אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> תו"ח 39226-03-10 הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - מחוז צפון נ' מלון חוף רון בע"מ ואח'

תו"ח 39226-03-10 הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - מחוז צפון נ' מלון חוף רון בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 22/08/2016 | גרסת הדפסה

תו"ח
בית משפט השלום בית שאן
39226-03-10
07/08/2016
בפני השופטת:
אינעאם דחלה-שרקאוי

- נגד -
מאשימה:
הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - מחוז צפון
נאשמים:
1. מלון חוף רון בע"מ
2. שמואל אמסלם
3. דוד אבן צור

החלטה
 

בפניי בקשת הנאשמים 1 , 2 ו - 3 (להלן: "הנאשמים") לזכותם מסעיפי כתב האישום שהוגש נגדם, על יסוד טענת "אין להשיב לאשמה", על פי סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ").

 

כתב האישום 

 

1.בחודש 03/2010 הוגש נגד הנאשמים כתב אישום המייחס להם שלושה אישומים, אשר שניים מהם מייחסים "מסירת הודעה כוזבת", עבירה לפי סעיף 214 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), כאשר האישום השלישי עניינו בניה ללא היתר ובסטייה ניכרת מתוכנית, עבירה לפי סעיפים 204 (א) ו – 204 (ב) לחוק.

 

אישום ראשון

2.במהלך שנת 2006 הגישו הנאשמים לוועדה המקומית לתכנון ובניה טבריה (להלן: "הוועדה המקומית") בקשה להיתר בניה שעניינה "חידוש בקשה – תוספת קומה שלישית 1272 מ"ר" (להלן: "הבקשה הראשונה"), בה ציינו הנאשמים כי היא מוגשת על פי תכנית ג/8957, אשר יזמה הנאשמת 1 (להלן: "התוכנית"). על פי האישום הראשון, הבקשה לא תאמה את התוכנית והכילה מידע כוזב ומטעה בפרטים חשובים, לרבות אי ביצוע מעברים ציבוריים, בניגוד לסעיף 14 לתקנון התוכנית, אי ביצוע הריסה של החלק הדרומי של בית המלון כתנאי מקדים לקבלת ההיתר, ואי ייעוד מקומות חניה, הכול בניגוד לתנאי התוכנית, כמצוין בכתב האישום.

 

3.על פי אישום זה הנאשמים מסרו לוועדה המקומית הודעה כוזבת ומטעה בפרטים חשובים וזאת על מנת להשיג אישורו של ההיתר (להלן: "ההיתר הראשון"), ובכך עברו עבירה לפי סעיף 214 לחוק.

 

אישום שני

4.במהלך שנת 2008 הגישו הנאשמים לוועדה המקומית בקשה להיתר בניה, שעניינה "תוספת חדרים בקומה שלישית ומקלט בקמת מרתף" (להלן: "הבקשה השנייה"), בה אף ציינו כי היא מוגשת על פי התוכנית. נטען בכתב האישום כי גם בפעם זו הבקשה לא תאמה את התוכנית והכילה מידע כוזב ומטעה בפרטים חשובים, לרבות אי סימון/ביצוע מעברים ציבוריים, כאמור בתוכנית, אי ביצוע הריסה של חלקו הדרומי של המלון כתנאי למתן ההיתר, כמצוות התוכנית, כמצוין בכתב האישום.

 

5.מכאן, נטען בכתב האישום הנאשמים מסרו לוועדה המקומית מידע כוזב על מנת להשיג את ההיתר השני.

 

אישום שלישי

 

6.בחודש 09/2007 או בסמוך לכך, בוצעו במקרקעין עבודות שתכליתן בניית קומה שניה, מבניה קשיחה, למבנה המלון הקיים, לרבות מעל החלק המיועד להריסה, בשטח כולל של כ – 1303 מ"ר (להלן: "העבודות").

 

7.נטען באישום זה כי העבודות בוצעו לפי "ההיתר הראשון" ו – "ההיתר השני", שהיו בטלים מעיקרם, ולפיכך, מדובר בעבודות שבוצעו ללא היתר כלל. כן נטען בכתב האישום כי העבודות בוצעו בסטייה ניכרת מהתוכנית. ובכך, עברו הנאשמים עבריה לפי סעיפים 204 (א) ו (ב) לחוק.

