תה"ג 4807-07-15 מדינת ישראל נ' בן משה(עצור בפיקוח)

נגד המשיב הוגשה בקשת הסגרה לבלגיה. לפניי בקשת המשיב להורות לעותר להמציא את כל מסמכי ההסגרה שהומצאו לו על ידי המדינה המבקשת כאשר הם מתורגמים לשפה העברית. חלק ממסמכי ההסגרה נכתבו בשפה הפלמית ותורגמו לאנגלית, וישנם מסמכים נוספים אשר נערכו באנגלית.

המשיב סומך את בקשתו על בש"פ 501/09 היועץ המשפטי לממשלה נ' גיא מאיו (10.5.09) (להלן: "פס"ד מאיו") וטוען כי זכותו לקבל את מסמכי ההסגרה בשפתו, היא עברית, וככל שנטען כי קיימות נסיבות חריגות המצדיקות את דחיית הבקשה, חובת ההוכחה היא על העותר.

לטענת המשיב, הוא אומנם התגורר משך תקופה מסוימת בבלגיה, ברם הוא אינו קורא פלמית או אנגלית. המשיב נמצא כעת במעצר תחת איזוק אלקטרוני בבית אחותו, כך שמלאכת התרגום לא תאריך את מעצרו טרם הסגרה. לטענתו, עיקר המסמכים הינם במקור בשפה הפלמית שתורגמו לאנגלית (כחמש מאות עמודים), ויש לתרגמם מפלמית לעברית, וכך גם לגבי עוד עשרות עמודים באנגלית.

מנגד, העותר מתנגד לבקשה וטוען כי אין לחייבו לתרגם את המסמכים. אף העותר מסתמך על פסק דין מאיו, כאשר לצדו של החיוב העקרוני לתרגם למשיב את חומר החקירה בשפתו, נקבע כי חובת התרגום אינה מוחלטת, ועלולה לסגת כאשר מתברר כי בקשת התרגום הוגשה בחוסר תום לב או בניסיון לעכב את הליך ההסגרה, וכן בנסיבות אחרות כלשהן המצדיקות מתן פטור מלא לעותר מחובת התרגום, או פטור חלקי בדרך של צמצום יריעת המסמכים שיש לתרגם.

לטענת העותר, יש להחיל במקרה דנן את החריג האמור לחובת התרגום כפי שבא לידי ביטוי בפס"ד מאיו. לטענתו, המשיב התגורר בבלגיה למשך כארבע שנים, בין השנים 1999 - 2003, עובדה המקימה חזקה כי היה בקיא בשפת המקום או בשפה האנגלית, ועל כן, עליו הנטל להוכיח אחרת. העותר אף מפנה למסמכים מתיק ההסגרה, לרבות עדויות המתלונן ואחרים, מהם עולה כי שוחחו עם המשיב בבלגיה, כאשר ברור כי לא עשו כן בעברית; וכן מפנה לעובדה כי המשיב חתם על חוזים בבלגיה מבלי שתורגמו לו.

העותר מוסיף וטוען כי ניכר חוסר תום לב במועד הגשת הבקשה, שכן בקשת ההסגרה הומצאה לו בחודש יולי 2015, והעותר נעצר, ולכל אורך ההליכים בתיק המעצר, למרות שההליך היה כרוך בטיעונים לגופן של אותן הראיות, הערוכות בפלמית ובאנגלית, אשר על פיהן התבקש מעצרו, הרי שכל עוד נשאר במעצר עד ששוחרר למעצר בית, לא ביקש תרגום של המסמכים בתיק ולא העלה כל טענה כאילו שאינו מבין את השפות בהן נערכו המסמכים הללו. רק לאחר מספר חודשים, כאשר שוחרר למעצר בית, ביקש לראשונה את תרגום המסמכים על מנת שיוכל להתגונן מפני עתירת ההסגרה לגופה – טעם אשר היה אמור לעמוד עוד בראשית ההליך.

בתגובה לטענות העותר הצהיר המשיב כי הגם שהתגורר בבלגיה במשך ארבע שנים, הוא עבד בתחום היהלומים לליטוש, ובעיקר עם סוחרי יהלומים יהודים, כך שלרוב, מי שבא עמו במגע יומיומי שוחח עמו בשפה העברית. לגרסתו, כאשר היה צריך לבוא במגע עם אנשים מקומיים, נעזר בשירותי מתורגמן או הסתדר במספר משפטים באנגלית קלוקלת בליווי תנועות ידיים. המשיב מוסיף כי מחומר הראיות שצוין לא עולה ראיה בדבר ידיעתו את השפה הפלמית או את השפה האנגלית, וגם יכולתו לנהל שיחה באנגלית ברמה בסיסית לא יכולה להעיד על קריאת טקסט משפטי בבקשת הסגרה. אשר לחוזים עליהם חתם, טוען המשיב כי מדובר בחוזים צרכניים סטנדרטיים, והוא חתם עליהם מבלי להבינם.

לאור האמור, עומד המשיב על בקשתו להורות לעותר לתרגם לעברית את כל המסמכים שהוגשו על ידו לבית המשפט.