תדמיר מכון תערובת אגודה חקלאית נ' וטורי ואח'

פסק דין

א.כללי:

תביעה כספית לתשלום חוב, בגין רכישת תערובת למזון עופות ותביעה שכנגד, לפיצוי, בגין נזקים שנגרמו, עקב ייצור רשלני ופגום של התערובת.

ב.על העובדות הטענות וההליכים:

התובעת הינה אגודה שיתופית, המנהלת מכון לייצור תערובת גרעינים, לגידול עופות (להלן: "תערובת"). הנתבעים 1 ו-2 (להלן: "וטורי"), מנהלים משק חקלאי לגידול תרנגולי הודו ואשר רכשו מהתובעת, מדי פעם בפעם, תערובת. הנתבעת 3, הינה חברת ביטוח, אשר במועדים הרלוונטים, הנפיקה פוליסת ביטוח לתובעת, בגין "אחריות המוצר", כלפי צד ג', בגין ייצור רשלני ופגום של תערובת. על פי הנטען, רכשו וטורי, תערובת, שסופקה להם בחודשים מאי-אוגוסט 2003 ונותרו חייבים לתובעת, בסך של 1,000,000 ₪, שלא שולם, בטענה לפגמים בטיב התערובת וקיומם של רעלנים, אשר גרמו לתמותה חריגה בקרב העופות, להלן ולנזק, העולה בהיקפו, על יתרת החוב. נוכח טענות וטורי, צורפה הנתבעת 3 (להלן: "הדר"), כנתבעת נוספת, מכוח פוליסת הביטוח שהנפיקה לתובעת, בגין אחריותה לטיב התערובת. לטענת התובעת, יתרת החוב של וטורי, הינה בסך של 1,353,000 ₪, כולל ריבית, נכון ליום 15/9/2005 (להלן: "החוב"). מכאן, כי על וטורי לשלם את החוב לתובעת ואולם, ככל שיוכח כי נגרמו להם נזקים, בשל פגם שנפל בתערובת, על הדר, לשלם לתובעת, את החלק היחסי בחוב, בגין אותו נזק. לכתב התביעה צורפה פוליסת הביטוח הרלוונטית וכן כרטיס חשבון של וטורי, לעניין חישוב החוב.

בכתב הגנתם, טענו וטורי, כי במועדים הרלוונטים, גידלו 4 להקות הודונים לפיטום, שמנו 52,451 עופות, ב- 4 משקים שונים (להלן: "העופות"). לטענתם, העופות הואבסו בתערובת, שנרכשה מהתובעת. לאחר השימוש בתערובת, החלה תמותה חריגה, בקרב העופות, אלה חדלו לעלות במשקל, סבלו מהתייבשות וחלק גדול מהם מת. העופות נבדקו על ידי וטרינר (ד"ר טרומפר) וזה מצא, בבדיקה שלאחר המוות, כי אלה סבלו מפצעים חריפים מאוד בחיך, בלוע, בלשון וברירית הושט, סימפטומים האופיינים לקיומם של רעלנים, המצויים בתערובת. לכתב הגנתם, צורפה חוות דעתו של פרופ' וייסמן, וטרינר, מומחה למחלות עופות ועל פיה, מצא המומחה, כי בעופות שנבדקו, נמצאו פצעים בחלל הפה ואלה אופייניים לקיומם של רעלנים ובעיקר, רעלן מסוג T 2 , הגורם לפגיעה עצבית בעופות ואחד מהגורמים העיקריים לחוסר אכילה ושתיה (להלן: "הרעלן"). לאחר בדיקת העופות, מצא המומחה, כי האפשרות הסבירה ביותר, היא, כי הפצעים בחלל הפה, נגרמו בשל נוכחות הרעלן בתערובת.

בנסיבות אלה, טענו וטורי, כי בשל תערובת פגומה, נפגעו העופות ונגרמו להם נזקים רבים והכל, כפי שפורט בחוות דעת שמאית, מטעמם וכפי שפורט בכתב תביעה שכנגד, אשר לאחר קיזוז החוב לתובעת (שלא שנוי במחלוקת), הועמדה התביעה על סך של כ- 650,000 ₪. וטורי הדגישו, כי תלונות זהות של תמותה מוגברת ופצעים בפה, בתרנגולי הודו, התקבלו גם ממשקים סמוכים אחרים וכי בבדיקה שנערכה ביום 26/8/2003, נלקחו דוגמאות של התערובת, לבדיקת רעלנים ונמצא קיומו של הרעלן, ברמה של בין 30 ל- 70 PPB. על יסוד האמור, טענו להתרשלות התובעת בייצור, שיווק ואספקת תערובת פגומה ולפיצוי, על הנזקים שנגרמו להם.