 

פרשת התביעה

8.בתיק שבפניי התנהלה פרשת התביעה בה העידו עידן שקד, מפקח בניה מטעם המאשימה (להלן: "שקד"), ליאור מיניסטר, עוזר מהנדס עיריית טבריה (להלן: "מיניסטר"), רחמים כהן, (להלן: "כהן"), צבי שקולניק, מהנדס עיריית טבריה בין השנים 2004 עד 2009 (להלן: "שקולניק"), עו"ד חגית הלמר, ששימשה בזמנים הרלוונטיים לאישום, היועמ"ש של החברה להגנת הטבע (להלן: "עו"ד הלמר"), יוחנן דרום, שבזמנים הרלוונטיים לאישום עבד בחברה להגנת הטבע (להלן: "דרום"), גדעון ברסלר מי ששימש המתכנן של הוועדה המחוזית (להלן: "ברסלר"), תורה בנין, אשר בזמנים הרלוונטיים לאישום עבדה במנהל התכנון (להלן: "בנין") ועדנה ישי וידלסון, מתכננת התוכנית (להלן: "וידלסון").

 

9.כן הגישה המאשימה באמצעות עדיה הנ"ל הראיות ת/1 עד ת/60.

 

10.בתום פרשת התביעה, הגישו הנאשמים בקשתם וטענו כי, יש לזכותם מכוח טענת "אין להשיב לאשמה", מכוח הוראות סעיף 158 לחסד"פ.

 

טענות הנאשמים 

11.בבקשתם מציינים הנאשמים כי, בהתאם לתשובותיהם של שקולניק ושל מיניסטר בחקירותיהם הנגדיות, לא טוענים האחרונים להטעיה או כוונה להטעות מצדם של הנאשמים, ביחס למתן ההיתרים הראשון והשני.

 

12.טוענים הנאשמים כי עדי המאשימה העידו כי הם פירשו את נספח הבינוי של התוכנית כנספח מנחה ולא מחייב, ופירשו את סעיף 24 לתקנון התוכנית הידוע בכינויו , סעיף "מבנים קיימים", כמי שמאפשר לנאשמת 1 הקמת קומה נוספת על הקומה הקיימת בהיתר של בית המלון, וכי היו מודעים בפועל ובזמן אמת לקיומו של המגוף של חברת מקורות, בצדו המערבי של בית המלון ולמניעות הפיזית שהוא יוצר בכניסת כלי רכב לחניה המתוכננת, ועל אף האמור, מצאו לאשר בקשתם של הנאשמים למתן ההיתרים נשוא כתב האישום.

 

13.מכאן, טוענים הנאשמים כי המאשימה לא הניחה התשתית הראייתית, ולו הלכאורית, שיש בה להרשיע אותם באישום הראשון והשני של כתב האישום, המבוססים על אותו סעיף חוק.

 

14.באשר לאישום השלישי, טוענים הנאשמים כי, אישום זה הינו נגזרת מטענת המאשימה לפיה ההיתרים הראשון והשני בטלים מעיקרם, בהיותם בלתי חוקיים וסותרים את הוראות התוכנית. אלא מאיי, לטענתם, המאשימה אינה טוענת כי הם בנו שלא על פי היתרי הבניה שניתנו להם או שסטו מהם.

 

15.טוענים הנאשמים כי המאשימה לא הרימה את הנטל הראייתי המזערי לביסוס הטענה כי בזמן אמת, עת מתן ההיתרים הראשון והשני, דבק בשני היתרים אלו, רבב של אי חוקיות.

 

16.הנאשמים גורסים כי הדברים הנ"ל מקבלים משנה תוקף, לאור החלטותיהן האחרונות של ועדת הערר המחוזית (נ/5) וכן של הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז צפון (נ/6), המאשרות לנאשמת הקמת קומה נוספת בבית המלון מעל הקומות הקיימות, ללא כל שינוי במתחם המלון, וללא הריסה של החלק הדרומי וללא ביצוע המעברים בחלק המזרחי של בית המלון.

 

17.הנאשמים סבורים כי המאשימה לא עמדה בנטל הראייתי המינימאלי הדרוש ממנה בשלב זה של המשפט, שיש בו להביא להרשעתם בעבירות נשוא כתב האישום. מכאן, מבקשים הנאשמים להורות על קבלת הבקשה וזיכויים מהמיוחס להם בכתב האישום.

 

תגובת המאשימה

 

18.מנגד, מבקשת המאשימה להורות על דחיית הבקשה.

 

19.טוענת המאשימה כי, מהראיות שהציגה עולה כי הבקשות להיתרים שהוגשו לא תאמו לתוכנית שיזמה הנאשמת 1, ואשר נועדו בין היתר להבטיח לציבור גישה חופשית לכנרת, ולהבטיח הסדרה נאותה של אזור רגיש לחוף הכנרת.

