בנק לאומי לישראל בע"מ נ' ויינשטיין

בעניין: מחיקת כותרת, רשות להתגונן, העברה לבוררות

1.ביום 29/6/15 הגיש התובע כנגד הנתבע תביעה בסדר דין מקוצר על סך 185,995 ₪ בגין יתרת חובה בחשבונו של הנתבע אצל התובע. סכום התביעה מורכב מיתרת חובה בחשבון העו"ש על סך של 74,567 ₪, יתרת חוב בהלוואות שנקלעו לפיגור בסך של 106,688 ₪ וחיובים בכרטיסי אשראי בסך של 4,740 ₪. לכתב התביעה צורפו תנאי ניהול חשבון מיום 16/11/97, טופס מצב לקוח בהלוואות המפרט את החוב בהלוואות ובעו"ש, תדפיס ניצול מסגרות אשראי בחשבונות עו"ש המתעד את חיובי האשראי במסגרת האשראי בחשבון ואישור בדבר גובה הריבית.

2.ביום 27/7/15 הגיש הנתבע בקשה למחיקת כותרת, רשות להתגונן והעברה לבוררות. הבקשה נתמכת בתצהיר על דרך ההפנייה שאינו מתאים לבקשה שכזו ונחתם בלשכת הקשר בהיכל המשפט בחיפה. על פי פסיקת בית המשפט העליון ניתן היה לדחות את הבקשה מטעם זה בלבד. מצאתי לנכון שלא לעשות כן בשל מעמדה של זכות הגישה לערכאות ומכוח ההלכה הידועה בע"פ 1/49 לפיה המשפט אינו משחק שחמט שבו מהלך אחד שגוי מכריע את תוצאת המשחק.

3.הנתבע טוען שהתובעת נאחזת במסמך פתיחת החשבון כדי לחייב אותו בריביות עושק. נטען כי מסמך פתיחת החשבון הוא שרירותי וכוחני ואף אחד לא טורח לעיין בו, כאשר גם אם לקוח יעיין במסמך לא יוכל לעשות כלום שכן אם לא יחתום עליו לא יפתחו לו חשבון.

4.הנתבע מבהיר כי אינו מתכחש לחוב אלא לדרך בה פועל התובע כלפיו. הנתבע טוען כי כל בקשתו היא להגיע להסדר שלא יוביל לפשיטת רגל. נטען כי העובדה שהתובע העלים בכתב התביעה תשתית עובדתית שהיתה ידועה לו, די בה כדי למחוק את הכותרת או לחילופין לתת רשות להתגונן. נטען כי פקיד התובע נהג ברשלנות כלפיו כאשר העביר כסף מחשבון ללא ידיעתו וללא אישורו, סירב לשלם שיקים למרות שהנתבע בא להפקיד כסף כנגדם והפר הסכם שהושג עם סגן מנהל הסניף הקודם חיים סבו.