בגדר התביעה שכנגד, שלחה התובעת (הנתבעת שכנגד), הודעה לצד ג', כנגד הדר, נוכח טענות וטורי, לתערובת פגומה והתרשלות בייצורה (בשל קיומו של הרעלן) ומכוח הפוליסה שהנפיקה הדר, בביטוח "אחריות מוצר". בכתב הגנתה, לא כפרה הדר, בקיומו של כיסוי ביטוחי, לטיב התערובת ולפיצוי בגין נזקים שנגרמו, עקב פגם בייצור ואולם הוסיפה, כי לאחר בדיקת התערובת על ידי מומחים מטעמה, לא נמצא בה כל פגם, משלא נמצא קשר סיבתי, בין התערובת, לבין הכשל הגידולי והתמותה החריגה בקרב העופות, כנטען על ידי וטורי. הדר הדגישה, כי בדגימות תערובת שנעשו במעבדות מוסמכות, בארץ ובחו"ל, נמצא כי רובן אובחנו כשליליות לרעלן ובחלק מהן, אובחן קיומו של הרעלן, בכמויות קטנות, הנמצאות בתחום התקן הישראלי המותר (PPB 100) (להלן: "התקן"). עוד נטען, כי אבחנה מבדלת של גורמים אחרים, העשויים לגרום להופעת פצעים בחלל הפה, לא נשללה. לכתב הגנתה צורפה חוות דעתו של ד"ר פרלמן – מומחה למחלות עופות. לסיכום, טענה, כי התמותה והכשל הגידולי בעופות, נגרמו בשל זיהומי חיידקים ותנאי ממשק שונים, כאשר גורם הפצעים בפה, לא זוהה בוודאות ועל יסוד כל האמור, ביקשה לדחות את התביעה, כנגדה וכפועל יוצא, את ההודעה.

נוכח גדר המחלוקת, לעניין הקשר הסיבתי, בין התערובת (ונוכחות הרעלן בחומר הגלם, המהווה מרכיב מרכזי בתערובת), לבין תמותת העופות, מינה בית המשפט, מומחה מטעמו, ד"ר לוי, אשר עשה חוות דעת, מיום 11/7/2007. חוות הדעת התבססה על שחזור האירועים, כפי שאלו נלמדו מהמסמכים שהוצגו למומחה, בין היתר, נתונים של העופות, נתוני בדיקת התערובת לרעלנים ממעבדות שונות בארץ ובחו"ל, ספרות מקצועית, מפגשים והתכתבויות, שקיים עם מומחי הצדדים וגורמים נוספים. לאחר שניתח את סוגי הזיהומים האפשריים, קבע, על יסוד דוחות הרעלים שהוצגו בפניו, כי חומרי הגלם, אשר עמדו ביסוד התערובת, היו נקיים או בעלי תכולת רעלנים, הנמוכה מסף התקן. המומחה הדגיש, כי התקן, לנוכחות הרעלן, בחומרי הגלם, עמד, במועד הרלוונטי, על PPB 100 ואולם, זה השתנה למחמיר פחות, בסוף שנת 2006 והועמד על רמה של PPB 200. בשלב זה ולצורך העמדת דברים על דיוקם, ראוי לציין, כי אין מדובר בתקן רשמי, כזה שהוכרז מכוח חוק התקנים, תשי"ג – 1953. למעשה, המקור הנורמטיבי ל"תקן", הינו בהוראות צו יבוא חופשי, התשל"ח – 1978, הקובע שכדי לייבא טובין, שעניינם, הזנת בעלי חיים, יש צורך לקבל היתר מהמחלקה לטיב מספוא במשרד החקלאות (ראה: התוספת השניה לצו). את המסגרת הנורמטיבית תוחם גם צו פיקוח על מוצרים ושירותים (ייצור מספוא והסחר בו), התשל"א – 1971, שהתוספת השניה לו קובעת, כי בגרעינים ובגרגרים מכל הסוגים, לא ימצאו שאריות הרעלן 2 T במינון העולה על 100 PPB (שלאחרונה, הועלה והועמד, כאמור, על 200 PPB). ס' 3 לצו הפיקוח, אוסר על עריכת עסקאות בחומר המשמש להזנת בעלי חיים, אם אינו מתאים לתכולה התזונתית ולהוראות המפורטות בתוספת השנויה לצו הפיקוח (עוד בעניין זה, ראה: בג"ץ 2830/05 צנציפר – חברה לייבוא תבואות ומספוא בע"מ נ' משרד החקלאות – פורסם בנבו – 14/4/05). אם כן, אין מדובר בתקן רשמי ואולם, אין חולק, כי הרמה המותרת לכמות הרעלן, בחומר הגלם הרלוונטי, לייצור התערובת, עמדה על PPB 100 (יחד עם זאת, מטעמי נוחות, תוגדר הרמה המותרת, להלן, כתקן).