 

20.באשר להיתר הראשון, טוענת המאשימה כי לא בוצעו המעברים הציבוריים, וזאת בניגוד להוראות סעיף 14 לתקנון התוכנית. כן טוענת המאשימה כי ההיתר הראשון לא תאם את תכנית הבינוי, כאשר במקום להורות על ביצוע ההריסה בחלקו הדרומי של המלון, בתנאי למתן ההיתר, אושרה בניית קומה נוספת. כן נטען בעניין היתר זה כי במקום המיועד לחניה סומנו במפה המצבית מדשאה, בריכת שחיה ומשטחי בטון.

 

21.בעניין ההיתר השני, טוענת המאשימה כי היתר זה אינו תואם את תכנית הבינוי, בכך שבמקום להורות על הריסת חלקו הדרומי של המלון, יהווה תנאי מוקדם למתן ההיתר, הוצגה קומה נוספת מעל החלק המיועד להריסה.

 

22.עוד טוענת המאשימה כי מעדויות עדיה עולה כי הנאשמים שיזמו בעצמם את התוכנית, וידעו פרטיה ותנאיה, פעלו בחוסר תום לב משווע, כאשר הגישו לוועדה המקומית בעיניים פקוחות וביודעין, תוך הטעיה והצגת מצב כוזב, בקשות להיתר בניה שלא תאמו את התוכנית, והכל מתוך מטרה להשיג אישורו של ההיתר.

 

23.כן טוענת המאשימה כי עצם פועלם של הנאשמים בהגשת הבקשות, בצירוף ידיעתם אודות הפרטים הכוזבים, מעידה על קיומו של היסוד הנפשי המיוחד הנדרש בעבירה זו.

 

24.המאשימה הפנתה לעדותו של שקולניק, אשר לטענתה העיד על ידיעתם של הנאשמים על מסירת מידע כוזב בבקשתם לקבלת היתר, בניגוד להוראות התוכנית. כן הפנתה המאשימה לעדותו של מיניסטר, בה מציין האחרון כי הבקשות להיתר אינן תואמות את התוכנית.

 

25.מוסיפה המאשימה וטוענת כי, הנאשמים פעלו בניגוד לחובתם בכך שלא פירטו את הסטיות מהוראות התוכנית החלה במקום, כאשר עסקינן בסטיות מהותיות אשר הועלמו מן הבקשות שנועדו להשגת היתרי בניה, ביודעין ולא בהיסח הדעת. לטענתה, העובדה כי מי מאנשי הוועדה היה צריך לדעת כי הבקשה סוטה מהתוכית, אינה בבחינת הגנה לנאשמים.

 

26.המאשימה גורסת כי עמדה בנטל הבאת ראיות בעניין הנ"ל, ומכאן לדעתה יש לחייב את הנאשמים להשיב לאשמה, ולהוכיח את טענתם, כי לא התקיים היסוד הנפשי המיוחד הנדרש בעבירה לפי סעיף 214 לחוק.

 

27.בעניין האישום השלישי טענה המאשימה כי מקום בו הוועדה המקומית נתנה היתר שאינו מתאים לתוכנית, חורגת היא מסמכותה, וההיתר שהוציאה מחוסר תוקף ייחשב בעיני החוק כאפס.

 

28.מוסיפה המאשימה בעניין זה כי, במסגרת גישת "הבטלות היחסית" שאומצה בפסיקה, אפשר שהיתר בניה שניתן שלא כדין יהיה בטל מעיקרו, וניתן אף להרשיע אדם על פי היתר זה, אך הדבר תלוי במהות הפגם שנפל בהיתר ובנסיבות אחרות של המקרה. לטענתה, במקרה הנדון פעלו הנאשמים בניגוד לחובתם ולא פירטו את הסטיות מהוראות התוכנית החלה במקום, כאשר אין המדובר בנאשמים תמי לב אשר לא הכירו את פרטי התוכנית, אם כי העלימו ביודעין פרטים מהותיים מן הבקשות שנועדו להשגת היתרי בניה.

 

29.לגישת המאשימה, ההיתרים עליהם הסתמכו הנאשמים לצורך הבניה בטלים מעיקרם, ועל כן, בניה על פי היתרים אלו, כמוה כבניה ושימוש ללא היתר.

 

30.המאשימה גורסת כי על פי הראיות והעדויות שהציגה, הנאשמים ביקשו למסור לוועדה המקומית מידע שאינו נכון וכוזב, במטרה לקבל היתרי בניה, מקום בו ידעו האחרונים כי לא יינתנו היתרים כאלו, אם תוצג בפני הועדה המקומית בקשה להיתר תואמת לתוכנית, אותה יזמו בעצמם, כאשר לא התקיימו תנאים שנקבעו בתוכנית הנ"ל להוצאת ההיתר.

