תחולת בע"מ 919-15 על מזונות בהסכם גירושין

בעניין הקטינים: 

       1. א.ק.

2. ל.ק.
3. א.ק.

השאלה המרכזית בתמצית:

צדדים כורתים הסכם ביום 19/7/17 ומאשרים אותו 4 ימים לאחר מכן בבית המשפט תוך שנקבעים בו בהסכמה  הסדרי שהות כמעט שוויוניים ותשלום מזונות ומדור מהאב לאם בסך 7000 ₪ בחודש. עוד לא חולפת שנה והאב מגיש תביעה לביטול או הקטנת המזונות על בסיס הלכת בע"מ 919/15 פלונית נ' פלוני, (ניתן ביום 19/7/17 ופורסם במאגרים) – להלן "הלכת 919/15".

האם די בהלכת 919/15 להוות שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש בחיוב המוסכם של האב במזונות ילדיו או שמא יש לדחות התביעה על הסף, בהיעדר שינוי נסיבות עובדתי אחר?

כיצד יש לשקלל בין השיקולים השונים של סופיות הדיון, הסתמכות פרטנית ומערכתית ועקרונות של שוויון וצדק וטובת הילדים?

א.         רקע:

1. בפניי משפחה המורכבת מבני זוג (לשעבר), שניהם יהודים, שנישאו זו לזה כדמו"י ביום 15/05/2009, במהלך חייהם המשותפים נולדו לצדדים הקטינים שבכותרת, היום בני: 8,7 ו- 5.

2. כיום התובע הינו עצמאי בתחום ההסעדה ("קייטרינג"), וכך היה גם בתקופת הנישואין. הנתבעת עבדה בתקופת הנישואין ועובדת גם כיום בחברת "***" כשכירה בתפקיד משרדי/מזכירותי.

3. הצדדים חתמו על הסכם גירושין ביום 19/07/2017 (להלן : "ההסכם"), אשר אושר בפניי ביום 23/07/2017 (קרי לאחר שניתן ופורסם בע"מ 919/15). הצדדים התגרשו ביום 26/11/2017.

4. בהסכם נקבע, כי משמורתם הפיזית של הילדים תישאר אצל האם וכי האב יקבלם בכל סוף שבוע שני לסירוגין מיום ו' עד יום א' (כולל לינה) וכן נקבע כי האב "רשאי" לקבל הילדים בימים ב' ו-ד' בשבוע להסדרי שהות כולל לינה. באשר למזונות, התחייב האב לשלם 4,000 ₪ בחודש בגין המזונות ועוד 3,000 ₪ בחודש בגין המדור ובסה"כ 7,000 ₪ בחודש. בפן הרכושי, ויתר כל צד על טענות וחלקים בזכויות הצד האחר כאשר הנתבעת ויתרה על זכויות בעסק ההסעדה וכן על כל טענה לעניין זכויות בבית הפרטי שנבנה כשנתיים לפני הנישואין במושב *** הגם שחלק מהלוואת המשכנתא שניטלה על ידי התובע שולמה במהלך תקופת החיים המשותפים והבית שימש כבית המשפחה לכל דבר ועניין.