תא"ק 61366-09-16 אנגל משאבים ופיתוח בע"מ נ' אור חי שירותי רכב בע"מ ואח'

1.לפניי בקשת הנתבעים לדחייה התביעה על הסף; למחיקת כותרת והעברת התובענה לסדר דין רגיל; ולחילופין למתן רשות להתגונן.

עוד מבקשים הנתבעים לחייב את התובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים בהתאם לסעיף 353א' לחוק החברות התשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק החברות").

2.בתגובתה לבקשה הסכימה התובעת להשאיר את ההחלטה בעניין מחיקת כותרת ומתן רשות להתגונן לשיקול דעת בית המשפט. משכך, הסוגיות העיקריות שנותרו להכרעה הן האם יש מקום בשלב זה לדחות את התביעה על הסף, והאם יש מקום לחייב את התובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים.

הרקע לבקשה

3.ביום 26.9.16 הגישה התובעת כתב תביעה בסדר דין מקוצר, בסכום של 301,925 ₪. נטען, כי בהתאם לחוזה שכירות בלתי מוגנת מחודש נובמבר 2006, שכרה הנתבעת 1 מאת התובעת, חלק מנכס לצורך הפעלת מוסך, וכי החל מחודש מאי 2012 חדלה הנתבעת לשלם את דמי השכירות החודשיים, תוך שהיא ממשיכה להחזיק בנכס. עוד נטען, כי במהלך חודש דצמבר 2012 חתמו הצדדים על הסכם פשרה לסילוק החוב שהצטבר; כי בהתאם להואיל השביעי בהסכם הפשרה, סכום החוב הינו 303,842 ₪; כי לפי סעיף 6 להסכם ככל שהנתבעת 1 לא תעמוד בהתחייבויותיה על פי תנאי ההסכם, סכום החוב כולו יעמוד לפירעון מיידי; כי בשלב מסוים הפסיק הבנק לכבד את השיקים אותם מסרו הנתבעים לתובעת והנתבעים לא נתנו שיקים אחרים במקומם ו/או שילמו תמורתם; וכי הנתבעים חבים במלוא סכום החוב, בניכוי התשלומים ששולמו על ידם בפועל, ובסה"כ בסכום של 168,884 ש"ח. לסכום זה התווספו הפרשי הצמדה וריבית, מע"מ, הוצאות ושכ"ט עו"ד.

4.במקביל להגשת התביעה הגישה התובעת בנוסף בקשה לעיקול זמני במעמד צד אחד, ובהחלטה מיום 26.9.2016 (כב' הרשם ש' רומי), ניתן צו עיקול זמני כנגד הנתבעים המוגבל לסכום התביעה.

5.במסגרת הבקשה הנוכחית והתצהיר שצורף לה ע"י הנתבע 2, הועלו מספר טענות. בכל הנוגע לבקשה לדחייה על הסף, טענו הנתבעים, כי מדובר בתביעה קנטרנית, שכן כל התחייבויותיה של הנתבעת 1 סולקו בהסכמה. הנתבעים הוסיפו, כי השיקים הנזכרים בתביעה חזרו בשל קריסתה והפסקת פעילותה של הנתבעת 1, זאת בידיעתה המלאה של התובעת; כי בין הצדדים סוכם על פה על מתווה לסילוק החוב ופינוי המושכר, כאשר הנתבעים עמדו בהתחייבויותיהם על פי המתווה (כנגד פינוי בזמן והותרת המחוברים במושכר התובעת תסתפק בסך 5,850 ₪ - סכום השיק שחזר, בתוספת 13,000 ₪, אשר הנתבעת 1 תשלם לתובעת בשלושה תשלומים). נטען עוד, כי הסכומים הנ"ל נפרעו בחשבונו האישי של הנתבע, וכי הנתבעת פינתה את המושכר במועד המוסכם, תוך השארת המחוברים בו. הנתבעים טענו, כי התביעה כולה הוגשה בחוסר תום לב; כי מכתב ההתראה שצורף לתביעה אינו משקף את המציאות, שכן מיד לאחר שליחת המכתב הובהר כי זה נשלח בטעות וכי ההסכמות בעל פה ביחס לגמר חשבון עומדות על כנן. טענה נוספת בפי הנתבעים היתה שהסכם הפשרה נחתם בכפיה, וכי הנתון המופיע בו בעניין גובה החוב במועד חתימתו אינו נכון. עוד נטען, כי הנתבעים השביחו את הנכס, כאשר הוצאות ההשבחה עומדות על כ- 404,851 ₪ נכון לשנת 2010 ועוד כ- 320,000 ₪ בשנת 2005, וכי בזכות ההשבחה ערכו של הנכס עלה באופן משמעותי, כאשר בכל מקרה יש לקזז את ערך ההשבחה מכל סכום שעומד לזכות התובעת.

בכל הנוגע להפקדת ערובה, נטען, כי בהתאם להוראת סעיף 353א' לחוק החברות על התובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים, זאת במיוחד נוכח מצבה הכלכלי של התובעת שחוסלה וחדלה מפעילות (כך לפי טענת הנתבעים).

הנתבעים העלו טענות נוספות ביחס לבקשתם למחיקת כותרת ומתן רשות להתגונן, שאין מקום להרחיב אודותיהם לאור עמדת התובעת בנדון.

6.התובעת בתגובתה ובתצהיר שצורף מאת החשב מטעמה, טענה ביחס לבקשה לדחייה על הסף המדובר בבקשה קנטרנית שכל מטרתה היא עשיית עושר ולא במשפט. נטען, כי הסכם הפשרה נחתם בין הצדדים לאחר שהתובעת הגישה תביעת פינוי כנגד הנתבעים (ת"א 43577-10-12), במטרה למנוע מתן צו פינוי כנגדם וכי עקב החתימה על הסכם הפשרה, ולפנים משורת הדין, הסכימה התובעת למחיקת תביעת הפינוי. עוד נטען, כי משלא פינו הנתבעים את הנכס במועד עליו הוסכם בהסכם הפשרה (31.1.2013) ואף לא חידשו את הסכם השכירות, הוגשה תביעת פינוי נוספת (תא"ח 1448-05-13), במסגרתה ניתן פסק דין (כב' השופט ח' שרעבי), בו חויבה הנתבעת לשלם לתובעת סך של 13,000 ₪ הוצאות ושכ"ט עו"ד. מדובר בתשלום הוצאות שנפסק במועד מאוחר להסכם הפשרה, ושאינו קשור לסכום החוב המצוין בו. התובעת טענה עוד, כי הטענות בדבר השבחת הנכס משוללות כל יסוד וכי כך הדבר גם ביחס לטענות בדבר הסכמות בעל פה. התובעת טוענת גם להשתק עילה או השתק פלוגתא נוכח העובדה כי העניין נדון בפני בית משפט, אשר נתן דעתו כאמור, במסגרת פסק הדין.

לעניין הבקשה להפקדת ערובה, טענה התובעת, כי היא חברה ציבורית פעילה, וכי היא הפקידה את הערבויות שהיה עליה לשלם בגין הבקשה לעיקול זמני, שהוגשה כאמור על ידה.