תו"ב 1562-10-09 ועדה מקומית לתכנון ובניה גזר נ' שמולביץ ואח'

ביום 30.3.14 נגזר דינו של הנאשם בגין עבירות חמורות על פי חוק התו"ב, זאת במסגרת של הסדר טיעון שגובש בין הצדדים.

על פי הסדר הטיעון גזרתי על הנאשם, בין היתר, קנס כספי בסך 200,000 ₪, או 200 ימי מאסר תמורתו.

ביום 18.5.14 הגיש הנאשם בקשה לרצות מאסר חלף הקנס, וטען כי אין בידו לשלם את הקנס שהוטל.

לנוכח נסיבותיו האישיות של הנאשם ובעיקר גילו המבוגר יחסית, קבעתי דיון במעמד הצדדים, על מנת לקדם הסדר לתשלום הקנס באופן שימנע הטלת מאסר.

בדיון שהתקיים ביום 25.6.14 סירב הנאשם לכל הצעה שהועלתה בעניין פרישת תשלומי הקנס, ועמד על דעתו כי רצונו הוא לרצות מאסר חלף הקנס. הנאשם היה מלווה בבני משפחתו, שלא

הניעוהו מרצונו זה, למרות ניסיונות רבים שנעשו מצד בית המשפט, למצוא פיתרון שיימנע את הצורך בהטלת מאסר. לפיכך, בהחלטה מאותו יום הוריתי כי רצונו הוא כבודו, וקבעתי כי יחל בריצוי המאסר ביום 1.8.14.

ביום 24.7.14 הגיש הנאשם בקשה נוספת בה הודיע כי הוגשה מטעמו בקשת חנינה אל נשיא המדינה, ועל כן הוא מבקש לדחות מועד תחילת ריצוי המאסר.

על פי מכתב ממחלקת החנינות שצורף לבקשה, הטיפול בבקשה יארך זמן ממושך.

התביעה מתנגדת לבקשה ומזכירה כי בין הצדדים גובש הסדר טיעון, ויש לראות את הנאשם כמי שמחויב בו. משנמנע הנאשם לשלם את הקנס על פי גזר הדין שתואם את הסדר הטיעון, הרי אין לדחות עוד את ריצוי המאסר חלף הקנס.