המומחה נדרש לחוות דעת הצדדים ולאחר שקיים דיון וניתוח הנתונים, שהתקבלו מהתובעת, לעניין התערובת, קבע, כי בבדיקות שנעשו, לקיומו של הרעלן בתערובת, במועדים הרלוונטים, במשקים אחרים, נמצאו 12 דוגמאות חיוביות, לקיומו של הרעלן, ברמות נמוכות מהתקן. אולם, ב- 9 דוגמאות ממשקי וטורי, היו התוצאות שליליות, לנוכחות הרעלן. יחד עם זאת, המומחה ביקש וקיבל רשימה מלאה של כל בדיקות חומרי הגלם, שנעשו במהלך השנים 2002-2004 ולאחר שסיכם את נוכחותו של הרעלן, מצא, כי אף אחת מהדגימות, לא חרגה מסף התקן ולא נמצאו חריגות כלשהן, לקיומו של הרעלן, בבדיקות מעבדה שנעשו בחו"ל. בנסיבות אלו, סבר המומחה, כי חומרי הגלם, ששימשו את התערובת, היו תקינים ומותרים, לשימוש בהכנת תערובות לעופות, שכן, באף אחת מהדגימות שנלקחו מתערובות מוכנות של משקי וטורי, לא נמצאה נוכחות לרעלן ובחלק מהבדיקות האחרות, נמצאה רמה נמוכה מהתקן. יוער, כי אף מומחה וטורי, פרופ' וייסמן, הודה בחקירתו (עמ' 11, ש' 3, פרוט' מיום 5/4/09), כי רמת הרעלן בתערובת, היתה בתחום התקן. על יסוד כל אלה, סבר, כי יש בכך, לפטור את התובעת מאחריות. בשלב זה, לא למותר לציין, כי אף שהתקן נקבע לעניין חומרי גלם, (המשמשים את ייצור התערובת), הרי בבדיקת התערובת, לא נמצאה רמה של הרעלן מעל התקן. על פי חוות הדעת (עמ' 7), מצא המומחה, כי מרכיב חומר הגלם הרלוונטי, הוא חיטה (להלן: "חומר הגלם") וזו מהווה בד"כ 40% - 30% מכלל התערובת ומכאן, כי תכולת הרעלן עוברת דילול של פי 3 בתערובת הכללית, ביחס לריכוזו המקורי בחיטה. לפיכך, מקום בו נמצא כי שיעור הרעלן שנבדק בתערובת, פחות מהתקן, פשיטא, ששיעורו בחומר הגלם איננו מעל התקן ונדמה, כי הדברים פשוטים וברורים.

