פלוני נ' אלמונית

תביעת אב ( להלן אף "האיש") להפחתת חיובו במזונות ילדי הצדדים שנקבעו בהסכם גירושין שנכרת בינו לבין האם (להלן אף "האישה"). ההסכם אושר וניתן לו תוקף של פסק דין ביום 12.07.16 (נספח א' לכתב התביעה) (להלן: ההסכם).

1. הצדדים נישאו כדמו"י בשנת א' והתגרשו בשנת ב'. מנישואיהם נולדו שני ילדיהם: פלונית ואלמוני .

    

2. הליך קודם בעניין מזונות הילדים התנהל בבית משפט זה (תמ"ש 44861-02-15), בפני כבוד השופט דניאל טפרברג. בהחלטה למזונות זמניים מיום 25.03.15, חויב האיש בסך 1,500 ₪ למזונותיו הזמניים של כל אחד מהקטינים, בתוספת סך 1,400 ₪ עבור הוצאות מדור ואחזקתו (ובסך הכל 4,400 ₪ לחודש), ובמחצית הוצאות החינוך והרפואה (עמ' 8 להחלטה מיום 25.03.15 בתמ"ש 44861-02-15). ביום 12.07.16 ניתן תוקף של פסק דין להסכם הגירושין בו הסכימו הצדדים בין היתר, כי ההחלטה למזונות זמניים תשמש כפסק דין (סעיף 17 להסכם).

    

3. כבר בראשית החיים המשותפים אובחנה האם כלוקה במחלת zzz ( עמ' 5 ש' 22-24 לדיון מיום 07.04.21), ובזמן שהתנהלו הליכי המזונות דלעיל קיבלה האם קצבת נכות מאת המל"ל, אם כי נפקותה של קצבת הנכות לעניין חישוב הכנסת האם, הושארה בצריך עיון בעת מתן ההחלטה למזונות זמניים.

    

4. באשר למשמורת וזמני השהות הוסכם שהאישה היא משמורנית העיקרית של שני הילדים, וזמני שהות האיש עם הקטינים היו פעמיים בשבוע, מתוכם פעם אחת כוללת לינה, ובכל סוף שבוע שני, החל מיום שישי ועד למוצאי שבת ( סעיף 9 להסכם).

    

5. מאז נקבעו זמני השהות בהסכם, הגיש האיש ארבע תביעות משמורת לבית משפט זה, בשתיים מהן עתר להרחבת זמני שהותו עם ילדיו (תלה"מ 12806-02-16, תלה"מ 14135-04-17), ובשתיים מאוחרות יותר עתר לצמצום זמני השהות עקב מגורים ב ג' עם רעייתו השניה ( תלה"מ 26302-08-18, תלה"מ 67971-10-18). האישה מצידה הגישה תביעה לאכיפת זמני השהות כפי שנקבעו בהסכם ( תלה"מ 32171-09-18).