פסק דין
ביום 21.4.10 בכביש עפר הסמוך לישוב אור הגנוז אירעה תאונת דרכים.
התובע, נסע ברכבו מסוג ניסן טראנו כאשר לדבריו, לפתע, סטה לכיוונו רכב מסוג טנדר מסחרי, אשר הגיע ממול ובו נהג הנתבע 1, ופגע בחלקו הקדמי של רכב התובע.
התובע פנה אל הנתבעת בדרישה לתשלום נזקי התאונה, אולם נענה כי עובדות האירוע הנטען לא התרחשו במציאות.
מכאן התביעה.
עיון במכתבו של התובע אל הנתבעת מיום 25.7.10 וכן בהודעת הנתבע 1 לחברת הביטוח מיום 21.4.10 מעלה כי אין בין התובע לנתבע 1, הנהגים המעורבים בתאונה, מחלוקת עובדתית. כך גם עולה מעדויותיהם בהליך. הנתבע 1 אישר כי אירוע התאונה אירע באחריותו, כאשר סטה שמאלה ופגע חזיתית ברכב התובע אשר הגיע ממול. מדברי הצדדים עולה כי במקום עקומה המקשה עד מאד ומצמצמת את שדה הראייה של הנהגים.
כתוצאה מן התאונה, ניזוק רכבו של התובע והוא נאלץ לתקנו. לדבריו, שילם רק חלק מן התשלום ונותר חייב את החלק האחר. התובע הציג בפני בית המשפט מסמכים התומכים בטענותיו לגובה הנזק וכן לתיקון החלקי שבוצע. כמו כן, הציג חשבונית חודש קודם לתאונה, ממנה עולה כי טרם התאונה בוצעה החלפת טורבו ברכב, חלק אשר ניזוק בתאונה נשוא הליך זה ונדרש להחליפו פעם נוספת. רכבו של הנתבע 1 ניזוק גם הוא, אך פחות מן הנזק שנגרם לרכב התובע.
התובע הגיש את חוות דעתו של השמאי מר שלום ראובן ומנגד, הוגשה חוות דעתו של השמאי מטעם הנתבעת 2, מר רפי וולמרק. שני השמאים נחקרו על חוות דעתם כאשר השמאי מטעם התובע קבע כי התאונה, כפי שתיארוה הנהגים, גרמה לנזקים שנראו בפועל ברכב התובע ואילו שמאי הנתבעת קבע כי לא ייתכן שהתאונה תגרום לנזק כ"כ משמעותי ברכב התובע ואילו לרכב הנתבע ייגרם נזק מזערי ובכלל, לשיטתו, הנזקים הנטענים ברכב התובע לא יכולים היו להיגרם כתוצאה מן התאונה.
לאחר מכן, בהסכמת הצדדים, מונה מר גדעון פת, כמומחה מכריע בתיק.
המומחה התבקש לחוות דעתו בשאלה האם הנזקים הנטענים בחוות דעתו של השמאי מטעם התובע נגרמו או יכולים היו להיגרם כתוצאה מן התאונה הנטענת.
מר פת ביקר במקום, בנוכחות התובע והנתבע 1 עם כלי הרכב אשר היו מעורבים בתאונה, אשר הוצבו במקום בו נטען כי אירעה התאונה. מר פת, בחוות דעת מנומקת, קבע כי מוקדי הנזק בשני כלי הרכב כפי שנראים בתצלומים, מתאימים למגע ישיר כפי שהודגם על ידי התובע והנתבע 1, ולדעתו, הנזקים העקיפים יכולים להתאים לכיוון הכח שפעל על שני כלי הרכב בעת התאונה, בין היתר בשים לב לעדות הנהגים כי אירעה שעה שכלי הרכב היו במהירות נמוכה. לפיכך, השיב המומחה, לשאלת בית המשפט, כי הנזקים הנטענים, אפשר שנגרמו בתאונה שבין שני כלי הרכב, כמתואר על ידי התובע ועל ידי הנתבע 1.
נוכח גרסאותיהם של הנהגים המעורבים, התובע והנתבע 1, התואמים אף דיווחים ראשוניים אשר הועברו על ידיהם לחברות הביטוח, ולאור חוות דעתו של המומחה אשר מונה על ידי בית המשפט, בהסכמת הצדדים, כמומחה מכריע, אשר קבע כי הנזקים הנטענים יכולים להיות תוצר של התאונה בנסיבותיה הנטענות, אין לי אלא להגיע למסקנה כי התביעה הוכחה כנדרש.
התובע עמד בנטל להוכיח את נסיבות התאונה ואת הנזקים שנגרמו לו ולפיכך דין התביעה להתקבל.
נזקי התובע הינם נזק ישיר 25,719 ₪ ושכ"ט שמאי בסך של 919 ₪, סה"כ 26,638 ₪.
הוצאותיו בהליך כדלקמן: עלות חוו"ד השמאי ראובן, בסך של 3,712 ₪ וכן השתתפותו בבדיקת המומחה פת בסך 1,160 ₪, אגרת בימ"ש 312 ₪ מחצית שכ"ט המומחה 2,000 ₪, סה"כ 7,184 ₪.
לפיכך, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 26,638 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
בנוסף, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובע את הוצאותיו בהליך כמפורט לעיל, הוצאות אשר למרבה הצער, היו גבוהות, ובצירוף הוצאות התובע עצמו בהגעתו לדיונים בהליך, סך של 8,000 ₪.
הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
כן, יישאו הנתבעים, ביחד ולחוד, בשכרו של השמאי ראובן בגין עדותו בבית המשפט סך של 400 ₪.
זכות הגשת בקשת רשות ערעור כחוק.