יחד עם זאת, הוסיף המומחה בחוות דעתו, לנוכח המצאותן של פצעים וכיבים בחלל הפה, שנמצאו בעופות, המצביעים על תפקיד קליני אפשרי של הרעלן, כי בשילוב עם תחלואות נוספות וגורמים אחרים, "הכבידה" התערובת על העופות. בהמשך, העריך, כי זהו אינו מצב של "שחור ולבן", שכן, מצד אחד, כל הדגימות היו תקניות ורמת הרעלן בהן היתה נמוכה מסף התקן ולא ניתן היה להצביע על הנוכחות של הרעלן, ברמות שנמצאו בחומר הגלם, כגורם ראשי לנזקים בעופות. מאידך, מצד שני, תופעת הפצעים בלהקות, היתה ברורה מאוד מבחינה קלינית ובתשובה לשאלה, כיצד אירע שברמות רעלנים נמוכות מהתקן הופיעו הפצעים, העלה מספר השערות ולענייננו, סבר, כי רעלן ברמה נמוכה, בצרוף לגורמים נוספים שהחריפו את הפצעים, כמו מינונים של גפרת נחושת ומחלות חיידקיות, הם שגרמו לפצעים. על יסוד כל האמור, סיכם "...בהתבסס על כל אלה, קיימת סבירות כי עצם הופעתו של רעלן ה – 2 T בחומרי הגלם, דווקא בזמן האירועים בקיץ 2003 (ראה גרף 1), הוסיפה סינרגיסטית להכבדה בשדה ולמצב הבריאותי הלקוי בעופות החולים במחלות החיידקיות במשקים. לכן, על אף רמתו הנמוכה והתקנית של ה- 2 T בחומרי הגלם, יש לייחס לו לדעתי, חלק בנזקים שנגרמו למשקי וטורי באותה תקופה".

המומחה השיב לשאלות הבהרה ובהמשך, זומן ונחקר על חוות דעתו. הצדדים הגישו את עדויותיהם הראשיות בתצהירים ובדיון מיום 26/11/2008, הסכימו ב"כ התובעת ווטורי, על שיעור החוב ודרכי חישובו (עמ' 9, ש' 4-7). בהמשך, נחקרו מומחי הצדדים והעדים מטעמם ולאחריה, מונה שמאי מוסכם, לבחינת שיעור הנזק הנטען. הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה ולאחריהם, נקבע המשך הדיון, למתן פסק דין, כדלקמן.

ג.השאלה שבמחלוקת:

מעיון בכתבי הטענות, חוות דעת המומחים וסיכומי הצדדים, עולה, כי השאלה היחידה, האמיתית, השנויה במחלוקת, בין הצדדים והדורשת ליבון והכרעה, עניינה, בטיב התערובת והאם התובעת מכרה לוטורי, תערובת פגומה, או התרשלה בייצורה.

ד.המסגרת הנורמטיבית:

אכן נכון, עיון בכתבי הטענות ולענייננו, כתב התביעה שכנגד, מעלה, כי וטורי מייחסים לתובעת, מכירת תערובת פגומה, בשל המצאות הרעלן, אשר גרם לטענתם, לתמותה בקרב העופות ולנזק הנטען. בנסיבות אלו והגם שוטורי לא פירטו בכתב תביעתם (שכנגד) את המקור הנורמטיבי, לעילת התביעה, נדמה, כי יש לראות בהן, תביעה של וטורי, בגין הפרת חוזה לאספקת התערובת ובשל אי התאמה, כקבוע בס' 11 לחוק המכר תשכ"ח-1968, נוכח טענתם כי אין בתערובת "...האכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגל או המסחרי" (ס"ק (3)), או "...נכס שאינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים" (ס"ק 5). יחד עם זאת, ניתן גם לראות בתביעתם, תביעה בגין רשלנות בייצור התערובת ומכוח פקודת הנזיקין. כידוע, בעל דין אינו חייב לציין בכתב התביעה, את הוראות החוק, עליהן הוא מבסס את תביעתו (בכפוף לחריג, שעניינו, הפרת חובה חקוקה, שאינו דרוש לענייננו) ופירוט העובדות והעילות, שהועלו בכתב התביעה שכנגד, מבסס את שני מסלולי התביעה האפשריים (ראה: ע"א 9422/06 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' BTR Environmental Limited - פורסם בנבו – 17/1/2010. לדיון בעניין תחולה מקבילה של דיני הנזיקין לצד חוק המכר, ראה: ע"א 7833/06 Pamesa Ceramica נ' ישראל מנדלסון הספקה טכנית הנדסית בע"מ – פורסם בנבו – 17/3/2009).

אם כן, טענות וטורי, הינן בדבר מכירת תערובת פגומה, קרי: קיומה של אי התאמה בתערובת וכן, כי התובעת התרשלה בייצור התערובת והוציאה מתחת ידה, מוצר שיצרן סביר לא היה מוציאו. לשון אחר, טענות וטורי, כנגד התובעת, הינן בהיותה "חובשת שני כובעים" – יצרנית ומוכרת (ע"א 7833/06, לעיל). בנסיבות אלו, יש להדרש ולדון, בהוכחת עילת תביעה, על פי שני המקורות המשפטיים, החלופיים.