5.הנתבע טוען כי הוא בן 47 והעסק שלו פועל 17 שנים כאשר כל הזמן החשבון נוהל אצל התובע. הנתבע טוען כי בשנת 2010 לקה בליבו ועסקיו נחלשו. נטען כי בשנת 2011 חלתה אימו בסרטן והוא נאלץ לסעוד אותה מה שגרם להחרפה במצב העסק ולצורך להעסיק עובד שלכאורה "טמן ידו בצלחת" וגרם להפסדים כבדים (כך במקור – נ.ז.). הנתבע טוען כי כפועל יוצא מהאמור לעיל הוגבל חשבונו ביום 15/11/11 לאחר שהפקיד 40 אלף ₪ אותם לווה לטובת ניהול החשבון. הנתבע טוען כי עשה תוכנית הבראה וחשבונו התנהל על מי מנוחות תחת הבטחת סגן מנהל הסניף מר סבו שעד אובליגו של 200 אלף ₪ הוא יכול לחיות בשלום. הנתבע טוען כי בשנת 2014 הוחלף סגן מנהל הסניף אך מנהלת הצוות העסקי ידעה על ההסכם והחשבון המשיך להתנהל על מי מנוחות. נטען כי במאי 2015 יצאה מנהל הצוות לחופשת לידה ואז החלו התנכלויות משאר חברי הצוות. הנתבע טוען כי התחנן לעזרה אבל סירבו לכל בקשותיו למרות שהחריגה היתה של 7,000 ₪ בלבד. הנתבע טוען כי פנה לשימית מהצוות העסקי בבקשה לפרוס את החוב ל – 84 תשלומים ולאחר כשבועיים שימית חזרה אליו ואמרה לו שאפשר לפרוס רק ל – 60 תשלומים. הנתבע טוען כי ביקש לקבוע פגישה עם מנהל הסניף אך סורב מס' פעמים. במענה לפנייתו האחרונה אמרה שימית שהחשבון הועבר לטיפול המחלקה המשפטית. הנתבע פנה למחלקה המשפטית ובסופו של דבר רמי הסכים להיפגש איתו. הנתבע טוען כי ביום 19/5/15 נערכה פגישה מאיימת וכוחנית במשרדי התובע ברח' יפו בין רמי ומנהלו לבין הנתבע. הנתבע טוען כי ביקש להתחיל לשלם מחודש ספטמבר ושהריבית תהייה הוגנת אך נציגי התובע דיברו איתו על ריבית של פריים + 6% שהיא לטענתו כפולה ממה שנהוג בשוק. הנתבע טוען כי לאחר כשבועיים רמי אמר לו שההסכם מוכן ושיבוא לחתום. הנתבע שאל לגבי מועד תחילת התשלום וגובה הריבית ורמי אמר לו שהוא לא יכול לתת לו פרטים. הנתבע ביקש לקבל את ההסכם כדי להתייעץ עם עורך דין ורמי אמר לו באגרסיביות "בסדר נשלח לך". הנתבע טוען כי במקום לשלוח הסכם הוגשה תביעה כדי ליצור עליו לחץ ולנצל את חוסר השיוויון בין הצדדים.

6.ביום 19/8/15 הגיש התובע תגובה לבקשה. נטען כי התצהיר הבגצ"י אינו מפרט את הטענות העובדתיות ולמעשה אינו תצהיר כך שיש לדחות את הבקשה על הסף. נטען כי הטענות שהועלו בסעיף 3 של הבקשה אינן מפורטות ולא נתמכו בכל אסמכתא ולכן התובע לא יכול להתייחס אליהן. נטען כי הנתבע לא מפרט האם נחתם ההסכם עליו הוא מדבר בינו לבין סגן מנהל הסניף ומה היה תוכנו. נטען כי במסגרת ההסכם שהתגבש בעקבות הפגישה מיום 19/5/15 נענה התובע לכל דרישותיו והסכים לפרוס את החוב ל – 84 תשלומים בריבית מופחתת של פריים + 5 אחוז החל מיום 1/7/15. נטען כי ביום 2/6/15 התקשר רמי ממרכז הגבייה לנתבע וביקש ממנו להגיע לחתום על ההסכם. הנתבע הודיע כי יגיע בתוך יומיים שלושה ונעלם כלא היה. לפיכך הועבר התיק לטיפול משפטי. נטען כי ביום 22/6/15 יצר הנתבע קשר טלפוני עם רמי כדי לברר האם ניתן לחתום על ההסכם. רמי הסביר לנתבע כי התיק הועבר לב"כ הבנק ולכן עליו לפנות בעניין זה לב"כ הבנק. נטען כי הנתבע מעולם לא יצר קשר עם ב"כ התובע או עם מי ממשרדו ולכן התביעה הוגשה. נטען כי הנתבע מודה בחוב ומנסה להשתמש בבית המשפט ככלי לניהול משא ומתן כפוי.

7.בהתאם להחלטתי מיום 19/8/15 היה על הנתבע להשיב לאמור בתגובה תוך 20 יום ממועד קבלתה. התגובה הומצאה ביום 30/8/15 לאביו של הנתבע במען שצוין בכתב התביעה, בו קיבל הנתבע את כתב התביעה. הנתבע לא טרח להשיב לאמור בתגובה עד עצם היום הזה.

8.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה על כל ראשיה מהטעמים שיפורטו להלן.