 

תשובת הנאשמים לתגובת המאשימה

31.הנאשמים הגישו תשובה לתגובת המאשימה, בה חזרו על טענותיהם, לפיהם לא הצליחה המאשימה להניח, ולו תשתית ראייתי בסיסית, להוכחת המיוחס לנאשמים בכתב האישום.

 

דיון והכרעה

32.לאחר עיון בבקשת הנאשמים, תגובת המאשימה, התשובה לתגובה, עדויות הצדדים וראיות המאשימה, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל, הכול כפי שיפורט להלן;

 

המסגרת הנורמטיבית 

טענת "אין להשיב לאשמה" – הפן המשפטי

 

33.על פי סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן:"החסד"פ"), משנסתיימה פרשת התביעה והאשמה לא הוכחה, אף לא לכאורה, יזכה בית המשפט את הנאשם.

 

34.בע"פ 732/76 מדינת ישראל נ' רפאל כחלון, פ"ד לב(1) 170 פסק כב' השופט שמגר (כתוארו אז) בעמודים 179-180 כדלקמן:

  1. "בית-המשפט לא יטה אוזן קשבת לטענה שלפיה אין להשיב לאשמה אם הובאו ראיות בסיסיות, אם כי דלות, להוכחת יסודותיה של העבירה שפרטיה הובאו בכתב-האישום. ראיות בסיסיות לענין זה אין משמען כאמור ראיות שמשקלן והיקפן מאפשר הרשעה על אתר, אלא כדברי בית-המשפט העליון, ב-ע"פ 28/49 הנ"ל, ראיות במידה היוצרת אותה מערכת הוכחות ראשונית, המעבירה את הנטל של הבאת ראיות (להבדיל מנטל השכנוע) מן התביעה לנאשם.נ

    אין לדקדק בשלב דיוני זה כחוט השערה ולערוך בדיקה מסועפת כדי להסיק אם אכן הוכח לכאורה כל פרט שולי וכל יסוד מישני מאלה שהוזכרו באישום. די בכך שיהיו ראיות לכאורה לגבי היסודות המרכזיים של האישום (ראה ע"פ 48/42 הנ"ל)".ו

    (ראו גם: ע"פ 405/80 מדינת ישראל נ' זבולון בן אברהם שדמי, פ"דלה(2) 757, עמודים 761-760; ; ע"פ 5105/02 עאמר אבו קישק נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(3), 2679; יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים, חלק שני (תשס"ג-2003) עמודים 1049, 1053).

     

    35.בע"פ 70643/01 [ת"א] מדינת ישראל נ. קהלני, ( פורסם בנבו) פסק הרכב בראשות כב' השופטת ברלינר שבשלב זה על בית המשפט לבחון אם הצליחה התביעה להעיב על חזקת החפות של הנאשם ולו עננה קלה, שאז יחויב לעזור בפיזורה:

     

    "שלב ה"אין להשיב לאשמה" הוא שלב טכני בעיקרו, בו נבדקת דיות הראיות בלבד. קיומן של ראיות בסיסיות, אפילו דלות, לקיומן של יסודות העבירה המיוחסת לנאשם, בהנחה שהראיות מהימנות ובעלות משקל. בשלב זה אין שוקלים שיקולי מהימנות ואין בוחנים את משקל הראיות".נ

     

    36.הפסיקה מורה כי, לצורך הכרעה בבקשת נאשם לפי סעיף 158 הנ"ל, יבחן בית המשפט את ראיות התביעה, אשר הוגשו במסגרת פרשת התביעה, בהתעלם משאלת מהימנותן של ראיות אלה, ותוך הנחה כי יינתן להן מלוא האמון ויוענק להן מלוא המשקל הראייתי, כך, שמשקלן של ראיות אלה, בשלב זה של המשפט, אינו רלבנטי, והן לא מאבדות ממשקלן זה גם אם הוגשו לבית המשפט, במסגרת פרשת התביעה, ראיות המחלישות או סותרות את ראיות התביעה, המפלילות, לכאורה, את הנאשם.

     

    37.בקשת הנאשם לזיכוי, לפי סעיף 158, תידחה שעה שקיימות ראיות לכאורה דלות ובסיסיות להוכחת אשמתו, גם בהעדר תוספת ראייתית, להבדיל משלב הכרעת הדין, בו תבחנה ראיות הצדדים במכלול המבחנים הדרושים, הן לעניין קבילותן של ראיות אלה, הן לעניין משקלן ומהימנותן, והן לעניין קיומה של תוספת ראיה, במידה ונדרשת כזו לעניין האישום המסוים המיוחס.