בטרם נדרש לניתוח המקורות הנורמטיביים האפשריים, להטלת אחריות על התובעת כלפי וטורי, לגופם, יש להקדים ולומר, כי התנהלותם הדיונית של וטורי, לקתה בעמימות עובדתית, משמעותית. אכן נכון, מהראיות עולה, כי וטורי לא השכילו להניח תשתית ראייתית מספקת, לביסוס טענותיהם, לא במישור החוזי, לעניין אי התאמה ולא במישור הנזיקי, לעניין יסוד ההתרשלות ומכאן, כי אין להם להלין, אלא על עצמם. כל שהוכח (ועל כך לא היתה ממש מחלוקת), כי התערובת הכילה רעלן במידה נמוכה מהתקן ואשר יתכן כי הרעלן היווה גורם אפשרי (יחד עם גורמים אחרים שטיבם, גודלם ומידת השפעתם לא הוכחו) לקרות הנזק ואולם, בכך, לא סגי. וטורי כשלו בהנחת המסד העובדתי הדרוש להוכחת טענותיהם, לעניין אי התאמה או ההתרשלות, חרף קיומו של התקן וייצור התערובת ברמה המותרת על פיו ומשכך, אין מנוס, אלא מלדחות את תביעתם. בנסיבות אלה, אינני נזקק לדיון בשאלת גובה הנזק, מחמת העדר רלוונטיות.

על האחריות מכוח חוק המכר:

הכלל היסודי, בדיני מכר, כי על המוכר למסור נכס המתאים למה שהוסכם בין הצדדים. ודוק – קנה המידה הוא הסכמת הצדדים ולא דרישותיו או ציפיותיו של הקונה (א. זמיר חוק המכר עמ' 238). מאידך, ככל שמדובר בתביעת אי התאמה חוזית, זו אינה מחייבת הוכחת רשלנות (ע"א 9422/06 לעיל, פיסקה כ"ג, ע"א 3912/90 Eximin S.A, תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פרארי בע"מ פ"ד מז(4), 64, 81 [1993]). בענייננו, טענו וטורי, כי התערובת שמכרה התובעת, הינה פגומה, בשל נוכחות של הרעלן. וטורי לא חלקו, על קיומו של התקן וחרף זאת, טענו למוצר פגום. לטענה זו, אין בידי להסכים. לצורך הדיון, הנני מוכן להניח לטובת וטורי, את קיומו של הרעלן בתערובת שצרכו העופות (אף שלכאורה מבדיקות התערובת – שנמכרה לוטורי, עולה לכאורה, נוכחות שלילית לרעלן – ראה: חוות דעת ד"ר לוי, עמ' 6, 8-10, תיק מוצגים של הדר). יחד עם זאת, אין חולק, כי לא הוכח קיומו של הרעלן בחומר הגלם ברמה מעבר לתקן (ולכל היותר, נמצא שיעור שבין 15-60 PPB - חוות הדעת עמ' 12). בנסיבות אלה, לתקן מעמד ומשקל ראייתי של ממש, שכן, אף אם עמידה בדרישות התקן, איננה שוללת בהכרח טענה לאי התאמה, ברי, כי ייצור לפי דרישות התקן, מחזק את טענת המוכר להעדרה (זמיר, 239). זאת ועוד, נדמה, כי בהעדר הסכמה מפורשת אחרת, כבענייננו, ניתן לפרש את הסכם מכירת התערובת, על פי תכליתו האובייקטיבית (בהעדר תכלית סובייקטיבית משותפת) (ראה: (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום בע"מ פ"ד מט(2), 265, 311-313 (1995); דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל פיסקה 11-12 לפסק דינו של השופט ריבלין – פורסם בנבו – 11/5/2006), לפיה, נוכחות רעלן בתערובת, עד לרמה שנקבעה בתקן, איננה מהווה אי התאמה. פרשנות זו עולה בקנה אחד עם ציפיותיהם הסבירות של הצדדים ועקרון תום הלב (ראה והשווה: ע"א 391/80 לסרסון נ' שיכון עובדים פ"ד לח(2), 237 (1984), פסק דינו של השופט אלון). משכך ומשלא הוכח אחרת, דין טענתם של וטורי, לעניין אי התאמה, בשל קיומו של הרעלן בתערובת – להידחות.