תביעה שהגיש אב להפחתת מזונות קטין לא תתברר כתביעה עצמאית וחדשה שהגיש הקטין

4. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופט פאול שטרק), מיום 31.3.08, בה נקבע, כי יש לראות את התביעה להפחתת מזונות המשיב (להלן: " הקטין"), אותה הגיש אביו (להלן: " האב") כנגד המבקשת (להלן: " האם"), כתביעה עצמאית למזונות הקטין.

העובדות הצריכות לענין

5. האם והאב (להלן: " ההורים"), בני זוג שנישאו ביום 3.7.05. מנישואיהם נולד הקטין יליד 18.11.05. למרבה הצער, אובחן הקטין כבר בגיל מספר חודשים, כסובל מפגם גנטי, מפגיעה מוחית וממחלות הפוגעות בהתפתחותו. לקטין נכות של 100% נכות.

6. בחודש אוקטובר 2006 עלו יחסי ההורים על שרטון והאם פתחה בהליכים משפטים כנגד האב - תביעת מזונות ומשמורת הקטין בבית המשפט לעניני משפחה ותביעת גירושין בבית הדין הרבני.

7. עוד בטרם התקיים דיון בתובענות ובטרם הגיש האב את כתב הגנתו להן, חתמו השניים על הסכם שלום בית ולחילופין גירושין (להלן: " ההסכם"). ההסכם, מיום 22.3.07, אושר וקיבל תוקף של פסק-דין ע"י בית משפט קמא בו ביום.

8. בין הוראותיו כלל ההסכם גם הסדר בנוגע למזונות הקטין. האב התחייב בתשלום 3,000 ש"ח עבור מזונותיו וזאת "עד מעבר לגיל 18 אלא אם תהיה החלטה שיפוטית אחרת". כן התחייב האב לשאת בהוצאות קופת חולים וביטוח רפואי משלים ובמחצית ההוצאות הרפואיות החריגות של הקטין, כשקצבת המל"ל בגין הקטין וכל הטבה אחרת תשולם ישירות לאם בנוסף לדמי המזונות (סעיפים 30-35 להסכם).

9. לאחר תקופת שלום בית קצרה שלא צלחה (במהלכה נכנסה האם להריון ונולד לצדדים ילד נוסף, שמזונותיו אינם נשוא ערעור זה), הגיש האב, ביום 16.8.07, תביעה להפחתת מזונות הקטין. בתביעה העלה האב טענות בדבר שינוי לרעה במצבו הכלכלי, כי ההסכם מקפח וכן כי נערך ע"י ב"כ המבקשת דאז, כאשר היה נטול יצוג משפטי. עוד טען האב בתביעה, כי סכום המזונות המשולם לקטין על פי ההסכם הינו מעבר לצרכיו של הקטין (בין השאר משום שהקטין מקבל קצבת נכות בסך של 2,500 ש"ח) ויש לקבוע את חובתו למזונות הקטין בהתאם לצרכיו האמיתיים ולהפחיתם לסך של 1,500 ש"ח לחודש.

ביום 29.11.07 הגישה האם את כתב הגנתה לתביעה.

10. בישיבת קדם המשפט, שהתקיימה בבית משפט קמא, ביום 29.11.07, ביקשה ב"כ האב לטעון טענה חלופית לפיה יש לראות את כתב התביעה להפחתת מזונות, שהגיש האב כתובע כנגד האם כנתבעת, כתביעה ראשונית למזונות קטין מהטעם שצרכי הקטין לא נבחנו עניינית מעולם.

בית המשפט הורה לב"כ האב להעלות את טענתו על דרך של בקשה בכתב.

11. בבקשה, שהוגשה על ידי האב (נספח ה' לבקשת רשות הערעור) נטען, כי בנסיבות דנן, כאשר לא נבחנו צרכיו האמיתיים של הקטין ומעולם לא התקיים דיון פורמאלי העוסק בשאלה זו, יש ליישם את ההלכה על פיה הסכם בין הורים שנכרת- ללא כל דיון משפטי- אינו מהווה מחסום בפני הילד לצורך תביעה לקביעת מזונותיו ועל כן לקטין זכות להגיש תביעה עצמאית למזונותיו, אותה יש לראות כתביעה ראשונית ובמסגרתה בית המשפט ידרש לבחון את צרכיו האמיתיים של הקטין (ס' 13,14,17 לבקשה). בבקשה מציין האב, כי "הרציונל העומד מאחורי ההלכה כי הילד אינו כבול להסכמים שבין הוריו, הינו המחשבה על טובת הילד ודאגה לאינטרס של הקטין, קרי, בחינת צרכיו ללא קשר לסכסוך שבין הוריו" (ס' 14 לבקשה) ומנסה ליישב את הקושי במקרה עסקינן, בו עותר האב (בשם הקטין!) להפחתת מזונותיו, בכך שלמונח "טובת הילד" יש וראוי לדידו ליתן משמעות רחבה וכי "קביעת מזונות מעבר לצרכים הכרחיים, עלולים לדרדר את מי מההורים כלכלית ורגשית ו/או ליצור מצב לא מאוזן ביניהם ובכך לפגוע בטובת הקטין ובאינטרסים הרחבים שלו" (ס' 26-27 לבקשה).

