תדהר ואח' נ' גליק ואח'

החלטה

פסק דין

רקע

בפני תביעה כספית בגין הפרת חוזה ונזקים נלווים.

על פי כתב התביעה, התובעת השכירה דירה לנתבעת, אשר עזבה את דירת התובעת ללא הודעה מוקדמת, מבלי ששלמה שכר דירה ומבלי שהסדירה את תשלום החשבונות. הנתבעת, הגישה תביעה שכנגד בה טענה כי לא ניתן היה לגור בדירה, ועל התובעת לשאת בנזקיה כתוצאה מכך שנאלצה לשכור דירה חלופית, בגבעתיים.

טענות הצדדים

עפ"י האמור בכתב התביעה, בסוף חודש דצמבר 2012 נחתם חוזה שכירות בין הצדדים. בטרם נכנסה הנתבעת לדירה, עדכנה אותה התובעת בכך שיש בעיית רטיבות בתקרה, וכי היא מטפלת בנושא, גם מול הדירה שמעל. לטענת התובעת, באחת הפעמים בהם הגיעו איש המקצוע לתקן, הנתבעת סירבה לתת לו להיכנס לדירה לבדוק את הנזק.

ב 11.3.13 שלחה הנתבעת הודעת הודעת דואר אלקטרוני, שאם לא תתוקן הנזילה בתוך 7 ימים מיום שליחת המייל, תראה בכך הפרת חוזה. עו"ד מיכאלי, בשמם של התובעים, שלח לנתבעת מכתב, בו הבהיר לה שאין כל הפרת חוזה מצד התובעים, אלא דווקא מצידה, וכי עליה לאפשר לאיש המקצוע להיכנס לבית על מנת לתקן הנזילה.

ביום 4.4.13 הודיעה הנתבעת בהודעת דואר אלקטרוני, שעזבה את הדירה, והשאירה את המפתח בארון חשמל. הנתבעת ביטלה את השיק שנתנה על אפריל 13, וכן את שיק הביטחון על סך 4000 ₪. הנתבעת לא שילמה חשבונות עבור החודשים בהם התגוררה בדירה, והתובעים נאלצו לשלמם.

הנתבעת הגישה כתב הגנה, וביחד איתו, הגישה כתב תביעה שכנגד. עפ"י האמור בכתב ההגנה, התובעת הציגה בפני הנתבעת מצג שווא. הנתבעת היא ששאלה את התובעת על סימני הרטיבות, וזו אמרה לה שזו בעיה שהייתה בעבר, ותוקנה. התובעת הבטיחה לנקות ולסייד את הדירה במקום בו נראו סימני רטיבות, ולא עמדה בכך. ביום 24.2.13 התגלו סימני רטיבות חדשים, ועל אף בקשותיה של הנתבעת, לא נשלח איש התיקון שהובטח. המצב בדירה החמיר, והרטיבות התפשטה לשאר חלקי הבית. הנתבעת פנתה בעניין לתובעת, וזו שבה אליה לאחר זמן רב, ושלחה שרברב, אשר מסר שמקור הנזק בדירה מעל.

לטענת הנתבעת, בשל התמהמהות התובעת מתיקון הדליפה, התמלאה הדירה עובש, ועל אף החורף, נאלצה להשאיר את חלונות הבית פתוחים, ואף זה לא עזר לה, ועיניה צרבו. כמו כן, נכנסו חרקים והצבע החל להתקלף. בשל כך, משהבינה שלא תוכל להמשיך ולהתגורר בדירה, התייעצה עם עו"ד, ובעצתו, שלחה את המכתב ביום 11.3. כעבור מספר ימים הציף השרברב את הגג למשך 10 שעות, אבל לא מצא פתרון. מאז לא הגיע איש לטפל בבעיה, ולנתבעת לא נותרה ברירה אלא לעזוב את הדירה. משלא מצאה מקום, עברה לבית הוריה.

הנתבעת הוסיפה שפעלה לפי ס' 7(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1971, היינו, נתנה לתובעת ארכה לקיום החוזה.

על פי התביעה שכנגד, נגרמו לנתבעת נזקים כתוצאה מכך שהתובעת לא העמידה לרשותה דירה ראויה למגורים ועל כן נאלצה לעבור לדירה חלופית ומשום שלא מצאה דירה בירושלים, נאלצה לעבור להתגורר אצל הוריה ואחר כך עברה לדירה בעיר תל אביב, בדמי שכירות גבוהים יותר (מהחוזה שצורף לכתב ההגנה והתביעה שכנגד עולה כי הדירה אליה עברה הנתבעת נמצאת דוקא בגבעתיים ולא בתל אביב).

הנתבעת אינה חולקת כי עליה לשלם את החשבונות עבור חודשי המגורים בדירה, אבל מבקשת לקזזם עם הנזקים שנגרמו לה, כתוצאה מהפרת החוזה מצדה של התובעת.

ביום 21.7.13 התקיים בפני דיון בתביעה, בו העידו התובעת והנתבעת. בפתח הדיון, ביקשה התובעת לעדכן את סכום תביעתה, כיוון שהצליחה להשכיר את הדירה, ועל כן היא הפחיתה את סכום התביעה בלמעלה מ- 20,000 ש"ח ועתה היא תובעת 10,592.20 ש"ח.

התובעת חזרה על האמור בתביעתה, והדגישה כי פעלה במרץ לתיקון התקרה, וכעת היא מתוקנת, וכי הנתבעת היא שהפרה את החוזה על דעת עצמה. התובעת העידה, כי הנתבעת היתה מודעת לרטיבות בתקרה בעת שחתמה על החוזה.

הנתבעת העידה, שעל אף ההבטחה בעת חתימה החוזה לתקן את כתם העובש על התקרה, הוא לא תוקן עד שהזכירה לתובעת לעשות כן, מספר ימים לפני שעברה. הנתבעת חזרה על עיקרי האמור בכתב הגנתה, והדגישה את הזמן הארוך שלקח לתובעים להגיע ולטפל בנזקים, וכי בעלת הדירה שמעל סיפרה לה שהנזק כבר תוקן וחזר. הנתבעת הדגישה את חוסר האונים שלה, גם כעולה חדשה אשר אינה מדברת עברית, אל מול העובדה שהתובעים לא תיקנו מיד, ואמרה שנתנה הודעה מספקת לתובעת, שבוע מראש, ולא שמעה ממנה אף פעם. כמו כן, הוסיפה שהייתה משלמת כל חשבון, לו היו פונים אליה.

אציין, כי הנתבעת הגיעה לבית המשפט עם עורכת דין מטעמה, אשר סייעה לה (עד אשר הסיוע חרג מהמותר).

דיון והכרעה

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים בפניי והתרשמתי מעדויותיהם, אני מקבל את התביעה הראשית בחלקה, ודוחה את התביעה שכנגד, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן:

כל צד טען, כי החוזה הופר על ידי הצד השני. התובעת טענה להפרה שהתבטאה ביציאה מהדירה לפני תום תקופת השכירות וביטול חד צדדי של השיק שנועד לתשלום שכר הדירה ושיק הבטחון. הנתבעת מנגד, טענה להפרה יסודית של החוזה מצד ההתובעים, המתבטאת בכך שהדירה אותה השכירו לה לא היתה ראויה למגורים בשל הרטיבות והעובש.