     

    מן הכלל את הפרט

    סעיפי האישום הראשון והשני

    האם בבקשות שהגישו הנאשמים לוועדה המקומית, בקשות שבעקבותיהם הונפקו ההיתרים הראשון והשני, פעלו הנאשמים בהטעיית הוועדה ומסרו בפניה מידע כוזב?

     

    38.סעיף 214 לחוק קובע :

    "המוסר למוסד תכנון, למכון בקרה או לרשות מקומית או לעובד מעובדיהם ידיעה, בידעו שהיא כוזבת או מטעה בפרט חשוב, במטרה להשיג אישורה של תכנית או של הוראה שבה או היתר לפי חוק זה או תקנה על פיו, במטרה להשיג את דחייתם או במטרה כיוצאת באלה, דינו - מאסר שנתיים; הוראה זו אינה גורעת מאחריות פלילית לפי כל דין אחר." (ההדגשה שלי א.ד.ש).

     

    39.בעדותו הראשית העיד שקולניק, עד המאשימה, מי שכאמור שימש בזמנים הרלוונטיים להנפקת ההיתרים, מהנדס עיריית טבריה, לעניין נסיבות מתן היתר הבניה הראשון, כלהלן:

     

    "..בבקשה שהוגשה על ידי אותם היזמים שהכינו את הת.ב.ע שהם בוודאי מכירים את הת.ב.ע לא הלכו בהתאם לת.ב.ע וזה לא מקרה שהיזם לוקח איזה ת.ב.ע שמישהו אחר חיבר, הוא חיבר את הת.ב.ע והיה אמור לדעת מה הת.ב.ע שהוא יזם אומרת. אז היה פה גם כפי שאפשר להבין שלא פעלו בתום לב ולכן לא היה לי קשה לבטל מיד כשראיתי את הטעות שלי לבטל את הבקשה הזו. זו הראשונה..." (עמ' 76 ש' 11-15).

    40.בהמשך עדותו הראשית מתייחס שקולניק אף לקיומו של בור משאבות של המובל המלוח, שמיקומו אינו מתיישב עם הת.ב.ע הנ"ל ותוכנית המדידה, ומיקום זה לא מאפשר, לדעתו, קיום תנאי הת.ב.ע (עמ' 76 ש' 17-22).

     

    41.שקולניק אף העיד בעניין נסיבות מתן היתר הבניה השני, לפיהם הייתה סתירה בין הת.ב.ע לבקשת ההיתר הנ"ל, בה לו סומן אזור ההריסה, שהיה תנאי למתן ההיתר השני (עמ' 77 ש' 2-7). כן העיד שקולניק כי בבקשה למתן היתר הבניה השני לא עמדו הנאשמים בתנאי הת.ב.ע לעניין מתן פתרונות חניה (עמ' 77 ש' 12-14).

     

    42.מאידך, בחקירתו הנגדית של שקולניק לעניין נסיבות מתן ההיתר השני, השיב כלהלן:

     

    ש: מציג לך ת/62 אתה מזהה את הכיתוב והחתימה ומה מצוין בפתיח?

    ת: כתבתי תואם ת.ב.ע ואני חתום. נראה לי שזה טעות ואני מודע בטעות.

    ש: אתה טענת שהיזמים שהגישו את הבקשות עם הסימון הזה של כניסה לחניה בלי הריסה פעלו בחוסר תום לב, נניח לצורך העניין שהיתר הראשון התפלק ממך אבל היה היתר שני ושלישי והיתר רביעי שלא הוצג לך ועל כולם אתה חתום ושם כבר היית בשטח וראית את המגוף בעיניים, איך זה חוסר תום לב, מתי ידעת על המגוף בשטח ונתת היתרים?

    ת: מסתבר שכן.

    ש: תסכים איתי שלא ניתן לייחס הטעיה למי שלא יכול להיות מוטעה, ידעת על המגוף?

    ת: ידעתי על המגוף אבל הם ידעו שהם צריכים לפעול על פי ת.ב.ע. זה חוסר תום לב שלהם, מצד אחד מכינים ת.ב.ע ומצד שני מגישים בקשה שלא תואמת את הת.ב.ע.

    ש: מפנה לסעיף 24 לת.ב.ע שמאפשר הוצאת היתרים גם כשקיים מבנה במקום? כשבדקת את ההיתרים ידעת על הסעיף הזה וידעת שהם מבקשים להוסיף קומה על סמך הקומה שהייתה בשטח וידעת שאף רכב לא יוכל להיכנס לשטח ואמרת שאתה הולך להשתמש בסעיף על מנת להוציא את ההיתר לבניית הקומה הנוספת מבלי להרוס?