בתשובתה (נספח ו' לבקשת רשות הערעור) עתרה האם לדחיית הבקשה. לטענתה, בהגשת התביעה להפחתת מזונות בשם הקטין עושה האב שימוש ציני במונח "טובת הקטין" ומוסיפה, כי בנסיבות המקרה עסקינן ולאור מצבו הרפואי החריג של הקטין יש לומר כי במועד אישור הסכם הגירושין שקל בית המשפט את מזונות הקטין עם טובתו ועל כן ההסכם מחייב גם את הקטין.

12. בהחלטתו מיום 31.3.08, היא ההחלטה נשוא הערעור (נספח א' לבקשה), הביע בית המשפט קמא תהייה האם ניתן לומר כי התובענה הוגשה במטרה להייטיב עם הקטין שעה שמטרתה הפחתת מזונותיו, אך מאחר ולא מצא כי הפסיקה מבחינה מצב דברים זה מן ההלכה הנוהגת כי אין ביכולת ההורים לכבול את הקטין למוסכם ביניהם - דחה את טענת האם וקבע כי יש לראות בתובענה תובענה עצמאית וחדשה של הקטין למזונותיו.

13. בישיבת יום 20.11.08 הסכימו ב"כ הצדדים, כי תינתן רשות ערעור וכי בית המשפט ידון בבקשה כבערעור עצמו.

טענות הצדדים

14. בערעור, חזרה ב"כ המערער על טיעוניה בפני בית משפט קמא, והוסיפה עליהם. לדידה היה צריך בית משפט קמא לענות בשלילה על השאלה האם התובענה הוגשה במטרה להיטיב עם הקטין וכי קיימת בפסיקה אבחנה בשאלה זו. לפיכך עתרה לקבלת הבקשה באופן שיורה לבית משפט קמא להידרש לתובענה כתובענה להפחתת מזונות.

15. מנגד, טענה ב"כ המשיב, כי משאושר ההסכם בענין מזונות הקטין, מבלי שבית המשפט בחן, בדיון ממצה, את צרכיו אל מול הכנסות ההורים וקצבאות הנכות שהוא מקבל, יש להשאיר על כנה את החלטת בית משפט קמא הקובעת כי תביעת המזונות הינה ראשונית הניתנת להגשה באמצעות האב, כאפוטרופוס של הקטין. לגישת ב"כ המשיב - אין נפקא מינה אם במקרה עסקינן עותר ההורה להפחתת המזונות הקבועים בהסכם ולא להגדלתם, היות והקטין אינו נזקק למזונות השוטפים בסכום שנקבע בהסכם וטובתו מחייבת בין היתר, כי לא יקלע האב למצוקה כלכלית עקב תשלום סכום מזונות עליו הסכים בהסכם, סכום שאינו משקף נאמנה את צרכי הקטין.

דיון

16. הערעור בפניי סובב סביב השאלה - האם צדק בית משפט קמא בסוברו, כי בהנחה שעסקינן בהסכם בענין מזונות קטין שאין בו כדי לכבול את הקטין, אין מקום לאבחן בין תביעה להפחתת המזונות לבין תביעה שמטרתה קביעת מזונות גבוהים יותר, וכי אף תביעה להפחתת מזונות יכולה להיות מוגשת על-ידי הקטין, באמצעות ההורה העותר להפחתה, ותידון כתביעה עצמאית וחדשה של הקטין.

שאלה זו אינה תיאורטית אלא בעלת נפקות מעשית כלפי הצדדים - אם יתקבל הערעור, יש לראות את התובענה כתובענה של האב להפחתת מזונות הקטין, המחייבת הוכחת שינוי נסיבות מהותי בצרכי הקטין ו/או בהכנסותיו שלו המצדיק הפחתת המזונות. אם ידחה הערעור, יש לראות את התובענה כתובענה שהגיש הקטין בשמו באמצעות האב והדיון בה יערך (בפני הערכאה הדיונית) כתובענה חדשה ועצמאית למזונות בה יבחנו צרכי הקטין ויכולת החייב מבראשית (בכפוף למשקל הראייתי אותו יש ליתן להסכמת האב למזונות שננקבו בהסכם).

17. עם זאת, בטרם אדרש לשאלה זו, אני רואה חובה לעצמי להעיר מספר הערות על ההתנהלות הדיונית של בית משפט קמא.

א.      אין מחלוקת שהתובענה המקורית היתה תובענה להפחתת מזונות כשהצדדים לה היו האב והאם. הקטין כלל לא היה צד לה. אין גם מחלוקת, כי עילות התביעה בתובענה היו להפחתת מזונות (ס' 21-25 לתובענה) ולכל היותר לביטולו של ההסכם מחמת טעות (ס' 26,27 לתובענה). בנסיבות אלה, משהועלתה בקדם המשפט הטענה, כי בתביעה ראשונית/עצמאית למזונות קטין עסקינן, מן הראוי היה להנחות את האב לנקוט באחד משניים: מחיקת התביעה והגשת תובענה חדשה על ידי הקטין באמצעותו כאפוטרופוס הטבעי שלו או לחלופין הגשת בקשה לתיקון התובענה.