גבים קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' חג'בי ואח'

תביעה זו עניינה בעיקר פיצוי מוסכם אשר נקבע במסגרת הסכם שכירות בית מגורים שנכרת בין התובעת כמשכירה לבין הנתבעים כשוכרים לצד יתרת חוב נטענת (להלן: "המושכר").

הסכם השכירות האחרון מיום 31.7.14 מעגן תקופת שכירות בת שנה שסיומה ביום 31.7.15. שיעור דמי השכירות החודשיים הוא 2,632 שקלים ושיעורו של הפיצוי המוסכם בו (וכך גם בקודמיו, ע"פ הנטען) הינו 250 שקלים לכל יום של איחור בפינוי המושכר.

המושכר פונה בפועל ביום 31.12.16 ולשיטת התובעת בסיכומיה הנתבעים החזיקו במושכר שלא כדין במשך 17 חודשים (מיום 1.8.15 עד ליום 31.12.16).

ברקע – נסיון מצד הנתבעים להתקבל כחברים באגודה התובעת, נסיון בן שנים שבמהלכו התגוררו הנתבעים בתחום האגודה וביצעו מהלכים שונים שנדרשו לשם קידום קבלתם, אלא שבפועל נגדע תהליך זה ולטענת הנתבעים – שלא כדין וביוזמת התובעת ומשכך טענו הם במסגרת הגנתם, כי הם חברים באגודה על דרך ההתנהגות וכי על רקע זה, זכאים היו להמשיך ולהתגורר במושכר (נעשתה אף פניה לרשם האגודות השיתופיות בענין זה). התובעת מצידה שוללת מכל וכל טענה זו ולדידה היה על הנתבעים לפנות את המושכר זה מכבר כמצוין לעיל.

עוד ולהשלמת התמונה יצוין כי להליך זה קדמה תביעת פינוי אותה הגישה התובעת (תא"ק 16321-10-15), תביעה שנתקבלה בפסק דין מיום 18.6.16 אשר חייב את הנתבעים בפינוי המושכר עד ליום 1.9.16, אולם ומטעמים שצוינו, לא מצא מקום לפסיקת הוצאות נגדם. ערעור שהגישו הנתבעים (ע"א 36069-07-16) נדחה בפסק דין מיום 9.11.16 על בסיס הסכמת הצדדים ותוך חיובם הפעם של הנתבעים בתשלום הוצאות.

יצוין כי לאחר טענות בענין זה גיבשו הצדדים הסכמה מותנית לגבי עיכוב ביצוע הפינוי עד להכרעה בערעור אשר ניתנה לאחר הגשתה של בקשת הרשות להתגונן בהליך דלפני.

בהליך זה נתבעו הנתבעים לשלם 17,286 שקלים בגין דמי שכירות והוצאות ע"פ פירוט שניתן וכן 99,250 שקלים בגין הפיצוי המוסכם שנצטבר. הנתבעים מצידם חלקו על חשבון ההוצאות ובכל הנוגע לפיצוי המוסכם, הרי שטענו הם להעדר זכאותה של התובעת על רקע המחלוקות הנ"ל בענין הזכות להמשך מגוריהם במושכר תוך שהם טוענים לחילופין נגד סבירותו של הפיצוי המוסכם ומבקשים כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכות ההפחתה הנתונה לו ע"פ סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א – 1970.