    ת: יתכן מאד. זה גם ייתר את השאלה אם בסמכות הוועדה להוציא היתר.

    ש: וזה מתחבר שמסמך הבינוי הוא מסמך נלווה ולא מחייב וזה מה שנתן לך אינדיקציה להוצאת ההיתר?

     ת: נכון." (עמ' 88 ש' 4-21).

     

     

    43.הנה כי כן, על אף דבריו של שקולניק בחקירתו הראשית, אלא שמתשובותיו של האחרון בחקירתו הנגדית, ניתן להבין כי הלה הסתמך על הוראות סעיף 24 לתוכנית, המתיר בניית קומה נוספת בהתאם להיתר של המבנה הקיים, עליו תיבנה אותה קומה, ואישר כי ידע על קיומו של המגוף, ואף על פי כן, עשה שימוש בסעיף הנ"ל של התוכנית, למתן ההיתר, על אף מודעותו כי קיימת מניעות לכניסת רכבים למקום המיועד לכך.

     

    44.במצב דברים זה, נשאלת השאלה, היכן מתקיימת ההטעיה לה טוענת המאשימה, מצדם של הנאשמים בהצגת המידע בבקשותיהם שקדמו להוצאת ההיתרים? לאחרונה הפתרונים!

     

    45.עד נוסף מטעם המאשימה הינו מיניסטר, מי ששימש בזמנים הרלוונטיים להוצאת ההיתרים כעוזר מהנדס עיריית טבריה, ומי שהיה הבודק של תכניות הבניה (עמ' 57 ש' 17-20), השיב בחקירתו הנגדית לעניין התוכנית שהוגשה על ידי הנאשמים, כלהלן:

     

    "ש: כשהגיעה בקשה להיתר של מלון חוף רון ב-2006 מה התבקשת לעשות?

    ת: אני הסתכלתי על התוכניות ובדקתי התאמה לת.ב.ע.

    ש: איך בדקת.

    ת: מהיכרות קודמת ידעתי שיש הגבלת בניה. הת.ב.ע החדשה הסירה חלק מההגבלות כמו מס' קומות ובדקתי שטח אחוזי בניה, קווי בניין. זה באופן כללי.

    ש: מצאת שהבקשה תואמת לת.ב.ע?

    ש: כן (עמ' 59 ש' 10-16).

     

    46.בהמשך חקירתו, משיב מיניסטר לעניין סימון הקו המרוסק, המעיד על סימון חלק מבית המלון המיועד להריסה, כדלקמן:

     

    "ש:מפנה אותך למקרא ולמה שכתוב במלל, מה הקו המקווקו אומר, איפה מופיע הקו המרוסק?

    ת: בסימון.

    ש: מה זה אומר לגביך כבודק?

    ת: אני לא חושב שראיתי את זה בבדיקה. הטעות נובעת מהיכרותי את הבניין. הבניין כולל החלק הזה קיבל היתר. הבניין שקיבל היתר לא אני בדקתי. כחל מכל העניין הזה היה לי בראש שהבניין הזה מאושר.

    ש: הסתמכת על בדיקות שעשו קודמיך?

    ת: בגדול כן. אני הייתי ממש חדש בבדיקת ת.ב.ע שלא התעסקתי לפני זה, והבדיקה לא הייתה מספיק מעמיקה.

    ...

    ...

    ש: אם אני אתמצת את העדות שלך לגבי נספח הבינוי מה שאתה אומר שהוא צורף לתוכנית אבל בגלל שאתה יודע שהייתה בקשה להיתר שאושרה על ידי קודמיי ובגלל שאני מכיר מבחינה חוקית את המסמך של תכנית בינוי לא הסתכלת לעומק על נספח הבינוי?

    ת: נכון.

    ש: מה שאתה אומר בעדות שלא סומן להריסה אז בפועל זה כן סומן להריסה?

    ת: בדיעבד גיליתי שכן. (עמ' 59 ש' 27-32 , עמ' 60 ש' 11-16)

     

     

    47.בנוסף, בתשובותיו אישר מיניסטר כי תקנון התוכנית מאשר בניה על מבנה קיים מכוח היתר קודם (עמ' 61 ש' 14-32), ולא שלל כי הנאשמים פעלו בהתאם לפרשנות הנ"ל, עת הגישו את התוכניות שלהם, לצורך קבלת ההיתרים (עמ' 62 ש' 1-4).

