תביעה כספית נ' בן זוג בשל פגיעה בפרטיות עקב הצבת מצלמות

1. בפניי תביעה כספית במסגרתה עותרת התובעת, אשת הנתבע,  לחיובו בפיצוי בשל פגיעה בפרטיותה, בגין הצבת מצלמות שתיעדו את המתרחש בבית מגורי הצדדים.
2. השאלות המתעוררות הן: ראשית, האם המדובר בפגיעה בפרטיות? שנית, (ככל שהתשובה לשאלה הראשונה הינה בחיוב), האם עומדת לנתבע הגנתו של סעיף 18(2)(ג) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק")?

העובדות הצריכות לעניין

3. הצדדים מנהלים הליכים משפטיים זה מספר שנים.
4. בכלל זה, נידונה בפניי בקשת התובעת ליתן צו הגנה כנגד הנתבע בטענה כי הלה היה אלים ואיים לפגוע בה (תמ"ש 33209-09-14). בתובענה האמורה ניתן צו הגנה במעמד צד אחד, אשר בוטל לאחר קיום דיון במעמד שני הצדדים ולאחר שהוגש תיעוד מצולם של הארוע, שהוכיח כי לא היה כל מגע פיסי בין הצדדים. יובהר כי בשל תלונת התובעת נעצר הנתבע (שהינו עו"ד במקצועו), אך שוחרר לאחר שהשוטרים צפו בתיעוד.  
   בהחלטתי דאז קבעתי כי "ארוע אלימות כפי שתואר על ידי המבקשת לא היה ולא נברא, ובקשה זו הוגשה מטעמים זרים, הקשורים ככל הנראה במאבק הרכושי שניטש בין הצדדים, לרבות בכל הנוגע לבית." לנוכח קביעתי זו חוייבה התובעת בהוצאות משפט בסך 10,000 ₪.
5. בחקירתו במסגרת ההליך דלעיל, הודה הנתבע כי בבית הצדדים מותקנות מצלמות, אך טען כי מצלמות מותקנות בבית לפחות שנתיים ימים, כי אין הקלטה של הדברים שנאמרים וכי התובעת שברה מצלמות פעמיים, עובדה המוכיחה כי היתה מודעת לקיומן.

טענות התובעת

6. התובעת טוענת כי הודאת הנתבע בדבר הצבת מצלמות בבית מקימה מניה וביה עילה לפסיקת פיצוי בגין פגיעה בפרטיותה.
7. עוד טוענת התובעת כי לא עומדת לנתבע הגנה כלשהי בנדון, באשר מעשיו נעשו בחוסר תום לב, וכי התנגדה להצבת המצלמות, התנגדות לה היה הנתבע מודע.

טענות הנתבע

8. הנתבע טוען, כי המצלמות הוצבו על מנת להגן על הבית ובני הבית ולא בגין התובעת. עוד טוען הנתבע, כי הצבת המצלמות איפשרה לו להתגונן כנגד טענות התובעת בגינן ביקשה צו הגנה. לוז טענתו של הנתבע בהקשר זה הינו, כי מעשיו באים בגדרו של המונח "הגנה על ענין אישי כשר", כאמור בסעיף 18(2)(ג) לחוק.
9. הנתבע מוסיף וטוען כי המצלמות הוצבו במקומות שאינם "רשות היחיד" וכי הבית הינו קניינו, קניין בו נאחזת התובעת שלא כדין.
10. כמו כן טוען הנתבע כי התובעת היתה מודעת לקיומן של מצלמות ומודעות זו מאיינת את טענותיה בדבר פגיעה בפרטיות.

דיון והכרעה

1. הלכה פסוקה היא כי "הזכות לפרטיות היא מהחשובות שבזכויות האדם בישראל" זכות אשר הפכה מכח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו "לזכות חוקתית-על-חוקית" (בג"צ 6650/04 פלוני נ. בית הדין הרבני באיזורי בנתניה – פורסם במאגרים, עפ 5026/97 גלעם נ. מדינת ישראל – פורסם במאגרים, להלן: "פרשת גלעם").
2. עוד נפסק כי "סביב כל אדם יש מרחב שבתוכו הוא זכאי להיות עם עצמו. מרחב זה נע עם האדם עצמו. היקפו של המרחב נגזר מהצורך להגן על האוטונומיה של הפרט" ולכן הזכות לפרטיות דבקה באדם ולא במקום והיא חלה ללא קשר לזכויות קניין (בג"צ 6650/04, סעיף 21 לפסק הדין, וכן ר' לענין פגיעה בפרטיות ברשות הרבים עפ 2126/05 ג'רייס נ. מדינת ישראל – פורסם במאגרים).