תא"ק 7303-12-13 עוגב שיווק ומסחר בע"מ נ' מזרחי

ביום 19/3/2014 באין בקשת רשות להתגונן ועפ"י האמור ברישא של פסה"ד, ניתן פס"ד לבקשת התובעת כנגד הנתבע.

ביום 9/5/2014 הגיש הנתבע בקשה לביטול פסה"ד הנ"ל הנסמכת בתצהירו מיום 9/5/2014.

מוצהר, כי ביום 20/04/2014 קיבל המבקש את פסה"ד וכך נודע לו, כי הוגשה נגדו תביעה.

את כתב התביעה מצהיר המבקש לא קיבל וגם לא התבקש לקבל אותו.

לגופה של תביעה מציין הוא, כי לא קיבל כל מסמך המוכיח שהוא קיבל את כתב התביעה או שידע עליו ומכאן שיש לבטל את פסה"ד מחובת הצדק. "ללא כל קשר לסיכוי השנתי".

ביום 8/6/2014 הוגשה תשובת המשיבה המציינת, כי המבקש איחר בהגשת בקשתו מבלי שביקש ארכה להגשתה.

בשונה מהמוצהר ע"י המבקש עיון בתיק ביהמ"ש מגלה, כי פסה"ד נשלח אל הצדדים ביום 19/3/2014.

הגם שבתיק אין אישור מסירה ממנו עולה מתי הומצא למבקש סבורה המשיבה, כי לא יתכן שדבר דואר מגיע לאחר חודש ויום.

המשיבה מציינת, כי בהתאם להוראות סעיף 57(ג) לפקודת הראיות, רואים את ההמצאה כמבוצעת מקום בו היה המכתב מגיע לתעודתו בדרך הרגילה של הדואר, אם לא הוכח בסופו של דבר.

מכאן, מציינת התשובה, כי מכתב בישראל, מחדרה לטבריה, גם לאחר הגזמה, יגיע בחלוף כ- 7 ימים ובלעדיה, 3 ימים ולכן "אין שום סיכוי שבעולם שמכתב זה הגיע ביום 24/4/2014".

גם לגופו של עניין סבורה התובעת, כי טענתו היחידה של המבקש היא, כי לא קיבל את כתב התביעה וזאת בסתירה לאישור המסירה של פקיד המסירה הקובע במפורש, כי ביום 29/1/2014 הגיע למענו של המבקש, מסר לידיו את כתב התביעה, אך האחרון סירב לחתום על האישור. אישור המסירה והתצהיר צורפו כנספחים א' ו-ב'.