     

    48.לא זו אף זו, בתשובותיו מאשר מיניסטר כי עת הגשת הבקשה להיתר, ידע על קיומו של המגוף:

     

    "ש: אתה העדת שאתה בעירייה כ – 35 שנה, תסכים איתי כשהבקשה הונחה בפניך ידעת לא ניתן להיכנס למלון דרך החזית המערבית שלו, נכון?

    ת: ידעתי. לא הייתי מודע בדיוק איפה מתקן מקורות". (עמ' 62 ש' 22-24).

     

    49.מעל לכל האמור, לעניין טענת ההטעיה ומסירת מידע כוזב ביודעין להם טוענת המאשימה, מציין מיניסטר בתשובותיו בחקירתו הנגדית, כי מעולם לא טען כי הנאשמים ביקשו במתכוון להטעות את הוועדה המקומית:

     

    "ש: אין בסיס לטענה שלך בעדות שלך שנשאלת על ידי עידן שקד שהמתכנן שנמצא באולם פעל בכוונת מכוון להטעות את הוועדה כדי להעלים את ההריסה?

    ת: לא טענתי שעשה את זה בכוונה. אני ציינתי שהוא לא סימן את זה ולא אמרתי שעשה את זה בכוונה.

    ש: מפנה לעדות שלך?

    ת: אני לא טוען שעשה את זה בכוונה או לא. אני ציינתי רק עובדה.

    ש: אתה אומר שזה מוסיף לטעות. לטעות של מי?

    ת: שלי. כשמדברים על תכנון בניין יש המון פרטים. לא תמיד תופסים את הנקודה. אני לא יכול לשפוט אם עשה בכוונה או לא כי גם אני עשיתי טעות" (עמ' 62 ש' 5-13).

     

    50.מכאן, מעדויותיהם של שקולניק ומיניסטר, מי שבזמנים הרלוונטיים של הגשת הבקשות להוצאת ההיתרים הראשון והשני, מילאו תפקיד חשוב ומשפיע, מהנדס עיריית טבריה ועוזרו, אשר בדקו, בין היתר, את הבקשות להיתרים וכן את התוכנית, כי אין מפי האחרונים טענה להטעיה מצדם של הנאשמים, במטרה להוצאת ההיתרים.

     

    51.כפי שעולה מעדויותיהם של הנ"ל, ניתן ללמוד כי בזמן הגשת הבקשות להיתרים לא סברו כי הנאשמים פעלו כדי להטעות את הוועדה המקומית, מה גם שמתשובותיהם של הנ"ל בחקירותיהם הנגדיות, עולה כי אלו היו מודעים לקיומו של המגוף בכניסה לחניה, וכי אותו אגף של המלון המיועד להריסה, פורט וסומן בבקשותיהם של הנאשמים לקבלת היתרי הבניה, ואף על פי כן, ניתנו היתרי הבניה.

     

    52.בנוסף, הפרשנות אותה נתנו שקולניק ומיניסטר הן לנספח הבינוי שצורף לתוכנית כנספח מנחה ולא מחייב, והן לסעיף 24 לתקנון התוכנית, המאפשר ליזם הקמת קומה נוספת מעל הקומה הקיימת בהיתר בבית המלון, אף מחזקת את המסקנה כי לא היה בבקשות להוצאת ההיתרים, משום ניסיון להטעות את הוועדה המקומית.

     

    53.זאת ועוד, בעניין אי סימון/ביצוע המעברים הציבוריים על ידי הנאשמים, כנטען בסעיפי האישום הראשון והשני, מעבר לעובדה כי מתשובותיהם של עדי המאשימה הנ"ל עולה כי הבקשות שהוגשו על ידי הנאשמים, תואמות את התוכנית, אלא שהעובדה כי התנאי שהוצב לצורך מתן ההיתר השני מתאריך 27.02.08 (ת/26א), הלא הוא "פתיחת השערים לאפשר מעבר חופשי בשעות היום לציבור בטיילת", התקיים, ככל ולא הוצגו ראיות על ידי המאשימה בדבר חסימת המעברים הנ"ל (ראו עדותה של עו"ד הלמר בעמ' 95 ש' 12-14, עמ' 97 ש' 16-19 עמ' 98 ש' 11-12 אשר מרוקנת מתוכן טענה זו של המאשימה).

