תו"ב 15521-11-09 ועדה מקומית לתכנון צפת נ' אסולין

כתב האישום בתיק זה הוגש בשנת 2009. נטען בו כי ביום 21.10.2009 נתגלה כי במקרקעין הידועים כחלקה 22 בגוש 13052 בכתובת הידועה כרח' ירושלים 25 (סופר רב חסד) בצפת (להלן: המקרקעין), בוצעה תוספת בניה בסטייה מהיתר מס' 200211 במפלס הגג + (מפלס 9.57) על פי תוכנית בנייה מתיק הבניין, בגודל 527 מ"ר. כן נטען כי הנאשם עושה שימוש ואחראי לעשיית שימוש במבנה זה. נטען כי העבודה והשימוש טעונים היתר, אולם הנאשם עשה אותם ללא היתר.

ביום 6.3.2014 הגישו המאשימה, וכן הנאשם (באמצעות באת כוח קודמת) הודעה משותפת על הסדר טיעון; אולם בדיון העוקב ביום 10.6.2014 חזר בו הנאשם מהסכמתו, ובאת כוחו הקודמת של הנאשם שוחררה לבקשתה מן הייצוג. ביום 29.6.2015 התקיים דיון הוכחות, בו ייצג הנאשם בא כוחו הנוכחי, עו"ד מרואן מויס. לאחר שבחקירתו הנגדית לא עלה בידי הנאשם ליתן תשובה ברורה האם החתימה על בקשה להיתר בקשר למקרקעין מושא התיק היא שלו אם לאו; ולאחר שנשאל הסנגור האם הוא מעוניין להגיש חוות דעת בענין השוואת כתב יד, הודה הנאשם – שלא במסגרת הסדר טיעון – בעובדות כתב האישום והורשע בעבירה המיוחסת לו בדבר ביצוע עבודה ושימוש ללא היתר, לפי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה. בטיעונים לעונש טען הנאשם כי מדובר בשלד שלא נעשה בו שימוש בפועל, וכי אחריותו לעבירה היא אך עקב זיקתו למקרקעין מכוח סעיף 208 לחוק. בענין הבניה, הנאשם אכן הואשם רק בכך שהבניה "באחריות הנאשם", אולם בענין השימוש, הנאשם הודה כי הוא ביצע שימוש בפועל במבנה מושא כתב האישום. כתוב ברורות בעובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם כי "הנאשם עושה שימוש ואחראי לעשיית שימוש בבנייה הנ"ל", קרי – הוא לא רק אחראי לעשיית השימוש, אלא עושה שימוש בעצמו (סעיף 2 לכתב האישום).

סימן א'1 לפרק ו'1 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012 (ס"ח 101)) מבנה את שיקול דעתו של בית המשפט בבואו לגזור דין.

1.מתחם העונש ההולם

א.הערך החברתי הנפגע

דיני התכנון והבניה נועדו, בין היתר, לשמר את איכות החיים של הציבור, על מנת שלצד הבנוי יהיו ערכי נוף, על מנת שהבנוי עצמו יהיה אסתטי ועל מנת שלצד העסקים יהיו אזורי מגורים שקטים שבהם נעים לחיות ("איננו מדברים עוד כבעבר – אך בשימושי קרקע למיניהם, אלא בתפיסה סביבתית כוללת של חברה, של כלכלה ושל איכות חיים בעיר ובכפר" (בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה, עמותה רשומה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד נ(3) 441, (28.7.1996)). דיני התכנון והבניה נועדים לשמור על הבטיחות (ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, כפר סבא, פ"ד מו(4) 627, בעמ' 649). עבירות של תכנון ובניה פוגעות בעיקרון שלטון החוק (ר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה פ"ד לח (1) 494, 500 (1984)). "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבנייה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש..." (ע"פ 917/85 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל נ' אבו ניר, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987)). עבירות בתחום התכנון והבניה הפכו לתופעה עבריינית שהיא בגדר "מכת מדינה", תופעה שיש למגרה (רע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה- "אונו", פ"ד נו (3) 49, 59 (2002)).

ב.מידת הפגיעה בערך החברתי הנפגע