

הטענה כי מדובר בהלוואה מתחזקת נוכח נוהגו של המערער לפני נישואי הצדדים להשיב לאימו את כספי המזונות שפרעה בעבורו;

בית הדין ביסס את הנחתו שמדובר במתנה ולא בהלוואה, בין השאר, על קביעתו העובדתית שהלוואה נגדית של הורי המשיבה לצדדים נעשתה בהסכם שבכתב ולא כך הלוואה נטענת זו, אך קביעה עובדתית זו – שגויה היא;

לו לא פרעה אם המערער את מזונות בנו היה המערער נאלץ כמובן לפורעם בעצמו ובשל כך היו נגרעים הכספים המשותפים לצדדים;

תוצאת הכרעתו של בית דין קמא היא שמחצית כספי המזונות שבהם חויב המערער לבנו ושאותם פרעה אימו תגיע למעשה לידי המשיבה, והדבר הוא בבחינת אבסורד;

בית הדין הורה כאשר הורה בלי שיורה לצדדים לסכם את טיעוניהם;

לכשנמצה את הדברים נחלקות טענות אלה לשני ראשי טענה עיקריים: האחד, טענות בעניינן ביסוס הסברה כי מדובר בהלוואה ולא במתנה; השני, טענות שעניינן לכאורה – אף אם לא נאמר כך בפירוש – בקשה לקבוע כי אף אם לא מדובר בהלוואה, מכל מקום אין הצדקה לחלק את פירות מתנתה של האם בין הצדדים. לשני ראשי טענה אלה מתווספת הטענה הכללית בנוגע לסטייה לכאורה מסדרי הדין – הכרעת הדין ללא שיורה בית הדין לצדדים לסכם את טענותיהם, טענה שמכוחה אפשר לבסס את אחד מראשי הטענה העיקריים או את שניהם גם יחד, היינו אפשר לומר כי לו הגישו הצדדים את סיכומיהם היה בסיכומים כדי לשנות את דעת בית הדין בנוגע לקביעת מעמדם של הכספים האמורים – הלוואה או מתנה, אפשר לטעון כי היה בסיכומים לו הוגשו כדי לשנות את דעת בית הדין בשאלת חלוקתם אף אם אין מדובר בהלוואה ואפשר לאחוז בטענה זו ולא להניח את היד אף מזו.

הטענה שבמישור של סדרי הדין – הכרעת הדין ללא הוראה על סיכומים

טרם נמשיך בדברים, ולמען הסר ספק, נעיר: אף אנו לא הורינו על הגשת סיכומים. ברם זאת מחמת ההבדל שבין בית הדין הגדול הדן בערעור לבין ערכאה קמא. על ערכאה קמא מצוות תקנות הדיון לשאול את הצדדים אם תמו טענותיהם וראיותיהם, להודיע בהתאם לתשובתה של שאלה זו על תום שמיעת הראיות והטענות ולהורות לאחר מכן על סיכומים בכתב או בעל פה אלא אם יחליט בית הדין בהסכמת הצדדים כי אין צורך בכך (תקנות עה–עו). לא כך באשר לבית הדין הגדול ה"רשאי להורות לבעלי הדין לסכם [...]" כלשון תקנות הדיון (תקנה קמח, וראה שם הבדלים נוספים בין סיכומים אלה העשויים להיות חלקיים ועשויים לבוא במקום הטענות שבעל פה) – רשאי ולא חייב.

לגופו של עניין נאמר כי אכן בנקודה זו שגה לכאורה בית דין קמא, אלא שמשגה אשר כזה אין בו כדי להביא לקבלת הערעור. "פגם בניהול הדיון" אכן עשוי להיות עילת ערעור (תקנה קלה (ג)) אך זאת רק אם היה "באופן המשפיע על תוצאות הדיון". המערער הביע לפנינו את עמדתו כי בענייננו היה פגם זה עשוי להשפיע על התוצאה, ובמובן זה אכן היה צידוק להגשת הערעור, אך לאחר בחינת הדברים סבורים אנו כי לא כך הדבר. שמענו את טענות הצדדים, קראנו גם את שכתבו, לכאורה אלו הדברים שאת אפשרות העלאתם בסיכומים החמיץ המערער – והלין על כך כאמור – ולא הגענו למסקנה כי לו היו הללו מועלים מלכתחילה היה בהם כדי לשנות את התוצאה.