     

    54.לא זו אף זו, הגם שעל פי סעיפי האישום הראשון והשני, הבקשות שהוגשו לקבלת ההיתרים הראשון והשני לא תאמו את התוכנית החלה במקום והכילו, לכאורה, מידע כוזב ומטעה בפרטים חשובים, ונמסרו לוועדה המקומית על ידי הנאשמים הודעות כוזבות ומטעות בפרטים חשובים וזאת על מנת להשיג אישורם של ההיתרים, אלא שתשובותיהם של עדיה המרכזיים של המאשימה, שפכו תמונת מצב שונה, ממנה עולה כי הנאשמים פרסו בפני הוועדה המקומית את המידע הדרוש לקבלת ההיתרים, ולא היה בפועלם כדי להצביע על הטעיה או כוונה להטעות, לצורך השגת ההיתרים.

     

     

     

    סעיף האישום השלישי 

     

    55.באשר לאישום השלישי שעניינו בניה ללא היתר וסטייה מתוכנית, ככל והם נעשו על פי היתרים שהיו "בטלים מעיקרם", ומכאן טוענת המאשימה כי מדובר בעבודות שבוצעו ללא היתר כלל.

     

    56.בעניין זה אומר כי, ככל ומחד המאשימה אינה מייחסת לנאשמים בניה שלא בהתאם להיתרים הראשון והשני, אם כי טענתה הינה כי הבניה בוצעה על סמך היתרים "בטלים מעיקרם" לכאורה, , כאשר מאידך, וכפי שציינתי לעיל, בראיותיה לא הצליחה המאשימה להוכיח כי נפל רבב בהוצאת ההיתרים, אזי המסקנה הינה כי הבניה בוצעה בהתאם להיתרים שהוצאו על פי החוק.

     

    57.לא ניתן לומר כי בענייננו, פעלו הנאשמים ביודעין להסתרת פרטים מהותיים מן ההיתר, התנהגות שיש בה להביא לבטלותם של ההיתרים, ככל ומעדות עדי המאשימה הנ"ל, לא הוכח כי האחרונים פעלו ביודעין להסתרת מידע מהמאשימה, הסתרה שהביאה בסופו של יום להנפקת ההיתרים.

     

    58.טרם סיום אומר כי, העובדה שלנאשמים ניתן על ידי הוועדה המחוזית, היתר לבניית קומת חדרי אירוח (נ/6), מעל לקומה השנייה שאת היתרי הבניה שלה מבקשת המאשימה לראות כבטלים, ככל ולטענתה הוצאו תוך הטעיית הוועדה המקומית, יש בה כדי לחזק את מסקנתי הנ"ל.

     

    סיכום ומסקנות

    59.משהכריזה המאשימה בסיום פרשת התביעה "אלו עדיי", מכריזה היא למעשה, כי התביעה "מסתפקת" בראיות שהביאה להוכחת האשמה המיוחסת לנאשם בכתב האישום. טענת הנאשם כי אינו חייב כלל להשיב לאשמה, מצביעה על כך שאין בראיות שהביאה התביעה אפילו "הוכחה לכאורה" לאשמה המיוחסת לו. המושג "הוכחה לכאורה" פירושו אותה כמות של ראיות, שהתביעה חייבת להביא בשלב הראשון של המשפט לשם קיום החובה המוטלת עליה, ואשר תספיק - אם בסוף הדיון יתן בית המשפט אמון בה וייחס לה את המשקל הראוי - להרשעת הנאשם בעבירה הנדונה .

     

    60.התביעה חייבת בפרשתה לעמוד בחובת הראיה, היא החובה להביא ראיות לכאורה להוכחת האשמה המיוחסת לנאשם. משמעות הטענה "אין להשיב לאשמה" היא, שהתביעה לא עמדה בנטל זה, משמע, אין בראיות שהוגשו לבית המשפט מטעם התביעה כדי לבסס הרשעה, אפילו אם יינתן בהן מלוא האמון ויוענק להן מלוא המשקל הראייתי. אולם, די בקיומן של ראיות דלות להוכחת העבירה המיוחסת לנאשם, בכדי לחייבו להשיב לאשמה (לעניין זה ראה י' קדמי על סדר הדין בפלילים, חלק שני (ספר ראשון), 1998, עמ' 891 ואילך).נ

     

    61.מכלל האמור, ולאחר שמיעת פרשת התביעה, המסקנה הינה כי המאשימה לא הצליחה להראות בתום פרשת התביעה, כי קיימות ראיות לכאורה, דלות ובסיסיות להוכחת אשמתם של הנאשמים.

     

    סוף דבר

    62.מכל הטעמים דלעיל, הנני מקבלת את טענת "אין להשיב לאשמה" ומזכה את הנאשמים מהעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

     

    המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

     

    ניתנה היום, ג' אב תשע"ו, 07 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