זילברשטין נ' ססי ברמי

1. הליך זה החל כבקשה לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל, שהם 12 שקים על סך של 3,000 ₪ כל אחד מהם ובסה"כ 36,000 ₪. השקים כולם ערוכים לפקודת התובעת משוכים מחשבון משותף של הנתבעת עם בן זוגה, יוסף ברמי, אך בחתימת ידה של הנתבעת (להלן: "השיקים").

מועד פירעונם של השיקים מאוקטובר 2018 ועד ספטמבר 2019.

כל השקים חוללו בהוראת ביטול.

בהמשך ההליך בבית המשפט הסתבר כי מדובר בשיקים שנמסרו על ידי הנתבעת לתובעת על פי הוראות הסכם שכירות שנכרת בין הצדדים ביום 18.10.2018 לפיו השכירה התובעת לנתבעת מחסן וחנות ברח' ז'בוטינסקי בבני ברק (להלן: "המושכר").

הסכם השכירות נכרת על רקע רצונה של הנתבעת לרכוש עסק לממכר עגלות ומוצרי תינוקות ולצורך העניין רכשו מהדייר הקודם, במושכר, אשר תשובה, את המוניטין ותכולת העסק ושכרו מהתובעת את מקום העסק במושכר.

התובעת הבהירה בכתב תשובה שהגישה, כי הדייר הקודם ביקש לסיים את הסכם השכירות קודם לתום התקופה לה התחייב ועל כן הביא את הנתבעת כרוכשת העסק שניהל במקום.

2. לטענת הנתבעת, לאחר זמן קצר מאד התברר כי המושכר מועד להצפות חוזרות ונשנות של מים ולרטיבות תמידית הנובעת מהיעדר איטום ראוי במבנה עד כדי הפיכתו לבלתי ראוי לשימוש.

עוד טענה הנתבעת כי התובעת ידעה היטב על פורענות זו המתרגשת על המושכר לעיתים קרובות בימי החורף ולא רק שלא פעלה לתיקון המבנה אלא שבד בבד עם החתימה על הסכם השכירות, העלימה מידע זה מהנתבעת והחתימה אותה ואת הדייר הקודם על מסמך המסיר מהתובעת את האחריות לתיקון הליקוי במבנה ומעביר אותה על הדייר הקודם שנטל על עצמו לתקן הליקוי בעקבות בנייה של המחסן שביצע בעצמו בצמוד לחנות.

לטענת הנתבעת, לו הייתה יודעת על קיומו של הליקוי ונזילות המים התדירות, לא הייתה שוכרת את המושכר. לטענת הנתבעת תיקון הליקוי באיטום המבנה דורש השקעת כספים בשיעור בלתי סביר לדמי השכירות אותם התחייבה לשלם לתובעת על פי הסכם השכירות.

עוד טענה הנתבעת, כי התובעת נכחה בעת שהדייר הקודם ציין באוזני הנתבעת כי אין רטיבות במושכר בשלוש השנים האחרונות, ושתיקתה מעידה כי הייתה שותפה להונאה וההטעיה שהטעה אותה הדייר הקודם טרם חתמה על הסכם השכירות.

זמן קצר לאחר תחילת השכירות הציף הגשם את המחסן והחנות באופן שגרם נזק לסחורה וליכולת לנהל את החנות כסדרה. התובעת התנערה מאחריות והפנתה את הנתבעת לדייר הקודם והדייר הקודם התנער מאחריות בתואנות שווא.

בנסיבות העניין, ביטלה הנתבעת את הסכם השכירות כדין ולא חלה עליה החובה לשלם את דמי השכירות ולפרוע את השיקים.

3. בכתב התשובה שהגישה התובעת לאחר מתן רשות להתגונן לנתבעת, הכחישה התובעת את טענות הנתבעת.

לטענת התובעת, הדייר הקודם החזיק במושכר במשך 12 שנה במהלכם לא ידעה על רטיבות או נזילות במושכר וכי הדייר הקודם וכן הנתבעת לא פנו אליה מעולם בעניין רטיבות או נזק שנגרם להם בחנות כתוצאה מכך.

לטענתה הסכם השכירות בוטל שלא כדין מאחר ולא בוטל בשל רטיבות במושכר אלא בעקבות ביטול ההסכם לרכישת תכולת העסק והמוניטין מהדייר הקודם שהונה את הנתבעת, כפי שהודיע לה בן זוגה של הנתבעת כיומיים לאחר החתימה על הסכם השכירות.

לטענת התובעת לא הודיעה לה הנתבעת כי הסכם השכירות בטל ולא ביקשה את השקים בחזרה כטענתה אלא טענה כי עליה להמתין עם דמי השכירות לאחר שיושבו לנתבעת הכספים ששילמה עבור הסחורה שרכשו מהדייר הקודם.