פס"ד בתביעת סבים לקביעת הסדרי ראיה בינם לבין נכדם הקטין

  לפניי תביעת סבים לקביעת הסדרי ראיה בינם לבין נכדם הקטין, הקטין בן שלוש.

הקדמה 

1. ביום 9.2.2023 נפל אסון על הצדדים, ו' ז"ל, הלכה לעולמה, לאחר מאבק במחלה קשה והיא בת 27 שנים בלבד.

    

2. המנוחה הצעירה הותירה אחריה זוג הורים כואבים, הם התובעים, בן זוג דואב, הוא הנתבע ואת הקטין הפעוט, שהיה רק בן שלושה חודשים, עת איבד את אימו הצעירה.

    

3. לאחר פטירת המנוחה, ניתן היה לקוות כי הצדדים יאחזו האחד באחר, כדי להתמודד עם האבל.

    

4. היות ועובר לפטירה, שהה הקטין בעיקר אצל הורי אימו, בשים לב לכך שאימו הייתה מאושפזת בבית החולים ואביו סעד אותה, היה זה טבעי בעיני הצדדים כי הוא ייוותר, בשלב הראשון, אצל הסבים וכך אירע, בהסכמת כולם.

5. כאשר התובע התאושש מעט ועבר להתגורר בבית הוריו, הוא ביקש לקבל לידיו את בנו הקטין. הסבים בקשו שנכדם יישאר עימם, כדי להקל על אובדנם ובהנחה שהדבר נדרש גם עבורו. התובע נאלץ לפנות לבית המשפט לקבל סעד דחוף (י"ס 56743-03-23).

    

6. במסגרת אותו הליך, התקיים דיון ביום 2.4.23, במהלכו נקבע מתווה הדרגתי להשבת הקטין לאביו, שהוא האפוטרופוס הטבעי שלו וזאת חרף טענות התובעים (והתובעת בעיקר) על החשש למוגנות לקטין.