תביעה לביטול הענקת מתנה מאב לבנו מחמת היעדר גמירות דעת והשפעה בלתי הוגנת

תביעה לביטול הענקת מתנה מאב לבנו מחמת היעדר גמירות דעת והשפעה בלתי הוגנת.

רקע רלוונטי ותמצית טענות הצדדים

1. התובע (להלן בשם בדוי אברהם) בן כתשעים ואחת, אלמן ואב לשלושה ילדים: הנתבע (להלן בשם בדוי יצחק), XXX (להלן בשם בדוי מירב) ו XXX (להלן בשם בדוי מיכל).

2. לפני שנים רבות רכשו אברהם ואשתו המנוחה בחלקים שווים את הזכויות בדירה הידועה כחלקה XXX בגוש XXX ברחוב XXX ב XXX (להלן הדירה). בשנת 2004 חתמו אברהם ואשתו המנוחה על צוואות זהות בהן ציוו כל אחד מהם את עיזבונו לבן הזוג האחר וככל שלא יהיה הוא בין החיים מיכל תקבל 10,000 ש"ח ויתר העיזבון יחולק שווה בשווה בין יצחק ומירב. בשנת 2012 ערך אברהם צוואה חדשה ובה ציווה את רכושו לילדיו בחלקים הנזכרים בצוואה הקודמת.

3. ביום 6.11.2014 העביר אברהם ללא תמורה את מלוא זכויותיו בדירה ליצחק (להלן המתנה) באמצעות חתימתו בפני עו"ד חגי כהן (להלן עו"ד כהן) על תצהיר העברה ללא תמורה והטפסים הדרושים לצורך ההעברה לרבות ייפוי כח בלתי חוזר לרישום הזכויות (לצורך הנוחות יקראו התצהיר, הטפסים והמסמכים האמורים יחד להלן מסמכי ההעברה). ביום 3.2.2015 נרשמו הזכויות בדירה על שם יצחק בלשכת רישום המקרקעין. אברהם מתגורר בדירה גם היום מבלי לשלם ליצחק מאומה עבור מגוריו בה, ועל פי הצהרת יצחק לאברהם זכות מגורים בדירה עד אחרית ימיו.

4. אברהם עתר לביטול המתנה. לטענתו חתם על מסמכי ההעברה מבלי שהבין את תוכנם, בהיעדר גמירות דעת ובניגוד לרצונו החופשי ובמועד החתימה החלים ממצב רפואי קשה בגינו אף אושפז פעמיים בחודש שקדם לחתימה והיה תלוי ביצחק באופן יומיומי, תלות שגרמה לכך שפעל כפי שציווה עליו. עוד טען שבשנת 2013 אובחן כחולה דמנציה מסוג אלצהיימר ובשנת 2014 אובחנה החמרה במצבו.

            כן טען אברהם שרצונו האמיתי בא לידי ביטוי בצוואה עליה חתם ביחד עם אשתו המנוחה בשנת 2004 בה ציווה את כל רכושו ליצחק ולמירב בחלקים שווים מלבד 10,000 ש"ח שציווה למיכל, ורצון זה אף קיבל ביטוי נוסף בצוואתו המאוחרת שנערכה בשנת 2012, כשנתיים טרם המתנה ובטרם אובחן כחולה דמנציה. בנוסף טוען הוא שחתם על ההסכם תחת השפעה בלתי הוגנת ובהיותו עשוק ע"י יצחק, בזמן שגר בביתו והיה תחת השגחתו וטיפולו.

5. יצחק טען שיש לדחות את התביעה שה'רוח החיה' העומדת מאחוריה היא מירב שכופה עליו את קיום ההליך. לטענתו מסמכי ההעברה הוכנו על ידי עו"ד כהן רק לאחר שנפגש עם אברהם והתרשם שמדובר באדם צלול המבין את מהלכיו ואת רצונותיו וראייה לכך הם קלטת הוידאו ומסמכים רפואיים וסוציאליים לפיהם אברהם צלול ומודע לרצונו ליתן לו את הזכויות בדירה במתנה. יתר על כן, אף לשיטת ב"כ אברהם הוא כשיר היום וברי שבמועד חתימת מסמכי ההעברה מצבו היה טוב לאין שיעור. מוסיף יצחק שאברהם ואמו המנוחה שילמו את המקדמה וכן את מלוא הלוואת המשכנתה לרכישת דירתה של מירב ואף היום מעביר לה אברהם 5,000 ש"ח מידי חודש, כך שהמתנה ביטאה את רצונו לאזן בין ילדיו.

6. לאחר הגשת התביעה עתר אברהם למתן צו הגנה נגד יצחק ובנו (ה"ט 62968-05-17) והצדדים הסכימו שיצחק ובנו לא ישוחחו עמו על ההליך או יראו לו סרטונים ולא יבואו לבקרו בעת שמירב שוהה בביתו. מספר חודשים לאחר מכן הגיש אברהם תביעה לסעד הצהרתי שהוא הבעלים היחיד של הזכויות בחשבון הבנק בו רשומים עמו יצחק ומירב כבעלים במשותף (תמ"ש 37628-08-17) וזו עודנה מתבררת.

דיון והכרעה

7. על הסכם מתנה חלות שתי מערכות דינים: הדינים המיוחדים הקבועים בחוק המתנה, תשכ"ח-1968, ובנוסף הדין הכללי של חוזים בנושאים שלא הוסדרו על ידי חוק המתנה כגון "אופן קשירת חוזה, בטלותו והזכות לבטלו" (ע"א 173/72 גנאיים ואח' נ' גנאיים, פ"ד כז(1) 414, 420, וכן מ' א' ראבילו, חוק המתנה תשכ"ח-1968, מהדורה שנייה, עמ' 30). מחד - אין מחלוקת שביום 6.11.2014 חתם אברהם על תצהיר העברת זכויותיו בדירה ליצחק ללא תמורה וביום 3.2.2015 נרשמו הזכויות בדירה על שם יצחק בלשכת רישום המקרקעין ומאותו רגע הפכה המתנה למוגמרת ובלתי חוזרת (ע"א 4593/09 סעיד נ' יורשי המנוח סעיד ז"ל (15.11.2011)). מנגד המתנה היא כמו חוזה המשתכלל על ידי הצעה וקיבול. היא עסקה דו צדדית ואינה פעולה משפטית חד צדדית (ע"א 495/80 ברקוביץ נ' קלימר, פ"ד 68(4), 57, 61; ע"א 343/87 פרי נ' פרי, פ"ד מד(2) 154, 158). כבכל חוזה גם בחוזה מתנה היסוד להשתכללותו הוא גמירות דעתם של המתקשרים בו, והמבחן להתקיימותה של זו הוא מבחן חיצוני אובייקטיבי שנועד להעניק הגנה להסתמכות המתקשר. ככלל לאינטרס ההסתמכות של הניצע מעמד בכורה אך בהסכם מתנה ניתן משקל יתר לרצונו של נותן המתנה (ע"א 3601/96 בראשי ואח' נ' עיזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ''ד נב(2) 582, 597; ע"א 6296/05 כהן נ' עיזבון המנוחה בקשי כתון ז"ל (5.8.2007)).